ומה עם כבוד החללים?

על אף שפרטי הסכם הפיוס הסופיים עם טורקיה טרם פורסמו, הסכם זה מסתמן כהסכם חשוב שטומן בחובו פספוס היסטורי משמעותי.

אין ספק שהסכם מדיני עם מעצמה אזורית המהווה נכס אסטרטגי של ישראל הינה פעולה אחראית שראויה לתמיכה. ארדואן אינו ידיד ישראל, ואף מתנהג כידידם של אויבי ישראל, אך במזרח התיכון החדש יש לקיים דיאלוג גם עם גורמים מתונים באיזורינו.

בוודאי קשה לקבל את המציאות שבה מחבלים שהיכו נמרצות לוחמי צה"ל יזכו לפיצוי כספי גבוה, פיצוי אשר כולל בתוכו גם ויתור על עקרונות וכבוד. יש לנו את החובה והזכות להוקיר את לוחמי השייטת אשר פעלו באומץ לב ובתושיה מבצעית בקרב על סיפון ה״מרמרה״. אך על מה שמסתכם בכבוד וכסף, אפשר (ואפילו נכון) לוותר במשא ומתן מדיני מול טורקיה כאשר יתרונות הסכם הפיוס כוללים השפעה משמעותית על ביטחון ישראל, כלכלתה והיציבות האזורית.

כקצין במילואים אני יודע שלוחמי צה"ל מבצעים משימות מסכנות חיים על מנת להביא להישגים מדיניים. לוחמי השייטת עמדו במשימתם ושמרו על הסגר הימי על עזה. כיום, שש שנים לאחר המשט לעזה, הדרג המדיני יכול וצריך לקדם החלטות אשר מקדמות את בטחון וכלכלת המדינה גם אם החלטות אלו פוגעות בכבודם של חייליה.

אך בין כבוד ללוחמיה ששרתו בפעילות מבצעית לבין כבוד חלליה מרחק רב.

מסתמן כי הסכם הפיוס עם טורקיה נותן לשלטון החמאס בעזה חלק נכבד מדרישותיהם ממבצע צוק איתן. על פי פירסומים שונים, שלטון החמאס יזכה למתקן התפלת מים, יקבל אפשרות לבנות תחנת חשמל, ואף תותר כניסת סחורות מוגברת וחופשית לתוך הרצועה. הקלות אלו היוו את מנועי הלחץ להשבת הדר גולדין ואורון שאול, והיוו את הקלף החזק של מדינת ישראל אל מול סחטנות החמאס. אמנם הקלות אלו לטובת שלטון החמאס בעזה מניחות את הדעת מבחינה ביטחונית והומניטארית, במצב בו שלטון חמאס מקבל הקלות בהסכם בין ישראל וטורקיה, על ישראל לחייב את טורקיה לפעול בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ולהביא לשחרור גופות חיילי צה"ל משבי החמאס בעזה.

ויתור מדיני משמעו מרווח נשימה דיפלומטי, אך במתן הקלות אלו ייתכן שישראל תאבד יתרון משמעותי בעת משא ומתן עתידי מול שלטון חמאס. אמנם הטורקים אינם שולטים בחמאס, אך הטענה כי לטורקים אין יכולת על השפעה על חמאס שגויה: מפקדת חמאס יושבת באיסטנבול. פינוי המפקדה מאיסטנבול תהיה מכה קשה עבור חמאס.

במצב בו שלטון חמאס מקבל הקלות בהסכם בין ישראל וטורקיה, על ישראל לחייב את טורקיה לפעול בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ולהביא לשחרור גופות חיילי צה"ל משבי החמאס בעזה. בעניין זה המבחן היחיד הינו מבחן התוצאה: בלי להחזיר את אורון שאול, והדר גולדין, הסכם הפיוס עם טורקיה הינו פספוס היסטורי. לא מדובר בעניין פעוט: משפחות שאול וגולדין מחכות בכאב שבניהן ישובו לארץ לקבורה שלימה. על ישראל להתאמץ יותר, גם במחיר עיכוב ההסכם עם טורקיה. הסיכוי לדיאלוג עתידי עם שלטון החמאס קטן, ועל ישראל למנף את ההסכם עם טורקיה על מנת להשיב אליה את גופות חייליה.

הלב יוצא אל משפחות שאול וגולדין. אך רגש אינו הפקטור היחיד במשוואה. בימים בהם אנו רגילים לכך שהחזרת גופות חיילים פירושה שחרור מחבלים עם דם על הידיים, הכללת שחרור הדר ואורון בהסכם הפיוס עם טורקיה הינו צורך בטחוני ראשון במעלה. שחרור מחבלים עתידי פירושו דבר אחד: עוד טרור. מסקנות ועדת שמגר מ-2008 נגעו למחיר שעל ישראל לשלם בעת חילופי שבויים. המסקנות אמנם לא פורסמו לציבור אך חלק ממסקנות הדו"ח התקבלו לאחר בחינת הלקחים והתוצאות של המשא ומתן לקראת עסקת גלעד שליט. ברי כי על ישראל לפעול להחזרת גופות חייליה באופן שלא יסכן בעתיד את ביטחון אזרחיה. ישנו חשש אמיתי שאי הכללת החזרת הגופות בהסכם עם טורקיה הינו תחילתו של תהליך שעלול להובילנו למחיר בנוסח עיסקת שליט. ההסכם עם טורקיה הינו הזדמנות היסטורית "לנצל" את ההקלות לחמאס, כך שניתן יהיה לדרוש מטורקיה לכלול את החזרת הגופות בהסכם ולא להסתפק בהצהרת כוונות או הבטחות רפות.

האם מדובר ב-Deal Braker? כנראה שלא. אך לא יקרה כלום אם משא ומתן שארך שש שנים יימשך עוד מספר חודשים. יתרה מכך, בהסכמים בינלאומיים ישנה פרקטיקה נהוגה שמדינות משנות ומוסיפות תנאים להסכמים לפני אשרורם.

כפרפרזה לדבריו של בנימין נתניהו בנאומו בקונגרס: אני לא נגד הסכם, אני רוצה הסכם טוב יותר. על שרי הקבינט לדרוש מראש הממשלה ונציגיו בשולחן המשא ומתן לכלול את החזרות הגופות כחלק מההסכם.

_____
מתן כצמן הוא יו"ר ארגון 'האמת שלי'.