אף אחד לא מדבר על הקרן

החשיפה של עופר חדד בערוץ 2 אודות המידע המבצעי שתחקירני 'שוברים שתיקה' אוספים מחיילים, החזירה לדיון הציבורי את הארגון הבעייתי והעלתה שוב את סוגיית כנות הצהרותיו ומטרותיו האמיתיות. מאז ומתמיד המאבק נגד "הכיבוש" היווה הליכה על הסף של מאבק נגד המדינה, ופעולות 'שוברים שתיקה', 'בצלם', 'שלום עכשיו' ודומיהם התאפיינו בפלרטוט עם הצד האפל של שנאת ישראל בעולם. מספיק לבחון את רשימת התורמים של 'שוברים שתיקה' – שרובם עומדים גם מאחורי קמפיין ה-BDS – כדי להבין.

אבל בעוד ארגוני הקצה הרדיקליים מוצאים עצמם שוב ושוב תחת ביקורת ציבורית נוקבת, ישנו ארגון חשוב יותר, משפיע יותר ומסוכן הרבה יותר, שזוכה כמעט להתעלמות מוחלטת: ה'קרן החדשה לישראל'. גוף אמריקני פרוגרסיבי (שמאלני) רדיקלי, שכלל איננו רשום בישראל, המממן, מתאם, מתכנן ומוביל את רובם המוחלט של המאבקים הציבוריים נגד המדינה בישראל.

הקרן החדשה לישראל היא זו העומדת מאחורי 'שוברים שתיקה' ו'בצלם' ומעניקה להם מאות אלפי שקלים בשנה, היא זו שעמדה בצד העריסה כשתנועת ה-BDS נולדה, והיא זו שעד היום תומכת במפורש בחרם על ההתנחלויות.

אך למען האמת השפעתה של הקרן על הפוליטיקה הישראלית חורגת הרבה מעבר לפעולות אלו. מי שעוקב אחר האירועים בתקופה האחרונה (למעשה בעשורים האחרונים) מתקשה שלא לזהות את טביעות אצבעותיה של הקרן כמעט בכל תחום: המאבק במתווה הגז ('אנו', ואחרים); מאבק בחוק המסתננים (האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת פליטים ועוד); קמפיין נגד החטיבה להתיישבות ומפעל ההתנחלויות (מולד); ניסיונות להגבלת יכולת התגובה של כוחות הביטחון ('האגודה לזכויות האזרח' ו'עדאלה'); המאבק של התנועה הרפורמית בסוגיות כמו רחבת הכותל, שזוכה לחשיפה אדירה בחו"ל ומהווה חלק ממנגנון ההכפשה נגד ישראל. ועוד.

כל המהלכים הללו – שהמשותף להם הוא חתירה מתמדת לשינוי אופיה של מדינת ישראל ממדינה יהודית ריבונית למדינת כל אזרחיה – אינם מקריים או 'ספונטניים'. מדובר במערכה מתואמת ומכוונת, הנובעת מאותו שורש: הקרן החדשה לישראל, שמנסה לחלוש על רוב תחומי העשייה בישראל מבחינה תקשורתית, משפטית ואינטלקטואלית, ולנתב אותם לכיוון השמאלני-פרוגרסיבי, נגד רצון העם כפי שנקבע בבחירות.

זה לא "זכויות אדם"

זה כבר סוד גלוי שהמושג "זכויות אדם" הפך לשם נרדף ל"שמאל רדיקלי", ולא בכדי. בניגוד לתדמית שעוד נותרה בחלקים מסוימים מהציבור (בעיקר אצל דתיים-מודרניים וזן מסוים של נסיכים ליכודניקים) רעיון זכויות האדם כפי שמשתמשים בו היום בישראל איננו רעיון מוסרי חף מהקשר, אלא להפך, הוא משרת אג'נדה פוליטית, שמאלית-פרוגרסיבית מובהקת.

'שוברים שתיקה' הם דוגמה טובה לכך. הארגון שהוקם לפני עשר שנים במטרה לספר לציבור הישראלי מה קורה ביהודה ושומרון, נתפס תחילה כארגון למטרות מצפון. פעילות צה"ל בחיכוך עם אוכלוסיה אזרחית יוצרת כשלים מוסריים מפעם לפעם, והמדינה צריכה ארגון נאמן וישר שיסייע לצה"ל לשמור על טוהר הנשק. זו התדמית הציבורית הבסיסית של הארגון, וזהו גם קו ההגנה הפופולרי ביותר שלהם, שמצליח לגייס לשורות הארגון אפילו בכירים לשעבר כמו האלוף (במיל.) עמירם לוין.

אך האמת שונה. המטרה האמתית והמוצהרת של הארגון היא: "לחשוף בפני הציבור את המחיר המוסרי הכבד אותה משלמת החברה האזרחית על המשך השליטה באוכלוסיה האזרחית הפלסטינית", במטרה "לעורר התנגדות להמשך השליטה הזאת ולהביא עתיד לישראל שלא כולל את המשך השליטה בפלסטינים".

אם כן, ה"כיבוש" הוא הבעיה, לא הנחיות כאלו ואחרות של צה"ל או מעשים שונים, ולפעמים משונים, של חייליו. כל עוד ישראל שולטת ביהודה ושומרון – ואפילו ינהגו חיילי צה"ל בנימוסים מלכותיים וידכאו את הטרור הפלסטיני באמצעות שכנוע פילוסופי ושירי ערש פרחוניים – ימשיכו בארגון לשבור שתיקה ולספר לעולם שהחיילים במחסום משתמשים בהיקשים לוגיים פוגעניים ושרים בסולם מאז'ורי שצורם לאוזן המזרחית ה"ילידית".

למרות שהקרן משקיעה מאמצים רבים בחדירה גם לשורות הימין ובשיתופי פעולה עם מגוון גופים בנושאים שונים, הפוליטיקה של זכויות האדם ברורה גם לקרן: "רבים מהארגונים הפועלים בסיוע הקרן מזוהים פוליטית", מודים באתר האינטרנט של הקרן, "בעיקר אלה העוסקים בזכויות אדם וצדק חברתי". כמו כן "מתנגדת הקרן לכיבוש. מטעמים אלו ניתן להגיד שהקרן מזוהה פוליטית".

כפי שהראיתי בעבר, למעלה מ-75% מתקציבה של הקרן מופנה לאותם ארגונים "העוסקים בזכויות אדם וצדק חברתי", שפעילותם היא פוליטית באופן מובהק. מדיניות המענקים של הקרן מלמדת כי הזיהוי הפוליטי שלה אינו דבר מקרי: מדובר בחלק בלתי-נפרד מאסטרטגיית הפעולה הכוללת שלה.

מערכת ארגונים הנהנית ממשאבי עתק של ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים ומנהלת מערכה פוליטית בתוככי הדמוקרטיה הישראלית – להגדירה כחתרנות זה אנדרסטיימנט.

הקשר האמיץ בין מאמצי ההכפשה והדה-לגיטימציה מבחוץ לבין ניסיונות ההשפעה מבפנים, בא לידי ביטוי בפעילותו של מכון המחקר והתעמולה 'מולד'. המכון הוקם על-ידי שניים מראשי הארגון הרדיקלי 'סולידריות שייח' ג'ראח', אבנר ענבר ואסף שרון, והוא מנוהל כיום על-ידי מיכאל מנקין, ממקימי 'שוברים שתיקה'. המכון, שהוקם בשנת 2012 מהווה מעין חממת מדיניות ואינפוגרפיקה לחברי-הכנסת מהאגפים הקיצוניים של מפלגת העבודה, כמו סתיו שפיר, מירב מיכאלי ואחרים. בנוסף מתפקד המכון כראש חץ תעמולתי נגד הממשלה והקואליציה. לעתים אף תוך הענקת שירות – בתשלום – למפלגת העבודה.

המעבר מ'שוברים שתיקה' ו'סולידריות' ל'מולד' מלמד כי בעיני הקרן החדשה לישראל אין הבדל גדול בין הארגונים. 'שוברים שתיקה' הם לא "טעות מביכה" ו'בצלם' הם לא "שובבים בשוליים", הכל חלק מאותו מהלך, חלקים מאותה מהפכה מיוחלת.

כאשר מתפוצצת פרשה כמו חשיפת חדשות ערוץ 2 בשבוע שעבר או תחקיר עובדה אודות עזרא נאווי ו'בצלם' מלפני חודשיים, תשומת הלב הציבורית מופנית בעיקר לארגון ה"סורר" שנחשף במערומיו. ואילו הקרן, שלא נרטבת בגשם, תופסת את עמדת מגן הנדכאים ומלינה על "רדיפה פוליטית", "השתקה" ו "הפללה", וראו תגובתם לכתבה זו.

הקרן ודובריה מקווים שהציבור לא יבין את מה שהוא רואה. אבל אנשים מבינים היטב: אם אתה מממן את 'שוברים שתיקה', 'בצלם', 'עדאלה', 'במקום', 'רבנים לזכויות אדם' ועוד ארגונים רבים אחרים שחצו את קווי הלגיטימציה הציבורית בישראל, אתה לא יכול להתנער מאחריות.

מהקרן החדשה לישראל נמסר:

"הקרן החדשה לישראל פועלת ותומכת בארגונים הפועלים על פי חוק. אנו משוכנעים שכל הפעולות שנעשות על-ידי ארגון שוברים שתיקה גם הם בהתאם לחוק. יתרה על כך, ידוע  לנו כי ארגון שוברים שתיקה לא מפרסמים מידע מסווג וכי כל העדויות שלהם עוברות דרך הצנזורה הצבאית – הגוף הצבאי המוסמך שקובע מה מותר לפרסום. לצערנו, מסתמן שיש כאן עוד שלב ברדיפה ובמלחמה נגד ארגוני זכויות אדם, כשהפעם מדובר על ניסיון להפללה. מן הראוי שאם נפתחת חקירה בנושא זה יחקרו את כל היבטי הפרשה: מצד אחד האם מישהו מהפעילים פעל בניגוד לחוק ומאידך האם נעשו ניסיונות לייצר ראיות על מנת להפליל או להשתיק גורמים בארגוני זכויות אדם. הפללה ושיבוש ראיות הן עבירה פלילית המאיימת על החופש של אזרחים שומרי חוק ויש לנקוט אמצעים קשים כנגד מי שפועל כך ביודעין ובכוונה".