די להתנשאות ולנפוטיזם במשרד החוץ

בשבועות האחרונים החל ועד עובדי משרד החוץ בקמפיין תקשורתי שנועד להזהיר את הציבור והממשלה מפני שביתה כללית בנציגויות המשרד. כתבה שפורסמה באתר YNET על מצבו העגום של משרד החוץ הובילה אותי לפעולה קצת משונה: הלכתי לבדוק מה מעלה החיפוש אחר הביטוי Israeli Diplomat בגוגל, אם מקישים אותו מכתובת IP אמריקנית או בריטית. קיוויתי לקבל אינדיקציה על איך מה שרואים מכאן נראה משם, והתוצאות, בלשון המעטה, לא היו לטובת המשרד.

בעולם זה נראה רע

בין הכותרות הראשונות שקפצו – מעצר של דיפלומט ישראלי בארגנטינה; דיפלומט ישראלי שמציע לא לסמוך על הקהילה היהודית בארצות-הברית; דיפלומטים ישראלים (ביניהם שגריר!) ננזפו לאחר שפרסמו ציוצים נגד ראש הממשלה; דוברת השגרירות הישראלית בברלין אמרה שרגשות האשם הגרמנים חיוניים לעבודת משרד החוץ, ועוד כהנה וכהנה כתבות לא מחמיאות בעליל המככבות בראש הרשימה.

אולם, הדבר המדהים באמת בעמדת ועד עובדי משרד החוץ כפי שפורסמה ב-YNET, היא היכולת להאשים את כל מי שאפשר, מלבד את עצמם. אף אחד לא מדבר על מדיניות ההדלפות המכוונות והמגמתיות של דיפלומטים במשרד בכל פעם שנקבעת מדיניות שהם לא אוהבים, או כשסתם צצה הזדמנות להגחיך או להזהיר מפני מדיניותה של הממשלה. הרי עיתונאים בכירים ניזונים מההדלפות הללו כבר שנים. אף אחד לא מדבר על תופעת ה-'לשעברים' שמכהנים שנים ארוכות ובתפקידים בכירים תחת ממשלות נגדן הם יוצאים, לפעמים שבועות בודדים אחרי עזיבתם למקום עבודה חדש.

שום מילה גם לא נשמעה על מדיניות המינויים השערורייתית הנהוגה בנציגויות בחו"ל ובמטה. כפי שחשף אריאל כהנא ב-NRG לפני מספר שבועות, לאחר שלא הצליחו במשרד לאייש את תפקיד סגן השגריר באירלנד, החליט השגריר לעשות אאוטסורסינג, פשוטו כמשמעו. האדם הסביר היה מצפה שלתפקיד חשוב כמו סגן שגריר במדינה אירופאית יפורסם מכרז, תצא מודעת דרושים או לכל הפחות יפורסם פוסט בפייסבוק. אך לא כך הדבר בממלכת הנפוטיזם והפרוטקציה של המשרד. השגריר הנכנס, זאב בוקר, שלח את ילדיו למצוא לו סגן מתאים, ואכן המועמדת שנבחרה היא חברה טובה של בנו בן ה-27 של השגריר. נפוטיזם מסוג זה חוזר על עצמו בעשרות נציגויות של משרד החוץ בעולם – וכבר הרחיב על כך מבקר המדינה בדו"ח שלו – ובמדינות רבות 'בנים של' ומקורבים למיניהם זוכים ליהנות מהיצע רחב של תפקידים ללא מכרז וללא פרסומים, אלא פשוט על בסיס יחוסם המשפחתי או האישי.

חשבתם שרק דיפלומטים בוגרי קורס צוערים יכולים להגיע לשליחויות בניו-יורק, במערב אירופה או באפריקה? טעות בידכם. אם חלומכם הגדול הוא להיות דיפלומט ישראלי, עדיף לכם סטטיסטית להגיש מועמדות לתפקידי מנהלה במשרד (מזכיר או מזכירה, נהג, עובד לוגיסטי), ופשוט לחכות עד שהבוס אותו שירתתם בנאמנות יקבל מינוי וכבר 'ידאג לכם'. המינויים השערורייתיים הם כמובן לא הכל. כותבת שורות אלה עבדה במשרד החוץ כעשור. בתקופה זו ראיתי בעיקר חשיבה אפורה ובינונית, עצמאות יתר מול קובעי המדיניות, ואווירת התנשאות והגחכה של הממשלה או כל מה שעשוי חס וחלילה להריח כהסכמה עם מדיניותה. בשנים שבהן כיהן אביגדור ליברמן כשר החוץ, למשל, נתקלתי באופן אישי במקרים רבים של דיפלומטים ישראלים שסרבו להגיע לאירועים בהשתתפותו. בזמן שנאם נתניהו בקונגרס במרץ האחרון שהו בוושינגטון הבירה מספר דיפלומטים ישראלים בכירים בביקור רשמי מהארץ. למרות ששוריינו עבורם בקונגרס מקומות על-ידי השגרירות, הם סירבו להגיע והתחמקו באלגנטיות מן המעמד ה-"מביך" כדבריהם.

אז מה הפלא אפוא שיו"ר ועד עובדי משרד החוץ מתלונן שראש הממשלה מפעיל מדיניות של "סיכול ממוקד" למשרד? נתניהו, שכיהן כסגן שגריר בוושינגטון, שגריר באו"ם וסגן שר החוץ מכיר היטב את החומר האנושי במשרד, המורכב מאנשי שמאל שלא מצליחים להפריד בין דעותיהם האישיות ובין תפקידם המקצועי. תופעה זו אינה ייחודית לישראל – ברוב העולם המערבי הדיפלומטיה נחשבת למקצוע שמושך אליו מלכתחילה אנשים בעלי תפיסת עולם שמאלית וקוסמופוליטית. ההבדל הוא שבמדינות מתוקנות, דיפלומט שיעז לצייץ (תרתי משמע) נגד ראש ממשלתו או שרים בכירים החברים בה היה מוצא עצמו מחוסר עבודה, אך משום מה בישראל מסתפקים במקרה הטוב בנזיפה וחזרה לתפקיד, ובמקרה הרע בהעלמת עין ובקריצה ידידותית.

לחזור למושכלות יסוד

ישנם מספר צעדים אותם יוכלו לנקוט אנשי הוועד, ובעיקר הנהגת המשרד בראשות המנכ"ל דורי גולד וסגנית השר חוטובלי:

א. הכריזו על מדיניות אפס סובלנות בנושא הדלפות. מספיק טיפש אחד שמדליף מברקים וחומרים מסווגים לעיתון הארץ, כדי להעיב על המשרד כולו ולפגוע באמינותו. עליכם להוקיע בפה מלא כל הדלפה של חומר, תהא מידת סיווגו אשר תהא, ולפעול בנחרצות להשעיית הגורמים המדליפים חומרים מדיניים מתוך המשרד. מובן שעיתונאי החוץ הבכירים הניזונים מכך יתנגדו באופן נחרץ, אך אין ספק שזה הדבר הנכון לעשות.

ב. קבעו קריטריונים מסודרים ומחייבים בנושא העסקת עובדים מקומיים ישראלים בנציגויות, בנושא קליטת עובדי מנהלה, ובנושא מינויים. על המשרד לשים סוף למדיניות החבר-מביא-בן-של-חבר. כשמתפנה תקן או משרה, המינימום הנדרש הוא לפרסם מודעה ולהימנע מניגודי עניינים בבחירת המועמדים. אדם ישר אמור לפסול מועמדות של חברה של בנו, רק מעצם היותה חברה של בנו. במילים אחרות: די לקומבינות ולנפוטיזם. הם מוציאים לכם שם רע בקרב הציבור.

ג. זכרו את מי אתם מייצגים. בקורס הצוערים לימדו אותנו שאנשי משרד החוץ לא מייצגים את מדינת ישראל או את ממשלת ישראל, אלא את עם ישראל. רבים מעובדי המשרד עמם אני משוחחת לעתים קרובות, לא מרגישים שום חיבור אל 'העם', ואף בזים ומזלזלים בחלקים נרחבים ממנו. מספר דיפלומטים בכירים במשרד, ביניהם אף שגריר מיועד ששליחותו כרגע מתעכבת, בזים בגלוי ובצורה משפילה לכל אלמנט דתי או מסורתי הבא לידי ביטוי בעבודתם. הם עושים זאת בפומבי, לעתים בחשבונותיהם ברשתות החברתיות, ואין לכך שום השלכה עליהם.

ד. דעו את מקומכם. כמה מקוראי שורות אלה זוכרים שבשנת 2014 כלל פעילות משרד החוץ בארץ ובעולם הושבתה למשך יותר משבוע? כמה זוכרים את השבועות הארוכים של העיצומים שקדמו לכך? כמה מודעים לעיצומים שמתרחשים כרגע, בזמן קריאת שורות אלה? סביר להניח שמלבד עובדי משרד החוץ עצמם, מדובר בעיקר בכמה עשרות בודדות של ישראלים חסרי מזל שביקשו לחדש דרכון וגילו שהנציגות הישראלית הקרובה אליהם סגורה. וזו המציאות העגומה – למרות החשיבות העצמית המופרזת שחשים רבים מהדיפלומטים בשירות החוץ הישראלי, לאדם הממוצע ממש לא אכפת. אז יכול להיות שמדובר בבעיה הסברתית (אירוני משהו, לא?), אבל כך או כך יהיה בלתי אפשרי לגייס תמיכה ציבורית רחבה במאבקכם, ולכן חשוב להיות ריאלים ולהימנע מדרישות פומפוזיות שלעולם לא ימולאו.

הנקודה החשובה ביותר אותה אוכל להציע לאנשי הוועד ולעובדי משרד החוץ היא פשוטה – קחו אחריות! הפסיקו להאשים את האוצר, הממשלה, הציבור, נתניהו, חוטובלי או ליברמן בכל צרותיכם. נסו להסתכל פנימה ולראות היכן אתם יכולים לשפר ומה בתוך המשרד אתם יכולים לתקן. דוגמאות לכך לא חסרות. מערכת היחסים של משרד החוץ עם הממשלה והציבור נמצאת בשפל, על כך אין ויכוח. מה אתם עשיתם לאחרונה כדי לשקם אותה, מלבד להתלונן על אחרים?

ממשרד החוץ נמסר בתגובה:

א. "הפוסל במומו פוסל", 'דיפלומט לשעבר' (לכאורה) המסתתר תחת אנונימיות מכפיש את משרד החוץ ועובדיו ומתייג אותם כ"שמאלנים" ו"מדליפים" ועוד מוסיף שקר כאילו אינם משתתפים באירועים רשמיים עם ראשי השלטון. מדובר באמירות מופרכות חסרות כל בסיס.

ב. אשר למדיניות ההעסקה במשרד החוץ, אנו פועלים בהתאם להוראות החוק והתקשי"ר, בשיתוף פעולה ותיאום מלא עם נציב שירות המדינה.

ג. אין באירלנד סגן שגריר, ישנם שני דיפלומטים: שגריר וקצין מנהלה.

ד. בכל אירוע מדיני, ובוודאי באירוע משמעותי של ביקור נציג ממשלה ישראלית בחו"ל, תמיד משתתפים הדיפלומטים הבכירים ביותר של השגרירויות ובראשם השגריר, וכאשר ניתן משתתפים כל הדיפלומטים הישראלים.

ה. עובדי משרד החוץ הם עובדים נאמנים המייצגים את מדיניות ממשלת ישראל ללא כל סייג. אנו מוחים בתוקף כנגד הניסיון לתייג את העובדים פוליטית ולהכפיש את שמם.