הימין האמריקני יורה בתוך הנגמ”ש

בדרך לכיבוש המפלגה הרפובליקנית הצליח דונלד טראמפ להרגיז ולהעליב הרבה מאוד גורמים משפיעים, ודיבורים על מועמד שלישי כבר מתחילים לצוץ. האם יצליח טראמפ לאחד מאחוריו את המפלגה?

הרגיז הרבה מאוד אנשים; דונלד טראמפ. צילום: Gage Skidmore CC BY-SA 2.0 Via Flickr

לא פחות מ-17 מועמדים החלו את המירוץ למפלגה הרפובליקנית, אך אף אחד מהם לא התבלט מעל האחרים. זאת אומרת, אף אחד חוץ מדונלד טראמפ. איל ההון בחר בטקטיקה אגרסיבית, ובמודע. “לא נשיאותי”, כך כינו אותו מתנגדיו, אבל טראמפ, כהרגלו, סובב את המתקפה לטובתו: נכון, אמר, אני לא נשיאותי. ואם הייתי רוצה להיות, הייתי עושה זאת כל כך טוב “עד שתשתעממו מזה. וכשאחזור לכאן מתישהו (למקום בו התקיימה העצרת), ואני אהיה מאוד נשיאותי, במקום 10,000 איש שיבואו להקשיב לנאום, יהיו 150. אבל העיקר שיגידו: הוא היה נשיאותי!”.

אכן, המספרים מלמדים שהשיטה שלו עובדת. אבל בדרך לפסגה הוא פגע והרתיע ציבורים ואישים רבים. קשה לפספס את העובדה שטראמפ עשה לעצמו המון אויבים בתוך המפלגה, עד כי עולה השאלה האם יש בכלל אפשרות שכל המפלגה הרפובליקנית תתאחד סביבו. על-אף כל ההתנגחות שלו בממסד כטקטיקת בחירות, בסופו של יום גם טראמפ צריך ורוצה את התמיכה הזו, שתגביר את סיכוייו לנצח בבחירות הכלליות.

לא שוכחים, לא סולחים

כדי להבין בין מי למי ניטשת המלחמה בתוך הנגמ”ש הרפובליקני, ראשית יש להכיר את אלו שמסרבים לתמוך בטראמפ. ניתן לחלק אותם לשלוש.

בקבוצה הראשונה נמנים כל הנעלבים – אלו שטראמפ עלב בהם בצורה ארסית כל כך עד שקשה להם לצאת ולתמוך בו. מדובר למשל על אח הנשיא לשעבר ג’ורג בוש, ג’ב, שטראמפ הדביק לו את הכינוי Low Energy (אנרגיה נמוכה) או לינדזי גרהם שגם “זכה” להרבה בוז מכיוונו של טראמפ. נזכיר כי טראמפ מסר לכולם את מספר טלפון של גרהם באחד מהכנסים שלו. בנוסף הוא חשף שגרהם ביקש ממנו פעם שיעזור לו בנושא חשיפה תקשורתית, ותמיד דאג להזכיר שהלה מקבל 0% בסקרים. מעבר לעלבון האישי, רבים מן הקבוצה הזו מעלים בפומבי את שאלת אמינותו של טראמפ, אישיותו, וגם את יכולתו לתפקד כנשיא.

בקבוצה השניה נמנות דמויות מרכזיות של אידאולוגים ומובילי דעה שמרנים. מדובר באנשי ‘מסיבת התה’, תומכי טד קרוז, מיט רומני, ושדרני הרדיו הפופולריים גלן בק ומרק לוין. כל אלו הם בראש ובראשונה שמרנים, ורק אחר כך אנשי המפלגה הרפובליקנית. הללו בטוחים שטראמפ אינו שמרן אמיתי: הוא לא בעד הגבלת הממשלה, הם אומרים, אלא בעד ממשל עצום וחזק; כל חייו הוא תמך בהפלות עד לפני זמן קצר; הוא לא באמת בעד הסעיף השני לחוקה שמאפשר לשאת נשק; הוא לא בעד להפחית מסים והוא לא באמת יטפל בהגירה בלתי חוקית – הרי הוא עצמו מעסיק הרבה עובדים זרים. החברים בקבוצת השמרנים האידאולוגים בטוחים שטראמפ לא יגן על החוקה, והם לא סומכים עליו שיבחר שופטים עם רקורד שמרני לבית המשפט העליון. בנוסף, הם מצביעים על תמיכתו במועמדים דמוקרטים לאורך כל השנים.

בתוך הקבוצה נמנים גם אנשים שרואים בטארמפ אדם רקוב מבחינה ערכית. אלה לא יכולים לסבול את השפה הגסה שלו כלפי נשים (“חזירות”, “כלבות”, “שמנות מגעילות” ועוד), וגם ההערות המיניות שהוא זורק מפעם לפעם לא עוזרות לו. הם רואים בטראמפ אדם לא ערכי, שלא היה נאמן בנישואים שלו, וגם כשלא היה נשוי יצר קשרים עם נשים נשואות ועוד התגאה בכך. על-פי התפיסה שלהם, נשיא ארה”ב צריך להיות אדם בעל שיעור קומה, ישר, ואמין; ואילו טראמפ אינו עונה על אף אחת מהדרישות.

בקבוצה השלישית נמנים אינטלקטואלים ואנשי מדיניות שמוצאים בעייתיות רבה בעיקר בתוכן דבריו של טראמפ. או אם נניח זאת על השולחן: הם חושבים שדבריו מופרכים לגמרי. התבטאויותיו בנושא נאט”ו, שהארגון כבר לא רלוונטי, מוטעות לחלוטין לדעתם. הרעיון שיפן יכולה לפתח נשק גרעיני, שארה”ב לא צריכה להגן על דרום קוריאה, שאפשר להתחבר עם סין ורוסיה ושניתן לבנות חומה שמקסיקו תשלם עליה – כל הרעיונות הללו, לדידם, לא מתחילים כלל ומוטעים מיסודם. ה”ניאו-קונס” בקבוצה הזו רואים את המדיניות הבדלנית של טראמפ כמסוכנת, ומאוד מודאגים מתהליך קבלת ההחלטות שלו. בתוך הקבוצה הזו אפשר למצוא שמות בולטים כמו עורך המגזין ‘וויקלי סטנדרט’ ביל קריסטול, הפובליציסט הפופולרי הימני צ’רלס קראוטהמר, ההיסטוריון הצבאי מקס בוט, ועוד.

מעבר לציבור הבוחרים, לטראמפ יש בעיה גם עם הרפובליקנים בשני בתי הקונגרס – בית הנבחרים והסנאט. בדרך כלל הסנאטורים וצירי בית הנבחרים של המפלגה מתאמים קמפיין עם מועמד המפלגה. אבל כאן, הסנאטורים וצירי בית הנבחרים לא בהכרח מסכימים עם המדיניות של טראמפ. זאת ועוד, בחלק מהמדינות הבוחרים הרפובליקנים, וגם בוחרים שלא מזוהים עם המפלגה, לא ממש מחבבים את טראמפ. כך שכל אחד מהצירים וחברי הקונגרס עורך חישוב לפיו אם יריץ קמפיין המשייך אותו לטראמפ, הוא עלול להבריח את בוחריו שלו.

בקונגרס מתנדנדים

המצב כעת בקונגרס הוא שיש לרפובליקנים שליטה בשני הבתים. בבית הנבחרים, בו 435 חברים, הרפובליקנים מחזיקים ב-246 מושבים לעומת 188 של הדמוקרטים. בסנאט שבו יש 100 חברים, הרפובליקנים מחזיקים 54 מושבים, לעומת 44 בידי הדמוקרטים, ו-2 שאינם מזוהים עם אף מפלגה (אחד מהם, אגב, הוא ברני סנדרס). שנת 2016 היא גם שנת בחירות של בית הנבחרים (בחירות כל שנתיים), וגם של שליש מהחברים בסנאט (קדנציה בסנאט היא שש שנים, וכל שנתיים יש בחירות לשליש מהסנאט).

בסנאט המצב מאוד רגיש, משום שמתוך 34 הסנאטורים שמנסים להיבחר שוב, 24 רפובליקנים. כך שאם הרפובליקנים מפסידים חמש מושבים הם כבר מפסידים את הרוב בסנאט. כעת הסקרים מראים שמדובר במירוץ צמוד על לפחות שבעה מושבים שבהם מחזיקים הרפובליקנים. מנהיגי הרפובליקנים בסנאט, מיץ’ מקונל ויו”ר בית הנבחרים פול ראיין, נוקטים אסטרגיות שונות כדי להגן על הרוב שלהם על רקע הבעייתיות של טראמפ כמועמד המפלגה. על-אף שכבר הצהיר כי יתמוך במועמד המפלגה, למקונל חשוב להראות כעת לציבור כיצד הסנאט מתפקד ומצליח להעביר חוקים טובים, כדי להוכיח שאפשר לעשות את העבודה גם עם נשיא לא ממש מוצלח.

פול ראיין ציין שהוא רוצה לתמוך בטראמפ ,אבל נראה שהוא מחכה עד שטראמפ יישר קו עם המפלגה. ברגע שהוא לפחות יהיה באזור, ראיין כבר יוכל לתמוך בו בפומבי ללא נזק רב מדי מול קהל הבוחרים, וכך גם צירי בית הנבחרים.

בשורה התחתונה, אפשר לחוש בכעס העצום במפלגה על כך שטראמפ הוא המועמד. הדבר היחיד שיכול לאחד אותה במובן מסויים הוא הרצון למנוע מהילרי קלינטון להיבחר לנשיאות: יותר ממה שהרפובליקנים לא סובלים את טראמפ, הם עוד יותר לא סובלים את הילרי. ייתכן שייקח זמן לגורמים במפלגה להשלים עם טראמפ, לתת לפצע להחלים, ולבסוף אף להצביע עבורו. אלא שכעת מדובר “בשעת צערם”, וקשה לרבים מהם אפילו לחשוב על כך.

בבעיה קשה; מיץ' מקונל (מימין) ופול ראיין. צילום מסך
בבעיה קשה; מיץ’ מקונל (מימין) ופול ראיין. צילום מסך

מפלגה עצמאית?

בתקופה האחרונה נשמעים בקרב השמרנים קולות על מועמד שלישי, שירוץ נגד טראמפ והילרי. אם תרחיש כזה יצא לפועל, כמעט בטוח שהרפובליקנים יפסידו לקלינטון: מספיק שהמועמד השלישי יקבל חמישה אחוזים מהקולות, והבחירות יוכרעו לטובת הדמוקרטים.

למרות זאת, יש מספר סיבות מדוע גורמים שונים מעוניינים בכל זאת במועמד שלישי. ראשית, ישנה הנחה שהרבה רפובליקנים לא יצביעו לטראמפ, וצריך מועמד שלישי על מנת שלא יתייאשו מהמערכת. הנחה אחרת היא שטראמפ ודאי יפסיד בבחירות הכלליות, אבל הרפובליקנים אינם מעוניינים לאבד את הרוב שלהם בשני בתי קונגרס. הדרך למנוע זאת היא להריץ מועמד שלישי שסנאטורים וצירי בית הנבחרים יוכלו להתאגד סביבו, ובכך להתרחק מטראמפ ולא לסכן את מקומם בקונגרס בגלל השתייכותם אליו.

בכל אופן, ייתכן שרעיון זה לא יצא לפועל כי על אף הכעס והצער על טראמפ, אין דבר שיגרום להם להתעשת יותר מהמחשבה שהילרי קלינטון, ואולי ברני סנדרס, יהיו בבית הלבן בארבע השנים הקרובות. מחשבה שכזאת עשויה לגרום גם למתנגדים הגדולים ביותר של טראמפ לבלוע את הגלולה המרה למדי, ולתמוך בו בסופו של דבר.

______

גדעון ישראל הוא יו”ר המרכז לקידום יחסי ישראל-ארה”ב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. גדעון ישראל, טעות חמורה אחת בידך: אנשי “מסיבת התה” הם שמרנים כמו שאתה אפיפיור. אכן, הם אוהבים לקרוא לעצמם שמרנים אמיתיים, ומגנים שאר שמרנים ורפובליקנים “”RINO” (Republican In Name Only), אך הם למעשה אלו שבתמים מעמידים פנים שהם שמרנים. והדוגמא הטובה ביותר לכך — התנגדותם לנישואי הומוסקסואלים. אם שמרנות דוגלת בממשל מצומצם, הרי שיש סתירה לוגית בין זאת לבין ממשל שמחדיר את עצמו לחדרי מיטות של אזרחים פרטיים וקובע למי מותר להתחתן עם מי. כמו כן התנגדותם לסחר בינלאומי חופשי, תמיכה בהתערבות-יתר מצד הממשל בתעסוקה, ועוד רבות מעמדותיהם עומדות בסתירה לשמרנות פוליטית גרידא, והם מצליחים לקיים את האשליה שהם שמרנים רק בשל עמדות *חברתיות-מוסריות* שמרניות (יש אמריקאים שקוראים לזה “חוקי מיפסעת”), ולא שמרנות פוליטית קלאסית.

    מה שכולם מחמיצים כאן, הוא העובדה שהרוב המכריע של תומכי טראמפ, שהעניקו לו זכיות כה רבות בבחירות המוקדמות, הם אנשים שעד כה מעולם לא טרחו להצביע. בכלל. מעולם. יש כאן זעם פופוליסטי ממשי, שאינו ממותן ע”י ידע או הבנה פוליטית. רבים מהם רחוקים מלהיות טיפשים, אך הם עדיין אנשים שמעולם לא טרחו ללמוד ולהבין סוגיות מדיניות וחברתיות, ולכן באופן הגיוני חסרי נסיון בהתמודדות רציונאלית עם סוגיות כאלו. זה לא בדיוק מוביל אותם להחלטה רצינאלית בעד מי להצביע. לא מעניינת אותם השמרנות. מעניין אותם שהם זועמים. וכאשר יקבלו את מנוקשם והאיש יהיה נשיא, הם ילמדו הגדרה חדשה לאכזבה.

  2. בתגובה לדבריו של ״רפי״ חשוב להרחיב.
    קהל הבוחרים אינו זה ״שאינו מבין״. מי שאינו מבין (פרט לטראפ) הם המועמדים לנשיאות. הם עדין ממשיכים
    לחפש ״הגבינה״ במקום שאיננה ובוכים על ״מי הזיז לי הגבינה״. לדעתי דונלד טראמפ הוא האיש המבריק מכולם המעסיק אנשי שיווק מקצועיים ביותר המבינים ״מיתוג״ מהו.
    כל המועמדים לשעבר ״האפורים״ ביותר שאינם מבינים לצרכי האמריקאני הממוצע הם הם השוטים ובניגוד לטענותיהם שטראפ ״גנגסטר״ זה בשל הפסדם המביש. העם בוחל בהתנהלות ״התקינה פוליטית״ ומצביע עבור הצהרות ברורות ודוגמא אישית. די להם מן החידושים של ברק אוביסלי (אובמבה).