התקשורת הרוסית מסכמת את האירועים האחרונים

קשה לומר על התקשורת ברוסיה שהיא חופשית, אבל תודו שהגשת תחזית מזג אוויר שמגויסת לטובת פוטין היא עדיין עניין מפתיע • איך רואים העיתונים המרכזיים במוסקבה את המבצע הצבאי החדש, ומה חושבים שם על ארה"ב והמעצמות? • שאול רזניק בסקירה ממצה 

בימים אלה קשה להיות עיתונאי רוסי. ידיו המיומנות שמקפצות על המקלדת בלי הרף, חייבות לעצור כל פעם כשבגוף הטקסט מוזכר ארגון דאע"ש. בשלהי שנת 2014, הרשות הפדרלית לפיקוח על אמצעי התקשורת קבעה כי אל ציון שמו של ארגון קיצוני המופיע ברשימה השחורה של הרשות, יש להוסיף הערה: "פעילותה של תנועה פלונית אסורה בשטחי הפדרציה הרוסית", "תנועה פלמונית הוצאה מחוץ לחוק ברוסיה וסניפיה נסגרו" וכיוצא באלה. בהקשר למדינה האסלאמית רצף המילים הנ"ל זכה לכינוי "השהאדה של פוטין".

אלא שהשליט הרוסי הכל יכול לא הסתפק בלוחמה מילולית. כלי התקשורת במדינה, שכבר הורגלו לדבר בגנותו של האסלאם הקיצוני, קיבלו משימה חדשה: לייח"צן את הפעולה הצבאית של רוסיה בסוריה. ב-3 באוקטובר ערוץ החדשות המרכזי 'רוסיה 24' שידר תחזית מזג אוויר ייעודית. הפעם המלצות החזאית הצעירה לא נועדו לחובבי טיולים, לדייגים או לאופנועים, אלא לחיל האוויר הרוסי. "חודש אוקטובר ברובו הוא זמן מתאים לטיסות בסוריה. הרוח תישאר קלה, תדירות הגשמים תהיה נמוכה, ורק סופות חול יכולות להערים קשיים על הטייסים שלנו", הסבירה המגישה. היא אף הוסיפה בחיוך ממזרי כי הצבא שנשלח למזרח התיכון צריך להזדרז, זאת משום שבחודש נובמבר עננים כבדים יכסו את שמי סוריה, "ואז גשמי ההפצצות עשויים להיפסק", דברי הגברת.

כלי התקשורת המעטים הנמנים עם הפלג הליברלי בחברה הרוסית, הזדעזעו משילובם של מסרים מיליטנטיים במסגרת תחזית מזג האוויר. העיתון 'סוביסיידניק' ציין שתחזית ברוח דומה שודרה בפברואר השנה, כאשר כוחות הבדלנים הפרו-רוסיים כיתרו את צבא אוקראינה במזרח המדינה. העיתון פנה אל יאסן זאסורסקי, נשיא החוג לתקשורת באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה, וזכה לתגובה לאקונית: "מדובר במפגן של טעם רע. כשלאנשים אין טעם, זה רע מאוד". נכדו של נשיא החוג, איוואן זאסורסקי, היה הרבה פחות מופתע והרבה יותר אוהד: "מדובר בטלוויזיה ציבורית ובאיחולי דרך צלחה שעובדי המגזר הציבורי שולחים לעמיתיהם. אל לכם לדאוג".

אלא שההרפתקה הסורית החדשה ממשיכה להדאיג את אזרחי רוסיה, בלי קשר להשקפות הפוליטיות שלהם. העיתון 'קומסומולסקאיה פראבדה', הנמנה עם התומכים היותר נלהבים של ולדימיר פוטין, פרסם רשימה ארוכה של שאלות בוערות ותשובות ארוכות מפי הפרשן הצבאי הקולונל ויקטור בראניץ. האם במבצע הצבאי ישתתפו חיילים בשירות הסדיר (חלום הבלהות של כל אם רוסייה, בייחוד לאור הדיווחים ממזרח אוקראינה)? לא ולא, זה נוגד את החוקים, קובע בראניץ, מדובר בחיילי קבע בלבד. האם להאמין לאמצעי התקשורת במערב הטוענים שצבא רוסיה מפציץ לא רק את כנופיות דאע"ש אלא גם את אוכלוסייה אזרחית? "נייט!", פוסק הקולונל, מדובר בשקר ובפרובוקציה. על מוטיב דומה בראניץ חוזר לקראת סוף השו"ת: "למרבה הצער, ארצות-הברית ומדינות נאט"ו נוספות במקום ליטול חלק במאבק משותף, מותחות ביקורת על רוסיה ומפיצות בדותות אנטי-רוסיות".

מטבע הדברים, הכתבים הצבאיים של העיתון עוסקים בהאדרת שמו של הצבא הרוסי, עד כדי עודף מובהק של סכרין. דמיטרי סטיישין ואלכסנדר קוץ מדווחים מבסיס חיל האוויר הרוסי בעיר לטקיה: "הבסיס אשר הוקם תוך ימים ספורים על אדמת טרשים עונה על ההגדרה 'מעשה גבורה של עובדים מצטיינים'. המולדת העניקה ללוחמיה הניצבים בגבולות הרחוקים את המיטב. בינתיים היתרון בשמי סוריה הוא שלנו, עם המטוסים הטובים בעולם".

לאחר שבמערב טענו כי רוסיה שמה לה למטרה העיקרית לאו דווקא את לוחמי המדינה האסלאמית כי אם את אנשי האופוזיציה הסורית, ויטלי פודביצקי, הקריקטוריסט של סוכנות הידיעות הרשמית RIA, פרסם ציור לעגני במיוחד. בקריקטורה רואים כתבת טלוויזיה אמריקנית שמושיטה מיקרופון לעבר ג'יהאדיסטים מזוקנים עם רובי קלצ'ניקוב וטילי כתף ומבקשת: "אנשי האופוזיציה המתונה, אנא ספרו לנו על העמדות שלכם".

גם הפובליציסטים הרוסיים לא טומנים את ידיהם בצלחת חומוס. מקסים סוקולוב, מבכירי הכותבים של העיתון 'איזבסטיה', רומז לכך שגורלו של נשיא רוסיה הנוכחי יהיה זהה לגורלו של המצביא האגדי אלכסנדר סובורוב. הוא משווה בין הצלתה המתוכננת של סוריה מידי דאע"ש לבין ניצחון סובורוב על הצרפתים במסע האיטלקי בשנת 1799: "שמו של סובורוב הפך למותג, אל אוויר העולם באו כובעים ותסרוקות נוסח סובורוב, ודווקא אז נולד הביטוי 'נעים להיות רוסי'". את אלה השואלים מה מחפשת לה רוסיה במרחץ הדמים הסורי, תוקף מקסים סוקולוב בנחישות האופיינית: "ראשית, צריך לענות על השאלה מה יש לאמריקנים ולצרפתים לחפש שם. כשנקבל תשובה מספקת מפריז ומוושינגטון, נוכל לדון במניעים שלנו".

האגף הליברלי מתרעם

המהלכים החדשים של רוסיה הם לצנינים בעיני העיתונאים מהאגף הליברלי (שאת כלי התקשורת שלו ניתן לספור על כף יד אחת). העיתון 'נובאיה גזטה' פרסם טור נוקב מאת הפובליציסטית יוליה לטינינה, שמביאה ארבעה נימוקים עיקריים נגד הגיחה למזרח התיכון. גדולתה של מדינה, כותבת לטינינה, נמדדת בראש ובראשונה בהיבט הכלכלי. "ארצות-הברית היא מעצמת-על בלי קשר לשיגור או לאי השיגור של לוחמים לאנשהו. ארצות-הברית היא מעצמת-על בזכות 25% מכלל התוצר הגולמי העולמי שהיא מייצרת", דברי הפובליציסטית. כמו כן, יוליה לטינינה מתייחסת לשאר האספקטים של המבצע הצבאי. היא סבורה כי רוסיה בכל מקרה תצא עם היד על התחתונה: "הרי לא נקבל ולו פיסה קטנה מאדמותיה של סוריה (שלאף אחד, פרט לדאע"ש, אין בהן כל צורך), גם לא את משאבי הטבע של סוריה שאינם קיימים או בלתי נחוצים לנו. מה יישאר, אפוא, לרוסיה? היוקרה שכביכול תזכה בה במזרח התיכון?".

לטינינה אף משווה בין המבצע הנוכחי לבין המעורבות העמוקה של ברית-המועצות בנעשה במזרח התיכון. "אף אחד מהרודנים שקיבלו כסף, נשק וייעוץ צבאי מברית-המועצות, לא פספס הזדמנות לעשות לה תרגיל עוקץ. כל אחד מהם ראה באספקת הנשק, הכסף והיועצים הסובייטיים אמצעי להעלות את המחיר של עצמו בעיני ארצות-הברית. ברית-המועצות הייתה פראיירית גמורה. האם הקרמלין מעוניין לצעוד בדרך דומה?", תוהה הכותבת.

הפרשן הצבאי של 'נובאי גזטה', פבל פלגנגאוור, סבור שבשלב זה הוצאות המלחמה של רוסיה בדאע"ש, או במי שזה לא יהיה, נמוכות פי 10 מהוצאות כוחות הקואליציה הבינלאומית, ובהחלט ניתנות לעיכול תקציבי. פלגנגאוור משער כי רוסיה משקיעה בין 100 ל-200 אלף דולר ליום לחימה, לעומת 9.9 מיליון דולר שסופגות ארצות-הברית ובנות בריתה.

הצטרפותה של רוסיה למערבולת הסורית הפכה את הסכם הגרעין עם איראן לנושא משני, אך עדיין חם דיו. העיתון 'איזבסטיה', במאמר ארוך ומפותל, הציג את ההסכם כמזימה אמריקנית שמטרתה להיפטר משחקן משמעותי בשוק הנפט. העיתון מצטט את דבריו של לאוניד קלשניקוב, סגן יו"ר הוועדה הבינלאומית של הפרלמנט הרוסי: "ג'ון קרי חשף את החלום הוורוד של ארצות-הברית – לבודד את רוסיה ולהגביר עליה את הלחץ. פתרון המשבר האיראני נועד לשכנע את הפרטנרים האירופאים של ארצות-הברית בנחיצות המשך הלחץ על רוסיה, בבחינת 'תראו מה עשינו לאיראן, למה שלא נעשה את אותו הדבר לרוסיה? למשל נאסור לרכוש ממנה את מוצרי הנפט'", דברי קלשניקוב.

סגן העורך של 'איזבסטיה', בוריס מז'וייב, משוכנע כי הצלחת העסקה האיראנית תתאפשר אך ורק אם בבחירות לנשיאות ארצות-הברית ינצח מועמד דמוקרטי. "אם הדמוקרטים יישארו בשלטון, יש סיכוי שלחץ המדינות האירופאיות על הבית הלבן יגבר על הלחץ של ישראל וסעודיה המתנגדות לעסקה". אם הרפובליקנים יהיו קובעי המדיניות, רוסיה תמצא פתח לחידוש הדיאלוג עם מערב אירופה. כך מסכם מז'וייב את מצב ה-win-win שייווצר לדעתו: "לא הצלחנו להתיידד עם ברק אובמה, אך באופן פרדוקסלי רוסיה תוכל להפוך למנהלת העיזבון הפוליטי שלו. אנחנו לא מייחסים חשיבות רבה מדי להסכם עם איראן, אבל רוסיה בהחלט מעוניינת באותה האווירה הגלובלית שהולידה הסכם זה. לאחר 2016 רוסיה תיאבק למען שמירת העולם שנוצר על מנת שלא יקרוס מיד עם נאום ההשבעה של נשיא חדש בארצות-הברית".

אפרופו אובמה. כצפוי, מרבית הרוסים רואים בו נשיא חלש שרוקם שלל מזימות ומצליח רק חלקית. אלא שהמיעוט הליברלי המודע לתדמית זו, עדיין מנסה למצוא במעשי אובמה תחכום או לפחות כריזמה מעודנת. באתר האופוזיציה Grani.Ru אשר לפני שנה וחצי נחסם בהחלטת הפרקליטות הכללית של רוסיה, פורסם טור אוהד למדי מאת ולדימיר אבארינוב. הכותב מסקר בהרחבה את מסיבת העיתונאים שכינס ברק אובמה ב-2 באוקטובר ומתמוגג מדברי הביקורת שמתח נשיא ארצות-הברית בתשובה לשאלה האם פוטין הצליח להערים עליו. "רוסיה נמצאת בבידוד תחת סנקציות, קדאפי ואסד פעם היו השותפים שלו, והיום שתי המדינות נמצאות על סף התפוררות. הוא שולח מטוסים וחיילים ובך מסתכן בתגובות הזעם של הסונים מכל העולם", אמר אז אובמה. אבארינוב צירף אל דברים אלה מחמאות נרחבות: "אם לא הייתי מכיר את שמו של הנואם, הייתי חושב שמדובר בנציג האופוזיציה הרוסית. תשובותיו של אובמה סיפקו לנו את כל מה שהיה צריך ואת כל מה שהיה חסר לנו בכל השנים הללו: גיחוך כלפי התקשורת הרוסית המפמפמת את הרייטינג של פוטין ומהללת את חכמתו כי רבה, את היחס אל אוקראינה, ואת המשפט הסרקסטי 'אינני רואה שיש תור מקרב המעוניינים להצטרף לקואליציה שלו'".

אלא שאת יחס המיינסטרים ואת יחסו של פוטין כלפי אובמה היטיב לתאר המשורר והסאטיריקן דמיטרי ביקוב. בשירו "השיחה בין אובמה לפוטין" שפורסם בעיתון 'סובייסדניק', מתאר ביקוב מפגש דמיוני בין האח"מים. "עזוב אותך מטילים ופצצות, // אנחנו נחשבים למצורעים מבחינתך, // אתה נחשב מבחינתנו לחמור. // בוא, אני רוצה לצלם איתך סלפי. // טוב, אתה משוחרר. שוב ניצחתי את כולם", מחייך פוטין ומחזיר את האייפון לכיס.