צעד נוסף במהפכה השקטה של ארדואן

כבר בראשית החודש הודיע ראש ממשלת טורקיה אהמט דבוטאולו על התפטרותו. הוא הפתיע והוסיף כי לא יתמודד בבחירות לראשות המפלגה, שהתקיימו אתמול ב-22 למאי. מה קרה, שאלו רבים? בניו-יורק טיימס העריכו כי התפטרותו של דבוטאולו נובעת מהמגמה הפוליטית של הנשיא ארדואן בתקופה האחרונה, אשר מאופיינת כהליכה בצעדי ענק אל עבר משטר סמכותני בטורקיה. גם בסוכנות רויטרס מציינים כי "דבוטאולו התקשה לתמוך בכוונתו של ארדואן לשנות את החוקה ולחזק את מעמדו". ובמילים אחרות: הוא החזיק בדעה עצמאית מדי עבור ארדואן.

האירוניה היא שאותם רעיונות שארדואן מיישם כעת בפועל, כמו "החזרת הח'ליפות העות'מנית" ויצירת "עומק אסטרטגי", הם פרי מוחו של דבוטאולו עצמו, פרופסור למדע המדינה, האחראי על ניסוחה של משנה מדינית חדשה לטורקיה. בעיני האירופאים דבוטאולו הצטייר כליברל הדואג לפליטים ומבקש לקרב את מדינתו אל עבר האיחוד האירופי. אולם כלפי פנים האמירות של דבוטאולו היו לא פחות קיצוניות מאלה של הח'ליף מטעם עצמו ארדואן. כך למעשה שם ראש הממשלה הטורקי רגל לעצמו: הוא גידל תלמיד אשר עלה על מורו, והטיל עליו צל ענק.

עד לפני שבוע עדיין לא היה ברור מי יהיה מחליפו של דבוטאולו בתפקיד ראש הממשלה. הפרשנים נטו להאמין כי חתנו של ארדואן, שר האנרגיה בראט אלביראק, הוא המועמד לתפקיד. אך הם הופתעו על-ידי הדיווחים שהחלו להגיע ב-19 למאי, לפיהם שר התחבורה בינלאי יילדרים הוא זה שימונה באופן רשמי לתפקיד ראש הממשלה. לפי רויטרס, עומר סליק, דובר מפלגת 'הצדק והפיתוח' (AKP), אמר כי "המפלגה בחרה ביילדרים כמועמד היחיד להנהגתה של מפלגת השלטון, ומתוקף כך הוא יהיה לראש הממשלה החדש של המדינה". מסתבר כי מפלגת 'הצדק והפיתוח' לא חיכתה עד לפריימריז ב-22 למאי, וערכה הצבעה כבר בשבוע שעבר על מנת לאשר את מינוי יילדרים. מיד לאחר ההכרזה הרשמית על המינוי, יילדרים אמר כי יעבוד בתאום מלא עם הנשיא ארדואן, וכבר השבוע יציג את הקבינט החדש.

על מסלול התנגשות עם דבוטאולו

ארדואן הגיב ביד קשה כלפי כל מי שניסה לאתגר את שלטונו: הוא דיכא המונים במצעדים של האופוזיציה, הוא צמצם את האוטונומיה של הרשות השופטת, הוא השתלט על העיתונים והפעיל צנזורה פוליטית. עכשיו הגיע תורו של אהמט דבוטאולו, ראש ממשלת טורקיה, אשר ניסה לרסן את השאיפות הדיקטטוריות של הנשיא ארדואן. בניסיונו למנוע שינויים חוקתיים עליהם מתעקש ארדואן, דבוטאולו הפך, ככל הנראה, לקורבן. מתנגדי ארדואן טוענים כי ההתפטרות תבצר את מעמדו של ארדואן כשליט יחיד, ותיצור שלטון דיקטטורי במדינה.

דבוטאולו שירת בתפקיד שר החוץ בממשלתו של ארדואן, בעודו מכהן כראש הממשלה; מאוחר יותר הוא התמנה לתפקיד ראש הממשלה – כשארדואן החל לכהן בתור נשיא המדינה. הטריגר לקונפליקט בין השניים מתגלם בשני אירועים שהתרחשו לאחרונה: הראשון, דבוטאולו התעלם מהוראותיו של הנשיא וביקש להיפגש בארבע עיניים עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בתחילת מאי 2016; והשני, דבוטאולו ביקר את ארדואן בפומבי בכל הקשור לטיפול בבעיית המהגרים אל מול האירופים. אך השניים לא התגוששו באופן גלוי: ארדואן אירגן "תרגיל" לדבוטאולו, במהלכו נגזלה מראש הממשלה הסמכות לבצע מינויים פוליטיים בשלטון המקומי.

בסיטואציה החדשה דבוטאולו פורש בראש מורם, וממשיך את עבודתו כחבר פרלמנט. התנהגותו מסבירה גם את השיח בנושא פרישתו. דבוטאולו אומר כי במצב החדש הוא אינו מסוגל להמשיך ולכהן כראש הממשלה, ונאלץ לחזור לתפקיד המחוקק. יש פרשנים הטוענים כי הוא קרא היטב את המפה הפוליטית, וחש בתסיסה בקרב החוגים הליברליים בטורקיה, שאינם מרוצים מהנשיא. לפי אותם פרשנים, דבוטאולו "פורש בשיא", על מנת שלא להיות שותף לקריסת ממשלתו של ארדואן, במציאות כלכלית וביטחונית סבוכה.

יתכן כי בנוסף יש לדבוטאולו גם ערובות מסוימות מצדם של הגנרלים הבכירים, אשר הורחקו מהקלחת הפוליטית על-ידי ארדואן, ובאופן רשמי אמורים לציית לראש הממשלה. פרשנים טוענים כי הרעיון לפיו הגנרלים הבכירים יצייתו דווקא לדבוטאולו, ולא לארדואן, בשעת ההפיכה – אינו מופרך.

מכיוון שראש הממשלה דבוטאולו נקט במדיניות כלכלית ליברלית יותר, הבורסה הטורקית הגיבה מיד על ההודעה לגבי ההתפטרות הצפויה. 'דה מרקר' דיווח כי "בורסת איסטנבול ירדה ב-9% והתשואה על האג"ח הממשלתית ל-10 שנים קפצה ב-0.54%" לאחר ההכרזה. הבורסה הטורקית איבדה מיציבותה לאחר שבשנה האחרונה חוותה שורה של חילופי גברי בצמרת הארגון. החוגים הליברליים בטורקיה מאוכזבים ממהלך זה וחוששים מעליית מסים אשר עלולה לבוא בעקבות השינויים בצמרת המדינית. דבוטאולו כנראה מבין זאת, ומעדיף לצפות מהצד בהתפתחות של משבר הלגיטימציה של ארדואן.

ארדואן רוצה חוקה חדשה

כאמור, דבוטאולו לא תמך גם בניסיונותיו האחרונים של ארדואן לשנות את החוקה ולכונן משטר נשיאותי בטורקיה. על-פי רויטרס, החלטתו להתפטר מגיעה בתום שבועות של מתיחות בין שני המנהיגים, הקשורה לסוגיית החוקה. יש לזכור שהחברות בין השניים נמשכת מזה 25 שנה. יחד עם זאת, החוקה הטורקית אוסרת על הנשיא להתערב בזירה הפוליטית. ארדואן הפר את החוקה כמה וכמה פעמים מאז שנבחר לתפקידו. הליברלים הטורקים חוששים שהשינויים החוקתיים יעניקו כוח רב מדי לנשיא, שאמור לכאורה להיות דמות סמלית; בפועל, ארדואן מעוניין במוסד נשיאותי חזק שיאפשר לו להתקדם עם הפרויקט של "בינוי הח'ליפות". החוקה הנוכחית, אשר נכתבה לאחר ההפיכה הצבאית ב-1980, פחות מתאימה למטרות הפוליטיות של הח'ליפות: היא "חילונית מדי" עבורו, ויש בה יותר מדי "קשקשת" הנוגעת לזכויות אדם. ודאי לא תופתעו לגלות כי לראש הממשלה החדש, יילדרים, אין ביקורת על ראש הממשלה לגבי החוקה החדשה.

האם האירופאים לא מבחינים בתהליכים הללו? ארדואן מצדו מנסה להרגיע את אירופה, ואומר כי הסטנדרטים האירופיים בנושא זכויות אדם ימשיכו להוות בסיס לחוקה החדשה. יחד עם זאת, איסמעלי קהרמן, דובר הפרלמנט הטורקי, אמר לתקשורת כי "דבר אחד בטוח, בחוקה החדשה החילוניות לא צריכה להופיע". החוקה הדתית-יותר תאפשר לארדואן שליטה מוגברת על אמצעי התקשורת ועל החברה האזרחית בכלל.

מסתבר שנשיא טורקיה יודע איך לסחוט את אירופה. ידו מונחת על "ברז המהגרים", והחוקה החדשה תספק לו יתר גמישות להשתמש ב"ברז" הזה. בשעה שמדינות אירופה מחפשות פתרון כולל למשבר הפליטים, טורקיה בוחרת במדיניות "המסדרון החד-צדדי" על מנת להעניק מעבר חופשי לפליטים, ביניהם סורים רבים, להגיע אל תוך היבשת. טורקיה מאפשרת מעבר לא רק לפליטים הסורים. היא הפכה ל"מסדרון החד-צדדי" גם עבור פליטים מעיראק, תימן, לבנון, צפון אפריקה ואפגניסטן; לפי דיווחו של ארגון UNHCR, הפליטים הסורים מהווים כחמישית בלבד מכלל הפליטים. למעשה, הפליטים הסורים מהאזורים שנמצאים תחת שליטת צבא אסד הם רק חלק מהבעיה: רובם בורח מטרור השורר בטריטוריה שעליה אין לאסד שליטה כלל.

בנוסף, טורקיה, חברה בקואליציה הסונית נגד דאע"ש, אמורה לעזור לאסד להילחם כנגד האויב המשותף. אך ארדואן לא ממהר לתקוף את דאע"ש. אין צורך להזכיר גם את עצימת העיניים האירופית מפני תנועות ההגירה אל תוך ומחוצה למדינה האסלאמית, דרך הגבול הטורקי עם עיראק. אנקרה הואשמה, לא פעם, כי היא מאפשרת למוסלמים הקיצונים ברחבי העולם לחצות את גבולותיה ולהמשיך אל תוך סוריה ועיראק, ובכך לסייע למדינה האסלאמית.

משבר מול הכורדים

לנשיא ארדואן ולראש הממשלה דבוטאולו היו גם מחלוקות באשר להתמודדות עם השאיפות הבדלניות של הכורדים בדרום המדינה. דבוטאולו לא פסל מראש אפשרות של חידוש המשא-ומתן. ארדואן, לעומתו, מצדד בפתרון צבאי של הבעיה הכורדית. בשיחות השלום בז'נבה באפריל 2016 עלה שוב הנושא הכורדי כנקודת מחלוקת בין המנהיגים: ארדואן לא היה מוכן לאפשר לנציגי המיעוט הכורדי להשתתף בשיחות השלום.

לרעתו של ארדואן פועלת העובדה כי הממשל האמריקני רואה בכורדים הסורים בני ברית במאבק נגד דאע"ש. זאת ועוד, מבחינתו של ארדואן גרוע מכל הוא התסריט לפיו אסד מתחזק הודות להתערבות הרוסית בחודשים האחרונים. רוסיה רואה אף היא בכורדים בני ברית פוטנציאלים, והיא אינה מרוצה משיתוף הפעולה בין טורקיה לארה"ב. ניסיונותיו של ארדואן בשנה שעברה לבסס אזור מפורז צבאית בשטח סוריה לאורך חלקים מהגבול עם ארצו נכשלו. צעד זה היה אמור להבטיח לו את מניעת האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה, שעלולה לדרדר את טורקיה למלחמת אזרחים.

במוסקבה מבינים כי אזור מפורז צבאית בשטח סוריה ישמש את טורקיה להמשך הניסיון ל"הצלת" דאע"ש, תמיכה בארגוני ג'בהת אל-נוסרה ואחרר אל-שאם – וכל זאת כדי להחליש את אסד. ארדואן, ככל הנראה, ימשיך לנסות לשכנע את ממשל אובמה בסיבוב הנוכחי של שיחות וינה כי האזור המפורז בשטח סוריה חיוני למערב, וימשיך להציג אותו ככלי למאבק נגד דאע"ש, כשבעצם האזור משמש אותו במאבקו כנגד הכורדים.

אך הכורדים לא מחכים לארדואן. האיחוד הכורדי-הדמוקרטי בסוריה שלח את נציגיו למוסקבה באמצע אוקטובר 2015, על מנת לדבר על הגברת שיתוף הפעולה בין הצדדים. צעד זה הכעיס עד מאוד את ארדואן, אשר, כאמור, רואה בארגון הכורדי ארגון טרור. לאור ההתפתחויות שחלו בחודשים האחרונים, וביניהן ההפצצות הטורקיות של השטח הסורי, רוסיה טוענת כי טורקיה מתכננת פלישה מאסיבית לשטח סוריה. לטענת דובר מטעם משרד ההגנה הרוסי, מסקנה זו מתבקשת לאור הצעדים האחרונים בהם נקטה טורקיה לאורך הגבול שלה עם סוריה.

ללא דבוטאולו, לא יהיה בממשלה הטורקית גורם שיבהיר לארדואן את מכלול הסכנות שאי-שיתופם של הכורדים טומנות בחובן. האוטונומיה הכורדית כבר קיימת, דה-פקטו, בדרום טורקיה ובצפון סוריה, והמשך ההתנגדות ימשיך לרוקן את תהליך ז'נבה מכל תוכן ולערער את המצב הביטחוני במדינה.

ראש ממשלה כנוע

בהקשר הישראלי, מאז מבצע "עופרת יצוקה" היה ראש הממשלה אהמט דבוטאולו השותף הבכיר של ארדואן להסלמה בקונפליקט שבין טורקיה לישראל. למרות שהמתיחות בין ישראל לטורקיה גברה בשנים האחרונות, בעיקר לאחר פרשת ה"מרמרה", בזמן האחרון ארדואן מנסה לקרוץ לעבר ישראל. יש לזכור כי על מנת לנרמל את היחסים עם ישראל טורקיה דרשה: (1) התנצלות, (2) פיצויים בגובה של כ-25 מיליון דולר, ו(3) הסרת המצור הימי על עזה. לאחר שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו התנצל בפני הטורקים כבר לפני כשנתיים, ולאחר שבשנה שעברה הוקמה קרן פיצויים למשפחות ההרוגים, הטורקים הפחיתו לעת עתה את הלחץ להסרת המצור הימי על עזה. ישראל, מבחינתה, דורשת מטורקיה להפסיק את כל פעילות חמאס במדינה, אך ארדואן לא נענה לבקשה זו והדבר מקשה על נרמול היחסים.

כמו דבוטאולו, גם יילדירים הוא חבר ותיק של ארדואן, ואחד מהאבות המייסדים של מפלגת הצדק והפיתוח. הוא היה אחראי על פרויקטים המוערכים במיליארדי דולרים, והוא ללא ספק הולך להיות דמות מפתח בפוליטיקה הטורקית. בעת שארדואן בונה ח'ליפות, ספק רב אם יילדירים יהפוך להיות לקול הביקורתי. יילדירים יהיה יותר כנוע ויותר צייתן מדבוטאולו, בתקופה שבה ארדואן ממשיך להפקיע חירויות פוליטיות ולקדם שינוי חוקתי אשר יהפוך את טורקיה לרפובליקה נשיאותית ולא דמוקרטית.

______

ד"ר יבגני קלאובר הוא חוקר מזרח אירופה ואלימות אתנית בחוג למדע המדינה, אוניברסיטת תל-אביב