מהפכת התקנים שבדרך, והקרב החשוב של ח"כ פולקמן

התיקון להצעת החוק שעבר אתמול בוועדת השרים לחקיקה הרגיז לא מעט אנשים. וכשאנחנו אומרים "אנשים", אנחנו מתכוונים בראש ובראשונה לאנשי מונופול מכון התקנים הישראלי ולהסתדרות החדשה. למרבה הצער, העובדות בשטח מוכיחות כי שני הגופים הללו פועלים היום בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי, אחראים באופן ישיר ליוקר המחייה ופוגעים בעסקים הקטנים והבינוניים, אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק.

התיקון לחוק התקנים (התשי"ג, 1953) הוא הכרחי ומתבקש. על-פי ח"כ רועי פולקמן ('כולנו') שמוביל את המהלך, הרעיון הוא לשבור את מונופול מכון התקנים על בדיקות מוצרים מיובאים, באמצעות פתיחת התחום ל"מעבדות אשר הוסמכו על-ידי הרשות הישראלית להסמכת מעבדות או מארגון שהוסמך על ידי ה-ILAC  (הארגון הבינלאומי להסמכת מעבדות)". כך יתאפשר אישור תקינה בינלאומית למוצרים, תוך איזון "בין החובה לשמור על בטיחות ובריאות האזרחים לבין הצורך להקל על הסחר הבינלאומי ולפעול להורדת עלויות הייצור ויוקר המחיה בישראל". כמה פשוט, ככה נכון. ממש לא ברור מדוע צעד כזה לא יצא לפועל בצורה כזו או אחרת כבר בממשלה הקודמת, אחרי כל ההכרזות של שר הכלכלה הקודם נפתלי בנט והרפורמה במכון התקנים שהעביר בוועדת הכלכלה, עוד באוגוסט 2013.

תקנים כפולים, מחירים מופקעים וחסמים בירוקרטיים

על-פי החוק הקיים, מטרת מכון התקנים היא "הבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים … לערוך מחקרים, סקרים ובדיקות של חומרים, מוצרים ומיתקנים, לאשר מפרטים וכללים טכניים ולעודד את השימוש בהם, ולקיים השגחה על ייצור מצרכים בהתאם לכללים שקבע". כיום בישראל קיימים 3,500 תקנים שונים ומשונים למוצרים, מתוכם כ-550 מחייבים. למעשה אי אפשר לשווק בישראל מוצר ללא "חותמת הכשרות" של מכון התקנים. רשימת המוצרים המחויבים בתקינה מלמדת על הרזולוציה שעליה אנו מדברים: משוקולד, כריכות ספרים ואסלות ועד בטון לבניה; משמן זית, תה ומצות לפסח ועד חומרי עץ ומוצריו.

הבעיה מתחילה בסעיף 6 לחוק, הקובע כי "המכון, והוא בלבד, רשאי לקבוע מפרט, או כללים טכניים של תהליך עבודה, לרבות הגדרות טכניות כתקן ישראלי. המכון יפרסם כל תקן בדרך הנראית לו". הסמכות המונופוליסטית שמקנה החוק למכון התקנים מערימה חסמים וקשיים על היבואנים, שמיתרגמים ומתגלגלים לאחר מכן למחיר שמשלם הצרכן. כך למשל נוצר מצב אבסורדי בו מחויבים היבואנים לשלם עבור בדיקות "תמוהות", אם נשתמש בשפה עדינה, עבור מוצרים שכבר נושאים תו תקן גרמני, צרפתי או שוויצרי.

אך זו לא הבעיה היחידה. כפי שנחשף בתחקיר 'מידה' כבר לפני כמעט שנתיים, מעבר לבדיקות הכפולות סובלים היבואנים ובעלי העסקים הקטנים ממחנק רגולטורי וקטנוניות בירוקרטית. אחד מהם, לדוגמה, חויב על-ידי מכון התקנים בתשלום של 27,000 ש"ח עבור סחורה ששוויה 35,000 ש"ח. יבואן אחר סיפר גם הוא על מחירים מופקעים ("הם גובים 1,000 ש"ח על כל בדיקה של צעצוע פלסטיק קטן"); וכן על קשיים רבים הנובעים מן השינויים התכופים בתקנות. יבואן נוסף סיפר כיצד מכון התקנים תוקע סחורות במכולות בנמל במשך חודשים ארוכים, ועל ההפסדים העצומים שהוא ועמיתיו סופגים כתוצאה מן ההתנהלות הזו.

ושוב, בסופו של דבר גם הציבור הישראלי נפגע מכך – הוא משלם את העלות העקיפה שנובעת מבלימת תחרות. כאשר פחות מוצרים מגיעים לארץ, השוק פחות תחרותי והמחירים נותרים גבוהים. מצב זה תורם גם להיווצרותם ושימורם של המונופולים המקומיים הקיימים, שעושים קופה נאה על חשבוננו. סיכם זאת היטב מבקר המדינה בדו"ח לשנת 2014, והסביר כי "יישום מדיניות התקינה אינו תואם את רוח החוק, שנועד להסיר חסמי יבוא, להגביר את התחרותיות ולאפשר את שילובה של ישראל בשווקים הבינלאומיים. דבר זה עלול לפגוע בצרכן הישראלי הן בשל רמת המחירים המושפעת מכך והן בשל הצמצום במגוון המוצרים המיובאים".

המספרים המטרידים של מכון התקנים

שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו כבר נתנו את ברכתם למהלך והעניקו לו גיבוי. אך, כאמור, החשודים המידיים כבר החלו במתקפה. בימים האחרונים, מסר ח"כ פולקמן, מבקשים בעלי אינטרסים למנוע את העברת החוק ולשבור את המונופול של מכון התקנים בתחום: "ישנם גורמים ספציפיים המבקשים להכשיל את אישורו של החוק שיטיב עם אזרחי המדינה, משיקולים לא עניינים, תוך הפחדת הציבור, בטענה כי פתיחת אישורי התקינה לגופים נוספים תפגע בבטיחות הציבור. ואני אומר לכם חד משמעית – זה לא נכון. לשמחתי רוה"מ בנימין נתניהו מבין זאת והוא סייע בהעברת החוק".

מי שמעוניין לחזות בהדגמה לכך במו עיניו מוזמן לדף הפייסבוק של ח"כ פולקמן, עליו התנפלו אנשי מכון התקנים עם איומי זוועה על גשרים קורסים ומרפסות מתמוטטות. אפשר להבין אותם. אחרי הכל, זה מקום העבודה שלהם. אך האם האזרחים ובעלי העסקים בישראל צריכים לשלם מחיר כה גבוה על שכרם של כ-1,000 עובדים? בואו נכיר קצת את המספרים.

באתר 'דה מרקר' נחשף לאחרונה כי את שנת 2015 עתיד מכון התקנים לסיים עם הפסד של 23 מיליון ש"ח, זאת על אף עליה של 2% בהכנסות משנת 2014 – 398 מיליון ש"ח. הדברים נחשפו בדו"ח כספי שהגיע לידי מערכת העיתון, כיוון שהמכון, על אף שמוגדר כתאגיד ממלכתי, אינו מפרסם דו"חות פומביים. בנוסף, סעיף תקציב הממשלה גדל ב-47% – מ-9.4 מיליון ש"ח ל-13.9 מיליון ש"ח. על מה הולך הכסף? שימו לב לדברים הבאים:

כמעט כל הוצאותיו של המכון הן הוצאות שכר — 278 מיליון שקל, עלייה של 1% ביחס ל-2014. גם הוצאות ההנהלה והוצאות כלליות עלו ב-2% והגיעו ל-16.6 מיליון שקל. סך הכל, 75% מהוצאות המכון הן על שכר.

המכון ירשום ב-2015 הוצאה חריגה של 32 מיליון שקל לתוכנית פרישת עובדים. מהמכון נמסר כי תוכנית הפרישה נוגעת ל-28 עובדים, כלומר עלותה כ-1.1 מיליון שקל לעובד. בעקבות תוכנית ההבראה המכון צולל להפסד שנתי של 23 מיליון שקל ב-2015. זו השנה השנייה שבה המכון מדווח על הפסד, לאחר שבשנה שעברה הפסיד חצי מיליון שקל. […]

למרות תוכניות הפרישה הנדיבות בשנים האחרונות, מכון התקנים דווקא גדל במספר העובדים שלו [ההדגשה שלי, א.ג] ונכון להיום מועסקים בארגון 1093 עובדים. ממכון התקנים נמסר כי "מספר העובדים עלה בשל כניסה לנושאים חדשים כמו חיבור מפעלים לגז טבעי".

עוד חשוב להכיר כי כ-200 מתוך כ-1,000 העובדים במכון מועסקים בדרג השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי. אלו המספרים שההסתדרות החדשה לא תספר לכם לפני שתפיל את מלוא כובד משקלה נגד התייעלות שתועיל לכלל המשק. כאמור, גם לגורמים בענף התעשייה המקומי יש מה להפסיד מן המהלך הזה, שכן מכון התקנים שימש עבורם כחסם יעיל במניעת תחרות חיצונית. התאחדות התעשיינים, לא תאמינו, כבר גילתה התנגדות לחוק.

לא להיכנע לאינטרס מגזרי

בשבוע הבא צפוי החוק החדש לעלות לקריאה טרומית, ועוד יעברו מים רבים בוועדת הכלכלה לפני שהוא יגיע לצורתו המוגמרת. אין ספק שבמהלך עיצובו וקביעת פרטיו יופעלו על מקבלי ההחלטות לחצים אדירים מצד אותם גורמים אינטרסנטיים שאינם רואים לעיניהם את טובת הכלל. זהו המקום שבו נמדדת אחריותם של נבחרי ונבחרות הציבור, זהו המקום שבו יוכיחו עד כמה הם מחוייבים לבוחרים שלהם וזהו המקום שבו יבחנו האם הם אנשי מגזר צר או אנשי האינטרס לאומי. שיהיה לכולנו בהצלחה.