בעוד שמחיר הביצים בארה"ב עומד על 55 אגורות לביצה, בישראל מחירן כפול: 107 אגורות. האשם: מועצת הלול, שמגבילה וחוסמת מגדלים פרטיים ומונעת תחרות בענף. האם השר כחלון ייכנע ללחץ המועצה?
הטואטרה, לטאה מרתקת בעלת שלוש עיניים, חיה כיום בקבוצת איים ליד ניו זילנד. הייחודי בלטאה הזו הוא שמדובר במובנים מסוימים ב"דינוזאור חי": סדרת מחודקי הראש, שלה היא שייכת, שגשגה בתקופת הדינוזאורים ונכחדה לפני 60 מיליון שנה. נכחדה, מלבד אותה טואטרה, שהצליחה לחמוק מההכחדה בזכות בידודה המזהיר.
הדינוזאור החי מזמן מפא"י
עובדה שאינה ידועה לרבים היא שגם בישראל ישנה מין טואטרה: דינוזאור ששרד מהעבר של הכלכלה המתוכננת מלמעלה: משק הלול. בעוד בשאר חלקי המשק התקדמנו בעשורים האחרונים, מבחינת משק הלול אנחנו עדיין בשנות ה-50, תחת שלטון מפא"י.
מסמך של פורום קהלת עסק בהרחבה בטואטרה הזו, והממצאים אכן מרתקים. במשק הלול, אם אינכם יודעים, קיימת (בשנת 2016!) מועצה ארצית, ממשלתית, המחלקת מכסות ייצור. ייצרת יותר מדי? אתה בבעיה. מכסות הייצור שומרות על המשק במצב חוסר יעילות מרבי: במקום לקיים לולים גדולים ומודרניים, מקובע הענף ללולים קטנים המפוזרים ביישובים שונים, תוך בזבוז של כוח אדם ותשומות.
לכך יש להוסיף את הפיקוח על המחירים. בניגוד לאמונה הרווחת, פיקוח על מחירים אינו מוליך למחירים זולים יותר. להפך, את המחיר המפוקח קובעת ועדה, והמחיר נקבע לפי המצג שמציגים המגדלים – להם אין כל סיבה להתייעל. התוצאה: מחיר מפוקח גבוה.
לא רק זו: מחיר מפוקח תורם ישירות לקרטליזציה ולחיסול התחרות. אחת הסיבות לכך שקרטלים נדירים בשוק החופשי, היא חוסר היכולת של חברי הקרטל להסכים על מחיר אחיד. פיקוח על מחירים מחסל את ה"בעיה" הזו. אם בשיטוטכם בסופרים לא נתקלתם במחירים נמוכים ממחיר הפיקוח, סימן הוא שהקרטל פועל בהצלחה. לצורך כך אין צורך בתיאום מחירים מפורש; מספיקה היצמדות בשתיקה למחיר המפוקח הגבוה. וזה לא רק בביצים; גם במקרה הלחם, הקרטל שפעל בתחום ניזון מהפיקוח. כל שעליך לעשות הוא שתדלנות אצל השרה והפקידים, במקום להתייעל ולמכור במחירים נמוכים יותר.
פיקוח על מחירים יוצר גם אפקט נוסף, והוא העודף והמחסור. בשוק רגיל, כאשר יש מחסור המחיר עולה וכאשר יש עודף המחיר יורד, וכך השוק מתקן את עצמו ללא הרף: המחיר הגבוה, במקרה של מחסור, מעודד מוכרים נוספים להיכנס לשוק; אם ביבוא ואם בהפניה של ביצים משוק מסוים לשוק אחר. כאשר המחירים מפוקחים אין כל איתות שכזה מצד השוק, וגם יבוא של ממש אין, וכך נוצרות תקופות של מחסור בביצים – מה ששוב מחזיר אותנו לשנות החמישים או למדינות סובייטיות. מן הצד השני, לעתים ישנם עודפי ייצור בשוק המפוקח, אבל חלילה שאלה ילכו לשוק ויורידו את המחירים; את הביצים מרסקים והופכים לנוזל או אבקה לתעשייה, ובלבד שמחיר הביצים המפוקח לא יוזל.
מעבר לכל האמור, במשק הלול ישנה גם תופעה של "אינטגרציה אנכית": במקום שוק של מגדלים הבוחר בעצמו את המשווקים שהוא רוצה ולהפך, על פי חוק מועצת הלול המצב הפוך: כל מגדל חייב לשווק את התוצרת שלו לקבלן מורשה אחד ויחיד, וכל שרשרת הייצור והשיווק קפואה.
ומה לגבי יבוא ביצים מחו"ל? הצחקתם את כחלון. המכס על כל ביצה הוא 30 אגורות לכל ביצה. למה? כדי שלא תחשבו אפילו לייבא. מדי פעם נפתחות מכסות יבוא המחולקות ליבואנים. אבל האם הייבוא המצומצם הזה מועיל לצרכן? מובן שלא: היבואנים שזוכים בכך ממילא מוכרים במחיר המפוקח (קרטל כבר אמרנו?) כך שרק הם המרוויחים.
התוצאות, בהתאם. מחירי הביצים בישראל הם מהגבוהים בעולם: 107 אגורות בישראל לעומת 55 אגורות בארצות-הברית.
הרפורמה שלא תהיה?
מחיר הביצים יכול אם כן להיחתך בחצי, ועל כל פנים לרדת בצורה משמעותית, לו תבוצע רפורמה שתבטל את מועצת הלול, תתיר יבוא חופשי, תבטל את המכסות ותחסל את הפיקוח על המחירים. ואכן, לאחרונה עמדנו על ספה של רפורמה כזו, כאשר משרד האוצר בראשות השר כחלון, שחרת על דגלו מלחמה ביוקר המחיה, הציע רפורמה כוללת ובכללה ביטול מועצת הלול, בתמורה לסובסידיות ישירות כפיצוי לחקלאים.
למרבה הצער, זמירות שונות נשמעו לאחרונה ממשרד החקלאות. לפי "דיל הביצים" המדווח, הוסכם להוריד את מחיר הביצים שבפיקוח ב-6 אגורות במהלך 7 השנים הבאות(!), בתמורה להמשך קיום מועצת הלול ושריון "חוק הגליל" המעניק מכסות מופלגות למושבים בגליל ל-15 השנים הקרובות. במילים אחרות, הדינוזאור ימשיך לחיות. על חשבון כולנו.
מה מקור כוחו של הדינוזאור הזה? אם נטה אוזן לכתב 'כלכליסט' שאול אמסטרדמסקי, אולי נוכל להבין. אמסטרדמסקי ביקר במשקים בצפון, וחזר משם עם כתבה סנטימנטלית:
…ראשית, מנקודת מבטם של היצרנים: לול משפחתי עם 2,400 תרנגולות מייצר הכנסה חודשית של כ־7,000 שקל ברוטו, כולל סובסידיה ממשלתית ישירה של כ־2,800 שקל בחודש, שמועברת למגדלי הביצים מכוח חוק הגליל. ההכנסה הזאת גבוהה רק במעט מהשכר החציוני. הביצים לא הופכות את המגדלים לעשירים, אבל הן נותנות להם הכנסה חודשית יציבה. רפורמה בענף הזה תיקח לרובם את היציבות הכלכלית בלי להציב אלטרנטיבה תעסוקתית ראויה. 'חקלאות זה מזל. יש שנים ככה ויש שנים ככה, וכשכבר יש שנים טובות והמחיר קצת יותר גבוה, ישר כולם נכנסים בחקלאים. הביצים זה היציבות, זה הפנסיה', אומר אסף חתן.
מנקודת מבטם של הצרכנים, הרפורמה לא תשפר את מצבם בצורה משמעותית. לפי נתוני הלמ"ס, משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה כ־40 שקל בחודש על ביצים (אין שונות גדולה בין משפחות עניות לעשירות). כך שאם להאמין לאוצר, רפורמה מקיפה בענף הביצים, כזו שתהפוך את הייצור ממשפחתי למתועש, תחסוך לצרכן הסופי 8 שקלים בחודש, שהם 100 שקל בשנה. זה הכל.
וזה בדיוק מה שמקפיץ את הפיוזים של חקלאי הצפון. הם לא מצליחים להבין איך בשביל 8 שקלים בחודש שר האוצר משה כחלון ושר החקלאות אורי אריאל מוכנים להשאיר את רובם חסרי תעסוקה. אז כדי לא לגמור כמו נפגעי ענף הטקסטיל, הם יוצאים למלחמה.
נא להכיר: קבוצות לחץ. כיצד, בדמוקרטיות משגשגות, שורדות קבוצות הזוכות להטבות משמעותיות מכלל הציבור ועל חשבונו? פשוט מאוד: כי להן אכפת יותר. מדובר כאן באדם המקבל סובסידיה ממשלתית ישירה של 2,800 ש"ח בחודש, ועוד סובסידיה עקיפה גדולה שנובעת מקיומה של מועצת הלול והמכסות והפיקוח, על חשבון שאר הציבור. מה אכפת לכם, שואל אמסטרדמסקי, להוציא עוד 8 ש"ח בחודש. כסף קטן!
אמסטרדמסקי רק שכח לכלול בחישוב כמות לא ידועה של כסף שנוסף על כל המוצרים שנסמכים על מחיר הביצה, או את עצם המחסור בביצים בזמנים מסוימים שנגרם כתוצאה מהפיקוח, וגם לא נראה שמטריד אותו שמדובר במס רגרסיבי: אם אין שונות גדולה בין משפחות עניות לעשירות, יוצא שהעניים משלמים אחוז גבוה יותר של מס-ביצים (מכלל הוצאותיהם). האם זה הצדק בהתגלמותו?
חוק כותבי הטורים תשע"ו
אבל המטרידה מכול היא השאלה, למה רק הלולן אסף חתן יהנה על חשבון הציבור? במה הוא זכה שאני לא? הרי החישוב הזה – חיים שלמים של אדם אחד מול כסף קטן של כל אחד ממיליוני האזרחים – יכול לעבוד על כל מקצוע. כך לדוגמא ייתכן שאצליח להעביר את "חוק כותבי הטורים תשע"ו". חוק זה מעניק סובסידיה ישירה לכל כותב טורים שעסק במקצוע למעלה משנה והוכר ככותב רשמי על-ידי שר התקשורת, בנוסף לפיקוח מחירים עם שכר הוגן ומשרה ממשלתית קבועה בחוק. נכון, כל אחד מן הציבור יצטרך לשלם מעט יותר, ב"מס הטורים" המיוחד, אבל ביני ובינכם, האם כתיבת טורים היא לא מטרה נעלה שיש לשריין בחוק? האם המשרה שלי אינה חשובה? אתם יודעים כמה הקרב על תודעת הציבור הוא קריטי? הרי אנחנו עם הספר ואומת ההיי-טק, או במילים אחרות לאום הטורים האינטרנטיים!
בשבילכם, אזרחים יקרים, זה כמה שקלים בודדים פה וכמה שקלים בודדים שם. בשבילי ובשביל עמיתיי, מדובר בחיים או מוות. מה אתם רוצים שאעשה, שאתחיל לעבוד בעבודות פרודוקטיביות? הרי זה לא יעלה על הדעת.
סוד קסמן של קבוצות הלחץ
זהו סוד קסמן של קבוצות הלחץ: מצד אחד, הן מרוויחות (ומפסידות) הרבה יותר מכלל הציבור בכל הנוגע לחקיקה מסוימת; ומן הצד השני, בדרך כלל עומדת לצדן איזו הילה, רטוריקה לאומית או אנושית או אחרת, שבעזרתה היא מצליחה לשכנע את הציבור שזה דווקא בסדר שהיא חיה על חשבונו. כך הדבר עם האברכים, ועם החקלאים, ועם הכוריאוגרפים, וכן הלאה. בעוד בעבר חקלאי היה פשוט מקצוע ככל המקצועות, דרך של אדם להתפרנס, היום החקלאות זוכה להאדרה כמשהו "ערכי". מה ערכי בגידול פרה או תרנגולת או חסה? קשה לי לדעת. אבל כך נהיה מקובל.
הרטוריקה הזו קיימת בכל העולם, גם באירופה ובאמריקה, ועליה נוסף בישראל רכיב ייחודי: הרכיב של "שמירה על הארץ" מפני השתלטות של ערבים לא עלינו, והרכיב של "שמירה על הגבול" מפני חיזבאללה. אף שמדובר במוסכמה נרחבת, מעולם לא מצאתי לה ראיה של ממש. מדינת ישראל, שלה צבא מסודר, האם יקרה לה משהו אם החקלאות תהפוך למודרנית ויעילה? יש הסבורים שכנראה יקרה לה משהו נורא, ואכן גם משרד האוצר מציע, כמקובל ב-OECD, תוכנית סבסוד ישירה של החקלאים, במקום סבסוד עקיף בזבזני. אך גם את ההצעה הזו דוחים הלולנים והחקלאים, המנסים כמה שיותר לשמור על עולמם המאובן מפני כל שינוי אפשרי.
נימוק שלישי המופרח לאוויר בכל פעם שמנסים למנוע שינוי ופתיחה של המשק לתחרות הוא "הנימוק מן המלחמה". "ומה אם תהיה מלחמה?" שואלים השואלים "ובינתיים ייסגרו כל הלולים? מאיפה תביא ביצים?". הנימוק הזה משעשע בהרבה מובנים. ראשית, משום שהתייעלות הלולים אין פירושה ביטול הלולנות בישראל. לולים גדולים ומודרניים יעזרו לנו הרבה יותר במלחמה מאשר המערכת הרעועה הנוכחית.
שנית, ניסיון להפוך את המשק לאוטרקי כמה שיותר, מפני אותה מלחמה+חרם דמיוניים, הוא שיעבוד של ההווה על חשבון עתיד לוט בערפל. אבל בעיקר: בזמן מלחמה, ביצים תהיינה הבעיה הקטנה ביותר שלנו. דלק, אם נזכיר משהו שולי, לא מיוצר בארץ. אם יהיה עלינו מצור, גם דלק לא יהיה לנו. ואז איך נוביל את הביצים? על חמורים? גם חיטה כמעט שלא מיוצרת בארץ, ורובה המכריע מיובא מחו"ל. ועוד שלל מוצרים, גדולים כקטנים, בהם קריטיים ממש, אינם מיוצרים בארץ. אפילו תחמושת נצטרך לייבא מחו"ל במלחמה מתמשכת. כך שאם תהיה מלחמה עם מצור טוטלי – העובדה שכמה לולים ייעלמו תהיה אחת הבעיות הקטנות ביותר שלנו.
לסגור את מועצת הלול. אתמול
כל האמור לעיל אינו אלא פנים שונות של אותה תופעה: הפחד מן השינוי, והכניעה האוטומטית של המערכת לקבוצות לחץ. את הדינוזאור ששמו מועצת הלול היה צורך להכחיד כבר מזמן. והנה עומד כעת שר האוצר משה כחלון בפני מבחן נוסף: האם הוא ייכנע שוב לרטוריקה החלולה ולקסמן של קבוצות הלחץ, או שמא יצליח לעשות מעשה היסטורי ולצעוד צעד נוסף להורדת יוקר המחיה?
האם יש לשר האוצר ולדרג "המקצועי" באוצר תשובה עניינית ומכובדת, לשם שינוי, לדבריה של גב' רעיה שטראוס לפני ימים אחדים (אם כי בנושא העגבניות) – או שמבחינת האוצר "תחרות" היא חזות הכל, גם אם תוצאתה הוודאית פגיעה קשה בחקלאות בישראל – ויהיו ההשלכות אשר יהיו כגון איכות הסחורה המיובאת (מירדן? טורקיה?) או הסכנה של מחסור בעתות חירום. להזכיר, רק לפני פחות משנתיים, ב"צוק איתן", נתב"ג היה מושבת למעשה, וכך היה גם בנמל חיפה במשך כחודש במלחמת לבנון השניה.
זאת הבעיה…כל עוד אנשים לא באמת ידעו כלכלה הם יחשבו שהכל זה פוליטי , פוליטיקה עוסקת בלאן החברה צריכה ללכת, כלכלה היא חקר השימוש במשאבים המצויים בצמצום שיש להם שימושים חילופים. וההגדרה שכלכלה זה משהו מנותק מהמציאות וכל זה זה אינורס של גורמים מסוימים שנחשוב כך כי הם מאוימים על ידי הידע והתובנות שיש בכלכלה.
כלכלה עם מעורבות ממשלתית רבה מחלקת את המשאבים לפי כוחה הפוליטי של הקבוצה או היכולת שלה לגרום לנזק זה יכול להיות עובדי נמל או לולינים או עובדי חשמל ועוד
שוק חופשי מחלק את המשאבים לפי מי שהכי מוכשר ויעיל וכדומה ככה החברה נעשית עשירה יותר ויותר….לדוגמא נביא את הנרי פורד, תחשוב שאם היה פיקוח ומעורבות ממשלתית רבה ספק רב ביותר אם הוא היה יכול ליזום ולהקים קו יצור של מכוניות שהיה מהפיכה ואז בהמשך בשל התחרות פורד נאלץ להשתפר ולהוסיף דברים אחרת הוא לא היה שורד.
זה רק דוגמא מאוד כללית שעלתה לי לראש. זה ממש על קצה המזלג. מועצת(משמעות המילה מועצה זה סוביט למי שלא ידע) הלול היא פשוט קבוצה שקיבלה את כוחה דרך חלוקת משאבים באמצעות הפוליטיקה של מעורבות ממשלתית בחיי המדינה והאזרחים. וכמו שבמאמר המעולה כאן ציינו זה שריד לתקופה של אז וישנם עוד ש"ח בחודש על ביצים ועוד על מוצרים נלווים כך שזה יותר מ8 ש"ח עם זאת זה לא נגמר שם…יש את ההסתדרות יש את הועדים יש את הנמלים רכבת ישראל חברת חשמל, מכסים, ביוקרטיה, חוקים נוספים כל אלה ועוד הם הסיבה האמיתית ליוקר המחיה, נקודה נוספת שראוי להזכיר היא שבכלכלה של חלוקה לפי פוליטיקה ומעורבות ממשלתית נוצר קשר בין הטייקונים למדינה קשר הון שלטון, ככה שטיקונים מבצרים את כוחם ומשמרים אותם ונוצר משק ריכוזי הדבר הזה נגרם דווקא בגלל הסוציאליזם ודרך הקפטליזם זה יעלם.
אני היתי שמח אם במערכת החינוך היה כלכלה כמקצוע חובה וכלכלה בלי שעיוותו אותה לצרכים פוליטים אלא מקצוע נקי , אבל במערכת החינוך הפוליטית שלנו זה יהיה קשה להעביר את זה כי מטבע הדברים מוקדי הכוח הפוליטים רוצים לשמר את כוחם וזה בכל המערכות השונות במדינה.
לכן הפתרון הוא פשוט..צמצום מתמיד של מעורבות הממשלה והמדינה בחיי האזרח עד למצב שבו הממשלה עוסקת לדעתי בעיקר בבטחון ודיפלומטיה שימור אינטרסים של העם ותשתיות ובאופן חלקי בחינוך, זהו שאר הדברים יהיו בשוק חופשי אמיתי בשילוב עם קהילות אמיתיות ברחבי הארץ.
א. לגבי מלחמה: קח בחשבון נקודה עדינה- תחמושת, וכמובן דלק, חיטה ומזון יבש אפשר לאחסן לאורך זמן*; פירות, ירקות, חלב וביצים- לא. החשש הוא שבלי התמיכה לחקלאים בענפים אלו, הם יוחלפו ביבוא (ולא בגידול מקומי יעיל)- ואז תהיה בעיה בשעת חירום. זה חשש מוצדק ביותר, כי פתיחת השוק ליבוא היא הפתרון הקל מצד הממשלה- בלי השקעה, בלי מו"מ ובלי לחכות(והוא נעשה כבר כיום).
ב. כל הכבוד על הדבקות בליברליזם גם במחיר של עימותו עם ההתיישבות והחקלאות.
* וזה אכן נעשה, ואף מופרט
http://www.themarker.com/news/macro/1.2364524
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-944909,00.html
נו יופי,
משפחתנו ששה נפשות כל אחד אוכל ביצה ביום כי זה בריא!
תריסר ביצים עולים כ 12 ש"ח.
בשבוע שתי חבילות השוות 24 שקלים חדשים.
ובחודש "עגול" ארבע שבועות השוות בביצים 96 ש"ח.
לא ניקח בחשבון: פשטידות, עוגות, גוגל מוגל ועוד כהנה וכהנה ביצים שלא מן המניין.
החיסכון החודשי (אם המחירים יוזלו) של משפחתינו הלא ממוצעת היא כחמישים שקלים חדשים "על השולחן".
ליבי עם החקלאים. מבין. באמת מבין.
אולי המדינה פשוט תתן להם את הסיבסוד ועם השאר שייתייעלו?! לא חבל על הכסף? מדובר במצרך יסוד.
נו, באמת. מה מועצת הלול? את הסיבה במחיר לצרכן תחפש בבאמצע. בין היצרן לצרכן. נכון, בסוחרים. זה כמו שהיצרן הסיני מייצר טלפון מתקדם ב50 שקל בשער המפעל וכאן הוא נמכר ב2500. אם יצרן מקבל 13 שקל למגש של 30 שאנחנו משלמים עליו 32 שקל, מה אתה רוצה ממועצת הלול? זה בגלל הממשלה עם המיסוי המטורף וכך זה בכל התחומים מאותה סיבה.
איך זה הגיוני שלחם מלא עולה פי 3 מלחם רגיל,אם לא שקמח לבן הוא מוצר מפוקח? ז"א שפיקוח מועיל לעתים
בעקרון – צודק.
אבל אני אשמח לדעת מהיכן הנתונים של המחיר.
לפי האתר הזה:
http://www.numbeo.com/cost-of-living/country_result.jsp?country=United+States&displayCurrency=ILS
הביצים בארה"ב עולים יותר קרוב ל-80-90 אג' (וישנן מקומות בארה"ב גם עם מחיר כפול לפי האתר הזה:
https://www.expatistan.com/cost-of-living)
ובכלל, אני באמת לא יודע איפה מוצאים את הביצים שבמחיר של 107 אג', בכל החנויות אני מוצא רק ביצים בגודל L שמחירן נמוך יותר (כ-95 אג' לביצה)
כמה שאני בעד לפתוח את רוב ענפי החקלאות מהורדת מכסות יצור, בענף של הביצים אני לא כל כך בטוח לאשר יבוא ללא פיקוח וטרייני , לא עמידה בתקנים ישראלים בלי לאשר את מיקום היצור ותוצרת המדינה, בשל רגישות הביצה להדבקת זיהומים והדוגמא אחד מהן הוא חיידק סלמונלה!
מה חבל שהדמגוגיה הקפיטליסטית שלך לא מתפקדת טוב בישראל. למי שלא זוכר, עד לפני כעשור, מחירי הפירות והירקות בישראל היו זולים מאוד (שקל עד 2 לק"ג). פירקו את המועצות החקלאיות והמחירים עלו מאוד. ישנו יבוא גדול של בשר, דגים, גבינות והמחירים לא ירדו. סגרו את רוב תעשיית השימורים הישראלית בגלל היבוא (סרדינים וטונה, לפתנים, ירקות וכו') והמחירים לא ירדו.
בתחום הביצים, לא רק שהמחירים לא ירדו, אלא איכות הביצים המיובאות ירודה ביותר, בגלל ההובלה הימית הממושכת וארצות המוצא – מספיק שכל שנה יחלו כמה אלפי אנשים בסלמונה וימותו כמה אנשים בודדים, וכל ה"תועלת הכלכלית" תימחק לחלוטין.
המלך הוא ערום
בכתבה זו מתייחסים למחיר הביצה ולא לפער התיווך הגדול בין החקלאי לאזרח