שלא יעבדו עליכם: אין ליברלים בהפיכה בטורקיה

המאמר פורסם לראשונה ב'ויקלי סטנדרד' ואנו מודים למערכת על הרשות לפרסמו. מאנגלית: שאול לילוב

על פי הדיווחים, ניסיון ההפיכה בטורקיה כשל. חלפו קצת למעלה מ־24 שעות מאז שפלג בצבא הטורקי ניסה להפיל את השלטון על ידי סגירת גשרים, שליחת טנקים לרחובות, שיגור טילים ממסוקים לעבר מפגינים ומעצר כמה בכירים, בהם יו"ר המטות המשולבים של הצבא. הקושרים תקפו תחנת משטרה והרגו לפחות 17 שוטרים. העיתונות מדווחת על לפחות 161 הרוגים, אך המספר הסופי צפוי להיות גבוה בהרבה. עדיין לא ברור אם מניין ההרוגים כולל את הקרבנות שמצאו את מותם בבניין הפרלמנט באנקרה, שאותו הפציצו הקושרים.

חלק מהקצינים העומדים מאחורי ההפיכה הכושלת – קומץ גנרלים ועשרות קצינים זוטרים – כבר נעצרו, כמו גם חיילים סדירים שייתכן כי לא היה להם מושג מנין הגיעו הפקודות שקיבלו. הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן, מכנה את ניסיון ההפיכה "בגידה", ומפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), זכתה לתמיכתן של הקבוצות הפוליטיות העיקריות האחרות – מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר CHP, מפלגת הימין הקיצוני MHP והמפלגה הכורדית HDP – שגינו כולן את ניסיון ההפיכה.

בהיסטוריה הטורקית המודרנית היו ארבע הפיכות שהסתיימו בהצלחה – ב־1960, ב־1971, ב־1980 וב־1997. את כולן תכנן והוציא לפועל הצבא, במטרה לשמר את הדמוקרטיה החילונית שהוקמה על ידי מייסד טורקיה המודרנית, מוסטפה כמאל אטא־טורק. גם הפעם השתמשו הקושרים במסר דומה, אבל המפגינים הרבים שארדואן דרבן לצאת לרחובות בהודעת וידאו באמצעות מכשיר אייפון, הראו כי הציבור האמין שההפיכה הייתה ניסיון לפגוע בדמוקרטיה הטורקית. לא היה זה ניסיון מטעם הצבא כולו, אלא – כפי שאכן כפי טענו ארדואן, המודיעין הטורקי ומשרד המשפטים – מעשה ידיו של פלג אחד בצבא שהופעל על ידי קבוצה פוליטית המתנגדת לנשיא: חסידיו של פֵתהולַלה גוּלֵן.

החברים שהפכו לאויבים

גולן הוא אזרח טורקי שהתיישב בפנסילבניה ב-1999, לכאורה בנסיבות רפואיות, אבל לפי תשדורות מיורטות של שגריר ארה"ב בטורקיה שנחשפו ב'וויקיליקס', הוא גם "עמד בפני כתב אישום בטורקיה בעוון קשירת קשר למיטוט השלטון". ההאשמות התבססו על דרשה שנשא גולן ב־1986, שבה הכריז כי "החברים שלנו שיש להם תפקידים בגופים מחוקקים ושלטוניים צריכים ללמוד את פרטיהם ולהיות ערניים כל העת, כדי שיוכלו להפוך זאת ולהיות פוריים יותר למען האסלאם על מנת לבצע שיקום לאומי". כתב אישום זה גרם לכך שנסיעתו לארה"ב נתפסה כהימלטות ממערכת המשפט הטורקית. אלא שבית משפט בטורקיה זיכה אותו מכל אשמה בשנת 2006. על הזיכוי הוגש ערעור, אך הוא אושרר שוב בשנת 2008.

גולן הוא איש עסקים עשיר, שהונו מגיע בעיקר מבתי ספר פרטיים שהקים ברחבי העולם, כולל בארה”ב. הוא אסלאמיסט מתון בעל סגנון ייחודי, המשתייך לזרם הסוּפי אשר מטיף לסובלנות ולקבלה של כל הדתות. בראיון ל'וול סטריט ג'ורנל' ב־2010 התבטא גולן נגד המשט הטורקי שמטרתו הייתה פריצת הסגר הימי על עזה, ואשר הגיע לשיאו בעימות שבו נהרגו עשרה בני אדם (תשעה אזרחים טורקים ואזרח אמריקני־טורקי אחד) ונפצעו רבים, חלקם קשה, משני הצדדים, כולל שבעה מחיילי חיל הים הישראלי. העמדה הביקורתית של גולן קיבעה את תדמיתו המתונה. עם זאת, כפי שדיווחה קלייר ברלינסקי, כמה מכלי התקשורת שהיו מזוהים אתו בעבר, כמו היומון 'זמן' שעליו השתלטה הממשלה במרץ האחרון, השתעשעו לעתים קרובות בתיאוריות קונספירציה מזרח־תיכוניות, כולל מהסוג האנטישמי.

בנקודת זמן מסוימת היה גולן כה מקורב לארדואן, עד ש'מפלגת הפיתוח והצדק' שלו הסתמכה על בסיס התמיכה הנרחב והאחיזה העמוקה של גולן ברחבי טורקיה כדי לזכות בבחירות. יתרה מזאת, שני הזרמים האסלאמיים של ארדואן וגולן שיתפו פעולה ב'משפטי ארגנקון', שבהם הועמדו לדין לפני שנים אחדות 275 איש – בהם קציני צבא, עיתונאים ומחוקקים מהאופוזיציה – באשמת השתייכות לארגון אולטרה־לאומני חשאי שזמם לקשור קשר נגד הממשלה הטורקית. המשפטים הסתיימו בהרשעת מרבית הנאשמים ושליחתם לתקופות מאסר ממושכות. משפטים אלה נועדו לשפוך אור על מעלליו של הצבא ובני בריתו בתקשורת ובמקומות אחרים, ולחשוף את מזימותיהם. תחילה תמכו במשפטי ארגנקון ליברלים טורקים וחילונים רבים, שהאמינו – לא באופן משולל בסיס – כי חלק גדול מחברי הממשלה והחונטה הצבאית הם בעלי 'עבר אפל' שאת פשעיהם צריך לפרסם בפומבי כדי שהדמוקרטיה תוכל להתכונן באמת במדינה.

במציאות, הארגון 'ארגנקון' היה בעיקר אוסף של אגדות מופרכות וראיות מזויפות שממשלת ארדואן עשתה בהם שימוש כדי להכפיש ולכלוא מתנגדים ויריבים פוטנציאליים, ולסלול את הדרך עבור אנשיה לתפיסת השלטון. רבים מן האישומים היו חסרי משמעות באופן מובהק, אך כיוון שתומכי גולן באותה עת שלטו הן בכוחות המשטרה והן במערכת המשפט, הוגשו כתבי אישום רבים, ועשרות אנשים – בהם עיתונאים ידועים וקציני צבא בכירים – נמצאו אשמים ונדונו לעונשים שונים.

דרכיהם של גולן וארדואן נפרדו לפני שנים אחדות, ואחת הסיבות לכך היא העובדה שארדואן ביקש להניע תהליך שלום עם מפלגת הפועלים הכורדית (PKK), ואילו תנועתו של גולן התנגדה בחריפות לעצם המו"מ. זו הייתה הנקודה שאחריה ביקשו תומכי גולן להפיל את ארדואן. אנשים שמזוהים עם מפלגת הצדק והפיתוח של הנשיא – כולל בנו – הפכו ליעדי מעקב אלקטרוני של המשטרה המאוישת בתומכי גולן ואף הובאו לדין באשמת מעשי שחיתות. ארדואן השיב באותה מטבע, וטיהר את מערכת המשפט והמשטרה מ'גולניסטים'. כך קרה שהמשטרה – שכעת נקייה ברובה מהשפעה גולניסטית – יצאה נגד ניסיון ההפיכה ונאבקה בקושרים ברחובות.

ארדואן הלך גם על נכסי המדיה והתקשורת של גולן. בחודש מרץ השתלטה הממשלה על העיתון 'זמאן', ספינת הדגל התקשורתית של גולן. לא יכול להיות שום תירוץ למעצר עיתונאים ולסגירת כלי תקשורת כפי שעשה ארדואן – טורקיה נמצאת במקום החמישי בעולם במספר העיתונאים הנשלחים לכלא – אבל אולי נכון יותר לחשוב על העיתונות בבעלות גולן כעל ארגון לאיסוף מודיעין. כן, לעיתון הזה לא הגיע להיסגר, אבל תומכי גולן שיחקו באותו משחק מכוער כאשר השתמשו ב'זמאן' כדי לתקוף עיתונאים רבים שעמדו לדין במשפטי ארגנקון.

משימת התאבדות

הסכסוך בחוגים פוליטיים טורקיים במהלך שלטונו של ארדואן מעולם לא נסוב באמת על הכיוון הראוי של התרבות הדמוקרטית במדינה. מדובר בעימות מזרח־תיכוני מכוער על פוליטיקה כוחנית. אין כאן "חבר'ה טובים", ואף אחד מהמתקוטטים לא היה יוצא אי־פעם להצלת הדמוקרטיה הטורקית. שורותיהן של מפלגות האופוזיציה הטורקית גדושות באנשים שונאי כול – שמאלנים אנטי־אמריקנים וקנאים מן הימין, וכולם כאחד אנטישמים.

במקרה זה, דמות מגושמת העונה לשם פתהוללה גולן קראה תגר על בריון נוקשה וקפדן בשם ארדואן, בעל ברית לשעבר. גולן הפסיד. לא היה סביר שלמטיף דתי, שבכלל מתגורר בפנסילבניה, יהיה איזשהו סיכוי מול כישרון פוליטי ממדרגה ראשונה שזוכה שוב ושוב בבחירות בטורקיה. אז גולן נותב החוצה. אכן, גם נאמניו בצבא היו אמורים להיות מודחים בשבועות הקרובים. הצבא תכנן להיפטר משורה של תומכי גולן שקודמו לתפקידים בכירים, לאחר שמשפטי ארגנקון תבעו את ראשיהם של בכירי הצבא הקודמים. זו הסיבה שרבים מאמינים כי תומכי גולן הם שעומדים מאחורי ניסיון ההפיכה הכושל.

כפי שאמר לי מקור יודע דבר באיסטנבול, ניסיון ההפיכה היה בעצם משימת התאבדות. גולן היה על סף אובדן כל הנכסים שהיו לו: המשטרה, מערכת המשפט, התקשורת, ועכשיו הצבא – אז למה לא להתמודד שוב נגד ארדואן דווקא עכשיו? בטורקיה היו כבר ניסיונות הפיכה שצלחו, אז אולי דווקא ניסיון ההפיכה הנוכחי יזכה לתמיכה עממית? אבל לא כך קרה – ודאי לא מצד מפלגת הצדק והפיתוח, ואפילו לא מצדו של ראש הממשלה הקודם אהמט דבוטלו, שאותו פיטר ארדואן בגסות בחודש מאי. כל מפלגות האופוזיציה יצאו נגד הפוטש, וכך גם רבים בצבא, שחלקם לחמו באחיהם לנשק הקושרים ברחובות. ואז דאג ארדואן למלא את הרחובות באנשיו, שעמדו בגבורה מול אש חיה כדי להגן על האיש שלהם.

גם אם ישנם כמה פרשנים שמאמינים ברצינות כי המפגינים יצאו לרחובות כדי להגן על הדמוקרטיה, שלא תהיה שום טעות – כפי שהייתה במצרים, על שתי ההפיכות הצבאיות שלה בשנים האחרונות, האחת נגד חוסני מובארק והאחרת נגד מוחמד מורסי, הנשיא הראשון שנבחר באמת במדינה. אמריקנים יכולים לדמיין כי הפגנות הרחוב מייצגות את רצונה של אוכלוסייה מתוסכלת (כך זה בארה”ב), אבל כמעט בכל מקום אחר בעולם הפגנות רחוב אינן מדד לדמוקרטיה, אלא תזכורת חדה לחסרונה. אזרחים במדינה דמוקרטית מבטאים את רצונם הפוליטי בהטלת פתקי הצבעה בקלפי ובאמצעים אחרים, לא בשימוש באלימות ובקרבות רחוב בנשק חם.

ניסיון ההפיכה שלשום דינו אחד – הוא יהפוך את ארדואן לפרנואידי הרבה יותר ויעודד את שכרון הכוח שלו. כל מי שהדמוקרטיה יקרה ללבו וכל מי שאכפת לו מעתידה של טורקיה יסכים לקביעה שמוטב כי טורקיה, שהיא מדינה במעמד של חברת מפתח בברית נאט"ו, תנוע קדימה לכיוון של דמוקרטיה שקופה ומשופרת יותר. אבל המציאות כרגע היא שהמערכת הפוליטית בטורקיה היא דמוקרטיה שסובלת מפגמים רבים – ואם להשתמש בביטוי מתייפייף, "דמוקרטיה צעירה" – ומהווה זירת קרב בין כתות הנלחמות זו בזו.

כך היו פני הדברים ברפובליקה הטורקית מאז היווסדה. אטא־טורק היה שליט סמכותי נוטה לאלימות הרבה יותר מארדואן, אבל הוא זכה לאהדה חוצת גבולות גם מצד מדינאים ופרשנים מערביים מחמת "חוק החילוניות" שהנהיג, אף שגם זו גבתה קורבנות רבים. על פי השקפה מעוותת זו, אמריקנים יכולים לישון בשקט, למשל, כי התנועה החילונית בטורקיה מצדדת באיסור על כיסוי ראש לנשים, ואילו נערות ממוצא תימני שנולדו בארה"ב מתהלכים בחופשיות עם חיג'אב לראשם ברחובות ברוקלין מבלי שייתפסו כאיום על הרפובליקה שלנו.

קונספירציה חסרת היגיון

נכון לעכשיו, מפלגתו של ארדואן היא הזוכה הסדרתית בבחירות בטורקיה, והיא עושה זאת כבר במשך 14 שנים. פרשנים אמריקנים רבים נראים ביומיים האחרונים כמי שמאמינים באמת ובתמים שמהפיכה צבאית נגד מנהיג נבחר של מדינה החברה בנאט"ו היא התרחשות שתקדם את הדמוקרטיה בטורקיה. האמונה הזו משקפת לא רק את חוסר הבנתם בפוליטיקה הטורקית, אלא מעידה גם על מצבה העגום של המחשבה האסטרטגית האמריקנית.

חלק מזה אפשר לייחס ל'מהפכה' שהנהיג הנשיא אובמה במדיניות החוץ של ארה"ב. החתימה אשתקד על ההסכם בין המעצמות לאיראן בנוגע לסוגיית הפיקוח על נשק גרעיני למטרות שלום, ובעקבותיה הברית המסתמנת עם איראן, חייבה 'שנמוּך' של מדינות שהיו עד כה בעלות ברית מסורתיות לארה"ב כמו ישראל, ערב הסעודית וטורקיה. בנוגע לנושא הטורקי, אובמה בחן מחדש את מערכת היחסים בת עשרות השנים שהייתה לארה"ב עם טורקיה החברה בנאט"ו, כדי לנסות ליישר קו עם מפלגת הפועלים של כורדיסטאן (PKK) – מי שהאמריקנים הגדירו במשך למעלה משלושים שנה כארגון טרור המצוי במצב מלחמה עם טורקיה – ועם מקבילתה בסוריה, מפלגת האיחוד הדמוקרטי (PYD). אובמה עשה זאת על רקע אמונתו בכך שהכת הכורדית הזאת, הסטליניסטית גם אם חילונית באופייה, תסייע בהבסת דאעש.

אובמה אומר שהוא מאמין כי חיסול דאעש הוא אינטרס אמריקני חיוני, אלא שמעשיו מלמדים אחרת. הנשיא היה צריך לגייס את עזרתם של שבטים ערביים באמצעות הדיפת הציר האיראני שמדכא את הערבים הסונים ברחבי האזור. אבל אובמה לא יעשה את זה. במקום זאת, הממשל משתף פעולה עם מיליציות שיעיות בגיבוי איראני בעיראק, הרודפות ומענות סונים. ואובמה לא מתכוון לבדוק את המיליציות האלה כי הדבר ירגיז את האיראנים שייאלצו לפרוש מ'הדיל האיראני', בבת עינה של מורשת מדיניות החוץ של ממשל אובמה.

ייתכן שזו הסיבה לכך שלבית הלבן לקח יותר משלוש שעות עד שהתייצב לצד ממשלת טורקיה ונגד הקושרים. ללא קשר לשאלה מי עתיד לצאת מנצח בעימות בין הממשלה למורדים, ארה"ב תזדקק בכל מקרה להמשיך ולהשתמש בבסיס חיל האוויר אינצ'רליק לצורך תקיפות אוויריות במלחמה המזויפת נגד דאעש. אחרי הכול, מה יקרה אם בחודשי כהונתו האחרונים של אובמה יהיו פיגועי טרור נגד ארה"ב בהשראת דאעש? כפי שגילה נשיא צרפת פרנסואה הולנד, התגובה המדינית היחידה לטרור מבית שזמינה באופן מיידי היא הגברת ההפצצות בסוריה ובעיראק. התייצבות מוקדמת מדי לצד אחד הצדדים – ארדואן או הקושרים נגדו – הייתה עלולה לסכן את מצבו של מי שייכשל בהימור ולחסל את אופציית הפעולה של הבית הלבן במקרה של קטסטרופה מקומית.

על כן אובמה שיחק אותה אדיש, אבל עדיין יש כאן בעיה גדולה. נאמר זאת כך: נניח שההפיכה היא הצגה של ארדואן, כפי שחושדים אלה המאמינים בתיאוריות קונספירטיביות, ונניח שאנקרה תולה את ניסיון ההפיכה בפֵתהולַה גוּלֵן כי כך נוח לה, מדוע אכן לא להדביק זאת למטיף שחי בהרי הפוקונוס בפנסילבניה? מפני שפירוש הדבר הוא שארדואן העלה את טורקיה וארה"ב על מסלול התנגשות. אולי ארדואן יהיר עד כדי כך שהתכוון לזייף קרע עם מנהיג העולם החופשי. אבל בהתחשב בבעיות האזוריות שלו – מלחמה מבית עם המחתרת הכורדית, מלחמה עם סוריה שגרמה להצפתה של טורקיה בשלושה מיליון פליטים בקירוב, סכסוכים עם איראן וסוריה ויחסים דיפלומטיים שרק עתה חודשו עם ישראל – לא נראה סביר שהנשיא הטורקי ביקש להעמיק עוד יותר את בידודה של ארצו באמצעות העלאתה על מסלול עימות מול הכוח המוביל בברית נאט"ו.

אם אכן גולן הוא העומד מאחורי ניסיון ההפיכה, כי אז ארה"ב משמשת אכסניה לאיש שתכנן הפיכה צבאית נגד ממשלת טורקיה, והאחראי לדם שנשפך ברחובותיהן של ערים טורקיות.