מי מסתיר את האמת על עבירות מין נגד נשים יהודיות?

חברי הכנסת הערבים עושים הכל לטשטש, להכחיש ולהשתיק את הדיון על עבירות מין של ערביי ישראל ופלסטינים כלפי נשים יהודיות. האם גם נציגי המשטרה שותפים לשערורייה?

אל תדברו על ערבים. חברי הכנסת טיבי וסלימאן בדין השבוע בוועדה. צילום: מרים אלסטר /פלאש90

"הדיון הזה הוא ניצול מביש של תופעת ההטרדות המיניות למטרות הסתה גזענית ברורה ולהפצת שקרים", כך אמרה חברת הכנסת עאידה תומא־סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, לקראת הדיון שהתקיים בוועדה ביום שלישי האחרון בנושא "עבירות מין ביישובים מעורבים". הדיון התמקד בתופעה של עבריינות מינית בערים חיפה, ירושלים, עכו, נצרת־עילית, רמלה ולוד שבהן מתגוררים יהודים לצד ערבים. הדיון, שהתקיים ביוזמת חברות הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), ענת ברקו (הליכוד) וח"כים נוספים, נערך למרות התנגדותה הנחרצת של יו"ר הוועדה, ותוך קולות מחאה נמרצים מצד חבריה לרשימה המשותפת.

במרכז הדיון התקיים ויכוח על היקף התופעה, והאם משטרת ישראל מסתירה או מטייחת את נתוני האמת. על רקע טענות כלליות של נציגי המשטרה, שהוצגו ללא מסמכים או נתונים מוצקים, הציגה ח"כ מלינובסקי מסמך של משטרת ישראל והשב"כ העשוי להעיד על היקף התופעה וחומרתה הרבה. המסמך, שנמסר לח"כ מלינובסקי באדיבות עו"ד רוני אלוני־סדובניק ובחסות חוק חופש המידע, מפרט את היקף מעשי האלימות מצד פלסטינים תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים נגד נשים יהודיות בין השנים 2014-2006, ובהן עבירות רבות דוגמת רצח או ניסיון לרצח, השלכת בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, חבלה גופנית ועוד. בין היתר כולל המסמך גם התייחסות פרטנית לעבירות מין שביצעו ערבים מיו"ש וירושלים כלפי נשים יהודיות באותן שנים. אף שהוא עוסק רק בעבירות שבוצעו על ידי תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ולא כולל נתונים מלאים על ערביי ישראל, המסמך מלמד כי מדובר בתופעה רחבה ועמוקה בהרבה מכפי שניסו להציג במשטרה.

עיון במסמך שהגיע לידי 'מידה' חושף את היקף התופעה: מספר עבירות המין של פלסטינים כלפי יהודיות בין 2006 ל־2014 עומד על 533 מקרים, מתוכם 70 מקרי אונס. בנוסף, מהנתונים המופיעים במסמך עולה כי עבירות המין מהוות למעלה ממחצית (51.6 אחוז ליתר דיוק) מכלל אירועי האלימות של פלסטינים כלפי נשים יהודיות בתשע השנים הנחקרות. במילים אחרות, המסמך של המשטרה ושל השב"כ מצביע על דפוס ברור שלפיו תקיפה מינית מהווה מרכיב ראשון בחשיבותו באופי הפשיעה של פלסטינים מיו"ש וממזרח ירושלים כלפי נשים יהודיות.

אף שהמסמך הופק בידי משטרת ישראל, ראש מדור נפגעי עברה באגף החקירות של המשטרה, סנ"צ איילת אורנשטיין, הודתה בפני חברי הוועדה כי לא הכירה את המסמך או את הנתונים הנכללים בו. היא ציינה אמנם כי היא מתקשה לקרוא את המסמך מפני שלא הודפס באופן מיטבי (טענה שהיה בה ממש), אך למרות זאת טרחה לציין כי "בהערכה גסה מדובר על 200 עבירות מין" של ערבים כלפי יהודיות. כאמור, המספר המופיע במסמך גבוה בהרבה.

"צר לי שמשטרת ישראל עיוותה וסילפה את הנתונים בדיון ולא התייחסה למספרים ולנתונים שהיא עצמה מסרה כראוי", אומרת ח"כ מלינובסקי, "המשטרה מציינת שחלה ירידה במקרים, מבלי לציין מספרים קונקרטיים". בעקבות הדיון פנתה מלינובסקי בשאילתא דחופה לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, בבקשה שהמשטרה תספק נתונים על מספר התקיפות המיניות של ערבים נגד יהודיות משנת 2010. "התופעה קיימת, ואסור למשטרה ולגורמים אחרים להתעלם ממנה בשם הפוליטיקלי־קורקט", אומרת מלינובסקי.

533 עבירות מין של ערבים כלפי יהודיות ב-9 שנים; המסמך של המשטרה והשב"כ שהוצג בוועדה. לחצו להגדלה

"מצווה לתקוף יהודייה"

"הבת שלי וחברות שלה סופגות קללות ויריקות על בסיס יומי", סיפרה א', אם לילדה מאזור הגבעה הצרפתית בירושלים, שהציגה בפני חברי הכנסת עדויות כתובות של בתה וחברותיה, בכיתות ז'-ח', על הנעשה מחוץ לכותלי בית הספר. "ערבי הוריד את המכנסיים באוטו והסתכל עלינו", כתבה ילדה אחת, שסיפרה גם כי באחד הימים הוריד אותה נהג האוטובוס בכניסה לכפר עיסאוויה, במקום בכניסה לבית הספר. "הלכתי משם ממש מהר לבית הספר. הייתי מפוחדת כי היו שם 10 ערבים בני 17 שהסתכלו עלינו ושרקו".

ילדה אחרת כתבה כי "ערבי עשה לידנו שירותים בכוונה", ועל מקרה אחר סיפרה כי "ערבים צעקו מהחלון של האוטו, קיללו אותנו ורצו שנבוא איתם". ילדה נוספת ציינה כי אחד מערביי האזור "נגע בי", ובתגובה "ביקשתי ממנו שיפסיק וברחתי. התהפכה לי הבטן. זה מפחיד". הילדות ייחלו לכך "שיפסיקו להטריד אותנו", ותהו "למה אי אפשר ללכת ברחוב בלי שיעשו לי משהו?"

חלק מהילדות סיפרו כי התקשרו למשטרה בעקבות המקרים, אך לטענת אחת מהן "המשטרה לא עשתה כלום והערבים נסעו אחרינו באוטו שלהם". לדברי א', מכיוון שמדובר בילדות בנות 13-12, "לא כולן מקשרות בין זה שפגעו בהן לזה שהן יכולות או צריכות להתקשר למשטרה". עם זאת היא ציינה כי במקרים שבהם המשטרה שלחה כוחות לאזור הכניסה לבית הספר, המטרידים נעלמו. "הבעיה היא שהם פשוט מחכים לבנות בתחנת אוטובוס, שם כבר אין משטרה", הסבירה. "המשוואה פשוטה – איפה שיש משטרה, יש ירידה בהטרדות".

עדות קשה במיוחד הייתה זו של ענת קאפח מלוד, שסיפרה כי לפני ארבע שנים הותקפה בתה, שהייתה אז בת 14, בידי ערבים בפרדס סמוך לבית המשפחה. "ארבעה בני מיעוטים תפסו את הבת שלי שניסתה לברוח", סיפרה האם בקול חנוק, "היא הותקפה מינית, וכל הזמן פיה נחסם. התוקפים אמרו שזו מצווה וגאווה בשבילם לתקוף אותה בגלל שהיא יהודייה. איבדתי ילדה של שמחת חיים, שהבטחתי להגן עליה, והיום היא עם חרדות וסיוטים". רק אחד משלושת התוקפים נמצא עתה מאחורי סורג ובריח, בעוד שני האחרים שהיו קטינים בעת ביצוע המעשה חמקו ממאסר.

שתי צעירות יהודיות מירושלים שהשתתפו בדיון סיפרו כי הן סופגות קללות, שריקות ויריקות מצד ערבים. "הטענה של המשטרה על 'ירידה' בכמות העבירות לא מעידה על כלום", סיפרה אחת מהן, "יש הרבה שלא טורחות להתלונן כי לא יקרה עם זה כלום. הסטודנטיות היהודיות הן טרף קל במאבק הלאומי. אל תעצמו עיניים". שרה לורקט משכונת ארנונה בירושלים, שסיפרה כי בעבר הותקפה מינית בידי ערבים, תהתה בקול חנוק: "למה אני צריכה להתבייש להגיד שהתוקפים ערבים? למה אסור לי לצאת לריצה או לעלות על אוטובוס בלי לפחד שיטרידו אותי ויקללו אותי? אני מדברת בשם כל הבנות היהודיות שמוטרדות על ידי ערבים, ופוחדות לדבר כדי שלא יאשימו אותן בגזענות".

"ערבי הוריד את המכנסיים באוטו והסתכל עלינו"; מכתב של אחת הילדות מהגבעה הצרפתית

"למה את משתיקה אותנו?"

הקריאה לא להתעלם מתופעת ההטרדות המיניות של פלסטינים נגד יהודיות עברה כחוט השני אצל כל הנשים היהודיות שהופיעו בדיון. מנגד, רוב מוחלט של הח"כים שדיברו בוועדה ביקשו להוריד את הנושא מעל סדר היום. יו"ר הוועדה תומא־סלימאן, למשל, בחרה אחרי הדיון להאשים דווקא את לורקט, פעילה בתנועת 'סטודנטיות למען הר הבית', כי היא מ"הימין הקיצוני" וכי עדותה על התקיפות המיניות שחוותה נועדה "להתסיס את האווירה".

תומא־סלימאן הוסיפה כי יוזמי הדיון "ניסו לעשות הון פוליטי על גבן של נפגעות תקיפה מינית, וזו הבושה האמתית". לדברי הח"כית מהרשימה המשותפת, "יהודיות שמוטרדות על ידי ערבים זה כמו ערביות שמוטרדות על ידי גברים יהודים. אני מכירה גם מקרים כאלו. אין קשר ללאום, למעמד, לצבע או לקבוצה, אלא לשוביניזם נגד נשים". יו"ר הוועדה גם פנתה למתלוננות שהדגישו את מוצאם הערבי של התוקפים, וקראה להן: "אל תיתנו לעשות על גבכן הון פוליטי".

בדיון נכחו גם נשים יהודיות מנצרת עילית שביקשו להעיד על ההטרדות המיניות שהן חוות מצד ערביי האזור, אך בסופו של דבר לא ניתנה להן זכות הדיבור. אחת מאותן נשים מנצרת עילית הטיחה בפני יו"ר הוועדה תומא־סלימאן בזעם: "את, אבירת זכויות האדם של הנשים, למה את משתיקה אותנו? תמשיכו למרוח את הזמן. לא נותנים לי לספר את הסיפור האישי שלי. פשוט ביזיון".

תומא־סלימאן, שהקימה בעבר את העמותה "נשים נגד אלימות", לא הייתה הח"כית היחידה שבימים כתיקונם נושאת את דגל הפמיניזם, אך הפעם הביעה התנגדות נחרצת לעצם קיום הדיון בעבירות מין נגד נשים יהודיות. חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ תיארה את הדיון כ"מופע גזענות הזוי", והאיצה ביו"ר הוועדה תומא־סלימאן "לא לתת יד" לקיום דיון העוסק בעבירות מין, וטענה כי דיון כזה הוא "כתם נוסף ושיא שלילי חדש לכנסת". לא פחות.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, שסירבה בעבר לקיים בוועדה שהיא עומדת בראשה דיונים בנושאים הקשורים לחיילות צה"ל בטענה כי הצבא "אינו על סדר יומי", לא יכלה הפעם לשעות לעצתה של זנדברג וקיימה בכל זאת את הדיון. זנדברג, בדומה לכלל חברות האופוזיציה, לא הופיעה לדיון. למעשה, חברות הכנסת היחידות שנשאו דברים היו מלינובסקי וברקו.

"היעדרותן הבולטת לעין של חברות הכנסת מהשמאל מוכיחה שטובת הנשים בישראל היא מהן והלאה", אמרה מלינובסקי, "בעודן מדברות גבוהה גבוהה ראינו שכאשר מגיעים למעשים, הצורך להיראות טוב ולהישמע פוליטיקלי־קורקט גובר על טובת אזרחיות המדינה וביטחונן".

מי שכן הגיעו לדיון והשתתפו בו באופן פעיל הם חברי סיעת הרשימה המשותפת. מלבד היו"ר תומא־סלימאן, חמישה חברים נוספים מהרשימה שהם כמעט מחצית מכלל חבריה בכנסת, כולל היו"ר איימן עודה, ביקשו את זכות הדיבור בדיון. לטענת ח"כ ברקו, תומא־סלימאן "הביאה כתגבור" את חברי מפלגתה כדי שידברו "על כמה עצם הדיון הוא מיותר, כי מבחינתם הרי אין בכלל בעיה כזו. הכי טוב מבחינתם לטאטא את הבעיה הזו מתחת לשטיח".

ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת טען למשל כי הניסיון לייחס רקע לאומני לתקיפות מיניות "ראוי לבוז", ומהווה "תאוריה אנטישמית נגד הציבור הערבי". ח"כ טיבי תהה בפני יוזמות הדיון בוועדה מדוע לא זימנו דיון גם אחרי הפרסומים בעניינו של תא"ל אופק בוכריס, וכאשר ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו כינה את תופעת עבירות המין "פיגוע לכל דבר", האשים אותו ח"כ זחאלקה בכך שמדובר ב"אמירות שהיה אפשר לומר בגרמניה, על יהודים באירופה". ח"כ דב חנין מהרשימה המשותפת הוסיף כי "ההיסטוריה שלנו, היהודים, מלאה בדוגמאות בהן היהודים הוצגו כמאיימים על הנערות האריות. לכן כל כך מרגיז לראות חברי כנסת שמנסים לעשות שימוש במערכה החשובה הזו למטרת הסתה נגד ערבים".

חושפות את נתוני האמת. חברות הכנסת ברקו ומלינובסקי. צילום: יונתן זינדל /פלאש90

"אלפי נערות מפוחדות"

גם ארגוני זכויות האדם שהופיעו בוועדה השתתפו במחול ההכחשה. עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, טענה כי זהות המטריד אינה רלוונטית. "הפגיעה בנשים מכל מעמד ומכל סוג חוצה מגזרים ותרבויות", אמרה קליין. "הניסיון לצמצם את זה לתופעות של מי המטריד חוטא לעיסוק של מניעת ההטרדה המינית כתופעה חברתית. ההתבוננות במשקפיים פוליטיים חוטאת למציאות".

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית נתמך בין היתר על ידי הקרן החדשה לישראל, המממנת בין היתר את ארגוני השמאל הקיצוני 'בצלם', 'יש דין', 'הוועד נגד עינויים' ו'שוברים שתיקה'. בנוסף, בין השנים 2013-2008, לפני כניסתה לכנסת, כיהנה מיכל רוזין ממרצ כמנכ"לית האיגוד. במאי 2012, בעקבות האונס המזעזע בגן העיר בתל אביב, כתבה רוזין מאמר שבו נמנעה מלציין את זהות התוקף – פלסטיני משכם – וטענה כי פגיעות מיניות מתרחשות "בכל קבוצות האוכלוסייה… בקרב מיעוטים אתניים, בעלי אמונה דתית או נטייה מינית". בדצמבר לפני שנה הוכר האונס בגן העיר כ"אירוע איבה" על רקע לאומני, ולאחרונה קורבנות אונס נוספות שהותקפו על ידי פלסטינים הוכרו על ידי המדינה כנפגעות טרור.

מטרידה במיוחד היא העובדה שגם נציגת המשטרה נתנה לכאורה יד להכחשת התופעה. סנ"צ אורנשטיין, שלא הכירה את נתוני המשטרה שנמסרו על פי חוק חופש מידע על עבירות מין של פלסטינים מיו"ש ומירושלים, טענה במקביל כי חלה ירידה במספר האירועים שבהם חשוד לא־יהודי ביצע עבירת מין כלפי יהודייה בתוך תחומי הקו הירוק. אך מעבר לטענה כללית מסוג זה ולהכחשת טענות חברות הכנסת המגובות במסמכים, לא סיפקה אורנשטיין נתונים סטטיסטיים בנושא. בתגובה להערות חברות הכנסת שדרשו הצגת נתונים מוצקים, הורתה היו"ר תומא־סלימאן שלא להפריע לסנ"צ אורנשטיין במהלך דבריה, וביקשה שנתוני המשטרה יועברו לידיה.

בתגובה לפניית 'מידה' מסר דובר הוועדה לקידום מעמד האישה כי עד למועד כתיבת שורות אלו, הסטטיסטיקה שעליה התבססה נציגת המשטרה טרם הגיעה לידי הוועדה או לידי ח"כ תומא־סלימאן.

ראוי להקשיב היטב לדבריה של ענת קאפח, שבתה הותקפה בידי ארבעה ערבים כשהייתה בת 14. "אני מסתכלת לכולכם בעיניים", אמרה קאפח בקול חנוק לנוכחים בדיון. "מערך ההסברה במגזר הערבי לוקה בחסר. בערים המעורבות קל לצעירים הערבים לבוא אלינו (ליהודים). יש אלפי נערות מפוחדות בכל רחבי הארץ. צריך לדאוג שהן לא יעברו את החוויה שעברה הבת שלי. אסור לכם לשתוק".

תגובת משטרת ישראל:

"אנו דוחים בתוקף את הטענה להטעיה מצד נציגת המשטרה. הנתונים שהוצגו על ידי מי ממשתתפי הוועדה אינם משקפים בשום אופן את הסוגיה אליה נדרשה נציגת המשטרה להתייחס או את הנתונים הרלוונטיים עליהם התבססה. נתוני המשטרה הרלוונטיים עליהם הסתמכה הקצינה יימסרו לוועדה בהמשך לדיון בהתאם לבקשת יו״ר הוועדה".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. לא יהיה לזה סוף אלא בדרך של הפעלת כוח כחוק. מאחר שהערבים מבינים רק את שפת הכוח.

    1. רק לשם ההשוואה בואו ניזכר מה ערבים עושים לערבים שעושים דברים כאלו

  2. אומנם "פגיעות מיניות מתרחשות בכל קבוצות האוכלוסייה… בקרב מיעוטים אתניים, בעלי אמונה דתית או נטייה מינית". אבל אצל הערבים מדובר בתופעה המונית הרבה יותר.

    בנוסף, מעבר למה שצף ועולה, ההשפעה העיקרית של התופעה היא במה שנשים נימנעות לעשות: ללכת למקומות מסויימים, בשעות מסויימות וכו'.

    אני מזמין את מיכל רוזין ויתר האידיוטיות השימושיות ללכת בגפן מספר פעמים, בכפר ערבי כלשהו, מצד אחד למשנהו.

  3. המשטרה חזקה על יהודים שמכבדים את החוק ולא מתנגדים לשוטרים. על אלה קל לשוטרים. כשזה מגיע לאוכלוסייה הערבית מה יש פה להסתיר… המשטרה מפחדת. המשטרה מפחדת מערבים כי השוטרים פחדנים ותמיד אמיצים על ילדים טובים. מספיק לראות איך אוזקים נער יהודי עם ידיים מאחורי הגב , שאת העבריין הערבי שיש הצדקה למאסרו הם מלווים כשאוחזים בזרועו בלבד. למי עוד נמאס להיות מופלה במדינתו שלו על ידי שוטרים מבני עמו? איך נהיה ששוטרים מגנים על עבריינים או לכל הפחות לא מעוניינים להתמודד מולם ?!

  4. מדהים , אישתי למדה בעיברית בהר הצופים והעירה שהסטודנטיות מוטרדות כל הזמן בצורה מילולית או אחרת. אם יהודי היה עושה את מה שהם עושים הוא היה בכלא, אבל לערבים מותר הרי אף אחד לא מתעסק איתם. ביום שבת של אחד מחברי הכנסת מהשמאל תותקף אולי אז מישהו יתעורר

  5. זו לא הפעם הראשונה בה מחלת הפוליטיקלי קורקט של השמאל, מונעת ממנו להכיר במציאות. נשות שמאל שהוטרדו מינית, כשבאו לסייע למפגינים הערבים בבילעין ונעלין, נדרשו לשתוק ולא להתלונן, כי זה "פוגע במאבק הפלסטיני". אז אם הפוליטקאים ממרץ מבטלים את כבוד נשות המחנה שלהן כדי לא לפגוע במוסלמים אהובי נפשם, מה הפלא שהם אדישים גם לכבודן ולבטחונן של נשים יהודיות שלא שייכות לשמאל?

  6. הכתבה הזו היא דיווח חשוב מאין כמותו, אך.כדי להוכיח שלא מדובר בגזענות צריך להביא נתונים שמראים עבירות כאלו יותר כלפי יהודיות מאשר כלפי ערביות ויותר מאשר בתוך המגזר היהודי.
    הכתב כושל בכך שאינו מביא נתונים, אשר לדבריו חייבת המשטרה לספק תחת חוק חופש המידע.

    1. אמת, ראוי שיחררו את זה לעומק, אל הבעיה היא שכל המשאבים ניתנים לארגונים שלא מוכנים להתעסק בבעיה הספציפית הזו

  7. הגדיר זאת יפה ד"ר מרדכי קידר (אם יש תואר יותר מפרופסור, זה מגיע לו) בהרצאה קצרצרה שנשא במושב חברות כנסת מהליכוד בעניין זכויות האישה (משנת 2011) במילים החדות הללו:"לפי השקפת המוסלמים, כבודו של האב מונח בין ערכי בתו" עד כאן לשונו, ואידך זיל גמור בסרטון שם.
    זהו ג'יהאד וטרור לכל דבר, וצריך לחסל אותם בכל תוקף, כל הכבוד לאותו עורך דין שגילה את הדברים, בושה למשטרה שמסרבה להודות בדברים הברורים כשמש.

  8. מסקנה אחד: במקום שבו אין משטרה , להפריט את השיטור לאזרחים: נשק, אזיקים , פטרולים, עיכובים , מוצבים , רכב סיור וכו'!

    1. אין "להפריט את השיטור" אלא לאפשר לאזרחים להתגונן. דרוש "התיקון השני לחוקת ארה"ב" גם אצלנו.

  9. עוד דבר, כאן רואים שכל התיימרותה של סולימאן הזו לעמוד בראש ועדה לזכויות האשה, הוא עלה תאנה על היותה אנטי ציונית אסלאמית, שאם חס וחלילה יבוא היום וחזונה יתגשם, מה שילבישו לה על הראש בכוח זה לא יהיה חג'אב או עבריה, זה יהיה שקית של זבל, וההמשך ידוע. אז אנא מוסלמים התפקחות ותבינו שאם אתם רוצים להמשיך לחיות כמו שאתם חיים עכשיו, הרבה יותר טוב מהיהודים, אז בבקשה להחריש, לפני שעבור עליכם כוס…

  10. אני רק שאלה. אתם לא האתר הזה שמתנגד ל״פוליטיקה של זהויות״? או שזה מוגבל רק לנושאים מסויימים?

    1. זה אחד מהאתרים האלה שמסתמכים עם עובדות. אני מבין שזה קשה לחלק מהקוראים. אם גם נפשך רגישה מכדי לקרוא על פשיעה לאומנית, גש אל פינת הניחומים בהנחיית "אל האופק".

    2. נפשי לא רגישה כל כך, זה האינטלקט שלי שרגיש לסתירה הלוגית. לטעון למשל נגד הפליה מתקנת בטענה שאין לקדם או להפלות יחידים עקב השתייכותם לאוכלוסיות מסויימות, אפילו אם סטטיסטית האוכלוסיות האלו חלשות, ואז לבוא אם טענות עמו במאמר הזה נראה לי, איך לומר, לא ממש קונסיסטנטי.

  11. הרבה משפחות יהודיות מתרחקות מישובים מעורבים כי לא רוצה שערבים יטרידו את הבנות שלהם.
    אגב בשיטה הזאת הערבים המוסלמים גירשו את הערבים הנוצרים מבית לחם ורמאללה.

  12. ענת קפאח אמרה בקול חנוק שמערך ההסברה במגזר הערבי לוקה בחסר. אני אסביר לכם מה חסר. כדור בראש לכל ערבי שיציק לילדה ברחוב – זה מה שחסר. שום שפה אחרת לא מובנת. די להתייפייפות. השמאל מחליא אותי. הם פשוט בהזדהות מוחלטת עם מחבלים נאלחים ונגד בני עמם. כמה כסף משלמים להם בשביל ההתנהגות האכזרית הזאת?