מעלה טורים: הבלוג של הלל גרשוני

חקיקה נגד עבודת ילדים פוגעת בילדים

כולם מזדעזעים מילדים ש"נאלצים" לצאת לעבוד, ודורשים חוקים ש"ישימו לכך סוף". במציאות, חוקים כאלו רק החמירו את המצב: מספר הילדים העובדים גדל, השכר ירד והתנאים הורעו. הפתרון אחר לחלוטין

האם החלופה טובה יותר? ילדים בעבודה. צילום: Ollivier Girard for Center for International Forestry Research (CIFOR) CC BY-NC 2.0

שוודיה סוערת. שוודיה זועמת. ספר חדש בשם "Modeslavar" (נסו לנחש לבד מה פירוש השם) חושף כי רשת האופנה השוודית H&M משתמשת בתוצרים של עבודת ילדים. לפי הכותבים, מואה קרנסטרנד וטוביאס אנדרסון אקרבלום, לרשת האופנה חוזים עם שני מפעלים במיאנמר המעסיקים נערים בני 14 במשך 12 שעות ביממה, תמורת פחות מ-3$ ביום. מזעזע.

למעשה שעות העבודה הארוכות האלה מהוות הפרה הן של החוק במיאנמר הן של חוקת ארגון העבודה הבינלאומי, אבל זה לא מפריע לעובדים הצעירים בכל זאת לעבוד זמן כה רב. בין השאר נעשה גם שימוש בתעודות זיהוי מזויפות כדי לאפשר את עקיפת חוקי העבודה המגבילים צעירים מלעבוד יותר מ-4 שעות ביום.

הנה כי כן, על גבם של עבדי האופנה במיאנמר (טוב נו, גיליתי לכם את פירוש שם הספר) אתם רוכשים חולצות אופנתיות זולות. הספר, יש להניח, יוביל לחרם צרכנים על הרשת, ואולי לביטול החוזים עם אותם מפעלים או הקשחת הפיקוח על העסקת ילדים שם. וזה יהיה, כמובן, צעד קטן בדרך לעולם טוב יותר עם פחות עבודת ילדים ויותר אושר לכולם.

או שלא?

הבה נחצה את האוקיינוס אל ארצות הברית של אמריקה ונחזור בזמן לשנת 1993, אז העביר הסנאטור הדמוקרטי טום הארקין חוק האוסר יבוא מוצרים ממדינות שבהן חלה העסקת ילדים. התוצאה? החוק נחל הצלחה מסחררת, ו-50,000 ילדים הפסיקו לעבוד בחברות הטקסטיל בבנגלדש.

הנה ראיה טובה שחרמות וצעדים חריפים עוזרים למיגור רעות חולות.

כלומר, לא בדיוק.

מחלקת העבודה של ארה"ב קצת ציננה את ההתלהבות ואמרה ש"בדרך כלל סבורים שרובם מצאו עבודה במפעלי טקסטיל אחרים, בסדנאות טקסטיל קטנות יותר ולא רשומות או בסקטורים אחרים". ואלה המילים היפות. האמת היא, כפי שדיווח ארגון אוקספם, והדבר נאמר גם בדו"ח יוניצ"ף לשנת 1997, רוב הילדים מצאו משרות גרועות יותר, ורבים מהם מצאו את עצמם במעגל הזנות. הילדים אכן הפסיקו לעבוד בעבודות קשות; הם קיבלו עבודות רעות בהרבה.

החלופה גרועה יותר

כשאנחנו חושבים על עבודת ילדים אנחנו חושבים על כך תוך שימוש בעולם הדימויים שלנו, שבו ילד שאינו עובד הולך לבית הספר ומשכיל, או נמצא עם אבא ואמא בבית. במציאות הקשה של מדינות המזרח הרחוק, אם המשפחה של ילד שלחה אותו לעבוד זה ככל הנראה לא מתוך התעללות בו אלא מתוך המצוקה הקשה שבה שרויה המשפחה. לאסור עליו לעבוד לא יצמצם את המצוקה אלא יגדיל אותה; הילד לא יישלח לבית ספר אלא יעבוד קשה בחקלאות או בעבודות אחרות שאינן הולכות לייצוא, או ייאלץ למכור את גופו.

בניגוד למה שאנחנו אוהבים לחשוב, עבודת ילדים אינה "רוע מוחלט" שיש לאסור ולא משנות התוצאות; היא רע יחסי, ואם בני אדם בוחרים בה – וגם הבנגלדשים אוהבים את ילדיהם כמונו – הם עושים זאת פשוט כי החלופות האחרות גרועות עוד יותר.

נחזור רגע לספר השוודי החדש. נאמר בו שילדים מגיעים לעבודה עם תעודות זהות מזויפות. למה הם טורחים כל כך – עד כדי זיוף תעודות זהות – כדי לעשות דבר רע כל כך? אם עבודת ילדים היא "ניצול", היית מצפה שהם יגידו תודה רבה על שאסרו עליהם לעבוד, וילכו לבית הספר, לא שהם יזייפו תעודות זהות כדי להסתנן לעבודה במפעל.

תאמרו: הילדים עצמם כן מנוצלים, אלא שמי שמנצל אותם זה ההורים שלהם, שמתעללים בהם כדי שיהיה להם יותר כסף. וכאן נשאלות שתי שאלות: האחת, מה גורם להורים במיאנמר לשנוא את ילדיהם יותר מהורים בשוודיה? האם זו גנטיקה, חינוך קלוקל של ההורים, אתוס תרבותי גרוע שיש לשנות, או שמא פשוט מצב כלכלי שונה בתכלית, שהופך את עבודת הילדים לדבר טוב יחסית מהחלופה, שהיא רעב ודלות מחפירים של כל המשפחה?

והשאלה השנייה היא כזו: נניח לרגע שאכן מדובר בהתעללות נטו של מיליוני ההורים המרושעים במזרח הרחוק (בכל זאת, צבע העור שלהם שונה משלנו, אז הם בטח נחותים מאתנו). אנחנו, לו היינו במקומם, לא היינו עושים כמותם. היינו מתקיימים על כיכר לחם לחודש ובטטה אחת בחצי שנה, ובלבד שהילד שלנו לא ילך לעבודה. לבית הספר כנראה הוא לא ילך (אין לנו כסף לזה) אז הוא סתם ישב בבית, אבל העיקר שהוא לא יעבוד חלילה. כי עבודת ילדים זה רע. נקודה.

ובכן, נניח שהילדים אכן מנוצלים ושמבחינה "אובייקטיבית" נכון היה שכל הילדים הללו לא יעבדו. האם חרם על חברה שמעסיקה ילדים יעבוד לכיוון המטרות שנראות לנו מוצדקות?

כמו שראינו, לא ממש. גם אם שיקול דעתם של ההורים הללו נראה לנו משום מה קלוקל ומרושע, שום דבר בשיקול הדעת הזה לא ישתנה בעקבות החרם. הם עדיין יעדיפו לשלוח את הילדים לעבוד כדי לחיות בעוני קצת פחות מחפיר. אלא שהפעם סדנת העבודה לא תתן להם לעבוד שם. אז הם יזייפו תעודות זהות, או ילכו לסדנת עבודה לא מפוקחת וגרועה יותר, או אפילו ישלחו את הילדים לזנות, הכול כדי שיהיה למשפחה איך להתפרנס. מה הם לא יעשו? הם לא יעשו את מה שאנחנו מצפים מהם לעשות, וזה לשלוח את הילדים לבית הספר בזמן שהמשפחה גוועת ברעב.

אבל אלה לא כל התוצאות של איסורים כאלה. המצב השכיח הוא שבמדינות העולם השלישי אכיפת החקיקה נגד עבודת ילדים אינה אפקטיבית, ולמעשה הגבלת גילאי העבודה במדינות המתפתחות לא הובילה לירידה בכמות הילדים העובדים או עלייה בהשתתפות בבתי הספר; אבל, כפי שהצביע קאושיק באסו, מצבם של הילדים מורע עוד יותר בעקבות החקיקה. הא כיצד? איסורים נגד העסקת ילדים יוצרים עלות נוספת על המעסיקים; קנסות, עונשים, ותשומות שמושקעות בניסיונות להתחמק מהפיקוח. כל זה מוביל לכך שהילדים עדיין מועסקים (יש לכך ביקוש משני הצדדים וכאמור הפיקוח אינו הרמטי), רק שהשכר שלהם נמוך יותר. ומה קורה כאשר השכר נמוך יותר? המשפחה ששלחה את הילד הגדול צריכה כעת לשלוח עוד ילד לעבודה, כדי להמשיך להתפרנס. ואכן, ממחקר שנעשה לגבי החקיקה האוסרת עבודת ילדים בהודו ב-1986 התברר שאחוזי התעסוקה של ילדים עלו בעקבות החקיקה, ולא ירדו; ודבר זה בא במקביל לירידה של כ-4% בשכר הילדים באותו זמן.

הפתרון: צמיחה

מה, אם כן, יכול לעזור לצמצום עבודת הילדים? בשביל זה צריך רק להעיף מבט על הגרף דלהלן, המראה היכן יש עבודת ילדים והיכן אין:

עבודת ילדים גרף

במדינות הנמצאות בשני החמישונים העליונים של הכנסה לנפש אין כמעט עבודת ילדים; רוב עבודת הילדים נמצאת במדינות העניות ביותר. האם המדינות עניות יותר משום שיש בהן יותר ילדים עובדים או שמא, כמו שההיגיון מכתיב, הסיבתיות הפוכה – יש יותר ילדים עובדים משום שהמדינות עניות יותר, ולכן גם הילדים נאלצים לעבוד?

מהי הדרך החוצה מעבודת הילדים? לא דרך חוקי עבודה; חוקי עבודה כבר קיימים ברוב המדינות המתפתחות, וכמו שראינו הם רק מרעים את המצב. הדרך החוצה היא אותה דרך שבה עברו מדינות המערב – תיעוש, התפתחות כלכלית, וכן הלאה; כל זה יוביל למצב שבו אנשים ירוויחו יותר ולכן פחות יצטרכו לשלוח את הילדים שלהם לעבוד. חרמות על עבודת ילדים עושים את המצב גרוע יותר, משום שהם דוחפים אנשים עניים לעוני מרוד יותר. למעשה, דווקא "סדנאות היזע" המושמצות הן-הן הדרך הטובה ביותר לצאת מן העוני המחפיר של חיי הכפר המאוד-לא-פסטורליים במדינות העולם השלישי, וחברות המעסיקות ילדים עושות את השירות ההומניטרי הטוב ביותר בדרך לחילוצן של משפחותיהם ממעגל העוני. או בקיצור: אתם רוצים לדאוג לילדים בעולם השלישי? קנו רק מחברות שמייצרות מוצרים על ידי עבודת ילדים, והחרימו כל מי שתורם בטיפשותו ליותר עבודת ילדים על ידי חרמות וחקיקה מזיקה. מוזר? אולי. אבל הנתונים וההיגיון מדברים בעד עצמם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. רעיון מבריק.
    שאלה: אפשר להעתיק את המאמר בשביל לכתוב בעד זנות ופדופיליה?
    אל תדאג, לא לתמיד, אלא רק עד שמצבם הכלכלי ישתפר….

    1. כותב המאמר טוען שעבודת ילדים הינה אופציה גרועה ורעה, אבל היא מונעת זנות של ילדים, ולכן, בין השאר, היא גרועה פחות מהאלטרנטיבות (שאחת מהן היא זנות, כאמור). ואת מציעה להשתמש בטיעון הזה כדי להצדיק זנות!

      כלומר טיעון המאמר שלך יכתב כך: עבודת ילדים בזנות היא אמנם גרועה ורעה, אבל היא עדיפה מעבודת ילדים בזנות

      טיעון מבריק!!!

    2. פרשנית.

      היית רק צריך להוסיף התרה לחטיפה ושעבוד(קטינים)!

    3. לאמיר:
      עקרון שאני נצמד אליו: אל תחיה בעולם בינארי ואל תבחר רק ממה שמציעים לך
      למשל: תעשה את זה כמו נערי רפול. רוצה עבודה זולה? תן לימודים!
      כי מעבודת ילדים וזנות לא יוצאים לקריירה שניה

      לאוי איזה הגזמה: זה היה בציניות, האם לא הבנת? מה את פוסט צינית?

    4. באמת אלה? אני מכיר הייטקיסטים רבים שמתגאים בכך שהחלו את הקריירה עוד בילדותם, בין אם באופן פורמלי או לא פורמלי.

    5. באופן עקרוני, עדיף, מכובד ומוסרי יותר לעסוק בזנות מאשר בקבצנות. מכל מקום בקשר לניצול ילדים, אז זה קורה לא רק אצל עניים שצריכים לפרנס את הילדים שלהם. בעלת בית מרקחת שהיתה שכנה שלנו (וכולנו היינו לכאורה דתיים וצדיקים, ולכאורה לא היה חסר לנו כסף), היתה מוצאת דרך לשלוח הזמנות לחתונות ילדיה בלי להוציא אף פרוטה על בולים: היא היתה פשוט פונה להורינו "היקרים", והם היו מוסרים לנו ערימת מכתבים, אותה היינו צריכים לשים בתיבות דואר במקומות שונים בשכונת מגורינו או בשכונות סמוכות, את זה היינו צריכים לעשות בימי החופשה המעטים שהוענקו לנו, או לאחר יום לימודים ארוך, ועל זה כמובן לא קיבלנו פרוטה.

  2. אפשרות נוספת שכותב המאמר לא העלה, היא רכישת מוצרים ממדינות שמעסיקות ילדים תחת פיקוח גלוי ובמשכורת הולמת. כך הילדים יעבדו, יתפרנסו ויפרנסו את משפחותיהן, מבלי שיום העבודה שלהם יארך 12-14 שעות (אלא רק 4-6 שעות) ובתנאי עבודה תקינים, והצרכנים ידעו שבעלות של דולר נוסף למוצר (תכל'ס זו כל העלות הנוספת. יודעים מה? נגזים ונגדיל את העלות ב-2 דולר למוצר) הם תומכים בפרנסה בכבוד של ילדים ומשפחותיהם.
    האם רוכשי אייפון מוכנים לשלם דולר אחד נוסף עבור המכשיר אם זה יגרום לתנאי עבודה טובים לפועלי היצור ולפחות התאבדויות מצידם? אני סבור שכיום לא, אבל ניתן לשנות זאת ע"י חינוך.
    אני מבקש להדגיש כי האפשרות הנ"ל רלוונטית רק כאשר יש פיקוח הדוק ופומבי על תנאי העבודה והשכר המשולם לעובד, וכי אלו עונים על תנאים מוקדמים.
    מעבר לזה – גם בתנאי היצע וביקוש רגילים לא כל ילד מגיע לזנות אם אין לו פרנסה. כך שהכתוב במאמר קצת מסלף את המציאות. (לא ידעתי שבנגלדש הוצפה בזנות של 50,000 ילדים בעקבות החוק שנחקק בארה"ב)
    אם יוחרמו מפעלי היזע, המדינות בהן קיימים מפעלי היזע ייאלצו לשפר תנאים לילדים העובדים, ובתמורה הילדים והיצרנים והממשלות ירויחו יותר. שוב, כל זה תלוי בפיקוח הדוק ופומבי במדינות היצרניות, ובחינוך הצרכנים.

  3. מה שצורם כאן הוא הסוד הגלוי, שהחברות הבינ"ל מוכרות לנו מוצרים ממותגים במחיר גבוה בהרבה מעלות ייצורם בעולם השלישי.
    רוצה לעזור לעניי העולם? קנה מחברת סחר הוגן, עם פערי תיווך סבירים, כך שההורים ירוויחו מספיק כדי לשלוח את הילד לבית הספר.

  4. הבעיה שלי היא רק עם כותרת המאמר. המאמר לא טוען הרי שעבודת ילדים היא דבר טוב, הוא אפילו לא טוען שעבודת ילדים איננה דבר רע, הוא רק טוען שעבודת ילדים היא "רע הכרחי".

    הנושא העיקרי של המאמר היא עיסוק בחוקי תעסוקה לילדים, ולא בשאלה האם עבודת ילדים היא דבר טוב או רע.

    1. "חקיקה נגד עבודת ילדים פוגעת בילדים" – המאמר דווקא מעלה טיעונים שמחזקים את הכותרת

    2. הכותרת השתנתה. את הכותרת הראשונה (שביקשתי לשנות כי היא אכן לא מתאימה מאוד לגוף הטור) אתה יכול לראות בשם הקישור.

  5. מאמר מעניין שמציג בצורה סבירה את המצב הקיים.
    נשאלת השאלה האם חוקי העבודה בעולם השלישי גורמים להפחתת ילודה?
    אם כרגע הורים מביאים ילדים כי הם רואים בהם כלים להכנסה האם ברגע שהרציונל הזה נפגע הם יביאו פחות ילדים כמו שקרה במקרה החרדים והקצבאות.
    אם באמת יש אפקט כזה יכול להיות שחוקי העבודה פוגעים בילדים היום אבל משפרים את המצב של כלל האוכלוסייה בעתיד.

    1. ספי, שים לב שבעוד שקצבאות ילדים משפיעות מהרגע הראשון (מאמי, הקצבה בוטלה אז אם נעשה עוד ילד לא נסגור את החודש), השפעת חוקי עבודה משפיעים רק אחרי 10-15 שנה (מאמי, החוק הוקשח אז אם נעשה עוד ילד הוא לא יוכל לעבוד עוד 12 שנה)- מה שמקטין את השפעתו ומקשה לאתר במחקר את ההשפעה- לך תוודא שיתר הגורמים נשארו דומים.

  6. אני יוצא מנקודת הנחה שהנתונים נכונים. מדוע לא לשפר את מצבם של הילדים על ידי כך שאותם מקומות עבודה ידרשו לשלם כפול, הילדים יעבדו רק שש שעות ויזכו להכשרה מקצועית או לימודים במשך עוד שלוש שעות? הרי החברה המערבית מרובת האמצעים יכולה להרשות זאת לעצמה.

    הצגת מיצג שווא של שחור ולבן. יתכן וכנראה שצדקת בכך שאיסור עבודת ילדים אינו נכון. אך טעית בכך שהפתרון הוא 12 שעות עבדות ביום.
    יהיו המפעלים המערביים אטרקציה של שכר וגם מקום לימוד והכשרה בד בבד. כך באמת תעזור לילדים ולמשפחותיהם.

  7. לצערי כותב הכתבה צודק.
    חוקים כאלה הופכים את המצב ליותר גרוע, שאלה שטוענים שזה יכול לצמצם את הילודה:
    זה לא המצב מכוון שמדובר על מדיניות מאוד שמרניות שימוש באמצעי מניעה לא מקובל.

  8. בזכותך אני מבין טיפה למה שוק חופשי זה טוב
    אני חושב שתמיכה בכלכלה מתוכננת מונעת מאתאיזם
    כי הטיעונים נגד שוק חופשי הם טיעונים נגד החירות (מ"פ, שם שם)
    והתנגדות לחירות הקניין היא הבעת אי אמון באדם וממילא במחוללו.
    בתור אחד האנשים הבודדים שנתקלתי בהם שיודעים כלכלה ויודעים להסביר את עצמם, למה שלא תשאף להיות ח"כ?
    תצטרף לזהות/לבית היהודי ואני מבטיח להצביע לך

  9. יש מקומות שזה באמת צורך כלכלי לעבוד. גם בתקופת קום המדינה הסבים והסבתות שלנו יצאו לעבוד בגילאים קטנים

  10. אתה מציג את עבודת הילדיםכנפח קבוע שפשוט יתחלק אחרת אם נמנע ממנו גישה לנקודות מוצא מסויימות.

    בהצגה הזו, אתה מתעלם מתאוות הבצע של הקבלנים שסוחרים עם מדינות המערב, או של החברות שמייבאות את תוצרי עבודת הילדים. תאוות הבצע הזו, בשילוב נפח המסחר העצום עם המערב, יוצרים מוקד כוח שהאינטרס שלו הוא לא להותיר למשפחות ברירה אלא לשלוח את ילדיהן לעבודה. ויש די דרכים לגרום לכך שהאוכלוסיה באזורים לא מפותחים תישאר עם אפשרות אחת בלבד לפרנסה.

    המטרה של חלק מהחוקים שמעבירים במערב, היא ליצור לחץ נגדי שיפתה את הקבלנים להוריד מעט את הרווח שלהם ועדיין לשמר את מדפסת הכסף שהם מפעילים. ההנחה היא שהם יפעלו באופן סביר, בנתיב ההתנגדות הנמוכה ביותר.
    יכול להיות שזה אמצעי גס ולא מדויק, אבל הוא רציונלי (ואם אתה מאמין שיש פוליטיקאים שפועלים על בסיס ערכים, אז זה גם מוסרי).

    1. התגובה העיקרית של הקבלנים תהיה גם היעילה ביותר מבחינתם – להעביר את תעסוקת הילדים לקבלני משנה, ובכך 'להרחיק' את העסקת הילדים מהחזית של העסקים עם המערב.
      מה זה יעשה לילדים?
      במקרה הטוב – שום דבר,
      במקרה הסביר –
      א. קצת הפחתה בשכר (בגלל היד הנוספת שצריכה להרוויח מעבודתם),
      ב. קצת פחות בקרה לאומית וחשיפה בין לאומית על עוולות פליליות ככל שאלו מתרחשות (חטיפה לצרכי עבדות, למשל)
      ג. פחות גמישות בשוק העבודה באותה מדינה מתפתחת, מה שיגרום דחייה ביציאתה מהקטגוריה הזו לקטגוריית המדינות שאינן זקוקות לתעסוקת ילדים.

  11. עוד קשקוש מבית המדרש הליבטריאני.
    לא צריך להיות מומחה (וגרשוני הכל חוץ ממומחה בתחום) בשביל לדעת שעבודת ילדים במערב הופסקה בכח החקיקה.
    לשיטת גרשוני מה שקרה הוא שהעברנו את עבודת הילדים שלנו למקום אחר ולכן, לפי ההגיון שלו, כדאי להחזיר את עבודת הילדים למערב.

    מכיון שאין לנו יכולת לחוקק ולאכוף בבנגלדש, הפתרון של חרם, לא על מוצר ספציפי, אלא על כל מוצרי המדינה, הוא אפקטיבי.

    למערב, ולאנדים כמו גרשוני בפרט, נוח שיהיו ילדים עובדים כדי שהבגדים יהיו זולים. כל המאמר הוא צביעות אחת גדולה