אסור להשוות: ברק אובמה הוא לא נוויל צ'מברלין

דאע"ש ואיראן הם לא גרמניה הנאצית, בריטניה אינה המעצמה האמריקנית ואובמה הוא לחלוטין לא נוויל צ'מברלין.

השוואה מתבקשת. צילומסך מאתר freedomsback.com

רבים משווים את אובמה של היום לצ'מברלין של 1938, שניסה לרצות את היטלר כמעט בכל מחיר – והוביל לפתיחתה של מלחמת העולם השניה בתנאים שהיו גרועים ביותר עבור המערב. כך למשל טען חבר הכנסת אלקין: "הסכם וינה של היום מזכיר את הסכם מינכן, אבל מדינת ישראל לא תסכים להיות צ׳כוסלובקיה", וגם השר בנט הסביר כי "זהו הסכם צ'מברלין 2015".

אבל, למרות שיש קווי דמיון רבים, חייבים להודות שההשוואה ההיסטורית הזאת עושה עוול לצ'מברלין. ויש לכך כמה סיבות טובות:

א. צ'מברלין וממשלתו טיפלו במשבר בצ'כוסלובקיה אחרי קרוב ל-20 שנים של פשרות קודמות עם גרמניה (הויימארית ואחר כך הנאצית) בנושאים רבים. החל מתנאים שונים בהסכמי שביתת הנשק, דרך ויתור דה-פקטו על פיצויי העונשין וכלה בכניעה מוחלטת בנוגע לחבלי הרוהר והריינלאנד. על רקע זה, לא עמדו בפני צ'מברלין אפשרויות רבות מלבד המשך הריצוי והפיוס.

אובמה, לעומת זאת, נכנס לתפקיד אחרי 8 שנים של מלחמה נמרצת בטרור העולמי, כאשר צבאו כבר ניצח ושולט בפועל בעיראק ואפגניסטן ומאיים בנוכחותו על איראן, שאף הקפיאה בשל כך את תכנית הגרעין שלה.

ב. הצבא הבריטי של צ'מברלין לא היה מוכן למלחמה. בעקבות תהליכים עמוקים וארוכים של התפרקות מנשק לאחר מלחמת העולם הראשונה, הצבאות והתקציבים הביטחוניים במערב קוצצו באופן דראסטי, והתעשיות הצבאיות התנוונו. כאשר צ'מברלין היה צריך לבחור בין מלחמה לבין פשרה, עמד לרשותו צבא קטן, לא מאומן ולא מודרני. תהליכי החימוש מחדש שהחלו בהם במחצית שנות ה-30 היו אטיים ומתוקצבים בדלות, ולפיכך היה היגיון בניסיון לדחות את המלחמה ולהרוויח עוד זמן.

לרשותו של אובמה לעומת זאת, עומד הצבא החמוש והמאומן ביותר בעולם, בעל ניסיון קרבי עכשווי בדיוק בסוג הלחימה הנדרש כעת.

ג. לגרמניה הנאצית היה מנהיג מערבי שהתנהל (לפחות בפועל) באופן רציונלי וניסח את מטרותיו במונחים של המחשבה המדינית המערבית. "הגדרה עצמית", "זכויות מיעוטים", "טריטוריה לאומית" וכדומה, הן המילים שאותן שמע צ'מברלין במהלך פגישותיו המרתוניות באותם ימים קריטיים של 1938. היטלר אולי היה נושא ונותן קשוח ותקיף, אך בסופו של דבר הוא ניהל מגעים דיפלומטיים והציב דרישות בעלות היגיון פנימי.

מול אובמה, לעומת זאת, אין שום פרטנר כזה: "מוות לאמריקה", וסרטוני עריפת ראשים – אפילו אם הם מלווים בקריינות במבטא בריטי ענוג – אינם בדיוק מגעים מדיניים. האיראנים אמנם מתנהלים בהקשר הזה מעט יותר בחכמה, אך בניגוד למשטר הנאצי שזוועותיו טרם התגלו, משטר האייתוללות מוכר לעולם כבר 36 שנים: צ'מברלין היה תמים ביחס לנאצים בשל העבר הגרמני המתורבת, ואילו אובמה תמים ביחס לאיראנים בשל עתיד מדומיין של שלום עולמי.

ד. בריטניה והמערב היו חבולים מהמאבק נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שגבתה קרבנות רבים והובילה למחיקתו התודעתית של דור צעירים שלם. צ'מברלין פעל על רקע של טראומה לאומית ודעת קהל תבוסתנית, והשבועה ש"לעולם לא עוד" מלחמה נוראית שכזו.

אמריקה שקיבל אובמה, לעומת זאת, הייתה מדינה מנצחת, עם שיעור קרבנות נמוך במיוחד ביחס למשימות שהיא לקחה על עצמה. טפטוף הידיעות על ההרוגים בעיראק אולי פגע בדעת הקהל, אך אין להשוותו בשום צורה לאסון שגרמה מלחמת העולם הראשונה. ואם כבר טראומה: שבועת "לעולם לא עוד" של הציבור האמריקני, התייחסה למלחמה בטרור ולמתקפת המתאבדים במגדלי התאומים והפנטגון ב-9/11.

ה. האויב מולו ניצבה בריטניה היה חזק ובעל פוטנציאל צבאי אדיר. גרמניה התחמשה במהירות וצבאה היה אחד המתקדמים בעולם באותה עת, תוך שהוא משלים את הפערים שעוד נותרו לו מול צבא צרפת בקצב מסחרר. לנוכח אויב כזה, מלחמה הייתה בהחלט אופציה מאיימת, וניתן להבין את מי שיעשה הכל כדי למנוע אותה.

כל השוואה ליכולותיו של דאע"ש – ואפילו של איראן – היא פשוט גיחוך של ההיסטוריה, ומפאת כבודו של הנשיא אובמה, נשאיר סופרלטיבים אחרים לדמיונו של הקורא.

כמו כל דבר במדיניות, גם אסטרטגיה של פיוס צריך לדעת איך לנהל. פיוס מתוך עמדה של כוח הוא דבר שיש לו לעתים מקום, ויכול לסייע בשמירת היציבות. פיוס מתוך כוח, יכול לאפשר לשתי מדינות חזקות "לרדת מהעץ" בצורה מכובדת ולמנוע מלחמה. טעותו של צ'מברלין הייתה בכך שנהג בפיוס מתוך חולשה, מדיניות שמזמינה לחצים נוספים וויתורים נוספים. הוא ניסה למצות במסגרת האילוצים המדיניים שעמדו בפניו את מירב הסיכויים למניעת מלחמה נוספת ול"שלום בימינו", וטעה בחישוביו. אך מה שלא נגיד על יכולת החיזוי הקלוקלת שלו, בסופו של יום כשהכל קרס ופרצו הקרבות – הוא הכריז באופן מיידי מלחמה על גרמניה הנאצית. בדילמה של מלחמה או פיוס, הוא בחר בפיוס; אבל כשהשאלה הייתה מלחמה או כניעה, צ'מברלין לא היסס לבחור במלחמה.

לעומת זאת, אפילו כאשר המערב מותקף שוב ושוב, אובמה מסרב להודות בכלל בעצם קיומו של האויב ("דאע"ש אינם מוסלמים"). זה כבר לא פיוס מתוך כוח. זו כניעה מתוך אווילות. למען כבודו של ראש ממשלת בריטניה המנוח, הניחו לנשיא אובמה לרשום לעצמו תקדים אישי ומיוחד בהיסטוריה האנושית, לצ'מברלין אין שום קשר לזה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. גדול! תיקון קטן: אובמה לא נכנע בגלל חולשה. הוא נכנע כיון שהכניס לו לראש שאם החזק מפעיל כוח הוא לא מוסרי. רק לחלש מותר להפעיל כוח. הוא נכנע בגלל עודף מוסר מעוות

  2. אובמה אינו אוויל. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
    הוא ר-ו-צ-ה שהאיסלם הרדיקלי ישגשג ויצליח.
    כל הצעדים שלו מראים על כך: התמיכה באחים המוסלמים, התמיכה במורדים "המתונים" בסוריה, ההסכם עם איראן, התמיכה שלו בחמאס בזמן צוק איתן, התמיכה בטורקיה וקטאר, "המלחמה" בדעאש (75% מהתקיפות האוויריות נגד דאעש נעצרות בגלל חשש לפגיעה באזרחים ואילו באפגניסטאן יש פגיעה רבה באזרחים), העוינות שלו לישראל היא גם חלק מכך.

    אובמה הרבה יותר גרוע מצ'מברליין שהיה תמים
    ואילו הוא עושה את זה בכוונה.

    1. יותר מזה. הוא רוצה שהאיסלם כולו ישתלט על אמריקה

  3. והכי חשוב:
    לצמברלין לא היה תקדים צמברלין ללמוד ממנו

    1. והכי הכי חשוב – צ'מברליין לא היה בוגד הרוצה במפלת תרבות יהודו-נוצרית

  4. מאולץ ולא רציני. הכפייתיות בשכתיבה נגד אובמה מזכירה את הכתיבה של אחרים נגד נתניהו. זה שאחרים כותבים מעוות ומטים עניינים מתוך אג'נדה קבועה מראש, לא מצדיק לעקם את המאמרים לצד השני. תכתבו לעניין ונקי ותוכלו להשפיע, אבל כתיבה שטחית ומתריסה שכזו מיותרת ורק מקימה חיץ.

    1. יוסף – זה יעזור מאוד עם תתייחס לדברים קונקרטיים שבמאמר, אחרת, הביקורת שלך פשוט לא רלוונטית. מה, אתה לא יכול להעלות טעונים לוגיים? מסקנות המאמר מזעזעות את תפיסת עולמך? הבנתי.

    2. אני דוקא חושב כמו יוסף, חלקית.

      אין מה לערבב בין דאעש ואיראן.

      באיראן אפשר היה לתקוף ולבלום את התוכנית הגרעינית לפחות בכמה שנים, עם סיכון נמוך שזה יביא למלחמה. ההימנעות מכך, והבחירה בהסכם מלא חורים, היא טעות איומה

      בדאעש, לעומת זאת, אני מבין לגמרי את ארה"ב. ארה"ב מסתכל ת ימינה ושמאלה ולא רואה אף אחד שיחליף אותה מתחת לאלונקה. אפילו בנאטו, היא מוציאה 3.5% מתקציבה לביטחון, ורק עוד 4 מדינות עומדות ביעד ההוצאה של 2% שהארגון עצמו קבע (יוון, אסטוניה, פולין ובריטניה)
      למה בדיוק שארה"ב תכריע את דאעש לבדה? זה יהיה כרוך בעלויות, באבדות, ובהסטת תשומת הלב ממה שחשוב בעיני אובמה (נושאי מדיניות פנים).
      כשבסוף, מי שירוויח, אם בכלל, הם אסד והשלטון השיעי המושחת בבגדד- שאת שניהם אובמה עוין, ובצדק.
      אני מבין בהחלט את הציפיה שלו ששאר העולם ייקח על עצמו את העול ולא יחכה לארה"ב

      ניקח למשל את לוב: ארה"ב תמכה במבצע מאחור, ונתנה לאירופה להוביל. התוצאה היתה מבצע ממושך מאוד, שהסתיים בכאוס, שתרם לשטף הפליטים לאירופה. אם ארה"ב היתה מתערבת צבאית במלוא כוחה האוירי אך עדיין מסרבת לכבוש את השטח, קדאפי היה נופל מהר אך הכאוס היה מגיע. הבעיה היא במדיניות האירופאית, לא האמריקאית.

  5. הכל נכון. רק פרט קטן: השגיאות של שנות השלושים הביאו למלחמה הקשה בהיסטוריה עם עשרות מליוני הרוגים. המלחמה הנוכחית מבית האיסלאם עדיין לא מתקרבת לשם. יש לצ'מברליין כמה "זכויות" שאובמה עוד לא רשם לטובתו.

    לא צריך להיסחף

    1. הכל נכון? לא! ואתה מבקש לא להסחף? הקטסטרופה שאנו ניצבים מולה גדולה מזו של מינכן.
      אובמה המוסלמי הצית את מלחמת העולם הזו של דת האיסלאם על העולם המערבי והחופשי בהרצאתו באוניברסיטת קהיר שבהמשכה התחולל האביב הערבי ועליתו של דאעש והמשכו הגירת מליוני מוסלמים לאירופה שבה יתחוללו מלחמות אזרחים נגד הפולשים המוסלמים עם חורף של עשרות שנים עד להתאוששות העולם החופשי והתרבותי ומיגור המוסלמים ודת החושך שפלשו לעולם התרבותי.
      מלחמת הדת הזו תגבה קורבנות שעלולים להיות גדולים פי כמה יותר ממלחמת העולם השניה כי בה יהיו מעורבות מדינות עם נשק גרעיני והשמדה המונית, ומוסלמים השואפים לכבוש את כל העולם ולהשליט בה את דת האיסלם.
      די לשאננות.

  6. מבחינתנו, לפחות לראיית עולמי, אובמה אינו גרוע מבוש, קלינטון וכל קודמיהם. כולם אמריקאים החושבים שאמריקה היא חזות הכל והיא קנה המידה למוסר וצדק. יש בעיה במידל איסט? יש פיתרון! טו סטייט סולושן. החל מקרטר הזקן ועד לאובמה דהידנא, כולם מפילים אותנו בתהום הפלסטיניות. מי ראש הממשלה שיעז לומר אחרת?

  7. נתנייתי, יש מי שנכנס מתחת לאלונקה. ארה"ב יוצרת ואקום ורוסיה נכנסת לשם ופועלת עם המון כוח. וטוב שכך!

    המשך מדיניות בת היענה של ארה"ב תגרור כאוס עולמי שנזקו גדול עשורות מונים מהמחיר הנדרש כעת.
    מוטב שהאמריקאים והרוסים יחלקו ביניהם את העבודה וישליטו את הפקס-אמרקינו-צארי.
    האלטרנטיבה היא הידרדרות למלחמת עולם.

  8. אני לא רואה איך אתם מכריזים כל כך מהר על מלחמת עולם שלישית. בינתיים המוסלמים רוצחים בעיקר זה את זה. מה שמגיע למערב זה בסך הכל פיגועי טרור ופליטים, שאינם איום קיומי על אף מדינה.

  9. ניתוח מענין ויפה של ההשוואה. מה לעשות שהמעשה של צ'מברליין נכתב בראי הדורות בחסותו של הפתגם המוכר של צ'רצ'יל.
    הבחירה בפיוס ובהתרפסות מול תוקפן כבר אז הובנה כטעות על ידי חלקים גדולים בציבור הבריטי. למעשה- בעוד צ'מברליין ליהג על שלום בימינו ונפנף בהסכם, הצבא שלו (ולמעשה של כל האימפריה הבריטית) היה בעיצומו של מירוץ חימוש, במידה רבה ללא ידיעתו ולא מתוך החלטתו שלו אלא מהחלטות של שריו שהבינו לאיזה ברוך הם נכנסים.

    החסר בניתוח הוא ההיסטוריה של המדיניות האמריקאית- גם לפני מלחמת העולם השניה ארה"ב משכה את ידיה מהנעשה בעולם. אובאמה לא רק נכנע ונסוג, הוא גם מכנס את ארה"ב חזרה אל האי/יבשת האמריקאית. מדיניות האי-התערבות היתה ונותרה נר לרגליהם של הרבה מהפוליטיקאים האמריקאים, במיחד כאשר מדובר בשליחת כוחות אמריקאיים להשליט סדר בעולם.
    אובאמה מפחד בעיקר מויאטנם. לא ה-11/9 אלא מלחמת ויאטנם היא שצרובה במוחו כטראומה ולכן הוא רוצה להסיג את כוחותיו מאפגניסטן ועיראק. כך או כך, אובאמה לא הולך להיזכר כמנהיג גדול של ארה"ב וספק אם מורשתו תשרוד זמן רב אחריו. אחרי הכל- אמריקאים הם אמריקאים בדיוק כמו שהצרפתים הם צרפתים.

    אבל מה לנו כי נלין- מדוע ארה"ב צריכה לשפוך את דם חייליה בשביל ישראל, אירופה או מדינות אחרות? כך אובאמה רואה זאת. רק אובאמה, כמו אובאמה, על כל היהירות והטיפשות, אינו רואה למרחוק- לא לעתיד ולא לעבר. בכל מקום בו יצאה ארה"ב התמלא החלל אם ברוסיה ואם בסין, מדינות שהשלום והצדק אינם מובילים את צעדיהן- גם הפעם, כמו בעבר, ארה"ב לא תצליח לבודד את עצמה מהאירועים שמעבר לאוקיאנוס, אך יתכן שבאזורים רבים זה כבר יהיה מאוחר מדי.

    1. יכול להיות שמה שכתוב בכתבה נכון, אך כל ההשוואת ההיסטוריות האלו להסכם מינכן, נוטות להתעלם ממקרים אחרים, בהם אולי דווקא היה עדיף להגיע להסכם, גם רע, מאשר מלחמה.
      לדוגמא, יש מקרה אחר של מדינה קטנה באירופה שמסתכסכת עם מעצמה אירופאית, שאר המעצמות לא מצליחות להגיע לפשרה ובעקבות זה פורצת מלחמת עולם.
      מדובר בסרביה שהסתכסכה עם הקיסרות האוסטרו-הונגרית בעקבות רצח פרנץ פרדיננד. בעקבות זאת פרצה מלחמת העולם הראשונה.
      אז אני לא אומר שזה אומר שצריך לחתום על הסכם עם איראן, אני רק אומר שכל ההשוואת היסטוריות צריכות להיות יותר מדויקות. כלומר צריך לבדוק את התנאים שהיו אז ושיש היום, ואז אפשר, בזהירות ובהססנות להשוות את המצב.