לדרישה הבינלאומית לפנות את ההתנחלויות כתנאי להקמת מדינה פלסטינית אין אח ורע בעולם. אולי תתפלאו לשמוע, אך הניסיון מלמד כי גירוש מתיישבים הוא דווקא מכשול לשלום
המאמר פורסם במגזין 'טאבלט', ואנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו. מאנגלית: שאול לילוב
ראש הממשלה בנימין נתניהו עורר בשבוע שעבר סערה דיפלומטית כאשר ציין כי "הרשות הפלסטינית דורשת מדינה פלסטינית עם תנאי אחד: שלא יהיו בה יהודים". ממשל אובמה הגיב כי "בלתי הולם" לתאר את התביעה לפינוי מתנחלים במונחים של טיהור אתני. מבקריו של נתניהו אומרים כי פינוי המתנחלים הוא דרישה טבעית וראויה: נוכחותם במדינה הפלסטינית תיצור מתחים ובעיות, ובכל מקרה הם לא היו צריכים להיות שם מלכתחילה.
לא מפתיע אמנם שמזכ"ל האו"ם לא אהב את דבריו של נתניהו, אבל גם יו"ר הליגה נגד השמצה, ג'ונתן גרינבלט, הצטרף לביקורת. העניין הוא ששניהם לא התייחסו בעצם לנושא המרכזי שהעלה נתניהו: מדוע זה לגיטימי שהפלסטינים יבקשו מדינה נקייה מיהודים?
כשלוחצים עליהם, תומכי העמדה הפלסטינית מסבירים שהפלסטינים לא מתכוונים ליהודים בכלל – זה נשמע מכוער – אלא דווקא למתנחלים. קשה להתייחס לטענה זו כפשוטה, שהרי הפלסטינים מעולם לא התנגדו לנוכחותם של ערביי ישראל מעבר לקו הירוק, והם אכן מצויים שם במספרים משמעותיים. אך מה אומר המשפט הבינלאומי ביחס לדרישה לפינוי מתיישבים כחלק מפתרון של סכסוך טריטוריאלי? כדי להשיב על שאלה זו, בחנתי – כחלק ממחקר גדול יותר על התנחלויות והתיישבויות – את גורלם של מתיישבים/מתנחלים תחת כל משטר של כיבוש מאז אימוץ המלצות אמנת ז'נבה. בסך הכול היו שמונה סיטואציות כאלה. תוצאות הבדיקה מדגישות עד כמה התביעה הפלסטינית היא יוצאת דופן.
נאמר זאת בפשטות: הנוהג הבינלאומי איננו תומך בגירושם של מתיישבים משטחים שנכבשו במלחמה. במצבים שונים ברחבי העולם שבהם מעורבים מתיישבים, הקהילה הבינלאומית מעולם לא תמכה בגירוש, ואפילו גיבתה בעקביות תכניות שאפשרו למתיישבים להישאר בבתיהם במעמד חדש.
המתיישבים תמיד נשארים
פעילות של התיישבות היא הכלל – ולא היוצא מן הכלל – במצבים של תפיסת שטחים באופן לוחמתי ברחבי העולם. במקומות כמו סהרה המערבית וצפון קפריסין, המתיישבים הם כיום פלח האוכלוסייה הגדול ביותר. ברוב המקומות האחרים, שיעורם היחסי באוכלוסיית השטח הכבוש גדול הרבה יותר מזה של יהודים שיחיו במדינה הפלסטינית, אם וכאשר. בכל המקרים הללו, נשמעו עם בואם של המתיישבים גם הטענות המוכרות של הפקעת אדמות ורכוש ופגיעות חמורות בזכויות אדם. אך בניגוד למצב בישראל, כניסתם של מתיישבים לשטח הכבוש הביאה גם לגירוש המוני של התושבים הקיימים ממקומות מגוריהם.
במסגרת המאמצים הבינלאומיים לפתור סכסוכים אלה, התעוררה באופן טבעי שאלת גורלם של המתיישבים. אף שמדובר בנסיבות שונות, התשובה הייתה תמיד אחת: המתיישבים נשארים במקומם. נקודת המחלוקת היחידה בדרך כלל הייתה כמה מהמתיישבים יקבלו אזרחות אוטומטית במדינה החדשה שתקום, וכמה יזכו רק למעמד של תושבי קבע. לפיכך, כאשר מזרח טימור, למשל, זכתה לעצמאות בתהליך שקיבל אישור בינלאומי, איש מהמתיישבים האינדונזים לא נדרש לעזוב. תכנית השלום הנוכחית, בתיווך האו"ם, לסהרה המערבית ולקפריסין, לא רק מניחה מראש כי אוכלוסיית המתיישבים (שהיא דומיננטית מבחינה דמוגרפית) יכולה להישאר במקומה – היא אף מעניקה לה זכות הצבעה במשאלי עם על עסקה פוטנציאלית.
זה לא קורה משום שהאוכלוסייה הכללית מאוהבת במתיישבים הללו; ההפך הוא הנכון. בשיחות השלום שהתקיימו בפריז במאמץ להביא לסיום הכיבוש הווייטנאמי של קמבודיה, ניסו הקמבודים להעלות את האפשרות של גירוש קרוב למיליון מתיישבים וייטנאמים ממקומם. הטיעונים שלהם היו מוכרים: המתיישבים מזכירים להם את הכיבוש, הם יציתו מחדש שנאות ישנות ויערערו את השלום. אבל הדיפלומטים דחו על הסף את הדרישה הקמבודית לגירוש המוני של וייטנאמים על רקע אתני: יש דברים שפשוט אי אפשר לבקש.
אכן, הנוהג הבינלאומי האחיד מצביע על כך שגירוש מתיישבים הוא דווקא מכשול לשלום. במקרים שבהם נמצאו פתרונות לסיום הכיבוש – במזרח טימור, בקמבודיה, בלבנון – דרישות כאלה היו מסכלות את העסקה כולה. הסכסוכים שלא נפתרו ועדיין נתונים למשא ומתן דיפלומטי, גם אלה שהסיכוי לפתור אותם בעתיד הנראה לעין הוא קלוש ביותר, לא היו עולים כלל על שולחן המו"מ אילו אחד הצדדים היה מעלה דרישות דומות לאלה של הפלסטינים.
בקיצור, העובדה שהפלסטינים מתנגדים רק לנוכחות של "מתנחלים" – חלילה לא "יהודים" – אינה משנה כלל את המציאות הקשה. לדרישתם פשוט אין אח ורע בנוהג הבינלאומי. לא משנה באיזו סמנטיקה הם השתמשו בהעלותם דרישה זו – נתניהו צדק בבירור כשהסב את תשומת הלב לכך שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. מאכזב גם שהליגה נגד השמצה מצאה לנכון לסטות מהצהרת הכוונות המקורית שלה ולתמוך ביחס של איפה ואיפה כלפי יהודים, במקום לגלות מנהיגות.
האמת על טיהור אתני
החלק השנוי ביותר במחלוקת בדברי נתניהו היו שתי מילים: "טיהור אתני". אכן, זהו ביטוי שמזמין ביקורת משום שאין לו הגדרה משפטית מדויקת. עם זאת, בדרך כלל משתמשים בו כדי להתייחס לקבוצות אתניות שאחרים מנסים "לטהר" אותן, ולא לקבוצה שמבצעת זאת בעצמה. ואכן, זו הסיבה שהקהילה הבינלאומית דורשת מישראל שתפנה בעצמה את המתנחלים, כך שהפלסטינים לא יצטרכו לעשות זאת. אפשר לקרוא לזה "טרום־טיהור־אתני". שוב, אין תקדים בינלאומי לכך שמדינה חייבת לפנות בכוח הזרוע המונים מאזרחיה.
לא נעים, אבל טיהור אתני הוא בהחלט חלק מהסיפור. יהודים חיו בגדה המערבית (אז עדיין לא קראו לה כך) עד שנכבשה בידי ירדן ב־1949. הירדנים גירשו מהאזור שבשליטתם את כל היהודים, עד האחרון שבהם. בניגוד לערבים שנמלטו מישראל מרצונם, הטיהור הירדני של יהודים מהשטח הנכבש נעשה בכוח הזרוע, ותעיד על כך העובדה שאף לא יהודי אחד הושאר בשטח הירדני הכבוש. זה היה ללא ספק טיהור אתני, והוא אכן השיג את מטרתו – השטח נותר נקי מיהודים.
ישראל שחררה את השטח הזה, כולל העיר העתיקה בירושלים, מידי השלטון הירדני במלחמת ששת הימים. הקהילה הבינלאומית סבורה ברובה שישראל נדרשת לשמר על הסטטוס־קוו שקבעה ירדן 19 שנה קודם לכן בכוח הזרוע, כשגירשה את היהודים. לפי השקפה זו, כל הישראלים שעברו להתגורר בשטח המשוחרר הם מתנחלים לא חוקיים ויש לגרשם. נניח שנוכחותם של מתנחלים היא אכן בלתי חוקית; הסיבה היחידה שהם "התנחלו" הייתה הגירוש הירדני של יהודים ב־1949, והעובדה שבמשך 19 השנים שלאחר מכן הם הותירו את השטח חף מיהודים.
מומחים למשפט בינלאומי אוהבים לומר שישראל, ככוח כובש, חייבת לשמר את הסטטוס־קוו הקודם. גם אם נניח שזה נכון, לא יקרה אסון אם נזכיר שהסטטוס־קוו הקודם בא בעצמו לעולם כתוצאה מטיהור של יהודים, עד האחרון שבהם.
___________
פרופ' יוג'ין קנטרוביץ' מאוניברסיטת נורת'ווסטרן הוא מומחה למשפט בינלאומי ועמית בכיר בפורום 'קהלת'
ושכחנו מה עשו כל מדינות ערב ליהודים עם קום המדינה? יהודים "טוהרו" מאלג'יר, מרוקו, טוניס, מצרים, עיראק, איראן. אין כמעט יהודים במדינות ערב כי הם נרצחו, גורשו, רכושם נבזז. אז למה אתם מתפלאים שפלשתינים רוצים לגרש אותנו? פשוט מאוד. ארץ ישראל שלנו. היא מדינת היהודים. לא ניתן לחיות עם ערבים בשלום ולכן הפעם הם צריכים לפנות את הדרך. להם צריך לעשות טיהור אתני ולהותיר את מדינת היהודים האחת והיחידה נקייה מערבים. להם יש 22 מדינות. שילכו לגור באחת מהן
מידה, אני מקווה שאתם גאים בתגובה הזו.
תפיסת העולם של "מירית" (שקוראת לטיהור אתני) היא תוצר של הדמוגיה והשקרים של הכותבים שלכם.
אנחנו לא מתפלאים שזה רצון הפלשתינאים. הטענות מופנות כלפי שאר העולם הצבוע.
מיצי החתול, אנא בלי סיסמאות- אם יש לך טענה ראויה ביחס ל"דמגוגיה והשקרים", הצג אותה.
למיצי החתול.
כמה זמן אתה מתכוון להמשיך לחיות עם ג'יהאד יומיומי של הערבים המוסלמים היושבים בציון? כמה פצועים וכמה הרוגים צריך כדי לשכנע אותך שלא נוכל לחיות יחד בשלום?
הסיבה שאני מאמינה בטרנספר של ערבים מכאן היא לא בגלל שאני קוראת את "מידה" אלא בגלל שאני מבינה את המציאות האסלאמית, רצחנית, היסטורית ודתית במזרח התיכון, באירופה, ובארץ ישראל. אני, בניגוד ליפי נפש כמוך, מסרבת להשלות את עצמי ואת עמי, ומבינה את האמת הפשוטה של התנגשות הציביליזציות. זה או אנחנו או הם. האסלאם כבש 22 מדינות ערביות מוסלמיות סביבנו, והוא לא יכול לסבול מדינה יהודית שמסרבת להתאסלם.
אנחנו רוצים לחיות פה בשקט במדינת היהודים היחידה. לכן הפיתרון היחידי הוא ערבים לערב, יהודים לישראל. את החלק הראשון הם כבר ביצעו – גרשו את כל היהודים מארצם, את החלק השני צריך לעשות ללא דיחוי – לגרש את כל הערבים מכאן לארצות ערב. זה יפתור את הבעיה גם ליהודים ולגם לפלשתינים שכל כך רוצים לחיות תחת ריבונות ערבית מוסלמית, ולא רוצים את ריבונות היהודים.
באמת שזה לא חשוב מה קורה בעולם ובמקומות אחרים שנכבשו. לגבי היהודים תמיד הדין הוא שונה. ואונר"א יוכיח. הקימו אותו לעזרת הפליטים הפלסטינאים במיוחד אך ורק להם. כל יתר הפליטים בעולם נכללו במסגרת אחרת. וכל יתר הפליטים בעולם הפסיקו להיות פליטים לאחר דור ראשון. א ך לגבי הפליטים הפלסטינאים הוחלט באו"ם שהם פליטים לנצח. בניהם נכדיהם ונינהם עד לחזרתם לישראל או עד עולם. וזאת כיון שמדובר בישראל ויהודים. אז הדין שונה. השנאה ליהודים היתה ותהיה לעד. .
אין תקדים אחרי שנת 49 אולי מה עם גירוש המוני באירופה שאחרי מלה"ע II וההסכם בין תורכיה ליוון שבו גורשו למעלה ממליון מתיישבים?
כל העולם ממילא לא אוהב את הנוכחות והקיום של יהודים, באשר הם והיכן שהם נמצאים.
טיהור אתני של יהודים מיו"ש הינו בסה"כ צעד מקדים לטיהור אתני של יהודים מכל מקום בעולם.
אגב, ממתי גירוש יהודים הוא 'טיהור אתני'? הלא היהודים אינם גזע (עובדה שכל גר צדק מצטרף לעם היהודי, ולא משנה מאיזה גזע או עם או מדינה הוא מגיע), אלא דת ועם המבוסס על דת זו בלבד. משמע, אותו ביטוי של 'טיהור אתני' שראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בו, הינו לא יותר מכינוי מכובס ועדין מאד לטיהור דתי – יודן ריין, ביטוי שכולנו מכירים אותו בהקשר של יו"ש.
לפני שהירדנים גירשו את היהודים מיו"ש, היה טיהור דתי שביצעו הגרמנים ועוזריהם באירופה ובצפון אפריקה כנגד היהודים.
תגובתם של האמריקאים ושאר האנטישמים מוכיחה שהם מבינים היטב את כוונתו של נתניהו ואינם מעוניינים להתמודד איתה.
צריך לדייק לגבי גרוש אוכלוסיות ותרומת הגרוש לשלום:
ישנם לפחות שני מקרים ידועים בהם בוצעו תהליכי גרוש נרחבים של אוכלוסיות שדווקא כן הביאו ליציבות ואפילו לשלום.
האחד הוא תהליך גרוש המוסלמים מאיי יוון והגרוש המקביל של נוצרים מתורכיה אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה. התהליך בוצע בכל רחבי אסיה הקטנה ובכל איי יוון למעט קפריסין. דווקא בקפריסין שבה לא בוצע מהלך כזה יש עימות נוצרי /מוסלמי (יווני /תורכי) עד היום.
המקום השני הוא אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, שבה מיליוני גרמנים גורשו מרומניה, צ'כיה, פולין, רוסיה, פומרניה, פרוסיה המזרחית, ועוד מדינות ואזורים. יש האומדים את מספרם הכולל בכ 12 מיליו נפש. במבחן התוצאה מאז אותו ארוע יש שקט באזורים אלו באירופה.
אם רוצים לפתוח את הנושא לעומק צריך לשאול את מי נכון לגרש במציאות המזרח תיכונית, אם רוצים באמת לפעול לכוון של שלום. רמז: את אלו שברנארד לואיס קבע לגביהם שגבולות עולמם תמיד מדממים.
יוג'ין קנטרוביץ' מבלבל בין איסור מראש לבין השלמה בדיעבד. למדינה כובשת אסור ליישב את אזרחיה בטריטוריה כבושה, אך משעה שהמעשה נעשה ואין בכוחם של המקומיים למנוע זאת ואין בכוחה של הקהילה הבי"ל לסייע להם בהתנגדותם, יש ומחפשים פתרונות ריאליים שיישבו את המחלוקת ללא עקירה. לא נותרו מתיישבים אירופים באלג'יריה, מתיישבים בריטים ברודזיה, גרמנים בסודטים ובפרוסיה המזרחית וסרבים בקרואטיה, אבל במקומות אחדים הנזכרים ברשימתו של קנטרוביץ' נותרו גם נותרו. המסקנה היא שאם ישראל תצליח להתמיד בכיבוש השטחים וביישובם ביהודים, על אף התנגדותם של הפלסטינים ומשפטה של "משפחת העמים" – כך יהיה. השאלה היא המחיר ועליו סבה המחלוקת בתוכנו. מאמרו של קנטרוביץ' אינו תורם מאומה לוויכוח הזה.
כמי שתמך בהקמת מדינה פלסטינית מאז 1967 השאלה לצערי היא האם הדבר אפשרי? איננו רואים בצד השני אלא שקרים ושנאה. מה אם כן המחיר של קבלת "משפטה של משפחת העמים"? שלום מדומה, קץ מדינת היהודים, או "שיווי משקל חדש" שיהיה כמעט בוודאות רצחני וגרוע יותר לכל תושבי ארצנו המעונה — יהודים כערבים.
הלוואי שטעות בידי, אבל הרוב היהודי בתוך חומות ירושלים כבר במחצית המאה ה-19 אינו רלוונטי כשם שקיומן של בית אל, גילה ורמת אשכול אינם רלוונטיים. גם העובדה שכמעט כל גבול מדיני על פני האדמה נכתב בדם ונחרט בחרב אינה רלוונטית. האם יוג'ין רלוונטי? האם ירון רלוונטי?
המצב העכשווי הוא הקובע. העתיד ייגזר מרצונם ומיכולתם של הצדדים. לעת הזאת, קשה לזהות רצון או יכולת להשלמה ב"צד השני". ואילו בצד השסוע שלי אני מזהה בעיקר אשליות וחלומות הסותרים זה את זה, מחנאות, ויצר בלתי נשלט של הרס עצמי.
ההשוואה אליה אתה מושך בין כיבושי המעצמות הקולוניאליסטיות לבין "כיבושיה" של ישראל ביו"ש הינה ניפסדת. עפ"י כול הפרמטרים של המשפט הבינ"ל ישראל לא יכולה להיחשב כוח כובש במקום שבו לא היה ריבון לגיטימי. הרעיון שמדינת ישראל הינה כוח כובש זר קולוניאליסטי ואימפריאליסטי בשטח שלה עצמה הוא פרי התעמולה הסובייטית. בריה"מ קרסה אך הרעיון נספג ונותר חי ברטוריקה הערבית כמו גם ברטוריקה של השמאל המזינים זה את זה כפי שאתה מוכיח. אגב הזכרת את הסרבים: הקרואטים אכן ביצעו טיהור אתני בסרבים המשך למה שעשו האוסטשה של פאבליץ' החוסים תחת הגרמנים במלחה"ע ה-2 ביאסונוביצה ובעוד כמה מקומות לסרבים וליהודים. הפעם הזאת הם פעלו תחת חסות נאט"ו ביל קלינטון וגרמניה הנקמנית. ומה שעשו ביוגוסלביה לשעבר מכינים גם לישראל בתמיכת השמאל. מעוניינים לבצע כאן בלקניזציה נוספת. וזאת למרות הקריסה של מדינות ערב סביבנו. את המיעוט הגרמני הצ'כים העיפו בצדק מהסודטים לאור מה שעשה המיעוט האירידנטי הזה לצ'כים ב-38 ובמלחה"ע ה-2. מה שמוכיח שעל ישראל היה לנקוט בצעד דומה באשר למיעוט הערבי האירידנטי בשטחי מדינת ישראל של 48 ושל שטחי יו"ש ב-67. ובאשר ל"משפטה של "משפחת העמים", פייר אנדרה טאגוייף כבר איבחן את מצב ה"משפחה" הזאת כמי שמניפה היום את דגל הטריקולור החדש בצבעי ירוק חום ואדום. הירוק של האסלאם הלוחמני, החום של הפאשיזם השמרני החוברים ומשלבים ידיים עם השמאל העכשווי. אותו השמאל שמצא ב"מהפכה המוסלמית העולמית" את התחליף לבריה"מ שקרסה כפי שעולה מדבריה של ג'ודי באטלר וכפי שעולה לאור טענת גב' שארפסטון הבריטית המייעצת לבית הדין של האיחוד האירופי למחוק את חמאס מרשימת תנועות הטרור. אם זו ה"משפחה" שלך אזי קבל את תנחומי הכנים.
אני לא בטוח שהמחקר לקח את כל הדוגמאות בחשבון כי את התקדים של גירוש מתנחלים עד האחרון שבהם ייצרה ישראל!! פעם בגירוש מחבל מסיני והחרבת העיר ימית ובפעם השניה הגירוש מרצועת עזה. אחרי שני התקדימים האלו קשה לבוא בטענות לאומות העולם. אגב, ביבי שיוצא נגד טיהור אתני הוא זה שיוצר הפליה אתנית נגד יהודים בתחום הבניה ביהודה ושומרון! אז כמו שנאמר בעבר, הבעיה היא אצלנו וכך גם הפתרון. בינתיים אפשר להינות מהאנגלית המשובחת של ביבי..
לפי סעיף באמנת ז'נבה הרביעית מ 1949 נקבע שאסור למדינה כובשת להעביר את אוכלוסייתה לשטח הנכבש. על בסיס סעיף זה נקבע שההתנחלויות לא חוקיות. הסעיף נקבע עקב מלחמת העולם השניה בה גרמניה העבירה את אזרחיה היהודים לפולין כדי להשמידם שם. צריך להיות אנטישמי ומנוול גדול לקחת סעיף שבא להגן על היהודים ולהשתמש בו כנגדם.
באותו האופן, פליטות הפלשתינים מוגדרת בהעתקה לחוק השבות היהודי כך מי שיש לו סבא או סבתא פלשתינים יכול להחשב כפלשתיני. אונר"א מגדירים כפלשתיני מי שישב בא"י שנתיים ויותר לפני הווסדה ז"א הם בעצמם בהגדרתם מכירים בכך שהפלשתינים היגרו לא"י אחרת היו דורשים ומגדירים על פי לידה.
תזכורת:
1. הטיהור האתני של יהודים באירופה במלה"ע ה-2 היה (על פי האידיאולוגיה +הרטוריקה הנאצית) על רקע גזעי. היו שותפות לכך גם מדינות נוספות , כמו צרפת, בה היה שילוב רקע גזעי עם אנטישמיות מובנית, ובעיקר מדינות במרכז ומזרח אירופה.
2. הגדה המערבית סופחה על ידי ירדן אחרי מלחמת השחרור (ב-1950 אם אינני טועה) ולא קיבלה מעולם הכרה בינלאומית כחלק מירדן. היחס של הירדנים לתושבי הגדה היה מחפיר. לא הושקעו מעולם משאבים לפיתוח האזור.
3. הקו הירוק אינו גבול מוכר. זהו קו שביתת נשק, כאשר בהגדרה בינלאומית הוא אמור היה להיות זמני עד למשא ומתן על גבולות קבע. אגב, בדיונים על שביתת הנשק שהתקיימו ברודוס ב-1949 הייתה גם משלחת של תושבי הגדה. היחידים שהתיחסו אליהם היו נציגי ישראל.
4. מלחמת ששת הימים נכפתה עלינו ולא הייתה מלחמת כיבוש. המלך חוסיין הצטרף אליה למרות שהתבקש להימנע מכך. כתוצאה מכך האזור שוחרר על ידינו והמצב הוחזר לזה שהיה לפני מלחמת השחרור. בעצם העובדה שהותקפנו על ידי מצרים, סוריה וירדן התבטלה שביתת הנשק ובטל הקו הירוק, כך שמלחמת ששת הימים היא למעשה המשך ישיר של מלחמת השחרור.
5. אבי ההתישבות מעבר לקו הירוק היה נשיאנו התשיעי שמעון פרס, כמעט עשור לפני עלות הליכוד לשלטון.
חטאן הגדול של כל ממשלות ישראל לדורותיהן היה חוסר יכולת לקבל החלטה אמיצה לגבי השטח המשוחרר, לטעמי, או הכבוש לטעמם של אחרים. חוסר ההחלטה אז ומאז הוא בעוכרינו היום. עדיין לא מאוחר, אפשר וצריך להחליט חד צדדית. באופן פרדוקסלי, אומות העולם יבלעו כל צפרדע שכזו, כי יבינו שאנחנו פותרים את הבעיה בעצמנו. די לדיבורים, הגיע העת לעשות, אפילו אם ההחלטות לא תהיינה לרוחי.