נבואות אחרית הימים וחלום השלום חיוניים לנשמה, לאדם ולעם, כדי שלא יאבדו את התקווה. אך אסור ואף מסוכן לבלבל בין חזון לבין תוכנית עבודה
שאלה ותשובה
ש: "הלנצח תאכל חרב?"
ת: חיובי, לנצח.
את השאלה הזו שאל שר צבא שאול אבנר בן נר את יואב בן צרויה, שר צבא דוד, לפני שלושת אלפי שנים על גבעה במדבר גבעון (שמואל-ב, ב'). את התשובה קיבל אבנר כעבור מספר ימים, כאשר יואב הזמין אותו לשיחת שלום וכשהגיע דקר אותו "אל החומש" והרגו (שמואל-ב, ג').
באם היינו נמצאים אז על הגבעה במדבר גבעון ויודעים את כל מה שאנחנו יודעים היום, היינו יכולים להשיב על השאלה ואומרים שאיננו יודעים אם "לנצח", אבל לפחות עוד שלושת אלפים שנה…
סוף ההיסטוריה?
המלחמות הן אבסורד נורא ורצחני, אך הן חלק מההיסטוריה האנושית מראשיתה, וספרי ההיסטוריה מלאים במלחמות גדולות וקטנות שאין שנה פטורה מהן.
לאחר נפילת ברית המועצות, סיום המלחמה הקרה והסרת האיום של מלחמת עולם גרעינית, נדמה היה לאופטימיסטים שהגיע סוף ההיסטוריה ותם עידן המלחמות. מאז היו מלחמות נוראות בין חלקי יוגוסלביה, מלחמות רצחניות של שבטים ודתות באפריקה, מלחמות של מדינות המערב נגד הטרור בעיראק ובאפגניסטן, מלחמה בקרים, במזרח אוקראינה וכמובן מלחמות רבות ואף רצח עם במזרח-התיכון. אירופה, שחשבה שתם עידן המלחמות, נמצאת תחת מתקפת טרור שהיא רק בראשיתה.
התקווה שעידן המלחמות המתרחשות מראשית האנושות יסתיים בדיוק בימינו, ודווקא במזרח-התיכון, אין לה על מה להתבסס. ההנחה שמלחמת הערבים והאסלאם בישראל תתחלף בשלום על-ידי חתימת הסכם עם אש"ף או עם הליגה הערבית היא דמיונית ומחוסרת אחריות.
החלום
התנ"ך אינו רצוף רק תיאורי מלחמות עקובות מדם, נמצאות בו גם נבואות השלום הנפלאות של ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב'). "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ… ואריה כבקר יאכל תבן…" (ישעיה יא').
החזון והחלום של השלום חיוניים לנשמה, לאדם ולעם, כדי שלא יאבדו את התקווה; לבל יראו במלחמה מטרה, וכדי שינסו תמיד למנוע, לדחות, או לפחות לקצר מלחמות.
חלום ומציאות
ישנה סכנה רבה בבלבול בין חזון לבין תכנית עבודה. הנביא ישעיה דאג שלא נתבלבל וציין את התאריך להגשמת החזון: "והיה באחרית הימים".
נבואות אחרית הימים של ישעיה מוגדרות כאסכטולוגיה, שהיא התיאולוגיה העוסקת באירועי אחרית ימי העולם. ביהדות ב"אחרית הימים" תבוא הגאולה, יגיע המשיח מבית דוד, יבנה בית המקדש, תתחולל תחיית המתים, יהיה שלום קוסמי ואריה יאכל תבן.
בין התופעות המסוכנות של ערבוב חזון, תפילה וחלום עם המציאות האקטואלית אפשר למנות את האמונה בביאת המשיח של חב"ד, את התוכנית "להסרת השיקוץ" מהר הבית והוצאת מכרז לבניית בית המקדש, ואת "שלום עכשיו" ו"השלום האזורי" של השמאל.
עוד משהו
כדי שזאב יגור עם כבש יש להביא בכל בוקר כבש חדש.
דווקא יש חדש תחת השמש.
המין האנושי בעיצומה של מהפיכה אדירה שלא נראתה ע"י אף יצור אחר בכדור הארץ מעולם.
לפני 200 שנה העולם נראה אחרת לגמרי – רוב הפלאחים בארץ לא ידעו איך נראה הסולטאן הטורקי שבאופן רשמי שלט עליהם, השלטון היה בדמות גובי מס עם עגלה שהסתובבו בין הכפרים – ובפועל היתה הפקרות.
אי אפשר להשוות את השלטון אז ואת חייהם אז של בני האדם לשלטון במדינות המודרניות ולחייהם של האנשים בימינו.
רק 4 סכסוכים גדולים עם למעלה מ10,000 הרוגים התרחשו בשנה האחרונה בכדור הארץ (עיראק אפגניסטן ניגריה וסוריה).
הסיכוי של אדם למות בסכסוך אלים כיום הוא פחות מחצי אחוז.
לפני 200 שנה הסיכון היה גבוה פי 20.
יותר ויותר מדינות נהיות דמוקרטיות ודמוקרטיות לא נלחמות זו כנגד זו.
הסכסוכים בעולם ודועכים.
למעשה אין כבר סכסוכים אלימים באמריקות ולמעט סכסוכון באוקראינה – גם אירופה נמצאת בשלום.
המזה"ת הוא אנומליה – היוצא מהכלל שמעיד על הכלל.
אתה חי באשליה. האדמה בוערת מתחת לכל אירופה. סין מתחממת על אש קטנה ולכשתתבשל מספיק תצא למסעות התרחבות. אפריקה מתפוצצת מאלימות. ארצות הברית עומדת בפני הלא נודע עם עלייתם של קיצוניים דוגמת טראמפ. מלחמת העולם בין סונים לשיעים אינה עושה סימנים שהיא עומדת לדעוך. קבוצות טרור מנסות להתגרען. וכל זה רק מה שעל פני השטח. לא כדאי לנסות לדמיין מה קורה מתחת לפני השטח.
אתה צודק שהעשורים האחרונים הם הטובים שבזמנים שידעה האנושות, לפחות במערב. אתה טועה, כנראה, אם אתה חושב שזה ימשך לנצח, או אם אתה חושב שכל העולם "יראה את האור", יבין שמלחמה זה רע ויחתת חרבו לאת. זה לא יקרה.
מלחמה, תמיד, היא תוצאה של מחסור במשאבים. המין האנושי מתרבה עד לגבול העוני או הרעב, ואז הפתרון ההגיוני ביותר הוא לתקוף את השכן שלך ולגזול את משאביו. האמתלה לתקיפה יכולה להיות דתית, לאומית, כבוד המלך או כל דבר אחר, אבל מטרת המלחמה היא גזל או הגנה על משאבים.
משאבים יחסרו. תמיד. ברוב העולם הילודה גבוהה. הטכנולוגיה לא מסוגלת להתקדם בקצב הילודה. ובמקומות שבהם זה קורה (אפריקה, מדינות ערב), אנחנו רואים ונראה מלחמות, ומלחמות קשות. גם בדרום אמריקה ובאסיה נראה כאלו, כנראה. גם בדמוקרטיות. לא נעים, לא נחמד, אבל כנראה שזה הכיוון.
הואיל וכמאה שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון הנביא ישעיהו ניבא על הקמת בית המקדש השני, הרי שיש להתייחס לדבריו לגבי בית המקדש השלישי כאמת ומציאות מוחלטת.
מכיון שבית המקדש השלישי יעמוד במקום שבו היו בתי המקדש הראשון והשני, שבימינו זהו אזור בשליטת הוואקף, הרי בכדי שבית המקדש השלישי יוקם יש קודם כל לממש "את התוכנית "להסרת השיקוץ" מהר הבית" כדברי כותב המאמר.
עם זאת, סבורני שדבריו "הוצאת מכרז לבניית בית המקדש" אינם לצורך מציאות אלא יותר הכפפת הנבואה לאורח חיינו העכשויים.
אינני סבור שאותו אזור, שבימינו נשלט ע"י הוואקף, ישוחרר ע"י מדינת ישראל או מי מתושביה היהודים, כך שדיבורים בעניין "הסרת השיקוץ" משולים לבבל"ת. כמו לדבר על התוכניות לכסף שיגיע מהזכיה בפרס הגדול בלוטו, כשאפילו לא יודעים מהם המספרים שיזכו.
——–
"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" – עד שזה יקרה, הרי שאומות העולם ימשיכו לייצר כלי נשק מסוגים שונים ומשונים, ובני אדם ימשיכו לחפש דרכים חדשניות ויצירתיות להשמיד אחד את השני. עד שיגיע "וכתתו חרבותם…", בני האדם ימשיכו לייצר חרבות, אחרת לא יתקיים הפסוק.
יהודה, הפתגמים שלך נפלאים. חדים וחכמים.