השר חיים כץ במסר חריף להסתדרות: עובד לא יעיל צריך לפטר

שר הרווחה חיים כץ התבטא אתמול (רביעי) באופן חריג נגד מדיניות ההסתדרות בנוגע לאופי התעסוקה במגזר הציבורי. בנאומו בוועידה הכלכלית של העיתון 'כלכליסט' אמר כץ כי הוא מקווה שאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, יקשיב למה שיש לו לומר: "אני חושב שמערכת העבודה במדינת ישראל חייבת להשתנות, וההסתדרות צריכה להפוך דיסקט. מי שלא עובד ולא תורם, לא צריך להיות". כץ המשיך ותקף את תופעת הבטלה הסמויה: "אם ייקחו אחד, הכי גרוע במשרד, אחת לשנה, וישלחו אותו הביתה, אני בטוח שהתפוקה תעלה לאין ערוך על פני מה שאנחנו מקבלים היום".

הדבר הכי חשוב, הדגיש כץ, הוא "שיקלטו עובדים, ואם אין מספיק כסף שיתנו להם שכר מינימום ויתנו להם אופציות עתידיות לראות איך הם מתקדמים בעבודה". לדברי כץ, העניין הזה חשוב יותר משמירה אובססיבית על "זכויות" העובדים המוגנים וחסרי המוטיבציה: "אם אנחנו לוקחים אדם ומגמדים אותו ואנחנו לא מצפים ממנו לכלום, אנחנו לא נקבל כלום", אמר כץ, וסיכם: "הייתי ראש ארגון עובדים של אנשים שעובדים, לא של אנשים שסתם באים לעבודה".

כץ כיהן במשך שנים רבות כיו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית, גם במקביל לכהונתו כחבר כנסת, ופרש מהתפקיד רק עם מינויו לשר בממשלה הנוכחית. הוא נחשב באופן מובהק ל"איש של ההסתדרות" בליכוד, ולתומך בוועדי עובדים ובעבודה מאורגנת. ביקורת ישירה וחדה שלו על שיטות העבודה של ההסתדרות היא אפוא עניין חריג במיוחד.

בדבריו התייחס כץ לכמה תופעות קריטיות המשפיעות על התפוקה מעבודה במגזר הציבורי, והקיימות בחלק ניכר ממקומות העבודה המאוגדים על ידי ההסתדרות. בהן למשל המצב המעוות של "השלמה לשכר המינימום", שבו שכר הבסיס נמוך משכר המינימום, כך שמצד אחד החישוב לצורכי פנסיה הוא נמוך, ומצד שני העובד מקבל השלמת שכר כדי להגיע לשכר מינימום. כץ טען כי התופעה קיימת בקרב 80-70 אחוזים מהעובדים, אך על פי נתונים שפרסם לאחרונה הממונה על השכר באוצר, מדובר בכ־32 אחוזים מהעובדים במגזר הציבורי, תופעה קטנה יותר בהיקפה מזו שתיאר כץ אך עדיין רחבה (מקור הפער בין הנתונים איננו ברור).

נושאים נוספים שהזכיר כץ, ואולי חשובים יותר, קשורים לתמרוץ עבודה יעילה יותר במגזר הציבורי ובשוק העבודה הישראלי. כפי שתיאר כץ, עליות השכר במגזר הציבורי נקבעות על פי ותק ולא על בסיס הצלחה וכישורים. עליית השכר על פי ותק היא קבועה ואטית ונפרסת על פני עשרות שנים, כך שרק עובדים מעטים יכולים להגיע לדרגות השכר הגבוהות. התוצאה היא שעובדים רבים תקועים שנים רבות בשכר נמוך יחסית ובאותה משרה, ללא כל מוטיבציה לעבודה יעילה במצב שבו הם מוגנים מפיטורים, ומצד שני אין להם לאן להתקדם. הדרישות של כץ מההסתדרות הן חשובות: תנו לעובדים יותר מוטיבציה, ואם הם לא עובדים טוב – פטרו אותם, וכך המוטיבציה של שאר העובדים תגבר.

הגורם השלילי מספר אחת: הוועדים

דבריו של כץ מתחברים היטב למשאל שביצע 'המרכז להעצמת האזרח' בקרב בכירים לשעבר בשירות המדינה, שממנו עלה כי הם סבורים שהוועדים הם הגורם מספר אחת המשפיע לרעה על ביצועי הממשלה. הגורם השלילי השני הוא נציבות שירות המדינה, גוף שבפועל מושפע גם הוא באופן משמעותי ממדיניות ההסתדרות. התבטאויותיו החריגות של כץ, לצד תוצאות המשאל, ממחישים באופן ברור עד כמה מדיניותה העכשווית של ההסתדרות ופעילות הוועדים הגדולים מזיקה לאזרח, ליציבות המשק ולצמיחה.

בשנים האחרונות ההסתדרות מתחזקת, נכנסת לתחומים חדשים ומצליחה לאגד תחתיה עובדים רבים. מצד אחד, המציאות הזו מטילה אחריות עצומה על ההסתדרות: האם היא תצליח להתעלות מעל האינטרסים הצרים ומהמחשבה על הטווח הקצר, ולכלול בהחלטותיה שיקולים עסקיים ומקרו־כלכליים ארוכי טווח, לטובת המשק כולו? אם אכן ההסתדרות תתנהל באחריות רבה יותר ובשיתוף פעולה אמיתי עם המעסיקים ומשרד האוצר, מצב המשק הישראלי יהיה טוב בהרבה. נראה שזוהי ציפייתו של חיים כץ, אבל ייתכן שהוא אופטימי מדי.

למרבה הצער, לא נראה שזהו הכיוון שאליו הולכת ההסתדרות. למעשה גם אין לה כל אינטרס אמיתי לעשות זאת (מלבד רצון טוב ואחריות לאומית). על הממשלה וחברי הכנסת לעקוב אחר המתרחש ולפעול באמצעות חקיקה כדי למנוע מציאות שבה המשק יחזור אחורה לימי הסיאוב ההסתדרותי, שהמיט אסונות רבים על הכלכלה הישראלית.