ירדן: האביב הערבי שוב דופק בדלת

לפני שבועיים, ב־22 ביוני, פרצו עימותים אלימים בין כוחות המשטרה למפגינים בד'יבאן שבירדן, אחת הערים העניות במדינה, לאחר שאלפי צעירים יצאו לרחובות בדרישה לצמצם את האבטלה הגואה ולשפר את מצבם הכלכלי. כמה מאנשי כוחות הביטחון נפצעו במהלך המהומות, ועשרות מהפורעים נעצרו.

כזכור, לפני חמש וחצי שנים פרצו אירועים דומים בתוניסיה, וסימלו את תחילתו של מה שכונה 'האביב הערבי' במזרח התיכון. גם בד'יבאן התרחשה מחאה חברתית ב-2011, והעובדה שהמחאה חזרה דווקא לשם מאותתת למנהיגי המדינות הערביות כי 'האביב הערבי' עדיין מהדהד ברקע. ההפגנות של הצעירים החלו לפני כחודשיים, ולקראת סוף יוני הן התגברו ביתר שאת ולוו במעשי אלימות. אוכלוסיית ד'יבאן מונה כ־39 אלף תושבים. לפי דיווח ב'אל-ג'זירה', רוב הצעירים בעיר נתמכים על ידי לשכות סעד או מקבלים מהמדינה דמי אבטלה מזעריים שאינם מאפשרים להם לחיות בכבוד.

ירדן נתונה במשבר כלכלי עמוק, ומושפעת מחוסר יציבות אזורית הנובע בעיקר ממלחמת האזרחים בסוריה. האבטלה והמשבר הכלכלי העמוק במדינה יצרו גלי מחאה חברתית, המשולבת בדרישה לדמוקרטיזציה ולשינוי המשטר. אבטלה, היעדר ייצוג פוליטי, חברה אזרחית חלשה, ההסתננות האסלאמיסטית והאתגרים שבפניהם ניצבת הממלכה – הוציאו את ההמונים לרחובות בדרישה לשינוי. עד עתה הביקורת הציבורית בירדן מעולם לא חצתה את הסף שהביא למרי אזרחי כולל במצרים ובסוריה, אך אין לדעת מה ילד יום.

לפי נתוני הבנק העולמי, בשנים 2014־2015 הגיעה האבטלה בירדן לשיעור של כמעט 29 אחוזים. יצוין כי ירדן ידעה תקופות גרועות יותר מבחינת רמת האבטלה. בשנים 2006־2010 הגיעה רמת האבטלה לכ־33 אחוזים, אך אז, בטרם פרוץ 'האביב הערבי', המפגינים לא יצאו לרחובות. היום, לעומת זאת, הצעירים הירדנים מוחים.

המשבר הכלכלי במדינה נמשך זה כעשור, ובשנה הנוכחית הגיע הגרעון התקציבי לשיאו. ההסכם החדש שנחתם בין השלטונות בירדן לקרן המטבע הבינלאומית חייב את הממשלה לצמצם את תשלומי ההעברה במסגרת מדיניות הרווחה ולהעלות מסים, מעשה לא פופולרי שהוביל לביקורת מצד חוגים שונים במדינה. ירדן לא מצליחה לצאת מהמשבר הכלכלי וחווה ירידה בצמיחה (רק 2.4% בשנת 2015). זאת למרות מאמציו הרבים של המלך עבדאללה, שכללו את פיטוריו של ראש הממשלה הקודם עבדאללה נאסור, פיזור בית הנבחרים, הליכה לקראת בחירות כלליות לפרלמנט והעברת הסמכות להרכבת הממשלה לד"ר האני אל־מלקי.

עבדאללה מנסה להתמודד במקביל עם כמה משברים, בהם משבר המים. מים הם מצרך נדיר בממלכה ש־92 אחוזים משטחה הם מדבר. רק בתחילת יוני האחרון הודיעה הממשלה הירדנית על כוונתן של 17 חברות בינלאומיות להגיש הצעות לבניית 'תעלת הימים', שתחבר בין ים סוף לים המלח ותספק מקומות עבודה. הפרשנים רואים במשבר הכלכלי הנוכחי את הסיבה העיקרית ליציאת הצעירים לרחובות, כמו גם בחוסר הצלחתה של הממשלה להיאבק נגד הגורמים הקיצוניים המסתננים מסוריה ומהווים אתגר בטחוני.

האסלאם מרים ראש

במהלך העשורים האחרונים נהנו הירדנים מיציבות יחסית. יציבות זו הושגה במידה רבה הודות למבנה הממשל במונרכיה הפרלמנטרית, שאפשר הדרה של מפלגות אופוזיציוניות, דיכוי התנגדויות מצד החברה האזרחית, וחסימת חוקים שהיו עלולים לפגוע בבית המלוכה. נראה כי המלך עבדאללה, שבתחילת דרכו הראה סימנים של מודרניזציה מואצת, תומך לאחרונה ברפורמות הדרגתיות ואיטיות ואיננו ממהר לפתוח את הממשל לכוחות אופוזיציוניים. ירדן, שמאז עצמאותה ב־1946 פיתחה קשרים הדוקים עם המערב, נהנית ממענקי סיוע אמריקניים נדיבים. יציבותה היחסית מסייעת לה להשיג סיוע כלכלי נדיב. יש לזכור כי ירדן משתתפת בקואליציה המערבית בראשות ארה"ב למאבק בדאעש, וכי לוחמי הארגון לקחו בשבי טייס ירדני ואף הוציאו אותו להורג.

כפי שכתב לאחרונה פרופ' אייל זיסר, ליציבותה המתמשכת של הממלכה ולאריכות ימיה של השושלת ההאשמית העומדת בראשה ישנן מספר סיבות. הסיבה הראשונה טמונה במיקומה האסטרטגי של ירדן כ"מדינת חיץ", המפרידה וחוצצת בין סוריה, עיראק, סעודיה וישראל. כל שכנותיה של ירדן היו מעוניינות לאורך השנים לשמר את ירדן כמדינת חיץ וכאי של חסינות, דבר שהעניק לה יתרון מובהק. הסיבה השנייה ליציבות טמונה במוסד המלוכה בירדן, "היונק מן המסורת המקומית וזו הערבית ואינו עומד בניגוד לה", בשונה ממוסד הנשיאות ברפובליקות הסוציאליסטיות של סוריה או עיראק. הסיבה השלישית שמונה זיסר היא "האיפוק והמתינות שאפיינו תמיד את התנהלותה של הממלכה ושל העומדים בראשה".

האופוזיציה הירדנית מורכבת משתי קבוצות מרכזיות – החילונים והאסלאמיסטים. האופוזיציה החילונית מורכבת מקבוצות לאומניות פאן־ערביות ומקבוצות סוציאליסטיות. כוחן של קבוצות אלה התעצם בשנות החמישים, עד כדי כך שהמלך חוסיין מינה את הסוציאליסט סולימן אל־נבולסי לראשות הממשלה בשנת 1956. אל־נבולסי צבר פופולריות רבה ובשלב מסוים אף החל לאיים על המלך חוסיין – מצב שהסתיים בפיטוריו של ראש הממשלה וצמצום משמעותי של מוסדות הייצוג במדינה. בשנת 1989, במקביל לניסיון לערוך בחירות דמוקרטיות וחופשיות לפרלמנט הירדני, התעוררה האופוזיציה החילונית לחיים. המפלגה הקומוניסטית ומפלגת המרכז הלאומית זכו במושבים בפרלמנט. היום אין זכר לכוחות אופוזיציוניים אלה בפרלמנט הירדני, והיעדרם מן הזירה הפוליטית הוא שמעורר תחושות כעס ואכזבה בקרב הצעירים שיצאו למחות בד'יבאן. התסכול העמוק בחברה האזרחית הוא תוצאה של מדיניות הדרה ממושכת של כל ניצני ההתנגדות בממלכה.

במקביל לתנועות החילוניות ניצבים הארגונים האסלאמיסטיים. בחודשי מרץ־אפריל 2016 סגרו השלטונות בירדן את המטות הראשיים של ארגון 'האחים המוסלמים' בבירה עמאן ובערים ג'רש בצפון המדינה, מידבא במערב ועוד. על פי הדיווחים בתקשורת, "ארגון האחים המוסלמים במתכונתו הישנה לא קיבל היתר לפעול בהתאם לחוק המפלגות והאגודות שאושר ב־2014, אחרי שלא יישר קו עם הדרישות של השלטונות". עם זאת, הממשלה בירדן מתייחסת בסובלנות אל 'חזית הפעולה האסלאמית', השריד הפוליטי המתון של 'האחים המוסלמים' שבראשו עומד מוחמד זיוד. בעבר שימש זיוד בתפקיד מפתח ב'אחים המוסלמים' הירדני, ולאחר שהתמתן הצליח להתפשר עם בית המלוכה. בשונה מהאחים המוסלמים, 'חזית הפעולה האסלאמית' היא ארגון שפעילותו מותרת על פי החוק הירדני. יתר על כן, לפני כחודש הכריז הארגון כי הוא עומד להתמודד בבחירות לפרלמנט הירדני.

האסלאם הג'יהאדיסטי מרים ראש ביתר שאת בירדן בתקופה האחרונה: רק לפני כמה ימים קיבל ארגון דאעש אחריות לפיגוע שאירע לפני שבועיים, שבו נהרגו שישה חיילים ירדנים בפיצוץ מכונית תופת במחנה פליטים סמוך לגבול עם סוריה. אתרי החדשות בסוריה ובקטאר דיווחו כי לראשונה תקף הצבא הירדני משטח הממלכה יעדים של הארגון בגולן הסורי. בכיר ירדני אמר בעקבות הפיגוע כי "כללי המשחק בגבול בין ירדן לסוריה השתנו. מעתה, ירדן תהיה רגישה יותר לכל תנועה צבאית או אזרחית סמוך לגבולה ותפעל נגדה בכוח".

אף שקלטה מאות אלפי פליטים שנמלטו מסוריה, ירדן היא אחת המדינות האחרונות שנשארו יציבות יחסית מאז 2011. כוחות הביטחון במדינה מעריכים כי במחנות הפליטים קיימים "תאים רדומים" של דאעש, וכעת הם מתחילים להתעורר. פרשנים זרים מעריכים כי המלחמה הסורית עומדת להתפשט בקרוב לירדן. מספר הפליטים המצטבר מירדן ומעיראק, כולל אלו שאינם כלולים ברישומי השלטונות, מוערך בלמעלה ממיליון וחצי. כפי שכותב פרופ' זיסר, "פליטים אלו מטילים נטל כבד על התשתית הכלכלית במדינה, אבל בה בעת הם מזכירים לכל ירדני לאן עלולה להוביל מלחמת אזרחים ואחים ומה הסכנה במחאה פוליטית העלולה לצאת מכלל שליטה". באופן לא מפתיע, בעקבות הפיגועים האחרונים קרא שר החוץ הירדני, נאסר ג'ודה, לקהילה הבינלאומית להפסיק ללחוץ על ירדן לקלוט פליטים מסוריה.

זאת ועוד, הצבא הירדני הכריז על אזור הגבול עם סוריה ועם עיראק כעל שטח צבאי סגור. בעקבות ההחלטה הזו, אלפי פליטים סורים שהיו ממוקמים באזור נוטשים אותו לאחר שאספקת המזון לסביבה נעצרה. השיירות שסיפקו מזון לפליטים אינן יכולות עוד להגיע לשטח הנתון במצור על ידי הצבא הירדני, והן ממתינות להסרתו. בעבר, הכניסה לירדן מכיוון הגבול הסורי הייתה קלה יחסית. לאחר שהסתננות הגורמים הקיצוניים החלה להוות בעיה מבחינת השלטונות, התחזק לאחרונה הפיקוח על הגבול, והתעצמו המאמצים למנוע את הסתננות הפליטים הסורים אל שטח הממלכה ההאשמית.

נראה שירדן תמשיך להיות מושפעת מחוסר היציבות באזור. מלחמת האזרחים בסוריה החריפה את האיומים על הממלכה ואת התחושה הכללית של חוסר היציבות, והצעירים ימשיכו לצאת לרחובות.

מעוניינים בכור גרעיני

לפני כשנתיים ביקר המלך עבדאללה ברוסיה ונפגש עם הנשיא ולדימיר פוטין. בין הנושאים שעלו על הפרק היה הרצון הירדני בשיתוף פעולה עם מוסקבה בהקמת כור גרעיני. ירדן, הזקוקה למקורות חדשים של אנרגיה, שקלה כבר את האופציה הגרעינית, והאתר שיועד להקמת הכור הוא העיר עקבה. לאחרונה נמסר שוב כי הירדנים מעוניינים להגיע להסכם עם הרוסים, שבמסגרתו החברות הרוסיות יבנו את הכור האטומי ואף ישאו בעלויות הפרויקט. הירדנים זקוקים לפרויקט הזה מכיוון שמחירי האנרגיה מאלצים אותם להדק חגורות. יתר על כן, הפרויקט עשוי ליצור מקומות עבודה חדשים, בין היתר עבור אותם צעירים שמוחים בד'יבאן נגד האבטלה.

שלא נתבלבל: הירדנים לא זנחו את האמריקנים. אגף המחקר של הקונגרס דיווח בינואר 2016 כי ירדן מאפשרת לכוחות הקואליציה להשתמש בבסיסיה, ואף חולקת עמן חומרים מודיעיניים. הממלכה מארחת את היחידה האמריקנית CFJ המונה כאלפיים חיילים ומהווה נקודת אחיזה חשובה עבור הקואליציה במלחמה נגד הטרור. ירדן מהווה חלק אינטגרלי מהקואליציה הסונית למלחמה בטרור. ארה"ב שולחת לירדנים משלוחי נשק המיועדים למורדים בסוריה. האמריקנים תהו לאחרונה לאחר שנודע כי משלוחי נשק שיועדו למורדים בסוריה נגנבו ונמכרו על ידי גורמי מודיעין מקומיים, שהשתמשו בכספים כדי לרכוש מוצרי יוקרה. למרות התקרית הזו, הירדנים מהווים פרטנר אסטרטגי משמעותי עבור ארה"ב במזרח התיכון, אך אין להתעלם מכך שהרוסים מהווים גם הם מבחינת הירדנים מקור פוטנציאלי של עוצמה.