בעוד הציבור הישראלי מגלה עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים, מתברר כי רוב מוחץ ממצביעי השמאל סבורים כי לגיטימי שמדינות זרות יפעילו לחצים על ישראל
חדשות טובות: רוב (56 אחוז) הציבור היהודי בישראל לא נבהל מלחצים בינלאומיים, וסבור שישראל לא צריכה "להתייחס ברצינות לביקורת הקהילה הבינלאומית על מדיניותה בשטחים". ולא שהם סבורים שלא יהיו לחצים בקרוב; להפך – רוב הישראלים, 56 אחוזים, מאמינים כי קיים סיכוי גבוה לכך שבשנים הקרובות הקהילה הבינלאומית תפעיל "לחצים ממשיים על ישראל כדי להביא לסיום השליטה בשטחים". כך עולה מסקר שפרסם אתמול 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' יחד עם אוניברסיטת תל-אביב.
בניגוד לתדמית המקובלת, הציבור הישראלי מתגלה בסקר החדש כריאליסט ונחוש, מודע למצב הבינלאומי ומבין שהדבר עשוי לגבות ממנו מחירים. לישראלים גם אין אשליות ביחס ל"אובייקטיביות" של העולם המערבי: בתשובה לשאלה האם הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל הוגנת או לא, השיבו 82% מהיהודים בישראל שהקהילה הבינלאומית אינה "מביאה בחשבון במידה שווה את האינטרסים הלאומיים של שני הצדדים".
על רקע זה בולטת עמדתם של מצביעי השמאל בסקר. 80% מהם סבורים כי יש לארצות-הברית זכות להעיר לישראל בנושאי המדיניות ביהודה ושומרון. לעומת זאת רוב מוחץ משאר המחנות הפוליטיים סבור אחרת: 70 אחוז ממצביעי הימין, ו-50 אחוז ממצביעי המרכז הסבורים כי למרות הידידות האמיצה, לארצות-הברית אין זכות להעיר לממשלת ישראל בנושאים אלו.
סקר זה, שנערך על-ידי גוף הרחוק מלהיחשב "ימני" (ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה' ממומן בין היתר מתרומות ממשלות זרות), חושף את עומק החדירה של אסטרטגיית "הלחץ מבחוץ" ללב ליבו של מחנה השמאל.
זהו אינו רעיון חדש. ראשי מחנה השמאל, עיתונאים ואנשי רוח מתבטאים בנושא תדיר, והמסר לפיו רק לחץ בינלאומי יוכל "להציל את ישראל מעצמה" נעשה נפוץ למדי בקרב מצביעי 'העבודה' ושמאלה. ונזכיר כמה דוגמאות.
לפני כשבועיים פרסם מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן מאמר בעיתונו, בו הוא מסביר ש"רק לחץ בינלאומי יסיים את האפרטהייד הישראלי" (כלשון כותרת המאמר בגרסה האנגלית). היום פורסם ב-NRG כי פרופ' יצחק גל-נור, לשעבר נציב שירות המדינה פונה למדינות בעולם וממליץ להן להחרים מוצרים מיו"ש. רק לאחרונה נודע על עצומה שנשלחה לחברי פרלמנט אירופאים, ובה בקשה להחריף את צעדי החרם על ההתנחלויות. על עצומה זו חתומים אישים מרכזיים כמו חתן פרס נובל פרופ' דניאל כהנמן, האמנים דניאל קרוון ודוד טרטקובר, אנשי אקדמיה כמו פרופ' זאב שטרנהל ואחרים.
בהזדמנות אחרת הביעו חברי כנס ושרים לשעבר מהשמאל, כמו אברהם בורג, יעל דיין ויוסי שריד, תמיכה במתווה סימון מוצרי ההתנחלויות של האיחוד האירופי, וקראו "לממשלות נוספות בעולם לקחת צעד נוסף בכיוון הזה, במטרה להפריד בין ישראל לגבולות 67' ולשטחים הכבושים". לסיום, אי אפשר שלא להזכיר גם את תמיכתה הידועה של 'הקרן החדשה לישראל' וארגוניה בחרמות על התנחלויות וחברות הקשורות אליהן בדרכים שונות, כפי שתועד בהרחבה ב'מידה'.
העובדה שעמדות אלו זוכות לתמיכה גוברת והולכת גם בקרב קהלים נרחבים ממצביעי השמאל, מלמדת על ההקצנה העוברת על המחנה. מי שעתיד המדינה יקר ללבו, עשוי לראות בכך סיבה לדאגה.
לא ראיתי שמפעילים לחץ על אוייבנו הרצחניים ועל כל מה שטיפת המוח שעושים לצערים ולילדים בבתי הספר בעריהם.רק אם יהיה להם מדינה הם יוכלו להגיע לסיפוק יצרהם הרצחניים.או שתאבונם יגבר להצשיך לרצוח יהודים וישראלים כמו בימי הנאצים .
זו הדרך של השמאל להשפיע. הם מבינים שהם הולכים ומאבדים את האחיזה וכוח ההשפעה האבסולוטי שהיה להם, ולכן הם מחפשים עזרה "מבחוץ".
בכדי להשלים את המהלך, הם צריכים לייצר פאניקה וזעזוע ממה "יואמרו הגויים", בכדי שכולם יעמדו דום למסרים שמועברים מגופים זרים, כאשר אותם גופים זרים בעצם משמשים צינור למסרים של ארגוני השמאל..