כשלדרעי אין מה למכור, הוא שולף את השד העדתי

ראה אריה דרעי את כל תשומת הלב שקיבל השר בנט ב"משבר המזכיר הצבאי" שתם ללא כלום, ורצה גם הוא קצת לעצמו. מה עשה? בזמן שראש הממשלה עסוק בפגישה אסטרטגית עם נשיא רוסיה במוסקבה, החליט שר הפנים לייצר משבר קואליציוני, תוך שהוא רוכב על התנגדות עיתונאי ערוץ 10 למינויו של היו"ר החדש רמי סדן.

מי שצופה ומקשיב למבול הדיווחים בפרשה, עשוי לתהות כיצד זה כולם כבר הספיקו לשכוח שההתנגדות של העיתונאים לסדן החלה עוד לפני הסערה המלאכותית הנוכחית. הם הרי פחדו שהוא "מקורב לנתניהו". אז אולי בעצם אפשר להבין מה מתרחש כאן. כזכור, ב'הארץ' פורסם בימים האחרונים כי קבוצה של עיתונאים בכירים בחדשות 10 הביעו דאגה ממינויו של סדן ליו"ר עליהם, בשל חששם כי "המינוי עשוי לפגוע בחופש העיתונאי". וכשמביטים מנקודה זו על מלחמת החורמה המכוערת שנפתחה נגד סדן, התמונה מתבהרת לחלוטין.

מה היה הטריגר שעורר את המהומה בברנז'ה התקשורתית? איזו התבטאות נוראה גרמה למפלגת ש"ס להיזכר ביידיש מהתלמוד תורה ולפצוח בזעקות 'גוועלד' היסטוריות? ובכן, הטענה שסדן הרשה לעצמו לומר, לכאורה, את דעתו האישית על מפלגת ש"ס והעומד בראשה ("שונא את תנועת ש"ס ואת הגנב דרעי") ועל הצורך להגיע לקהלי-יעד נוספים ("לפנות לקהל של ש״ס, למסעודה משדרות").

"נתניהו צריך לפטר את הגזען!" זועקים דוברי ש"ס בתקשורת משעות הבוקר המוקדמות. "מזרחים לא שותקים יותר" מצייץ דרעי. "התנשאות על מזרחים!" עונה התקשורת במקהלה. שלום לך "השד העדתי" מהניינטיז. התגעגענו.

ובינתיים, מה"גנב" כולם כבר ירדו – את זה הוא כנראה לא אמר. בנוסף, 'הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו' ערכה בדיקה ומצאה כי סדן לא אמר את הדברים המיוחסים לו בעניין דרעי, ואף לא בעניין שנאתו לש"ס. אך ש"ס בשלהם: הבדיקה מפוברקת. מעניין למה אף אחד בתקשורת, בשלל הראיונות שנערכים היום, לא טורח להזכיר לאנשי ש"ס את העובדה שלממשלה כלל אין סמכות לפטר את סדן.

סערה בכוס תה

גם אם נתעלם לרגע ממסקנות הבדיקה, ונניח שסדן אכן אמר את הדברים המיוחסים לו – מה פשר סתימת הפיות והפגיעה בחופש הביטוי? האם אסור לאדם לומר את אשר על לבו בכל הקשור למפלגה או תנועה מסוימת? ממתי התנגדות אידאולוגית לתנועה או סלידה מאיש מסוים הופכים אדם לבלתי כשיר בעבודת ניהול?

ההיתממות והצביעות זועקות לשמיים, בעיקר כשברור לכל בר-דעת שהתקשורת אינה ולא הייתה "נקייה" מעולם. הרי רוב רובה של התקשורת הממסדית עוינת, למשל, את בנימין נתניהו – חלקם אפילו הודו בכך בעבר בפה מלא, ללא שום חשש. משום מה, במקרים אלו איננו שומעים מילת ביקורת או קריאות להדחה מצד הקולגות, השייכים כמובן לאותו מילייה. מה שמותר לרביב דרוקר ואחרים, אסור לרמי סדן.

כך היה למשל באוקטובר 2015, אז דווח כי מנכ"ל 'וואלה', אילן ישועה, הצהיר בפני העיתונאים באתר כי "נתניהו הורס את המדינה. אני לוקח כדורים נגד הקאה כשאני מבקש את זה מכם". היכן היו אז, ובאירועים אחרים רבים, כל אותם המתאוננים כעת? היום, בעידן הטוויטר, הכל על השולחן – השנאה, ההשתלחות. האם מישהו מהברנז'ה פוטר בשל כך?

ובאשר לש"ס ולדרעי, הם האחרונים שיכולים להטיף למישהו על גידופים והכללות.

היה זה מנהיגם הרוחני, הרב עובדה יוסף זכרונו לברכה, שהטיח עלבונות מבלי להתבלבל. "עמלק, סיטרא אחרא, שטן, יימח שמו, יש למחות את זכרו", השתלח הרב עובדיה בשר החינוך לשעבר, יוסי שריד. על מנהיגת 'מרצ', שולמית אלוני, אמר הרב עובדיה כי "צריך לעשות משתה ביום שהיא תמות", ואת יאיר לפיד כינה "מנוול". פתאום דרעי נעלב עד עמקי נשמתו מהכינוי "גנב" (ששוב, מסתבר שכלל לא נאמר)? מעט תמוה. בעיקר לאור העובדה שקלטת שנחשפה לפני הבחירות הראתה כי הרב עובדיה עצמו כינה אותו כך.

דרעי מזכיר לנו שוב שש"ס היא מפלגה שדואגת בראש ובראשונה לאינטרס הפוליטי הצר שלה. כשנקרית בפניו הזדמנות פז בסאגה "מזרחית", הוא מנצל אותה עד תומה, ובאופן חסר אחריות, בדיוק כפי שנפתלי בנט ניצל את הסאגה הביטחונית כדי לצייר עצמו כמושיע ישראל. ובל נשכח שקמפיין הבחירות האחרון של ש"ס עסק בדיוק באותה סוגיה שחוקה – "מזרחים", "מקופחים", ו"שקופים". זו בדיוק הסיבה שדרעי מעוניין למשוך את המשבר הקואליציוני ככל הניתן וזו היא גם הסיבה שהוא דוחה את מסקנות הבדיקה של הרשות השנייה (סיעת ש"ס כינתה את הבדיקה כ"מגמתית") ומסרב להיפגש עם סדן, שמעוניין להציג לו את גרסתו.

במציאות זו, כשכל שר בתורו עסוק בניפוח אירועים זניחים לכדי צבירת לייקים בפייסבוק, נפגעת קשות המחויבות והאחריות הקואליציונית ובהתאם לכך גם האינטרס הלאומי של המדינה. כשראש ממשלה צריך לשים נשיא של מעצמה עולמית ב"סטנד ביי" כדי להתמודד עם זוטות ורכילויות, לא ייפלא שהוא מעוניין להרחיב את הקואליציה שלו. בסופו של יום, מישהו צריך לעבוד כאן בזמן שאחרים עסוקים ביחסי ציבור וביצירת משברים מלאכותיים.