יצחק תשובה? הטייקונים האמיתיים של מדינת ישראל הם ועדי העובדים הכוחניים – שמעניקים לאזרחים שירות גרוע, שביתות ועיצומים, ובתמורה סוחטים הטבות שכר מפליגות
למן ימי "שיטת השקשוקה", דרך ימי "העם דורש צדק חברתי" ועד ימי #שודהגז, אנו מרבים לשמוע על הטייקונים ועל בחישתם בפוליטיקה הישראלית כדי להשיג רווחים בדרכים מפוקפקות. הטייקונים הפכו לדמות שנואה בציבוריות שלנו, שם נרדף לכל מה שרע בכלכלה הישראלית.
במידה רבה, הביקורת על הרווחים הלא-כשרים של הטייקונים דרך בחישת ההון בשלטון ולהפך צודקת מאוד, גם היא אם לא מצביעה על שורש הבעיה: עצם קבלת הציבור את המעורבות ה"מיטיבה" של הפוליטיקאים ואת הרגולציה ה"נאורה" הכבדה, שאינה אלא פתח לשחיתות.
מכל מקום, תשומת הלב הרבה ניתנה לאותם בעלי הון שלא בצדק. גם אם הם עושים הון לעתים על חשבון האזרח, בעזרתם האדיבה של פוליטיקאים ורגולטורים, לרוב אין בדברים כדי להשפיע ישירות על חיינו. לעומתם יש גורמים אחרים, רבי עצמה עוד יותר, החולשים על חיי תושבי המדינה ומתמרנים אותם לצרכיהם; אלה האנשים היושבים על השיבר, המסוגלים לחסום את התחבורה, לסתום את דרכי הכניסה למדינה והיציאה ממנה, לשבש את האפשרות לשלוח חבילות ומכתבים ממקום למקום, לפגוע בחינוך הילדים ואף לפגוע בשירותים חיוניים כמו מים וחשמל.
כוונתי, כמובן, לטייקונים האמיתיים: ועדי העובדים המונופוליסטיים.
ההיסטוריה הרומנטית של ועדי העובדים
אי אז במאה ה-19, כשהחלה תרבות ארגוני העובדים והשביתות, העובדים לא נאבקו על חשבון האזרחים כי אם על חשבון בעלי המפעלים. למאבק הפועלים נוצרה אז תדמית רומנטית, של האזרח החלש מול מכונת הכסף החזקה, של דוד מול גולית. "פועלי כל העולם, התאחדו" הייתה סיסמה שדיברה אל ליבם של אנשים: העובדים הם חלשים ורבים, והדרך היחידה שבה יוכלו לגולייתים התאגידיים המרושעים, היא על-ידי התאחדות כאגרוף קמוץ.
כל זה הלך והשתנה ככל שנפתחו יותר ויותר שווקים לתחרות, בפרט לתחרות גלובלית. במהרה הבינו העובדים שלהיאבק במעסיקים זו ירייה עצמית ברגל, אם לא בראש: פגיעה בעסק מתגלגלת בסופו של דבר לפגיעה בעובדים עצמם, ולמעסיק אין "קופת פלאים" שעל חשבונה הוא יכול לצ'פר את העובדים. ומן העבר השני, לעובדים נפתחה דרך פשוטה לשפר את תנאיהם: בכל שלב שבו הם מרגישים שהם "מנוצלים" ושניתן לשלם להם יותר על עבודתם, הם מחפשים מקום עבודה חלופי שיכול לתת להם עבודה משתלמת יותר או מספקת יותר. בעלי ההון החלו מתחרים על העובדים הטובים, ותנאי העובדים החלו משתפרים בזכות אותה תחרות, ובזכות הצמיחה הכלכלית.
התהליך הזה התרחש באופן גלובלי, בכל מדינה ובכל משק, מלבד משק מרכזי אחד, שאליו התחרות לא פלשה: המגזר הציבורי. כאן, בתחום הבריאות ובתחום החינוך, בנמלי הים ובנמלי התעופה, באוטובוסים וברכבות, בתעשייה הצבאית ובדואר, במקורות ובחברת החשמל – בכל אלה גילו ועדי העובדים שהכוח הנמצא בידיהם הוא בלתי מוגבל כמעט: אם עובדי חברת הונדה ישבתו, אנשים פשוט יתחילו לקנות מיצובישי, וכך העובדים יפגעו רק בחברה שלהם-עצמם, שמעתה יהיו לה פחות רווחים וממילא פחות כסף לחלק לעובדים; אבל כשעובדי חברת החשמל שובתים, אין לציבור חברת חשמל חלופית, ואילו הכיסים של המדינה יכולים להיות עמוקים מאוד – על חשבון הציבור שאנוס לתרום לעובדים מכספו, דרך תשלומי המסים והגירעון המעמיק.
טייקוני הוועדים
וכך אנו שבויים בידיהם של טייקוני הוועדים. אלה כבר מזמן לא הדוד מול הגולית. בדיוק להפך: הם הגולייתים הבודדים, המצליחים להתעלל בציבור ענק הנתון לחסדיהם, ולגבות מחיר שמן על שירות גרוע.
רק לאחרונה נתבשרנו שעובדי נמל אשדוד יקבלו בונוס של 25 אלף שקלים לעובד, בעקבות ההסכם הקיבוצי שחתמו איתם (לאחר שביתות ושאר איומים, כמובן). הכסף, אגב, מתחלק בדיוק כאשר עובדי הנמל משבשים את העבודות במחאה על הקמת נמל פרטי מתחרה, דבר שהגיע לבית הדין לעבודה שאסר על העובדים לנהוג כך (שום דבר חדש: כזכור, גם במאי האחרון פרצה שביתת פתע פראית בנמלי אשדוד וחיפה). אבל בכך לא תמה החרפה: בשנים עברו הכסף חולק לעובדים על-ידי הוועד, מה שגרם לפי השמועות לכך שמקורבים קיבלו יותר ואויבים פוליטיים קיבלו פחות; כעת ההנהלה לקחה לידיה את חלוקת הבונוס, והוועד פתח במחאה חריפה, שאליה הצטרפה גם ההסתדרות. יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, כינה את ההחלטה "ניסיון נפסד ונואל לערער את מערכת יחסי העבודה הקיבוציים בנמל", והוסיף כי זהו "המשך ישיר לגישתה הכוחנית והלעומתית של ההנהלה כלפי עובדי הנמל".
ועוד חדשות מהשבוע: ביום ראשון השבית ועד עובדי הרכבת מספר תחנות וקווים ברחבי הארץ והביא לביטולן של 39 נסיעות רכבת ולפגיעה בלמעלה מ-25 אלף נוסעים, ובמקרים מסוימים אף הורידו נוסעים מהרכבת. השבתת הפתע באה במחאה על ניוד עשרות עובדים ממוסך לוד לבאר שבע. כפרס על השביתה, התבשרנו, יקבל כל עובד פיצויים בסך של 5,000 ₪ והחזרי נסיעות מפליגים.
שביתות, שביתות איטלקיות וסתם איומים
הנה כי כן, ועדי העובדים המונופוליסטיים מגלמים את תמצית הקונספט של "החטא ושכרו": התעלל בציבור – קבל בונוס. פשעת? הרווחת!
בעוד בשוק החופשי צריכים המוכרים להתחרות על לבו של הצרכן, והם מרוויחים ככל שהם עוזרים לצרכן להרוויח, דבר מזה לא קיים אצל ועדי העובדים המונופוליסטיים. אצלם, המשוואה הפוכה: ככל שאתה דופק יותר את הציבור, כך אתה מרוויח יותר.
ומה יותר דופק את הציבור ועוזר לוועד מאשר שביתות? כל ועדי העובדים המונופוליסטיים מכירים את הנשק הזה. העובדות ידועות אבל נזכיר חלק מהן: ב-2013 ניהלו עובדי הרכבת שביתה איטלקית שבמסגרתה נהגים לא איפשרו יציאה של רכבות מהמוסכים ולא דאגו למילוי דלק בקטרים, נהגי רכבות המשא עבדו באופן איטי במיוחד ועוד. זאת במקביל להשעייתה של ראש הוועד דאז, גילה אדרעי, לאחר שזו איימה על עובד כדי שיישמע להוראות ועד העובדים ויוציא חוות דעת שתביא לעצירת חלק מעבודות תחזוקת הרכבות במתחם לוד.
ב-2010 איים ועד עובדי מקורות בהשבתה עקב דרישת האוצר להוריד את מחיר המים במתקן ההתפלה באשדוד; "אם אלעזרא (יו"ר ועד העובדים) רוצה לסגור את המים בברז בגלל שמחיר המים לא מוצא חן בעיניו, זאת חוצפה יותר גרועה מכל מה שראינו בעבר בוועד עובדים כלשהו", אמר אז גורם בכיר באוצר. ב-2012 נחתם הסכם קיבוצי עם עובדי חברת מקורות, ובכלל זה פרישה של 200 עובדים בתנאים מיטיבים ומענק של 8,000 שקל לכל עובד.
גם הרופאים יודעים להשתמש בשביתות, על גבם של המטופלים. ההסתדרות הרפואית ניהלה בשנת 2000 שביתה בת 120 יום, שבסופה נחתם הסכם ובו התחייבות שלא לשבות 10 שנים. משעברו 10 השנים פרצה ב-2011 שוב שביתה, הפעם בת 158 יום. בסיומה, שוב השיגו הרופאים תנאים מפליגים.
את השביתה האיטלקית של חברת החשמל בעיצומה של הסופה בראשית החורף כולנו זוכרים לרעה, והיא לא הייתה הראשונה. אלא שוועד עובדי חברת החשמל יודע כלל גדול: "יש פתגם שאוהבים לצטט בוועד של חברת החשמל", כתבה ורד קלנר בגלובס: "מספיק להראות את החגורה, לא צריך להרביץ. עוד מימיו של אוברקוביץ', ובעיקר בזכותו, נוצרה לעובדי חברת החשמל תדמית של מי שלא כדאי להתעסק איתם, כי הם מסוגלים לשתק לא חצי מדינה, אלא מדינה שלמה". ואכן, השבתות חשמל גדולות אינן דבר שכיח בכלל; מבחינת ועד העובדים מספיק באמת רק להראות את החגורה, מקסימום להשבית את השירות כאן או שם, לשבות באופן איטלקי מדי פעם, והמסר מועבר באופן חד מספיק.
גם ארגוני המורים, שבעבר נהגו באופן מסורתי להשבית את הלימודים בתחילת השנה, החלו לצמצם בשביתות, כאשר מבחינתם מספיק הכוח המרומז שבשביתה. עם זאת ברור שאם מישהו יעז חלילה להזיז את הגבינה שלהם, לבטל את הקביעויות או חלילה לצמצם את החופשות, כי אז שוב יסער העולם ושוב יישארו התלמידים בבית, וההורים יצטרכו למצוא סידור כלשהו עבורם.
ולא שכחנו את השביתה הגדולה בדואר, שבמסגרתה שבת הדואר הנע ויישובים רבים נותקו מכל שירותי דואר בסיסיים, בתוספת עיצומים רבים אחרים שננקטו. השביתה הסתיימה, כרגיל, בהישגים נוספים לוועד העובדים, שביסס את מעמדו על חשבון שאר אזרחי המדינה.
הון שלטון
שביתות, אם כן, הן דרך המלך בניצול הציבור בידי טייקוני ועדי העובדים. אבל זו לא השיטה היחידה; שיטה אחרת היא השיטה הפוליטית. ועדי העובדים פוקדים עובדים רבים למפלגות הגדולות, וכך מקבלים קבוצת לחץ עצומה, עם אינטרסים צרים מאוד, ויכולת להרים את קרנם של מועמדים או להשפיל אותם. בבחירות לראשות מפלגת העבודה ב-2013 הסתכסכה שלי יחימוביץ' עם אלון חסן, אז יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, משום שראתה בו אדם מושחת ופרזנטור רע של העבודה המאורגנת בישראל. בתגובה הכריז עליה חסן מסע צלב באמצעות אנשיו במפלגה, ולאחר ההפסד שלה הוציא סטטוס ניצחון: "לכל החברים היקרים שבת שלום. המשימה בוצעה על הצד הטוב ביותר. סוף שבוע נפלא". גם בליכוד לא נרתע חסן מלפעול, ואיים במפורש על שר התחבורה ישראל כץ: "ניפגש בפריימריז". דוגמה לפוליטיקאי שנענש בידי ועד העובדים ניתן לראות אצל גדליה גל מהעבודה, שבעקבות התעקשותו (ב-1996) לקדם ייצור חשמל פרטי הוכרז עליו מבצע חיסול פוליטי בידי ועד עובדי חברת החשמל – ואכן, בפריימריז הבאים הצליח המהלך וגל לא נבחר לכהונה נוספת.
שם דבר קנתה לה התעשייה האווירית, שבראש ועד העובדים שלה עמד החל ב-1993 ח"כ חיים כץ מהליכוד, ועשה זאת גם במקביל להיותו יו"ר ועדת עבודה ורווחה. כוחו של חיים כץ והוועד שלו בליכוד הוא אדיר; על פי ההערכות הוא פקד כ-7,000 עובדים לליכוד, חיילים ממושמעים המקבלים רשימות חיסול ומבצעים. ב-2009 הביא אותם באוטובוסים במהלך שעות העבודה, וב-2014 הוציא אותם שוב, בניגוד להוראות, הפעם באמצעות רכבי ליסינג במקום באוטובוסים המושמצים. אבל לא רק התעשייה האווירית: גם פנחס עידן מוועד עובדי רשות שדות התעופה (שגם ככה לא חסרים לו קשרים מצוינים בליכוד, והשפעה גדולה על שר התחבורה ישראל כץ) פקד רבים, ואיתו ועדי עובדים רבים נוספים הצטרפו לחגיגה.
ועוד: ב-2012 הצהירו ועדי העובדים בדרום (מפעלי ים המלח, הברום, כי"ל ועוד) שהם יתארגנו כדי למנוע את בחירתו של יובל שטייניץ בפריימריס, משום שעלה על דעתו לבטל את החוק לעידוד השקעות הון, שהוא שם אחר לחוק שהמדינה מעניקה במסגרתו כספים ייחודיים למפעלים מסוימים.
בכתבה של גיא רולניק ניתן למצוא תיאור של פוליטיקאים המסבירים מדוע יציאה של פוליטיקאי נגד ועדי עובדים היא בגדר התאבדות פוליטית. "הוועד של רשות שדות התעופה, כמו רוב הוועדים הגדולים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי – במונופולים, בעיריות, בתעשיות הביטחוניות, בפיננסים ובקרוב בתקשורת ובביטוח – קורא את המפה, ולכן ממהר לפקוד לפחות 1,000 חברים לכל מפלגת פרייימריז שיש לה מהלכים אפשריים בשלטון. עבורם, לפקוד מספר כזה של אנשים זו משימה פשוטה, משום שיש להם משאבים ארגוניים ובעיקר אינטרס חזק. מדובר בקרב על שמירת הפרנסה. לכן, חברי הוועד יפקדו את העובדים ואת בני משפחותיהם. מאחר שהם מודעים לעומק האינטרס, הם יגיעו ביום ההצבעה כדי להצביע באחוזים גבוהים ומרשימים יותר מכל ציבור אחר שמגיע ממניעים אידיאולוגיים. מעבר לכך, משום שהאינטרס המחבר את חברי הקבוצה כל כך מוגדר ומובהק, הם יהיו ממושמעים מאוד בהצבעתם ויצייתו לראש הוועד, שיחליט את מי מתגמלים ובמי נוקמים", אומר ח"כ המרואיין לכתבה, בעילום שמו כמובן.
שכר, בונוסים וקביעות
מנופי הלחץ הללו מתורגמים כמובן להטבות רבות במיוחד. די להזכיר את אלופי השכר במשק, הלוא הם עובדי נמל אשדוד עם שכר חודשי ממוצע של 28,716 שקל, וקרוב אליהם את עובדי חברת החשמל ועובדי התעשייה האווירית, עם משכורות גבוהות במיוחד, שלא לדבר על בונוסים לרוב.
השכר הגבוה, שניתן בלי שום קשר לביצועים, תלוי אך ורק בלחצים של ועדי העובדים. בבדיקות בינלאומיות נמצא שהוא גבוה בצורה חריגה, וזה רק חלק מהסיפור. חלק אחר הוא מוסד הקביעות, מוסד שאינו קיים בשום שוק תחרותי שהוא. כך אנו מקבלים עובדים צעירים ורעבים, הלהוטים לצבור כמה שיותר ותק כדי שיצליחו לקבל את הקביעות, ומרגע שקיבלו את הקביעות המיוחלת – הם יכולים לנוח ולא לעשות כלום. זה מתבטא בשירות גרוע, בתורים ארוכים, ובעוד ועוד תפקוד קלוקל שעליו אנחנו משלמים כמובן הון. תאמרו, גם עובד עם קביעות ניתן לפטר, לאחר פרוצדורה מיוחדת – אבל זה בדיוק העניין, הפרוצדורה הזו כוללת הסכמה של ועד העובדים, דהיינו מתן כוח נוסף לוועדים.
כוח אחר של הוועדים, שוב על חשבון היעילות, הוא מניעה של העברת עובדים מאזור לאזור ומתפקיד לתפקיד. כך לא תוקנו התקלות בהפסקת החשמל של תחילת החורף, מכיון שהוועד מנע שינוע עובדים מאזור לאזור; כך הושבתה הרכבת ובלבד שלא יועברו עובדים ממסוף למסוף; כך נמנעת כל התייעלות בדואר כיון שוועד העובדים אינו מאפשר גמישות בהעסקה בהתאם לתנאים המשתנים.
ולא רק קביעות: גם תגמול על פי ותק בלבד, ולא על פי ביצועים הוא נורמה קלוקלת המתאפשרת רק במגזר הציבורי, שבו ניתן כמדומה לבזבז את כספי הציבור על מערכת בינונית במקרה הטוב, ובלבד שהעובדים ייהנו מ"יציבות". כך מקבלים במערכות השונות, כמו מערכת החינוך, מורה מצטיין המקבל שכר זעום, ולצדו מורה בינוני המקבל שכר שמן, רק משום שזה צבר ותק ושעות השתלמות וזה החל את דרכו לא מזמן. המערכת הזו, למותר לציין, משרתת את השׂבעים הבינוניים, ופוגעת במצטיינים – שהיו יכולים לקבל תגמול בהתאם לתרומתם.
נפוטיזם ושחיתות
משביתים את הכלכלה הישראלית; נמל אשדוד. צילום: יצחק הררי, פלאש 90
בצורה אופיינית, כל אותה התנהלות רוויית הון-שלטון פותחת פתח עצום לשחיתות ולסיאוב. תופעת הנפוטיזם ידועה ונפוצה בכל מקום שבו חולש ועד עובדים מונופוליסטי, אם זה בנמלים או בחברת החשמל; ושחיתות העולה לכדי פלילים גם היא לא חסרה. די להזכיר את אלון חסן שנעצר בשנה שעברה בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה והלבנת הון – בזכות היכולת שלו לקדם בעזרת הנמל את עסקיו הפרטיים, ולשווק לנמל את החומרים שהוא עצמו ייבא.
תוזכר גם המלצת המשטרה להעמיד לדין את מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, בעבירות שוחד. על פי החשד הוא ובכירים נוספים לקחו שוחד מבעלת סוכנות נסיעות פרטית, המספקת שירותי תיירות להסתדרות המורים. בתמורה לשוחד, דאגו להמשך העסקתה של הסוכנות כספקית השירותים להסתדרות; המזכ"ל לפניו, אברהם בן-שבת, הורשע גם הוא בקבלת שוחד ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות. ומקרים כאלו ואחרים לא חסרים.
לצאת מזרועות הטייקונים
המאבק בטייקוני הוועדים אינו קל. השליטה שלהם במשק, וחמור מכך – בכנסת ובפוליטיקה, גבוהה במיוחד. אבל לא נוכל לצאת ידי חובה בלהפטיר "ככה זה" ולהמשיך בחיינו. חלק מהותי מכוחם של ועדי העובדים מבוסס על האמפתיה שלנו כלפיהם. במקום "ועדי עובדים" מדברים על "העובדים", וכאן אנחנו מדמיינים אנשים קשי יום הפועלים במסירות לטובתנו, בין אם זה בתיקון תקלות חשמל או בהוראה או ברפואה. אבל עלינו להתנער מן התמונה הזו, שאותה מנצלים הוועדים כדי להמשיך לעשוק אותנו.
העובדים המצטיינים, עלינו לזכור, הם לא אלה שוועדי העובדים מנסים לשמור עליהם. להפך, הוועדים מנסים למנוע כל מערכת שתנטוש את התגמולים לפי ותק ואת הקביעות ותתגמל לפי ביצועים. ועדי העובדים כבר מזמן אינם דוד מול גולית. עלינו לזכור שהם הגולית עצמו.
כאשר הפוליטיקאים יבינו שאהדת הציבור כבר אינה נתונה לוועדי העובדים; כאשר הוועדים יוכרו כגורמים הרועצים ורוצצים את האזרחים כדי למלא את כיסם ולהאדיר את השפעתם הפוליטית; כאשר תתקבל הסכמה ציבורית שוועדי העובדים המונופוליסטיים הם הם הטייקונים האמיתיים – או אז יהיה קל יותר לפוליטיקאים לפנות נגד הוועדים, לשנות את חוקי העבודה המגבילים את כוחו של המעביד להתמודד מול השבתות ולהוציא לתחרות חופשית כמה שיותר תחומים שעדיין נמצאים כעת בשליטתם המונופוליסטית של הוועדים. ואם אתם רוצים לתרום לתהליך הזה, שיתוף הכתבה הזו ודומיה, ויציאה נגד תרבות הסחטנות של הוועדים המונופוליסטיים, יכולים להיות התחלה טובה.
אתה הורג את השליח במקום את הבעיה. כאשר אדם רואה עובדים בני 50-60 נזרקים ממקום עבודתם בלי שום סיכוי להתפרנס, תגובת הנגד המתבקשת היא התאגדות.
כשיקום גוף ליברלי ויציג את האלטרנטיבה שהוא רואה לקיום המין האנושי מעבר לגיל 50, תהיה לו זכות לדבר על הוועדים שעושים את זה בנתיים
הוועדים בינתיים רק מעלים את יוקר המחייה, ואוכלי החינם הבטלנים תופסים מקומות עבודה של מבוגרים שרוצים לעבוד
לא חסר אנשים שעובדים מעל גיל חמישים שמקבלים שכר שלא נגבה משאר הציבור בכפייה. לא ברור איזה אלטרנטיבה נוספת אתה מחפש. אתה מחפש אלטרנטיבה ליברלית שתכפה על אנשים לממן אנשים מעל גיל 50 שלא יוצרים מספיק ערך לציבור? זה לא יקרה.
התמריצים של השוק החופשי הובילו לרווחה הנוכחית שמאפשרת למין האנושי להתקיים מעבר לגיל 50.
כלומר, אתה קורא לתקן עוולה אחת בעזרת עוולה אחרת! נשמע הגיוני… (לא ממש)
.אין תחליף לנסיון ולכן עובד מנוסה שעושה עבודה טובה לא יזרק
גם ללא קביעות – אף מנהל בית חולים (לדוגמא, אך הדברים אמורים גם על מנהל בית ספר ועל המגזר הציבורי) לא יזרוק אחיות ורופאים מנוסים רק בגלל הגיל , אבל טוב יעשה אם יוכל לשחרר כאלו שכבר מיצו את עצמם ולא תורמים למערכת. רוב המטופלים גם יעדיפו שהם לא יטפלו בהם אם אין להם בכלל חשק. אולי החשש שיאבדו את מקום עבודתם יגרום לכך שיעשו מלאכתם נאמנה. צריך לזכור שכל עובד שנזרק לרחוב אולי הוא מסכן אבל אנחנו משלמים לו הרבה על המעט שהוא עושה. עדיף כבר שנשלם לו דרך ביטוח לאומי ולא נשלם פעמיים גם את המשכורת וגם את השירות הגרוע שנספוג.
אם הבעיה בזה שזורקים בני 50-60, למה נותנים להם קביעות מגיל 28? שיתנו להם את הקביעות בגיל 45. זה סתם תירוץ.
זאת לא הבעיה. אתה חושב על העובדים המבוגרים, אבל כשאתה דואג להם אתה שודד וחונק את שאר האזרחים.
יש הרבה דרכים להיטיב עם העובדים המבוגרים, בעיקר במציאת תעסוקה חדשה ומכניסה (ולא חסרות אפשרויות). אבל למסמר אותם לכיסא בתוך מערכת מיושנת ומסואבת שמתעללת באזרח ומונעת ממנו חיים נורמליים ומתקדמים – לא עזרת לאף אחד.
האלטרנטיבה היא התאגדות עובדים שאינה בחסות המדינה. יש כאלה בכל העולם. התאגדות בהידברות מול בעל העסק כשברור לעובדים שפגיעה בעסק תביא לפגיעה עקיפה בהם. כשהאינטרס של כולם שהעסק יצליח, יש סיכוי גבוה להטבה עם העובדים וייצוג הולם.
המגזר הציבורי מנותק מכל שיקלי רווח והפסד. כי הפסדיו משולמים על ידי כספי גזל.
להוציא את ההתארגנות מההסתדרות ואז נראה משק בריא.
בדואר ישנו מנהל בשם חוזה המדינה אשר עושה ככל העולה על רוחו,למשל הוא הגדיר את דואר עיתונים במחיר מוזל בידיעה שהמונופול מפסיד למה,
כדי שחברות פרטיות לא יכנסו לחלוקת דואר עיתונים
זוהי תרבות קלוקלת של וועדים ומנהלים כוחנים שמנהלים את החברות שלהם בביריונות בידיעה שהם משביתים את כל השירותים יש את זה גם בחברות ממשלתיות אחרות כגון חברת חשמל ,מקורות ועוד זאת על גב משלם המיסים הישראלי.
אביחי,
הבעיה שאתה מעלה אינה קשורה למאמר.
א. אם אותו עובד (מניח שהכוונה במגזר הפרטי) ממשיך לתרום לחברה – הוא ימשיך להיות מועסק. אף בעל עסק לא יחליף עובד מקצועי, מיומן, נאמן שהוכיח עצמו שנים – בעובד צעיר יותר רק בשביל לחסוך 2,000 ש"ח בחודש. ומי שעושה את זה בסוף נופל.
ב.אם התאגרות העובדים היתה עוסקת רק במניעת הפגיעה בעובדים – ניחא. אבל זו בדיוק הבעיה – שהם לא. לא מעניינים אותם העובדים החלשים אלא החזקים. בנוסף, עצמם פעולתם מעודדת את העובדים להיות בינוניים (במקרה הטוב).
א. זהו אבסורד לרמוז שקיימת בעייה קשה עם וועדי העובדים, ומכאן שאין בעייה קשה עם הטייקונים וריכוזיות היתר במשק. יכולה להיות לנו בעייה קשה ביותר גם עם הטייקונים וגם עם וועדי העובדים. אנו לא אמורים לבחור בין לחימה בתאונות דרכים לבין לחימה בטרור. עלינו להילחם בו זמנית בשניהם
ב. אביחי צודק בטענתו שוועדי העובדים ממלאים גם פונקציות חיוניות כמו הגנה על עובדים מבוגרים. אינך יכול לפזר גוף לפני שמצאת מנגנונים שיספקו את השירותים החיוניים בבעלות מופחתת ועם פחות נזקים.
איני מתמצאת מספיק בנושא אך שמעתי שבדנמרק וועדי העובדים אינם צמודים למקומות עבודה אלא למקצועות. אין כל הגנה של קביעות במקום עבודה מסוים וניתן לפטר עובדים בהתאם לצורכי המפעל. אך כל עובד זוכה למספר רב של משכורות גישור עד שימצא עבודה אחרת, ובמידת הצורך גם למימון מלא של הכשרה מקצועית והשתלמות כך שיתאים לשוק העבודה. זהו מנגנון תחליפי לוועדי עובדים צמודי מפעל
רק מציאת מנגנונים תחליפיים תוכל להפחית את הנכונות לשלם מחירים כבדים על קיום וועדי העובדים במתכונתם הנוכחית
אכן המודל של "פלקסיקיוריטי" הנורדי הוא רעיון שכדאי לשקול לאמץ.
שכחתי להוסיף:קביעת רף של שכר מינימום, שעות עבודה מכסימליות לנהגי משאיות, זכות קופאיות לשבת במהלך יום העבודה הם מנגנונים תחליפיים לוועד עובדים צמוד ארגון
רק אם ימצאו עוד מנגנונים כאלה, כולל כאלו המגינים גם על עובדים מהמעמד הבינוני ומעלה, וועדי העובדים הגדולים יתפסו בעיני הציבור כמיותרים.
אז, ורק אז, ניתן יהיה לנסות לשבור אותם ולנפצם
המנגנונים האלה באמת מקיימים את אותה בעיה של ועדי העובדים, ועניינם דחיקת החלשים החוצה.
כתבתי על זה כאן https://mida.org.il/2015/08/11/%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%9B%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D-%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%94/
יתכן כדבריך, שאלו מנגנונים שנזקם עולה על תועלתם.
תציע מנגנונים אחרים
אבל, אינך יכול לקרוא לפירוק והריסת גוף מסואב לפני שמצאת תחליף לפונקציות שהוא כן ממלא.
התפקיד שהוא ממלא זה הרס המשק. כמו שאומרים ביידיש, מויחל טויבס
דבר ראשון צריך לציין שיש דור א דור ב ודור ג שהתנאים שלהם שונים מאד בין דור לדור ודבר שני כרגע דברת על כמות מאד גדולה של עובדים לצור דוגמא חברת חשמל 13 אלף עובדים תא"ש 16 אלף עובדים הנמלים זה עוד איזה 5000 עובדים וכו
אז עדיף שכמה מאות אלפי משפחות ישתכרו טוב ושילמו מיסים למדינה ולא 10 טיקונים שמתעשרים על חשבון האזרחים פשוט מאד קל לשפוט במיוחד שהתקשורת מנוהלת על ידי אותם טיקונים ולעבודה גם העדים מושמצים כל כך
דבר ראשון צריך לציין שיש דורות
ודאי שלא עדיף שאותו קומץ ייהנה ממשכורות עתק על חשבון הציבור. זה דבר גרוע מאוד. מה גם שמי שגם אצלם יש פוליטיקות ואינטריגות, ומי שמקורב לוועד זוכה ליותר הטבות. גם זה דבר רע מאוד.
בכל מקרה הון-שלטון זה דבר רע, בין אם זה בטייקון ששמו תשובה ובין אם זה בטייקון ששמו אלון חסן.
למה עדיף כמה עשרות אלפים משתכרים יפה מטייקון אחד שמשתכר עשרות מיליונים? הטייקון שמרויח עשרות מליונים לא גורם נזק לציבור בשביתות פראיות ושירות גרוע כמו שוועדי העובדים גורמים. עדיף עובדים משתכרים סביר (15-20 אלף) ושירות טוב וטייקון. מאשר המצב הנוכחי של משתכרים יפה (כ30 אלף ) ושירות על הפנים. דבר נוסף כשהעברות מיליון הולכים לטייקון הוא משלם הרבה יותר מס מאשר כשהם מתפזרים אצל העשרות אלפים כי המס מדורג.
ועדי העובדים מתנהגים כמו מאפיה וגם הטייקונים, הבנקים, המשטרה, השופטים והפוליטיקאים מהימין וגם השמאל. כולם מתנהגים כמו מאפיה.
מה בכל זאת שונה? מה ההבדל בין המאפיונרים מהזנים השונים?
השוני בינהם הוא למי יש ערוץ תקשורת גדול יותר.
התקשורת זה האמצעי לפמפם לציבור מנטרות מפגרות בכדי שימשיך לישון ולא יפקח את העיניים.
לטייקונים כמובן יש את הכי גדול.
למי שייך ערוץ התקשורת הפספוס "מידה"?
שטויות!
שוב מאשימים את הש"ג!
חברת החשמל חייבת להתייעל וזה ברור אבל לא היא האשמה במצב –
מדינת ישראל שאחראית על חברת החשמל ועל משק האנרגיה כשלה!
הרבה יותר קל לטפול את האשמה על חברת החשמל באמצעות ספינים במקום להודות, לקחת אחריות ולטפל במצב.
בדוח מבקר המדינה שהתפרסם אחרי הסופה הגדולה של 2013 וגם בדוח שהתפרסם שנה אחר כך, אחרי צוק איתן, הראה המבקר שמי שאשמים הם משרדי הממשלה שאחראים על חברת החשמל (שדווקא התריעה, אבל לא הקשיבו לה): משרדי התשתיות, האנרגיה והאוצר.
לבלוע את הספין – כולכם נפלתם השבוע למלכודת, אז הנה: עובדי חברת החשמל לא אחראים למה שקרה השבוע:
http://www.globes.co.il/news/docview.aspx?did=1001076806
העדויות על כך שוועד העובדים מנע תיקון תקלות בזמן הסערה הן חד משמעיות. וזה שהוא מטרפד רפורמות גם ברור. אין מה להתווכח על זה בכלל
אההה אז חברת החשמל לא תשבית את המדינה ותחסל כל הפוליטיקאי שיפעל להכנסת תחרות לשוק החשמל, בדיוק כמו שהיא עשתה לגדליה גל? כי היא השתנתה וחזרה בתשובה ומתחננת להפסיק להיות מונופול, אבל הממשלה נלחמת בה? אם זה מה שאתה טוען, נראה לי שדרכת על גללי חד קרן בזמן שהתבוננת בדביבונים מעופפים.
אולי אתם צודקים אבל זו הבעיה הקטנה!
צפו בפרק הראשון של "בכיה לדורות" של ערוץ אחד:
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1964095
מפה קל להבין למה ביבי מעוניין לפרק את חברת החשמל!
למי שמחפש גשפנקה רשמית לשערוריה אז הנה דוח ביקורת על פיתוח משק הגז הטבעי2015 של מבקר המדינה:
http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/298.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1
דופקים את כולנו ובענק!
לקרוא ולהתפוצץ!
כמה שילמו לך על הכתבה?
ווא איזה טיעון מרשים.
נראה אותך תוקף את הטענות ולא את הכותב.
מסכים עם כל מה שכתבת,
אבל מתלבט קצת האם תיתכן שביתה לגיטימית?
ציינת ב'חדא מחתא' את הנמלים, הרכבת, החשמל והרופאים. האם באמת לתחושתך ולתחחשת הציבור משכורות הרופאים מוגזמות כמו משכורות עושקי הנמלים?? ומה לגבי העו"סים?
גילוי נאות,אני מתעתד לעסוק ברפואה לאחר שאסיים את שנות הלימודים.
גם במקצוע הרפואה ועד העובדים משפיע בצורה מוחשית מאוד. הבעיה היא שהרפואה בארץ אינה פתוחה לתחרות, וזה דווקא דבר שקל מאוד לארגן. אין סיבה של ממש שבתי החולים וקופות החולים והמרפאות לא יהיו פרטיים ויתחרו על לבם של הצרכנים ושל הרופאים. בדרך הזו הרופאים הטובים ביותר ירוויחו הכי הרבה, וכן הלאה. שכר לפי ביצועים ולא לפי שביתות.
אנו חיים בתרבות בה קיימות דעות קדומות נגד מבוגרים.
לאנטישמיות, גזענות, שוביניזם ודומיהם מצטרף גם הרצון לא לראות אנשים 'לא דקורטיביים' (כמו נכים ומבוגרים) במקום העבודה
החלטות מעסיקים אינן בהכרח רציונליות. מסקנה: אי אפשר לסמוך רק על כוחות השוק
ועוד יותר אי אפשר לסמוך על הוועדים.
ולעצם העניין: נכים בדרך כלל תורמים פחות, מעצם נכותם, ולכן מוצדק וראוי לשלם להם לפי כמה שהם תורמים. כל כך מוצדק וברור, עד שהכנסת בעצמה חוקקה חריג לחוק שכר המינימום, שמאפשר לשכור נכים בשכר מינימום מופחת. זאת משום שהכנסת הכירה בכך ששכר המינימום מהווה חסם בפני נכים, שהפרודוקטיביות שלהם יכולה להיות פחותה.
לגבי מבוגרים, אדרבה, בדרך כלל יש להם ניסיון רב שבעלי העסק שמחים בו מאוד. הם יודעים בדיוק מה לעשות ואיך לעשות, והספיקו לשכוח דברים שהחדשים עדיין לא למדו. אפשר לטעון שאם בעל העסק יפטר עובד מבוגר כי אז לעובד אין כל כך מה לעשות, כי הוא לא ימצא מקום עבודה חלופי, שהרי הניסיון שלו נצבר דווקא במקום העבודה המסוים הזה. אבל זה לא מדויק: המעסיק יודע שמי שבא לעבוד במקום העבודה בצעירותו מסתכל על העסק ואם הוא רואה שהעובדים המבוגרים נזרקים לכלבים, הוא לא יבוא. כך שהאינטרס של המעסיק הוא לדאוג היטב גם לעובדים שלכאורה אין להם קלף מיקוח חזק מולו כשלעצמם, משום שהמערכת הכוללת דואגת לכך.
כל מילה בסלע!
והשם המתאים לתופעה יהיה מעתה 'סוציליזם חזירי'
הרי הנזק שלו למדינה עולה עשרות מונים על הקפיטליזם ה'חזירי' שלפחות מצליח את המשק.-
אתה רציני
או ששילמו לך עבור הכתבה הזו
2400 עובדים שמתחלקים בבונוסים מרווחים שבזכותם הנמלים רווחים
אני בעד מאשר אדם אחד פרטי יקבל הכל לכיסו
אותום כמות עובדים מבזבזים את הכסף בחנויות בארץ הכסף מתגלגל אצלנו במדינה
ולא איזה טיקון גונב את הכסף מאיתנו ומשקיע אותו בחו"ל עבור טובתו האישית
הסיבה היחידה שמישהו נכנס לנמלים האלה היא שהמדינה אסרה עד עכשיו הקמת מתחרים. השירות גרוע, האמינות בעומק הים והעלויות גבוהות. אחת הסיבות העיקריות ליוקר המחיה של כולנו עוברת בתפקוד הגרוע של הנמלים.
כל הכבוד על האומץ! חומר נוסף בעניין סחיטת הועדים כאן:
https://kapalla.files.wordpress.com/2009/05/50014finger-posters.jpg?w=497
למרות שאני "נהנה" מאחד מהוועדים המוזכרים כמורה, אני כן חושב שיש הרבה אמת במאמר, אם כי חסרים לי יותר מספרים ועובדות. כדי. לכמת את הסיפור הזה.
דבר נוסף שאני לא מבין זה למה לפסול את המחאה נגד טיקונים קלאסיים שמרוויחים באופן לא פרופורציונלי מחור אחר בבלון הרופס גם ככה של כלכלת המדינה?
נו יפה, אבל איך?
אפשר "מלמעלה" (ליצור תחרות ע"י הפרטה או פיצול)- מעשית, במקרים מסוימים זה ייקח כסף מידי העובדים לידי הטייקונים, אם הועד בכלל יסכים לכך.
חלופה שניה היא דמוקרטיזציה של הועדים והתנהגות מכבדת של האוצר; רוב המורים, עובדי חברת חשמל, הרכבת והרופאים רוצים לעבוד ומתנגדים לכוחנות הועדים שלהם עצמם; כוחנות שמופנית לא רק כלפי הציבור אלא גם כלפי העובדים עצמם
אפשר אולי להתנות שביתות בהצבעה חשאית של העובדים; לחייב כל צד במו"מ להביא ניתוח כלכלי שיצדיק את עמדתו, בוררות חובה, פרסום של קשרי משפחה של עובדים חדשים וכו'.
ברור שהועדים יתנגדו לכך, אבל פוליטית יהיה להם קשה למחות נגד דברים שלכאורה מובנים מעליהם, ולא פוגעים בשום צורה בעובדים עצמם.
קחו לדוגמא את חברת הדואר יש מנהלים שלוקחים את החוק לידיים או מנהלים בתחום האפור ומבצעים מהלכים חד צדדיים .
שחברות פריטיות לא יכנסו לתחרות ובידיעה שהם מפסידים זו תרבות אירגונית עלובה שאנחנו האזרחים משלמים עליה בגדול
לא צריך לשנות את חוקי העבודה, זה גם לא יעזור, כל עוד הבעלות בידי הממשלה. צריך להפריט וזהו. . להפריט כל דבר שזז וגם אם הוא לא זז. אני מתפעל מהסבלנות של גרשוני לתאר אחת לאחת את השחיתות המובנית בשליטה של הממשלה על המשק. ממשלה היא לא בעל בית אמיתי. בעלות יכולה להיות רק פרטית. אין בעלות ממשלתית או צבורית.. לכן לא יעזרו כל חוקים. כח השליטה על הברז יותר חזק מכל חוק. להפריט גוף אחרי גוף. הבעיה שאין למי, את כל המשקיעים הפוטנציאליים גרשו שטייניץ וששינסקי, איש לא מוכן לעשות עסקים עם ממשל המיפר הסכמים
סוף סוף אני חווה אנשים אחרים שטוענים את מה שאני אומר כבר שנים.
הטייקון הגוליבר הם ועדי העובדים והמכה הגודלה הזו שקוראים לה הסתדרות שהמשימה העיקרית שלה היא להגן על גוליבר הטייקון. הטייקונים שמתנפלים עליהם בתקשורת אינם אלה כחגבים לעומתו. ההגנה של ההסתדרות על העובד הקטן היא פעולת שיווק לא משמעותית שכל מטרתה היא להסוות את המשימה העיקרית שלה.
מסכים עם 99%. לגבי הרופאים הם היחידים שמתוגמלים פחות מבשוק חופשי ולכן מאבקם לדעתי צודק.