הבעיה האמיתית של מערך הכבאות

התפקוד הראוי של שירותי הכיבוי בגל השרפות האחרון, איננו יכול לחפות על הצורך בטיפול עומק בבעיות שורש המלוות את מערך הכיבוי בישראל. בשבועות האחרונים נשמעו שוב, כרגיל במקרים דומים, טענות על היעדר תקצוב מספק לשירותי הכיבוי. אלא שההפך הוא הנכון: בשנים האחרונות זוכים שירותי הכיבוי להעדפה ממשלתית. הבעיות הן מבניות וארגוניות, ובהן צריך לטפל.

את תולדות מערך הכבאות בישראל ניתן לחלק לשניים: עד השרפה בכרמל בדצמבר 2010, ואחריה. עד השרפה בכרמל היה המערך מיושן ולא יעיל, וסבל מהיעדר משאבים מספקים; בעקבות השרפה בכרמל ודו"ח המבקר שהיא גררה, התבצעה רפורמה משמעותית ששיפרה את המצב לאין ערוך. אלא שלמרות השיפורים הרבים שנעשו, מערך הכבאות עדיין סובל מהבעיות הישנות של חוסר יעילות וּועד עובדים לוחמני, בגיבוי ההסתדרות.

על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים, בעקבות דו"ח המבקר לאחר השרפה בכרמל בוצעו שיפורים משמעותיים וחשובים ובהם הקמת רשות ארצית לכבאות והצלה, ורפורמה כללית בניהול ובקרת אירועי אש בישראל; הוספת מאות כבאים מבצעיים חדשים; רכישת 127 רכבי כיבוי חדשים; הקמת טייסת כיבוי; הקמת למעלה מ־20 תחנות כיבוי חדשות; שדרוג מאגר החירום; שיפור הציוד ללוחמי האש ועוד ועוד. זמני ההגעה לשרפות התקצרו, ונתונים שהציג מערך הכבאות מראים כי מספר ההרוגים משרפות בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי.

אך למרות כל המילים הטובות, נותרו כאמור עוד בעיות רבות. נתונים שעובדו על ידי עמרי מילמן ושחר אילן מ'כלכליסט' וליאור דטל מ'דה מרקר' מראים כי בתחומים רבים, למרות הגדלת תקציב משמעותית בעקבות אירוע השרפה בכרמל, לא בוצעו הפעולות למימוש התקציב במלואו.

במילים אחרות: הנתונים מראים לכאורה כי למרות משאבים מספקים ותוכנית פעולה סדורה, הגופים המופקדים על מוכנות כוחות כיבוי האש לא עשו את מרב המאמצים לעמוד בלוחות הזמנים שהוקצבו להם. על פי הדיווח ב'כלכליסט', בשנת 2013 מומשו 39 אחוזים מהתקציב שהוקצה לרשות הכבאות. בשנים 2014-2015 מומשו כ־70-65 אחוז. ב'דה מרקר' התמקדו בתקציב הפיתוח של שירות הכבאות וההצלה, והראו כי בשלוש השנים האחרונות מומש פחות מחציו.

בתגובת המשרד לביטחון הפנים נטען כי חלק מהפערים מוסברים בכך שהתקציב הממומש עד כה איננו משקף את ההתחייבויות העתידיות של המשרד והזמנות רכש שעדיין לא הגיעו לידי הרשות; למרות זאת, כאשר ניגשים לנתונים הגלויים לציבור, קשה להבין על מה בדיוק מדובר (ומדוע, אם כך, ההתחייבויות העתידיות לא מפורטות וגלויות לציבור); בנוסף, היה ניתן לצפות שלאורך זמן אחוזי הביצוע יהיו גבוהים יותר, גם אם לוקחים בחשבון שחלק מההזמנות יבואו לידי ביטוי חשבונאי בעתיד.

רוצים את כל ההטבות

ליאורה שמעוני, בכירה במשרד מבקר המדינה, ריכזה בשעתו את הכנת דו"ח הכרמל. בריאיון לאתר 'וואלה' במהלך גל השרפות האחרון חלקה שמעוני שבחים לתפקוד מערך כיבוי האש וגבורת לוחמי האש, אך לצד זאת התריעה על כמה בעיות מרכזיות במערך הכיבוי ובהם העובדה ששירותי הכבאות פועלים ללא מפקד זה שישה חודשים, מאז פרישתו של רב־טפסר שחר איילון במאי האחרון. זוהי בעיה שהשר ארדן טרם הצליח לפתור. בעיה נוספת שמתארת שמעוני, הקשורה לנושא הקודם, היא יחסי עבודה בעייתיים וועד עובדים לוחמני.

לדברי שמעוני, "עדיין יש בעיה לרשות הכבאות בנושא של סכסוכי עבודה. מערכת יחסי עבודה בתוך הרשות עדיין בעייתית מאוד ברמה של חוסר ציות לפעמים למפקדים, חוסר שיתוף פעולה ולא לבצע תרגילים משותפים עם המשטרה. ועד העובדים הוא ועד חזק ומיליטנטי וזה מחבל בפעילות של רשות הכבאות. לוחמי האש עושים עבודה נפלאה אבל הבעיה הזו לא נפתרה".

למה מתכוונת אולי שמעוני כשהיא מדברת על "ועד עובדים חזק ומיליטנטי"? נכון ל־2012, ב־20 מתוך 24 איגודי הכבאות בישראל הועסקו קרובי משפחה. כלומר, נפוטיזם נוסח הנמלים. מבקר המדינה מצא 1,600 מקרים שבהם רכבי כבאות שימשו ל"קניות וכלכלה", כלומר לצרכים בלתי מבצעיים. ראשי ועדי העובדים היו גם האחראים על קידום עובדים, באופן שיש בו ניגוד עניינים.

לוחמי אש מתחילים משכר הנושק ל־9 אלף שקל בחודש, ללא כל הכשרה אקדמית, ומקבלים כ־20 ימי חופש בחודש העבודה ככבאי היא בפורמט של עשר משמרות בנות 24 שעות, כאשר מטבע הדברים לא מדובר בעבודה רצופה אלא בתורנות של כוננות בלבד.

לצד כל זאת, קיים ויכוח עתיק יומין בין עובדי מערך הכבאות הרשויות בנוגע להגדרתם – האם הם נחשבים עובדי מדינה או עובדי משרד הביטחון. כעובדי משרד הביטחון הם זכאים לפרישה מוקדמת, לזכויות נכות מפליגות ועוד, אך הצד השני של המטבע הוא שעובדי ביטחון המוגדרים כשייכים למערך החירום אינם זכאים להתאגד ולשבות. על הזכות הזו עובדי הכבאות וההסתדרות מעולם לא הסכימו לוותר. כלומר, הם רצו לזכות בהטבות מכל העולמות.

בעיה שלישית, לדברי שמעוני, היא שרשות הכבאות איננה יכולה לכפות על הרשויות המקומיות לגזום עצים באזורים מועדים, ובוודאי שאין הסכמה לגבי מקור המימון לכך. על פי כתבי 'כלכליסט', בעקבות שרפת הכרמל התקבלה החלטה לבצע דילול של הצמחייה והקמת אזורי חיץ סביב כ־450 יישובים המוקפים בצמחייה, המעמידה אותם בסכנה במקרה של שרפה. אולם החלטות לחוד ומציאות לחוד; אף גוף לא הסכים לקבל על עצמו את המימון. משרד הפנים, המשרד להגנת הסביבה, והמשרד לביטחון הפנים לא הסכימו לממן. קק"ל הסכימה לממן, אך בפועל מעולם לא העבירה את הכסף. וכך העניין נמרח כבר שנתיים־שלוש.

על פי הדיווח ב'כלכליסט', ח"כ נאוה בוקר, יו"ר ועדת המשנה לנושא כבאות והצלה, אמרה כי "בהחלט ייתכן שיישום התקנות היה מגן על זכרון יעקב וחיפה. אם היו מעבירים את הכספים בזמן ונותנים לרשויות לטפל, היו חוסכים הרבה כסף. לפעמים חוסכים, ואז הנזק שנגרם למדינה כתוצאה מזה שלא היו אזורי חיץ הוא מיליארדים. אני מתריעה על כך הרבה זמן".

ההסתדרות והחור שבגרוש

חוסר המוכנות של מערך הכבאות, כפי שהתגלה במלחמת לבנון השנייה ובשרפת הכרמל, נבע ממחדל של ממשלות ישראל לדורותיהם, מהתנהלות לקויה של משרדי הממשלה וממבנה ארגוני לקוי. הרשויות המקומיות שלטו בתחנות הכבאות שהיו מחולקות ל־24 איגודים שונים, ללא הכוונה מאורגנת. ויכוחים אינסופיים בין ההסתדרות לממשלה על התנאים של עובדי הכבאות תקעו רפורמות נחוצות במערך הכבאות.

בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2009 על מחדלי הרפורמה במערך הכבאות נכתב כך: "הרפורמה שוועדת גינוסר [1998, ח"א] המליצה להחיל על מערך הכבאות לא הוצאה לפועל עד היום. יש לציין כי ההסתדרות הכללית החדשה וארגון הכבאים המקצועיים – הגוף המייצג את כבאי ישראל – מסתייגים מחלק מעקרונותיה".

הרפורמה, שהתרחשה לבסוף בעקבות אסון השרפה בכרמל, אכן פתרה בעיות רבות במערך הכבאות ובראשן הקמה של רשות ארצית, אך על פי המתואר, נראה שהבעיות הישנות עדיין מלוות את המערך.

ביקום המקביל של ביטאון ההסתדרות 'דבר ראשון' פורסמה בשבוע שעבר כתבה תחת הכותרת "מתאוששים מייבוש והפרטה", המתארת את מערך הכבאות הלקוי, וכיצד תקציבי הכבאות הלכו וירדו לאורך השנים עד השרפה בכרמל.

מפליא לגלות כיצד 'דבר ראשון' רואה הכל דרך החור שבגרוש, ומתעלם מהסיבות העמוקות לכשלים: חוסר יעילות של משרדי הממשלה, וויכוחים אינסופיים בין משרדי הממשלה להסתדרות וועד העובדים של מערך הכבאות. השרפה בכרמל הביאה להתגייסות משרדי הממשלה ולתיקון המבנה הארגוני של שירותי הכבאות בישראל, שינויים מהותיים שנחסמו מהסיבות האמורות, ולא משום שמשרד האוצר החליט "לחסוך כסף".

בסופו של דבר, לאחר השרפה בכרמל הסכימו הסתדרות והאוצר על מעין "פתרון ביניים", שבו עובדי מערך הכבאות זכו לתוספות שכר והשוואת תנאים לעובדי מדינה, והוחלט כי יהיה מנגנון מיוחד לאישור שביתות, שיצטרכו להיות מאושרות על ידי יו"ר ההסתדרות. גם פשרות אלו נתקלו בעיצומים ומחאות מצד ועד העובדים של מערך הכבאות, אך כנראה בגלל טראומת האסון בכרמל והתגייסות הממשלה, הרפורמה בכל זאת הצליחה לנוע קדימה. בביטאון ההסתדרות הסיבות מצומצמות לכדי "מדיניות ההפרטה והייבוש של ממשלת ישראל", והסיפור המלא נעלם מהעין.

שחקן שקובע את הכללים

נושא צדדי ונוסף הוא העובדה שתקציב הרשות לכיבוי והצלה מורכב גם מאגרות רישוי עסקים, המועברות לרשות על ידי כל העסקים במדינת ישראל הרוצים לפעול באופן חוקי. המצב יצר סיטואציה שבה למערך הכבאות, האחראי על הביקורת וגביית האגרות, היה אינטרס להכביד את נטל הרגולציה כדי להשיג סכומים גדולים ככל הניתן מהעסקים בישראל, שיגדילו את המשכורות ואת תקציב רשות הכיבוי.

בחוק ההסדרים האחרון מופיעה רפורמה שאמורה לטפל בנושא באופן חלקי, בכך שתגדיר עסקים רבים כבעלי סיכון נמוך לשרפה ותפטור אותם מבדיקות בטיחות אש. הרפורמה צפויה להוריד את הכנסות רשות הכיבוי וההצלה מפיקוח ב־100 מיליון שקל, אך כמובן היא תפוצה על ידי משרד האוצר. לא ברור מדוע חוק ההסדרים לא הלך צעד נוסף קדימה וניסה לנתק בכלל את הקשר בין תקציב רשות הכיבוי וההצלה ובין ההכנסות מבדיקות בטיחות אש.

לוחמי האש ועובדי ההצלה הם גיבורים המסכנים את חייהם עבור ביטחון תושבי ישראל, ובדברים המתוארים כאן אין כוונה לפגום בכך. לצד זאת חשוב להכיר את העובדות, ולשאוף לשיפור המצב. חוסר היעילות במגזר הציבורי, בשילוב עם ועד עובדים הסתדרותי ברשות הכבאות, מביאים לפגיעה ועיכובים במוכנות של מערך הכבאות ובמוכנות הרשויות לשרפות, למרות קיומן של תכניות ותקצוב.

לפני כמה שבועות פרסם תאגיד התקשורת הציבורי החדש 'כאן' משחק אינטרנטי ממכר, שנועד להמחיש ולהנגיש את נבכי תקציב המדינה לציבור. המשחק הפך לוויראלי, ורבים מאזרחי ישראל נהנו מהעשרה פוליטית. סיפורו של מערך הכבאות מלמד, שוב, שתקציב המדינה הוא דבר אחד, ביצוע תקציב המדינה הוא דבר שני, ואופן השימוש בכסף הוא דבר שלישי.