ג'יהאד בתחפושת: מדוע צרפת נאבקת נגד הבורקיני

כיצד הפך איסור על לבישת בורקיני בשלושים רשויות מקומיות נושא ללעג בינלאומי? צרפת, עדיין נאנקת בעקבות רציחות 'אללה אכבר' המוניות, הופכת פתאום לאיש הרע? סרטוני וידאו צצים ברשת, אחדים מהם פרובוקציות מבוימות של נשים הלבושות בסגנון אסלאמיסטי, המופיעות כקורבנות של "אלימות משטרתית" על חופי צרפת. התמונות האלה מחליפות בבת אחת את המציאות המזוויעה של ההרוגים והפצועים על הטיילת בניס. האם אף אחד כבר לא מבחין בפרדוקס?

נתחיל מכך שזה לא "בורקיני". השם הקליט מזויף. זו המצאה שיווקית. הוא איננו מתאר באמת את בגד הים החיג'אביסטי המכסה את גוף האישה מקצות הציפורניים ועד הראש, כאשר רק הפנים וכפות הידיים חשופות. אלא אם כן זהו שלב מעבר מבורקה לביקיני. סביר יותר שההפך הוא הנכון. כפי הנראה, בגד הים הזה נמצא במרחק של מיילים ימיים רבים מהביקיני, ונשים אזוקות שמקיימות מיצגי מחאה בחזית השגרירות הצרפתית בלונדון ובמקומות אחרים בעולם חותרות במים עכורים, ושלא בתום לב.

"אף אחד לא יכול להגיד לי מה ללבוש", הן זועקות, ובכך מהדהדות ססמאות ידידותיות לשריעה שכבר שמענו כמותן. אירופה מחוררת בשכונות שנמצאות בשליטת השריעה. שם אומרים גם אומרים לנשים מה ללבוש, ואף מענישים אותן בחומרה אם אינן מצייתות. באחד מאינסוף מקרי הרצח על רקע כבוד המשפחה בצרפת, הוריו של הצעיר ששרף אישה בחיים הגנו עליו בתמימות: מה אתם רוצים, היא שמה איפור!

האלה גורני, הכתבת הבינלאומית של CNN, הזמינה שתי נשים מוסלמיות לתת פרשנות על הבורקיני הצרפתי. האחת, לבושה בלבוש מערבי, אמרה שהיא נגד הבורקיני אבל גם נגד האיסור ללבוש אותו. בעודה מהלכת ברחובות ברדפורד היא שמעה גברים שלא ידעו שהיא מבינה את שפתם, מדברים עליה בגסות קיצונית משום שחשפה את פניה. האורחת השנייה, שראשה וצווארה חנוטים בכיסוי ראש משתבלל וכל גופה עטוף בחיג'אב עב־בד, סיכמה כך את איסור הבורקיני: "אנשים לבנים אומרים לנשים חומות מה ללבוש". ממשלת צרפת הנוכחית היא קנאית לשוויון ואיזון, אבל זה לא חודר לתודעתה אפופת החיג'אב. מנקודת מבטה, הנשיא הוא אדם לבן, שרי ושרות הקבינט הם "אדם לבן", והאיסור המחוצף ללבוש בורקיני הוא עלבון לאישה המוסלמית.

שכונות הנשלטות בסגנון אסלאמי־קורקט בארצות המערב, בנויות לפי המודל של אומות האסלאם. שם, נכפה על נשים בצורה קנאית איך ומה מותר להן ללבוש. תיירות, נשות עסקים, נשותיהן של ראשי מדינה, מנהיגות פוליטיות ועיתונאיות כולן מכסות את הזרועות והרגליים במעטפת ביגוד שהיא לא פחות מחיג'אב, כאשר הן פוסעות בשכונות המוסלמיות.

ברית אחיות מזויפת

בנותיהן ונכדותיהן של שורפות החזיות משנות ה־60 וה־70 צועדות על רקע תפאורת חוף לפני שגרירות צרפתית, שלובות זרוע עם "אחיות מוסלמיות" שסבותיהן ואמותיהן ברחו ממדינות אסלאמיות דכאניות. תוך שהן מקבלות רוח גבית מכתבים בכלי תקשורת יוקרתיים, הן מוקיעות את הצרפתים נעדרי הסובלנות. אף אחד לא יכול להגיד לכן מה ללבוש? אחיות אמריקניות ובריטיות, האם אתן יכולות להדס על החופים ללא חלק עליון? האם מותר לכן להיכנס לבריכה לבושות בבגדי רחוב? ברור שלא. האם זו בחירה שלהן לכסות את עצמן? הנשים שאתן מדברות עליהן וטוענות שיש להן "בחירה חופשית" להסתיר את גופן, כפופות לקשת רחבה של מגבלות ואמצעי כפייה, כולל הטלת מום באברי המין. האם גם זה טולרנטי במסגרת הבחירה החופשית שלהן?

אחוות האחיות ממוקדת המטרה הזו יוצרת משוואה בין "הבחירה" האסלאמית לכסות את הגוף כולו ובין "זכות האישה על גופה" הפרוגרסיבית, שכוללת את אמצעי המניעה של התנועה לשחרור האישה, החופש המיני, הזכות להיות נהגת אוטובוס, היכולת לחגוג במסיבה כל הלילה, וגם לשהות במלון לבדך מבלי שתתויגי כפרוצה.

ומה בכלל "לא צרפתי" בבורקיני? שואלת רדיקלית מתקדמת וחוצפנית. האם לבוש הרחצה הוויקטוריאני לא כיסה נשים מכנף ציפורן ועד ראש? כל הפרשנים המתוכנתים לחשוב נכון, כולל עיתוני יוקרה מובילים, ערוצי טלוויזיה בינלאומיים ונשות מחאה נחמדות, נופפו באצבעם בתוכחה כלפי הצרפתים. הם עשו זאת תוך חזרה על אותו מתווה סיפורי ואותן קלישאות, וכל זה בגלל אותה תקרית על החוף שעוררה בהם זעזוע אבל כנראה הייתה מבוימת. אף אחד מהם לא העז להכניס אצבע למי האוקיינוס הקרים של ראיות המשתרעות מקו המים עד האופק.

הנחת היסוד שלהם היא שכל דבר אסלאמיסטי, מעצם הגדרתו אינו מזיק. הוא יאה, מוצדק ומנותק לחלוטין מ"הטרור" המכוער, שרק בטעות מזוהה עם הדת האצילית של האסלאם והאוכלוסיות המאמינות בה. לדידם, אין שום דבר בעייתי בלעודד או לכפות על נשים להסתיר את גופן, והבחירות של המוסלמים הן תמיד חופשיות ומתמזגות עם החיים בדמוקרטיות המודרניות; כל רמז לכיוון ההפוך הוא בגדר חרפה, הטלת סטיגמה, ומה שיותר חמור: מלבה את להבות "הטרוריזם".

מכאן נובעת התפיסה שאיסור הבורקיני הוא אקט של עוינות מצד ראשי רשויות מקומיות ימנים. הגברים והנשים המכובדים של האגודה לזכויות האדם הצרפתית (גוף שמסית לאנטי־ציונות) והקולקטיב המפוקפק נגד אסלאמופוביה אתגרו בצדקנות את האיסור, ואנשים מהוגנים בעיני עצמם נשמו לרווחה כשהערכאה הגבוהה ביותר של מערכת המשפט המנהלי השעתה את האיסור בעיירה אחת, וילנב לובה.

האם התיק סגור? אל תרוצו כל כך מהר. מרבית ראשי הערים ממשיכים להפעיל את האיסור. התובעים יצטרכו לגרור את כולם לבית המשפט, או כל אחד לחוד. שם יודעים מהי האחריות של גורם נבחר כלפי הקהילה שלו, גם אם זה מנוגד לפסיקת בית משפט. הוויכוח לא הסתיים בהחלטת ה־26 באוגוסט, הוא רק מתחיל. והמחוקקים מכינים חוקים שיצלחו את בתי המשפט.

למרות היעדר תמיכה מהממשל שלו עצמו, ראש הממשלה מנואל ואלס לא נסוג. סקר העיתון הפופולרי 'לה פיגארו' מלמד כי 64 אחוזים מהציבור הצרפתי תומכים באיסור הג'יהאדוקיני, גם בעיצומו של הוויכוח. עד הקיץ הבא, לצרפת כבר יהיה נשיא מהמפלגה הרפובליקנית. האסלאם יהיה נושא מכריע בבחירות הבאות.

מהומות על החוף

האם הצרפתים הם גזענים, ימנים קיצונים, שונאי זרים, שוטים אנכרוניסטים שלא מבינים לאן העולם צועד? שונות וגיוון, אלו פקודות הת"ס־תס"ח. לתת כבוד להבדלים, לזוז הצדה ולפנות מקום לפליטים ומהגרים, כאלה שמעריכים את המורשת התרבותית העשירה שהם מביאים מהבית שעזבו, לחיות בשלום ובהרמוניה – זו הדרך שבה יש ללכת. אז מדוע רוב גדול של הצרפתים מסרבים ללכת בשביל העזים הזה, שהאליטה משרטטת עבורם?

האם זה בגלל שהצרפתים מכורים ל'לסיטה' שלהם? זוהי המילה הצרפתית לחילוניות וניטרליות המדינה, המגלמת את הפרדת הדת מהמדינה. אם סמלים דתיים בולטים באמת היו הבעיה, הרשויות המקומיות היו מסתערות גם על הכיפה ועל הצלב, על צווארונו המהודק של הכומר, על מצנפת הנזירה, ומי יודע, יש גם כתובות קעקע עם סמליות אזוטרית. ביגוד דתי כשלעצמו איננו מפר את השלווה. אף פעם לא ראיתי יהודייה חרדית בשרוולים ארוכים וגרביים עבות וארוכות על חופי צרפת, אבל אם היה מתחשק לאחת כזו לפרוס מגבת ולצלות את עצמה בשמש, האם זה היה מפריע למישהו?

הבעיה היא לא דת. זהו הכיבוש האסלאמיסטי, המתודלק בשנאה ג'נוסיידית. ומה שנקרא 'הקולקטיב נגד אסלאמופוביה' הוא שחקן רע במיוחד בדרמה התיאטרלית הזו.

איסור הבורקיני לא נחת כרעם ביום בהיר. ב־16 השנים האחרונות הייתה צרפת יעד לאיבה אסלאמית עקבית, מתגברת ובלתי מתפשרת. תחילה כוונה האיבה הזו נגד יהודים, ומשם התפשטה לכיוונים של עוינות כלפי רשויות אכיפת החוק, צוותים רפואיים, כבאי אש, מורים ומוסדות, עד שלאחרונה גם האזרחים הפשוטים הם יעד לרצח המוני חסר אבחנה.

הפשעים הללו מבוצעים בדרך כלל על ידי מוסלמים ילידי אירופה. ממשלות היבשת ניסו בדרכן המגושמת והלא יעילה להגן על אזרחיהן, אך הן התכופפו והתגמשו בכל פעם שהונחתה מהלומת טרור כדי "לשמור על הלכידות החברתית". מדיניות שהוכתבה על ידי מדינות זרות, וכן מדיניות שהוכתבה מבפנים, תרמו את שלהן לפגיעות שהתגלתה נוכח מתקפות הטרור והחתרנות.

נקודת השבר הגיעה בינואר 2015 (הטבח ב'שארלי הבדו') והוחרפה במעשי הטבח של נובמבר באותה שנה, ושוב בניס ביולי האחרון. האירוע האחרון שבא בעקבות ניס היה השחיטה של הכומר בנורמנדי, וזאת מבלי להזכיר עשרות מקרי זוועה אחרים והתרעות חמורות על מעשי טרור עתידיים.

התוניסאי בעל תעודת התושבות שהרג 86 בני אדם ופצע והפך לנכים כמאה נוספים ב־14 ביולי בניס, הגיע ממקאסן, חממה של אסלאמיזם לא רחוק מסוזה. הג'יהאדיסט שירה והרג 38 אנשים, רובם תיירים בריטים, על החוף בסוזה ביולי 2015, הגיע גם הוא ממקאסן. דאעש הבטיח לבצע הוצאות להורג כאלה גם על חופי צרפת בקיץ הנוכחי. כוחות משטרה וצבא חמושים היטב סרקו את החופים העיקריים. בכל רחבי צרפת בוטלו אירועי פסטיבל המוניים מסיבות ביטחוניות. התיירות התכווצה באופן דרסטי.

אירוע בפארק מים שאורגן במרסיי והיה פתוח בלעדית לנשות בורקיני וילדיהן – ילדות בכל גיל, בנים עד גיל עשר – תוך התעלמות מהחוק נגד הפרדה אפלייתית בין גברים לנשים, בוטל בסופו של דבר. אפשר למלא כרך שלם ברשימה של אירועים שבהם החוק הצרפתי הופר ובוזה באופן דומה, והדבר התקבל בהבנה על ידי הרשויות. הפעם, כאשר העצבים עדיין חשופים בגלל ההלם של ניס, עזות המצח הייתה מוגזמת.

ב־13 באוגוסט אישר בית המשפט את איסור הבורקיני שהוטל על ידי ראש עיריית קאן ב־28 ביולי. באותו יום, שלושה אחים צפון־אפריקניים מהעיר בסטיה שבקורסיקה החליטו להפריט לעצמם חתיכת חוף בסיסקו, כך שנשים יוכלו לשחות בלבוש אסלאמי מלא. הם הואשמו בהברחת מתרחצים אחרים, תוך שימוש באמצעים פיזיים ותוקפנות מילולית. שני תושבי סיסקו לא נכנעו להם. זה נגמר בעימות אלים; מכוניות נשרפו, גבר מסיסקו נדקר בצלצל. רק לאחר כמה שעות ומאה שוטרים חזר הסדר על כנו. זה איננו מימוש "זכות האישה על גופה", אלא השתלטות אלימה על המרחב הציבורי.

אדישות מנחמת

מובילי דעת קהל ומקבלי החלטות יודעים על כך, אך רובם מעדיפים להתנתק. הם מעדיפים לעשות הפרדה מלאכותית בין בגד הים האסלאמיסטי ובין המטיפים הקיצוניים שמטילים אימה על הקהילות המוסלמיות, מכופפים את זרועם של האימאמים, נדחפים אל תוך המסגדים ומפעילים לחץ כבד ובלתי נלאה להיכנע להם. הם מפרידים בין הג'יהאדוקיני ובין אותם גברים מוסלמים נחמדים שאיש אינו חושד בהם, עד שהם מתגלים כרוצחי המונים ג'יהאדיסטיים. הם מתעלמים מההסלמה באכיפת הלבוש המכסה את האישה, עד הניקאב שמשאיר פתח רק לעיניים.

מובילי דעת הקהל אינם מקשרים את הערכותיהם המופרכות עם האיומים האמינים לעוד מעשי טבח על החוף, עם המהומות בסיסקו, ועם התקפות בחופים ואזורי נופש נוספים בקיץ הנוכחי. הם אורזים את כל הסיפור בדימוי החייכני של אישה מוסלמית מושכת בבגד ים חיג'אבי כחול, שסתם עושה את שלה על החול.

המוח המערבי הסובלני חושב שזה לא פוגעני. הרי כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד זה לא פוגע באחרים. אבל לא זו המשמעות של החיג'אב מבחינת אלה שכופים אותו על נשים מוסלמיות. אישה בחיג'אב היא "סגורה", ונשים גלויות ראש הן "פתוחות". הפנים והשיער הם "מין" גלוי, שפירושו הזמנה לחדירה. זה לא פוגעני? ומה בנוגע לאינספור רציחות על רקע "הכבוד"? נשים נרצחות בפראות על ידי בני משפחה בגלל שהתמערבו.

שרת החינוך נג'את ואלו־בלקאסם, בניגוד מחוצף לעמדת ראש הממשלה, הוקיעה את איסור הבורקיני בגלל שהוא "מטיל סטיגמה על מוסלמים ומלבה את להבות הגזענות". אגב, השרה מנצחת בימים אלה על תכנית התגוננות בבתי ספר נגד רצח המוני ולקיחת בני ערובה, משום שהיא יודעת, הממשלה יודעת ואנשים בעלי אינטואיציה יודעים, שדאעש מתכנן מתקפה על בתי ספר צרפתיים. עם התפריט המלא של מעשי זוועה נוסח השריעה.

דעת הקהל הבינלאומית, המלובה על ידי קמפיין מתוזמר היטב המציג את צרפת כאומה אסלאמופובית חסרת בושה, התעלמה לחלוטין מעוד רצח בשם אללה של בריטית ממוצא אסייתי על ידי אזרח צרפתי בשם אסמאעיל איאד. מאיה אייליף צ'ונג, איאד ושני גברים נוספים חלקו חדר בהוסטל של מטיילים בקווינסלנד, אוסטרליה. הרוצח, שכנראה נמשך אליה, נתקף אמוק משום שסירבה לחיזוריו והצטרפה למופע צילום במקום. תרמילאים בהוסטל אומרים שמזה שבועיים הוא איים עליהם לרצוח את כולם. הם חשבו שזו בדיחה. כמה הם היו מנותקים.

 _________

נידרה פולר היא סופרת ופובליציסטית יהודייה־אמריקנית המתגוררת בפריז