נפתלי בנט מציג: שובו של הפוטש

פנינו נשואות אל השלטון. הסיסמא הישנה של הימין בציונות עוד משנות ה-30 של המאה הקודמת מתאימה גם ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. הוא חושב לטווח ארוך. הוא לא ציפה לסיים את הבחירות לפני שנה עם סיעה חד ספרתית' אבל הוא בהחלט תכנן להשיג עבור מפלגתו את ההישג המשמעותי ביותר כמפלגה, והוא הצליח: שניים מהתיקים החשובים ביותר, תיק המשפטים ותיק החינוך, בידי הבית היהודי. פלוס משרד החקלאות וראשות ועדת הכספים.

ההישג הזה מוכיח שבנט יודע למקסם רווחים ויודע לתכנן קדימה. בתכנון ארוך טווח הוא רואה יותר משותפות בכירה בשלטון, הוא רואה את הבית היהודי כגוף פוליטי שיחבור לגופים נוספים ויכבוש את השלטון עצמו. כמו מנחם בגין באמצע שנות ה-60, בנט רואה את העתיד בדמות מפלגה הגדולה מסך כל חלקיה. בגין חיבר בשנת 1965 את חירות הימניסטית עם התנועה הליברלית של הציונים הכלליים ויצר את גח"ל; ולקראת הבחירות של סוף 1973 חיבר רסיסי מפלגות ימין נוספות ויצר יחד עם אריק שרון את הליכוד.

אנשים ששמעו לאחרונה את נפתלי בנט מדבר בפורום סגור, התרשמו שהוא מתכנן בעתיד לחבור למפלגה נוספת וליברלית יותר מהבית היהודי – זה לא קשה במיוחד – שתזיז את הבית היהודי יותר למרכז, וכגוף מאוחד עם שתי חטיבות בתוכו תוכל המפלגה החדשה בהנהגת בנט לכבוש את השלטון. כלל לא ברור לאיזו מפלגה הוא מייעד את השותפות הזאת. האם ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן? לליברמן היה עבר של שותפות עם מפלגות ימין בגוון דתי. אבל לחבר מפלגה דמוקרטית כמו הבית היהודי למפלגה לא דמוקרטית כמו ישראל ביתנו, ששם חברי הכנסת נבחרים כמו עב"מים על הרדאר של הבוס, זה לא נראה מציאותי. האם זו יש עתיד? גם זה נראה משונה על אף הריצה ימינה של לפיד. השערה מלומדת, שהמועמד לחבירה עם בנט לקראת הבחירות הבאות הוא לא אחר מאשר כחלון. בהיבט האישי, בנט, כחלון ואילת שקד מספקים הרכב שהוא אלטרנטיבה להנהגה לאומית. יש מרכיב אמין של כלכלה וחברה, יש מרכיב של חוץ וביטחון – בנט, וישנו מרכיב של מדיניות פנים.

אבל, בסופו של דבר בנט בורח מהשותפה הטבעית אפילו תוך אפשרות לאיחוד: תנועת הליכוד. יחד עם ליברמן, שנשאר בחוץ, בנט הצליח למקסם את תיקיו ואף יותר: הוא הכריע בכך שזו תהיה ממשלת 61. כך שבאופן בסיסי, הברית המשולשת של האישים שראו את עצמם כראשי ממשלה בפוטנציה בממשלה הקודמת – בנט, ליברמן ולפיד – עדיין קיימת. אווירת הפוטש המתמדת שליוותה את חודשי קיומה האחרונים של ממשלת נתניהו מאז קיץ 2014 דעכה במקצת אך לא נעלמה. מעטים שמו לב, כי בראיון שהעניק שר הבריאות ליצמן למקור ראשון בסוף השבוע האחרון, הוא נתן אישור במו פיו לטענה שלפיד ניסה להוביל פוטש שבמרכזו הקמת ממשלה בראשותו עוד בהרכב הקודם של הכנסת: "אנחנו נאמנים", אמר ליצמן. "מעולם לא ניסיתי לעשות פוטש לראש הממשלה. אחרים ניסו. כאן, איפה שאתם יושבים, ישב בן אדם והציע לי לעשות פוטש. הוא לא אמר לי בשם מי ההצעה, אבל אמר לי שלפיד יהיה ראש הממשלה. אני מוכן להיבדק על כך במכונת אמת. ברגע שנתניהו ראה את זה הוא זרק אותם ולקח אותנו".

למה הלכנו לבחירות?

זו תזכורת לנקודה שנשארה מעורפלת לאורך מערכת הבחירות לפני שנה: למה בכלל התפרקה הממשלה ולמה הלכנו לבחירות? האמת שזה היה רק הקש ששבר את גב הגמל. המיועדים לשותפות עם לפיד עסקו כל העת בשחיקת מעמדו של ראש הממשלה נתניהו. כך שייצוב מחדש של מעמד ראש הממשלה התחייב מהמצב; כנראה ששלושת ראשי הממשלה האמינו שהם לא יכולים להפסיד. או שתוקם ממשלה חליפית עוד בכנסת הקודמת או שנלך לבחירות ונתניהו יפסיד. ההפתעה היתה שזה היה הניצחון הגדול ביותר של הליכוד, והבית היהודי המציא את הנראטיב על כך שהדתיים תרמו דם למפלגה המנצחת.

בנט מבחינה אסטרטגית פועל נכון. להעניק למפלגתו מעמד עצמאי כגוף שאיננו מחובר אוטומטית לליכוד. עוינותו של השר ליצמן ליאיר לפיד שנמצא כרגע באופוזיציה עוזרת לו – ליצמן קבע נחרצות שלעולם לא יישב יחד עם לפיד בקואליציה. בממשלה הנוכחית, בנט כשר החינוך ואיילת שקד כשרת המשפטים סופגים הרבה מהאש האופוזיציונית ונחשבים לשרים בולטים אם לא הבולטים ביותר. הליכוד, לעומת זה, נתפס כגוף שמזוהה עם הדימוי של מירי רגב ואורן חזן.

בעוד כחודשיים תתכנס ועידת הבית היהודי ואז תצא המחלוקת העיקרית של הבית היהודי החוצה. בתוך הבית היהודי מתרוצצות המגמות הסותרות לבנט: שמירה על סטטוס מגזרי, שומרי חותם המקוואות ומש"קי דת שרוצים להיות מח"טים. ולצדם של אלה, חברי כנסת כמו אורי אריאל ומוטי יוגב הכפופים לתכתיבים של רבני אולטרה. הבית היהודי נאבק בצה"ל על נושא ענף התודעה היהודית; וזה כהמשך למאבק סמוי שניהלו זרמים בתוכו נגד השב"כ בפרשת החקירות של עצורי הרצח בדומא. כל המגמות הלאומניות הפוסט ציוניות והאנטי-ממלכתיות יפרצו בעימות הצפוי ויאיימו לשטוף את בנט. אבל לבית היהודי אין עוד דרך חזרה. עיניה נשואות אל השלטון ולא אל תיק הדתות.