המצב האמיתי של תאונות הדרכים בישראל

עליה בתאונות הדרכים? לפני שרצים לחפש אשמים כדאי להכיר את התמונה האמיתית. כל מה שצריך לדעת על תאונות הדרכים בישראל, והתקשורת לא סיפרה לכם

כל תאונה כואבת. צילום: פלאש90

התמונות מהתאונה שהתרחשה בתחילת השבוע במחלף לטרון היו מחרידות. הלב נקרע מכל מוות בתאונת דרכים שהוא תמיד מיותר, טראגי ולרוב בר-מניעה. בתור נהג עם רקורד לא מזהיר במיוחד, אין דבר שיותר מפחיד אותי מלהיקלע לסיטואציה של תאונת דרכים, בין באשמתי ובין שלא.

אבל עוד בטרם החלה השבעה על ששת ההרוגים, הפופוליזם הזול החליף בתקשורת את העצב הכן. כנהוג, דבר ראשון הונף דגל אדום. המצב – קטסטרופה; מספר ההרוגים מזעזע, התשתיות במצב נורא והבטיחות מאין תימצא. מיד אחר כך, כמובן, נתלו האשמים: ממשלת ישראל ובעיקר ישראל כץ, שר התחבורה. העיתונאי בן כספית לא התאפק וצייץ בטוויטר: "למה ישראל כץ השמיט מהתואר המקורי שלו את הבטיחות בדרכים? כי לא אכפת לו שנמות". המשיך אותו כתב חדשות החוץ של ערוץ 10, נדב אייל, שכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי האשמה במצב החמור תלויה בקיצוץ שחל במספר ניידות התנועה: "113 ניידות משטרת תנועה על כל מדינת ישראל? שערורייה". בשאר כלי התקשורת המרכזיים פיזזו מומחים מסוגים שונים והסבירו מה יש לתקן, איפה יש לשפץ, למה אסור לקצץ, ואיך שבאירופה המצב, כמובן, טוב פי כמה.

שוורץ1

מה שהיה חסר בדיון הציבורי היו כמובן העובדות הרלוונטיות. וכשהעובדות מדברות, המסקנות שונות לחלוטין.

נפתח בבסיס: מה מצב תאונות הדרכים בישראל? האם חלה עליה במספרן? האם המצב מחמיר? רוב מי שעסק בסוגיה התייחס בעיקר למספר המוחלט של ההרוגים בתאונות דרכים, שאכן נמצא בשלוש השנים האחרונות בעליה מסוימת (לאחר עשור של ירידה רצופה). אבל כמו בהרבה מקרים, הנתון המוחלט לא מספר את התמונה המלאה. הרי במספרים מוחלטים, בארצות הברית יש הרבה יותר הרוגים מבישראל. האם זה אומר שרמת התשתיות שם לקויה? או שיש פחות מדי שוטרים? כנראה שלא. זה בעיקר אומר שיש שם הרבה יותר תושבים והרבה יותר כלי רכב. וגם להיפך: בקוטב הצפוני יש הרבה פחות הרוגים בתאונות מאשר בישראל. האם זה אומר שיש שם תשתיות מעולות ושוטרי תנועה בכל פינה? כמובן שלא. זה בעיקר אומר שדרכי התעבורה המרכזיות במישורים הארקטיים הם מזחלות כלבים ומגלשיים.

את הסיפור האמתי אפשר למצוא רק בנתונים היחסיים, ובעולם נהוג למדוד אותם בשלוש קטגוריות: א) מספר ההרוגים לכל מאה אלף תושבים; ב) מספר ההרוגים ביחס למאה אלף כלי רכב; ג) מספר ההרוגים לכל מיליארד קילומטר של נסיעה. עיון קצר בנתונים האלו מגלה כי בכל צורת מדידה, ללא יוצא מן הכלל, המצב בישראל משתפר בעקביות: בשנת 2000, מספר ההרוגים בישראל היה 7.1 לכל 100,000 תושבים, 24.2 לכל 100,000 כלי רכב ו-12.4 לכל מיליארד ק"מ; בשנת 2014 המצב היה טוב בהרבה: 3.4 הרוגים לכל 100,000 תושבים, 9.4 לכל 100,000 כלי רכב ו – 5.4 לכל מיליארד ק"מ. שיפור של למעלה מ-50% בכל מדד.

שוורץ2

שוורץ3

שוורץ4

הגרף הבא מסכם את הכל: למרות שעם השנים יש בישראל יותר נהגים ויותר מכוניות שנוסעות מרחקים ארוכים יותר, מספר ההרוגים הולך ופוחת.

שוורץ5

אין דרך אחרת להבין את הנתונים האלו, מלבד זאת שעם הזמן כבישי ישראל נהיים בטוחים יותר ויותר. ומה קורה באירופה אתם שואלים? ובכן, בהקשר הזה מצבה של ישראל טוב מאד. היא מתחת לממוצע של מדינת הOECD- ברוב המדדים היחסיים, שהם כאמור, היחידים שרלוונטיים בהבנת המציאות. הנה למשל מקומה של ישראל כאשר מודדים את מספר ההרוגים ביחס לאוכלוסייה:

שוורץ6

נתונים אלו לא מעמעמים במאומה את הכאב על כל אדם שנהרג בתאונה, ואת החשיבות בנקיטת פעולות במטרה להמשיך ולצמצם את מספר ההרוגים כמה שניתן: בתשתיות ראויות, באכיפה וענישת פורעי חוק, בחינוך לנהיגה אחראית ובמערכת רפואית מתקדמת. אבל הם מעמידים בפרופורציות חשובות את זעקות החמס והשבר, ואת האשמות חסרות הבסיס לפיהן המצב בישראל מדרדר בלי הפוגה.

ויש מה לעשות

בחינה מפוכחת של העובדות יכולה להועיל גם למי שמעוניין בעיצוב מדיניות יעילה להורדת מספר הנפגעים אף יותר.

אחד הכלים היעילים ביותר בהתמודדות עם תאונות הדרכים הוא אמצעי מיגון והתראה, המותקנים באורח קבע במכוניות חדישות שיוצרו בשנים האחרונות. אלא מה, המס על רכישת רכב בישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם, ולעתים יכול להגיע ליותר מ-100% מעלות הרכב עצמו. עובדה זו גורמת לישראלים רבים לקנות רכב ישן או מיד שניה, וכך הרכבים שנוסעים בכבישי ישראל אינם מתחלפים, ונשארים ישנים יותר ובטוחים פחות. הורדת שיעור המס באופן דרסטי תוביל לריענון שוק הרכבים בישראל, בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות, להורדה של רכבים ישנים מהכביש ולהגברת הבטיחות בדרכים של כלל האזרחים.

הנתונים יכולים להועיל גם בפילוח הבעיה ובאיתור מקומות בהם יש לרכז את המאמץ. כאן יש לתת את הדעת לשתי תופעות חשובות: עלייה באחוז הולכי הרגל מבין סך ההרוגים, ואתגר הבטיחות בדרכים במגזר הערבי. מהגרפים שלהלן עולה בבירור כי בעשור האחרון גדל דרמטית אחוז הולכי הרגל מבין מספר ההורגים הכללי בתאונות דרכים, וכמו כן ניכר בבירור שבמגזר הערבי בעיית הבטיחות בדרכים חריפה הרבה יותר (בעיקר בגילאים המסוכנים יותר ממילא):שוורץ7

שוורץ8

המלצות מפורטות להמשך צמצום הנפגעים בתאונות הדרכים חורגות מעבר לגבולותיו של מאמר זה, אך אין ספק שהתייחסות ראויה לנתוני האמת תוכל להועיל. אם למשל מוחלט על הגברת ההשקעה בתשתיות, כדאי לשקול להתמקד באזורים עירוניים הומי אדם או מקומות אחרים בהם יש חיכוך גבוה עם הולכי רגל (מעברי כביש מסוכנים וכדומה). ואם משקיעים בחינוך לבטיחות ולנהיגה זהירה, ייתכן שכדאי להרחיב את הפעילות במגזר הערבי – שם הבעיה חריפה יותר. בכל אופן, דבר אחד ברור: כל פעולה שמטרתה להוריד את מספר ההורגים בתאונות דרכים חייבת להתבסס על היכרות מקיפה וניתוח מדויק של העובדות הרלוונטיות. טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם את תחושות הבטן וזעקות השבר ישאירו, כנהוג, לעיתונאים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

33 תגובות למאמר

  1. תודה על הנתונים. הם אכן מכניסים הכל לפרופורציות.

    אשמח למידע איך נלחמו בעולם בתאונות בהם היו מעורבים הולכי רגל, ובעיקר קשישים?

  2. ניתוח נכון.
    על מנת לשלים את התמונה, יש להבין כי המכוניות עצמן הפכו (והופכות) ליותר בטיחותיות עם הזמן, כך שתאונה שבעבר הייתה מובילה להרוגים מסתיימת בפציעות בלבד

    הדרך הבקורה לקזז את הנתון הזה הוא להשוות מגמות של שיפור, ישראל מול OECD, וכך נוכל להבין מה התרומה של משרד התחבורה, ולא את תרומת יצרניות הרכב.

    ועוד:
    דווקא בגלל השיפור בבטיחות הרכב, כריות אוויר וכדומה המצאות המגינות על הנוסעים והנהג, צפוי שאחוז ההרוגים מבין הולכי הרגל יעלה, לכן יש להסתכל על מספרים מוחלטים, ולא על נתח

  3. אל תבלבל אותנו עם עובדות.
    כי כבר יש לנו מסקנות, את מי להעיף, כמה שוטרים להוסיף — והכל יסתדר……

  4. נכון, אבל מצד שני המגמה ברוב המדינות היא של ירידה קבועה במספר הנפגעים, בעיקר בגלל שיפור באביזרי הבטיחות, והמגמה ההפוכה אצלנו אומרת דרשני.

    1. לדנה – לדעתי ברוב מדינות ה OECD לא תמצאי כזו גדילה של אוכלוסיית הנהגים. זו גם כפי הנראה הסיבה לעלייה במספר ההרוגים האבסולוטי.
      נעדרת מהכתבה התייחסות למצבה הרעוע מאוד של התחבורה הציבורית בישראל שיכולה הייתה לסייע רבות להפחתת מספר ההרוגים

    2. דנה, את קורא עברית???
      לא הבנת מה הכתבה אומרת?
      תבקשי ממישהו שיסביר לך.

  5. תודה רבה על העובדות – שנים אני מחפש את הפילוחים הללו.
    חסר לי פילוח אחד בהקשר של מגזרים וקבוצות גיל, והוא מעורבות בתאונות קטלניות (ולאו דווקא הרוגים). אני חושש שפילוח כזה יחדד עוד יותר את התמונה, והיכן חייבת המדינה להשקיע משאבים בחינוך לנהיגה והתנהגות כביש זהירה.

  6. ברוב הגרפים רואים שבשלוש השנים האחרונות אין שיפור
    אלא המצב כמות שהוא. בשנים קודמות היה מצב שיפור כל שנה כמעט בכל מדד.
    אז בהחלט יש מקום לטענות. אי אפשר לכמת כל סיבה לתאונה אבל אם
    יש פחות ניידות תנועה , יש בהחלט מקום לטענות.

  7. בחיים שלי לא ראיתי כזה עיוות.
    חשבת אולי שהנתונים השתפרו בגלל שהאוכלוסיה, מספר כלי הרכב (ולכן גם הקילומטרז' הלאומי) גדלו???
    ולראיה, בו נסתכל בדו"ח הלמ"ס לשנת 2015:
    בשנת 2015 היו בישראל-
    355 הרוגים בתאונות דרכים- עליה של 11%.
    319 תאונות קטלניות- עליה של 9%
    1608 תאונות קשות- עליה של 14%
    1873 פצועים קשה בתאונות דרכים- עליה ש15%
    סך כל התאונות עם נפגעים עלו ב2.5%
    סך כל הנפגעים עלו ב2%.
    אז אל תבלבל את המוח. המצב לא טוב יחסית. הוא גרוע, ולאף אחד אין באמת נוסחת קסם לחסל את התופעה. ולצערנו הראיות מדברות בעד עצמן.

    1. יש מושג שהמחבר שכח לציין "תרבות נהיגה" וה – "גורם האנושי" . סתם מושגים זניחים כאלו…

    2. קורא נכון, נסה לקרוא שוב את הכתבה לאט ואני בטוח שתבין.
      אני אנסה לעזור: הסתכלות רק על מס' הנפגעים, התאונות וכו' לא ממש עוזר מפני שבסיס הנתונים משתנה: האוכלוסיה גדלה, יש יותר מכוניות, יותר ק"מ של נסיעה וכו', ולנתונים האלו יש להתייחס ביחס למספרי ההרוגים והתאונות. זה בעצם מה שעושה הכתבה המצוינת הזו, וכשבוחנים את הנתונים כך מסתבר שזעקות השבר פשוט אינן במקומן, יש?

  8. הנתונים של ישראל הרבה יותר מרשימים מכוון שבישראל יחסית למדינות ה-OECD צפיפות המכוניות על הכבישים היא מהגבוהות ביותר. במדינות אחרות התנועה הרבה יותר דלילה ולמרות זאת יש הרבה יותר הרוגים יחסית לישראל. אם תשכלל את צפיפות הרכבים על הכביש תראה שלישראל הנתונים הטובים בעולם למרות האוכלוסייה ערבית שגורמת לתאונות רבות.

    1. כמה עובדות:
      1) כל נושא הרפואה החרום לא הוזכר. בעשר השנים חלה התפתחות טכנולוגית משמעותית ונפגעים רבים שהיו מאבדים את חייהם, ניצלים כעת.
      2) חלה התרופפות משמעותית בשמירה על חוקי התנועה ביחס לעבר. אין אכיפה ואין פחד להיתפס. לא עובר יום שאני לא רואה אנשים מדברים בנייד או אפילו קוראים מסמכים על ההגה במהירות 100 קמ"ש.
      3) האופניים החשמליים – עשרות אלפי כלים ממונעים, ללא רישוי, ללא ביטוח הנמצאים מעל החוק ויוצרים אנרכיה מוחלטת במדרכות ובכבישים. אפקט המשפיע גם על נהגי קטנועים שגונבים אדום, עולים על מדרכות ונוסעים נגד התנועה.

      הרגשה כללית של הפקרות בכביש, מלווה באלימות מצד נהגים, כאשר החזק הוא השולט. מי יקח את המושכות לידיים וישנה מהשורש את תרבות הנהיגה?

  9. לו היתה תחבורה צבורית סבירה היו פחות רכבים על הכביש, פחות צפיפות, פחות זהום אויר, למה אף פעם אין התיחסות לכך, תמהתני

  10. טובה על הכתבה המעולה!
    דבר אחד, קראתי שאחת הסיבות העיקריות לירידה בכמות ההרוגים בתאונות הדרכים (בעולם המערבי) היא בעיקר שיפור הרפואה, וספיצית שיפור משמעותי של זמן ההגעה של צוותי הרפואה.
    בנוסף שיפור בטיחות הרכבים גורם לכך שפעם תאונה עם הרוגים היום יכולה לגרום רק לפציעות קשות.
    אני זוכר שקראתי שמסיבה זאת, אם רוצים באמת לדעת מה מצב תאונות הדרכים אז צריך להסתכל על מספר תאונות הדרכים עם פצועים קשה.

    יש לנו גישה למדדים כאלו? בארץ ובעולם?
    תודה!

    1. שלום יואב.
      גם אני מכיר את הטענות האלו על הרפואה המתקדמת, וייתכן שהן גם נכונות. בכל אופן קשה למדוד את ההשפעות המדויקות בהקשר הזה.
      לשאלתך: גם מספר הפצועים קשה בצלילה עקבית, הן במספרים מוחלטים וכמובן שביחסיים: 2,305 בשהת 2006, 1,562 בשנת 2014. כמו כן, גם מספרים הנפגעים הכללי של תאונות הדרכים בירידה. את כל הנתונים הללו תוכל למצוא במחקר ממנו אני מצטט, החל מעמ' 69:
      http://www.rsa.gov.il/chadartikshoret/chadashot/Documents/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%9E%D7%92%D7%9E%D7%95%D7%AA%202014.pdf

  11. כרגיל עיתונאינו המשחירים הלאומיים. ממשיכים להשחיר.עובדות אמת מעולם לא עיניינו אותם.העובדות מאד פשוטות .לפני 15 שנים היו בארץ בממוצע קרוב ל 500 הרוגים כל שנה.כיום המספר קטן. בהרבה וזא למרות הגידול העצום במס׳ כלי הרכב ונפח התנועה.

  12. במקום כל הפלפולים ניתן להפריך את 'הטענה העיתונאית' בדבר אשמת הממשלה באופן הרבה יותר פשוט: להראות שהרוב המוחלט של התאונות הן תוצאה של רשלנות ופשיעה אנושית (אור אדום, קו לבן, שימוש בפלאפון, שכרות) ואינן קשורות כלל ועיקר לבעיות בתשתיות.

  13. גם אם הנתונים בדיוק כפי שהכותב מציג, אותי זה מזעזע.
    במדינה יהודית להשקפתי משקיעים במניעת הרג !
    חומות הפרדה בכל הכבישים האדומים! הקימו חומה מפלצת להפרדה בין יהודים לערבים בגלל "כמה מאות הרוגים" בלבד ובכבישים נהרגים יותר מכל מלחמות ישראל ופעולות האיבה יחד.
    ביטוח לאומי מממן אמצעי בטיחות כמו מוביל איי! הוא לא צריך לשלם למשפחת ההרוג ולא לתת פיצויים ולא לשיקום תעסוקתי אלא להשקיע במניעת סבל.
    ישראל צריכה להוביל באמצעי בטיחות מונעי תאונות לרכב!
    נהגים עבריינים סדרתיים (כפי שיוגדר בחוק) – שלילה תמידית. אין להם זכות להשתמש ברכב(מה ההבדל בין רכב לאקדח?)
    (יצא לי לטפל פעם בנער שנפגע בתאונת דרכים. פיזית הוא יצא 99% בריא, אך נפשית – הוא לא התאושש שנים. טראומה היא חלק מהסיפור של תאונות דרכים).

  14. לדעתי צריך במקומות מסוימים
    לבטל מעברי חציה ולהקים גשר להולכי רגל ואופניים
    הגשר יוקם בשיפוע מתון.
    כמו כן יש להוסיף דקה ברמזור ירוק להולכי רגל.
    ולשקול לבטל מעבר מקביל של מכוניות והולכי רגל ביחד
    זה מסוכן להולכים ומבלבל את הנהגים
    שבאים במהירות
    ורואים פתאום הולכי רגל חוצים והם מופתעים.
    בנוסף להקים חומת בטון מפרידה
    בין נתיבים במקומות מסוכנים
    וזה ימנע גם עקיפה מסוכנת.
    ולהרחיב שוליים.
    ולהקים ככרות,ופסי האטה,
    התשתית משפרת את הבטיחות.

    1. תודה על הכתבה. תודה על הנתונים והניתוח האינטיליגנטי. תודה לאתר מידה. סוף כל סוף אפשר לקרוא שהמצב לא כל כך נורא, שהדברים אינם מתגלגלים במדרון אל האבדון. בחזרה לשפיות. תודה

  15. אני שמח לראות שהמילה "חינוך" נמצאת במאמר המאלף הזה.
    בד"כ נוטים להשמיט אותה…

  16. מעניין שלא העלית את הפיתרון הקל והפשוט להורדת כלי רכב מהכביש-התרת תחבורה ציבורית בשבתות וחגים, שתאפשר לאנשים לוותר על הרכב הפרטי ולהסתמך באופן מוחלט על תחבורה ציבורית, כך שיהיו הרבה פחות רכבים

  17. מאמר מאלף, אבל מוכיח , חוץ מעניין תאונות הדרכים שהתקשורת איבדה את דרכה. מגמה זו חוזרת בכל התחומים של חיינו.

  18. אם יורידו את אחוזי המס על רכב בישראל. יתווספו אלפי כלי רכב על הכבישים העמוסים לעייפה. (כרכב שני במשפחה או לאלה שאין ידם משגת היום לקנות רכב). אמנם הרכבים יהיו ממודל חדיש יותר אך הפקקים ועצבנות הנהגים יחריפו את מספר התאונות. ממילא הנהג הישראלי ידוע באגסיביות הנהיגה שלו.

  19. כאשר אני רואה תמונות של מכוניות לאחר תאונה חוששני שלישראל מייבאים (כדי לחסוך) מכוניות שאינן עומדות בתקן פגיעות. הן נראות כאילו מכבש דרס אותן. לעומת מכוניות פגועות באירופה או ארה"ב.

  20. שלום, תודה רבה, מאמר מעניין מאוד. אם יש ברשותך, מסקרן אותי אחוז התאונות עם כלי רכב חדשים לעומת ישנים, גם אם אינני יודעת מה ראוי להיחשב חדש או ישן. משום שלפי דעתי, צורת הנהיגה של בעלי כלי הרכב היקרים יותר היא פעמים רבות חסרת אחריות, ואני תוהה אם הדבר ניכר בתאונות. אני הייתי מנחשת שכדי להימנע מתאונות דרכים כדאי להשקיע בתשתיות תחבורה ציבורית שייתרו את הצורך בכלי רכב פרטיים. אשמח לדעתך.

  21. פשוט מדהים, כל הכבוד על המאמץ וההשקעה שלכם להביא נתוני אמת ועובדות לציבור. באמת שכבר נמאס מכל הכתבים והפרשנים של שקל שכל היום טוחנים את המוח בלי קשר לכלום והכל בשביל להשחיר את התמונה האמיתית. כנראה שיש אינטרס לכל אותם מסלפים. בנימה אופטימית, הרי שיש לברך את המאמץ המשותף של משרדי הממשלה ויחד עם זה, לדחוף תמיד לשיפור מתמיד ולצמצום ניכר במספרים המזוויעים.

  22. כמי שנלחם יום יום שעה שעה בהורדת תאונות הדרכים בחברה בה אני עובד , [ נהגים כ 300 נהגים
    ו250 כלי רכב]
    אני יכול לאמר בוודאות שהגורם העיקרי לת.ד בשנים האחרונות הינו היסח הדעת
    כתוצאה מעיסוק בטלפון,במיוחד,,,[וזאת לאחר תחקיר עם הנהגים שהודו שהתעסקו בטלפון]
    בשנת 2016 הצלחנו להוריד את עקומת ת.ד ב33% ,ע"י הכנסת אמצעים טכנולוגיים [מובלאי לכל רכב]
    פעולות חינוך והסברה הדרכות בנושא זה לכל נהג .אין ספק שזה עשה את שלו.
    לידעתכם חברים—קצין בטיחות בכיר בתעבורה מ.ב.

    1. נשמח מאוד לקבל לינק לפרסומים הרשמיים, כיוון שמה שפורסם כאן לא מוביל לשום מקום.