מותו של הסופר אהרן מגד מותיר חלל גדול. צור ארליך מספיד
אֲשֶׁר הִטְעִימָנוּ מִמֶּגֶד תְּהוֹם,
מִמֶּגֶד אֶרֶץ טוֹבָה וּמְלוֹאָהּ,
עָלָה מִן הַמֶּלֶל הַבֹּקֶר לִטְעֹם
מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מֵעָל.
וְצַר לִי כְּצַעַר הַחַי עַל הַמֵּת.
מַר לִי כְּמֶתֶק הַדְּבָשׁ שֶׁבָּעֹקֶץ.
קַר לִי הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ הַשּׁוֹמֵט
קֶרֶן מִשֶּׁמֶשׁ הַבֹּקֶר.
מֵת הָאֲרִי שֶׁהָרְדָּה אֶת הַמֶּתֶק.
מֵת אַהֲרֹן אֲשֶׁר דַּעַת הִקְנָה.
לוּ רַק יָכֹל הוּא חִיֵּךְ עוֹד עַל פֶּתֶק:
טוֹב שֶׁהַיּוֹם גַּם מֵתִים מִזִּקְנָה.
מֵת אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן הַמְּוַדֶּה.
כָּל הַסּוֹדוֹת נָצְצוּ לוֹ בַּחֹשֶׁן.
מֵת בַּדַּאי-הָאֱמֶת. וַאֲנַחְנוּ נִבְדֶּה
לְבַדֵּנוּ עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ.
מָט הַמַּטֶּה שֶׁטָּעַם לֹא חֶמְאָה
אֶלָּא מִיַּעַר הַדְּבָשׁ וְהַתַּעַר.
גַּם אִם אָרַךְ וְנָשַׁק לְמֵאָה
בָּא וְנָתַן לְתַעֲנִית אֶסְתֵּר טַעַם:
הִיא אֲשֶׁר עַם וּמוֹלֶדֶת מַגֶּדֶת.
הוּא שֶׁיָּדַע שֶׁתִּמְלֹךְ וְתָקוּם.
נוּחַ שָׁלֵו, רַב-מָג, רַב-מֶגֶד.
לָנוּ מִגְדֵּי חָכְמָתְךָ יִמְתְּקוּ.
סופר מרתק מאין כמותו.
קראתי את רוב ספריו בעניין רב.
האיש כתב ויצר כמעט עד יום מותו.
אחד הספרים המעולים שלו היה ,,החי על המת,,
הספר.מספר על סופר צעיר אשר קיבל על עצמו לכתוב ספר על אישיות נערצת, אברהם דוידוב, אשר הסופר הכירו אישית והעריצו. הבחור מקבל מקדמות מבית ההוצאה לאור,מראיין אנשים מכובדים שהכירו את דוידוב,אך לא מצליח לכתוב ספר של ממש,בין השאר עקב הסתירה בין אורח חייו ההולל לבין אורח חייו הסגפני של דוידוב.
בית ההוצאה תובע אותו למשפט בגין אי עמידה בחוזה.המשפט אינו סתם משפט רגיל. הוא מרתק בפני עצמו ומעמיד אותנו על ההבדלים העמוקים בין תקופת חייו של הסופר-שנות ה50-60 לבין תקופתו של דוידוב טרום הקמת המדינה.
בספר אחר של ו,,הגמל המעופף ודבשת הזהב,, מכנס מגד כמה מגיבורי ספריו הקודמים,בהם גם חדווה מ,,חדווה ואני,, לאותו בנין מגורים בת"א ומוסיף כמה דיירים אחרים. סיפור מרתק אף הוא.
מגד היה ממייסדי שדות ים,קיבוצה של חנה סנש הי"ד. שדות ים נוסד ב1938 כאחד מישובי חומה ומגדל. חי שם כחבר מן המניין עד 1950.
אגדה אורבנית מספרת כי יום אחד רצה מגד לרכוש דירה באותו בנין בו התגורר משוררנו הלאומי האמיתי נתן אלתרמן. למרבה הפלא התנגד אלתרמן נחרצות לדבר. מגד שאל: אינך רוצה בי כשכן? יש לך משהו נגדי? אלתרמן השיב מיד: חלילה וחלילה! אני חושש שאם תבוא המוזה לבנין היא עלולה לטעות ביני ובינך… אינני יודע אם הדבר נכון,אך העיסקא לא יצאה לפועל…
איבדנו את אחד הסופרים המוכשרים והמרתקים שהיו לנו עד כה. ראשו נגע בשמים.
חבל על דיאבדין ואינם משתכחין!
ת.נ.צ.ב.ה
מקסים