קרבנות ה"הגנה" על החקלאים

הם רצו רק "להגן" על החקלאים אבל אף אחד לא ציפה שזה ייגמר ברעב חסר תקדים, מיליון הרוגים, מחאות אלימות והגירה מסיבית. לקחי "חוקי הדגן" הבריטיים רלוונטיים יותר מתמיד

קרבנות "ההגנה על החקלאים". ממראות רעב תפוחי-האדמה באירלנד, 1845

אזהרה

כל דמיון בין תיאור הפרשה שהתרחשה באנגליה של אמצע המאה ה-19 לבין יוקר המחיה והמכס על יבוא מוצרי מזון לישראל של המאה ה-21 הוא מקרי ונעשה על אחריות הקורא בלבד.

להגנת החקלאים!

חוקי הדגן היו חוקים שקבעו, בזמנו, שיעורי מכס גבוהים על יבוא לבריטניה של דגן, בעיקר חיטה, על מנת להגן על יצרני החיטה המקומיים.

בתקופת המלחמות של בריטניה נגד נפוליון לא הייתה אפשרות של יבוא דגן מאירופה ומחירי הדגן (ועמו הלחם כמובן) המריאו לגובה רב. בעלי האחוזות שגידלו את החיטה ומכרו אותה במחירים גבוהים, חששו מירידת מחירים כאשר המלחמה תסתיים.

אז מה עושים? בעלי האחוזות, שהיו כוח דומיננטי בבית הנבחרים, טיכסו עצה והעבירו חוק שנועד למנוע ייבוא דגנים כאשר מחירם בבריטניה נמוך מ-80 שילינג ליחידת נפח, מחיר שנחשב על ידי מגדלי הדגן ל"מחיר הוגן". בכך נקבע למעשה מחיר מינימום לדגן, שנועד "להגן" על היצרנים המקומיים.

עם כניעת נפוליון, קרסו מחירי הדגן ממעל 126 שילינג ליחידת נפח ל-65 שילינג לאותה יחידה. וכצפוי, הממשלה אסרה לחלוטין על יבוא דגן כל עוד מחירו נמוך מ-80 שילינג.

"העם דורש צדק חברתי!"

כתוצאה מכך המחסור נמשך והשכבות החלשות נפגעו. בלונדון וברחבי בריטניה פרצו מהומות של המעמדות הנמוכים שהיו רעבים ללחם. במהומות במנצ'סטר בשנת 1819, שפרצו בדרישה לבטל את חוק הדגן, נהרגו כ-15 מפגינים וכחמש מאות נפצעו, בטבח שבצעה המשטרה המקומית.

בשנת 1838 הקימו תעשייני מנצ'סטר את "הליגה נגד חוקי הדגן", שהייתה הארגון הפוליטי ההמוני החוץ פרלמנטרי הראשון באירופה. הליגה קיימה עשרות אסיפות המונים, הוציאה עיתון, הפיצה כרוזים, קריקטורות ואפילו שירים והפעילה לחצים על חברי הפרלמנט. עם הליגה התייצבו הסוחרים, התעשיינים והפועלים העניים, ששכרם לא הספיק לקניית לחם. הליגה ארגנה עצומה נגד חוק הדגן והחתימה עליה שני מיליון אזרחים ובסופו של דבר הצליחו שני מנהיגיה להיבחר לפרלמנט.

גם הכלכלן דיוויד ריקארדו יצא נגד החוק, התנגד למניעת יבוא וטען שעל בריטניה להתרכז ולהשקיע בייצור מוצרים בהם יש לה יתרון ובהם היא יכולה להתחרות במדינות אחרות.

אך כל זה לא עזר. הממשלה והפרלמנט התעקשו להגן על החקלאות הבריטית ועל בעלי האחוזות על-ידי מניעת יבוא.

ניצחון במחיר יקר

התוצאות לא איחרו לבוא: בשנת 1846 פרצה באירלנד מחלת כימשון בתפוחי האדמה ויבול תפוחי האדמה נרקב. באירלנד פרץ רעב נורא, והעניים שלא יכלו לקנות לחם נשארו ללא מזון. מיליון תושבים מתו ברעב ומיליון היגרו, מספר התושבים פחת ב-25 אחוזים.

רק על רקע האסון הנורא, בוטל סוף סוף חוק הדגן והרעב הסתיים.

ההיסטוריונים קובעים שאירועי חוק הדגן והמאבק הגדול נגדו, תרמו רבות לשחרור הכלכלה הבריטית מהמרקנטיליזם ולמעבר לכלכלה חופשית.

עד כאן אנגליה.

עוד משהו

רבים רוצים שהממשלה תגן על הצרכנים.

חשוב יותר להגן על הצרכנים בפני הממשלה.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. תמיד זה היה ותמיד זה יהיה הצורך להגן על האזרחים מפני הממשלות. בעצם, זה מה שאמר רייגן ונכנס בכך לפנתיאון החוכמה העליונה, הממשלה אינה הפתרון היא הבעיה. שאלה בפני עצמה, איך שחקן קולנוע בינוני למדי הצליח לנגוע בנקודת עומק

  2. כבר היית מביא לינק לוויקיפדיה, זה היה יותר אינפורמטיבי מצידך.

    כל מקרה, פתיחה של יבוא רב מחו"ל תפגע קשה בחקלאים בארץ מכיוון שהם להבדיל מהחקלאים האחרים שמהם מייבאים מוצרים, מגדלים יבול בריא יותר ואיכותי יותר, שומרים על חוקי עבודה מה שגורם לייקור הסחורה,להבדיל ממדינות עולם שקר כלשהן ששם עבדות היא דבר שבעניין.

    1. כן. התאילנדים כאן זה הגון לגמרי… וחקלאים שחברות כמו ביכורי השדה נותנות להם מחירי הפסד על הסחורה וקורעות לנו את הצורה בשוק… מי שלא יכול לייצר במחיר סביר ולקבל מחיר סביר על תוצרתו – שלא ייצר. או כמו שאמר המלך ביביהו – מי שלא יכול להסתדר עם העוני – שלא יילך להיות עני…

  3. מדהים איזה אנלוגיה. אנגליה ואירלנד מהמאה ה19 ישראל המאה 21. דוגמא טובה היא למשל ישראל לפני חודשיים. ביצים שיובאו מאוקראינה עם סלמונלה. הבעיה היא שיש מי שגוזר קופון בין המחיר שהחקלאים מוכרים למחיר לרשתות השיווק. שם יש נמצאת הבעיה.
    דרך אגב, אפשר גם לסגור את החקלאות. זאת גם מדיניות, אבל לא צריך לשקר לכולם כל הזמן.

  4. בשביל זה צריך לבטל את כל הרגולציה העקומה במדינה ולתת לשוק לדבר!!!

  5. שטחי למידי!
    החקלאות במדינת ישראל איננה סתם ענף יצרני, אלא שומרת על הגבולות באופן ממשי, תורמת לנו שטחים ירוקים גדולים מאד, המו"פ הישראלי בתחום מייצר סטארטפים למכביר, נותני השירות לענף הם פי 4 ממספר החקלאים, התוצרת החקלאית הטריה שלנו ברמה גבוהה,.
    ולסיום-אם אתם חושבים שהרשתות והמשווקים יוותרו על פערי התיווך האדירים, אתם טועים.