ג'יי־סטריט פתחה בקמפיין נגד השגריר המיועד לישראל דיוויד פרידמן, כי הוא קרא לה בעבר 'קאפו'. מסתבר שזה מאוד מעליב את שדולת השמאל הקיצוני שמפלרטטת עם איראן ועם חמאס, ומעניקה במה לשונאי ישראל
עו"ד דיוויד פרידמן, המינוי המיועד של טראמפ לשגריר בישראל, עוד לא עבר שימוע אחד בסנאט וכבר שדולת השמאל הקיצוני ג'יי־סטריט עושה עליו סיבוב. בהודעת הגינוי שפרסמה השדולה מיד עם היוודע המינוי נכתב כי פרידמן "תקף את היהודים הליברלים שתומכים בפתרון שתי המדינות וכינה אותם 'גרועים יותר מקאפו'". משפט זה צוטט על ידי כלי תקשורת שונים ובהם למשל ה'ניו יורק טיימס', ורבים בישראל ובעולם מיהרו להביע מחאה נמרצת.
אלא שכך נראה ספין בהתהוות: מי שיקרא את טורו המקורי של פרידמן באתר ערוץ 7 יגלה שהוא לא תקף "יהודים ליברלים שתומכים בפתרון שתי מדינות"; פרידמן תקף את ג'יי־סטריט דווקא, את היהודים שהם "כמו ג'יי־סטריט" ואת נשיא השדולה ג'רמי בן־עמי באופן ספציפי.
האם שדולת השמאל הקיצוני היהודי־אמריקני מייצגת את כל תומכי פתרון שתי המדינות? ודאי שלא. אבל כך נוח להם להציג זאת, בעיקר כשהם מריצים על חשבונו של פרידמן קמפיין גיוס תחת הכותרת "הוא קרא לכם קאפו'ס". טוויסט אירוני משהו, למקרה שעוד יש ספק בנוגע ליושרה של ג'יי־סטריט.
במאמר נוסף פרידמן הסביר את עצמו ואף החמיר את הטון. ג'יי־סטריט, הוא כתב, הם לא כמו קאפו. הקאפו פעלו תחת כפייה מצד הנאצים, ואילו ג'יי־סטריט עושים את העבודה בהתנדבות:
האם תומכי ג'יי־סטריט גרועים כמו קאפו? למען האמת, התשובה היא לא. הם אפילו גרועים בהרבה מקאפו – אותם יהודים שהסגירו את אחיהם במחנות ההשמדה הנאציים. הקאפו מתמודד עם נסיבות אכזריות יוצאות דופן, ומי יודע מה כל אחד מאיתנו היה עושה באותן נסיבות כדי להציל אדם אהוב? אבל ג'יי־סטריט? הם רק עורכי דין זחוחים שפועלים להשמדת ישראל מהספות האמריקניות הנוחות והבטוחות שלהם. קשה לדמיין מישהו גרוע יותר.
אפשר להסתייג מההשוואה הזו, ובאופן אישי אני סבור שאת תחביב ההשוואה לנאצים ולשואה בוויכוחים פוליטיים מוטב להשאיר לשמאל (עיינו ערך חוק גודווין). אין צורך לחזור לתקופות אפלות כדי להראות שג'יי־סטריט היא שדולה אנטי־ישראלית מובהקת הפועלת כלובי שמאל קיצוני, מקלה על חייהם של אויבי ישראל ומצדיקה טרור, וכל זאת תוך שהיא מתהדרת בכסות יהודית ליברלית. מעשיה ואמירותיה לאורך השנים מעידים על כך בצורה הטובה ביותר.
יד ביד עם השדולה האיראנית
אפשר להצביע למשל על התמיכה חסרת הפשרות של ג'יי־סטריט בהסכם הגרעין עם איראן, בניגוד גמור לעמדת רוב מוחלט של הציבור הישראלי ונבחריו. למרות הביקורות משמאל על הדרך שבה קידם נתניהו את העמדה הישראלית מול הממשל האמריקני, סקרים בישראל הראו שההסכם נתפס על ידי רוב הציבור כסכנה לביטחון המדינה וכצעד שיקדם את איראן לעבר יכולות גרעיניות. גם פוליטיקאים משמאל הזהירו כי יש בו לא מעט בעיות. אך בתמיכתה באובמה סיפקה ג'יי־סטריט חותמת כשרות יהודית לקידום ההסכם.
ג'יי־סטריט חתמה כבר בשנת 2014 על עצומה למען הסכם הגרעין, לצד שורה של ארגוני שמאל רדיקלי כמו 'CODEPINK'– ארגון שמאל פמיניסטי רדיקלי שניהל קמפיינים למען חמאס ונגד "המצור על עזה" ו"חומת האפרטהייד", ושכמה ממנהיגותיו נפגשו עם אחמדינג'אד ב־2008 אחרי ביקורו באו"ם. על עצומה זו הייתה חתומה גם השדולה האיראנית בוושינגטון, 'המועצה הלאומית האיראנית־אמריקנית' (NIAC). ג'יי־סטריט שיתפה פעולה עם NIAC שנים לפני כן, במטרה למנוע אפשרות של תקיפה צבאית או החמרת הסנקציות הכלכליות על איראן. כבר בשנת 2009 פעלו יחד ג'רמי בן־עמי וראש NIAC ד"ר טריטה פרסי נגד הסנקציות, ובין הארגונים נרקמו קשרים חמים לאורך השנים.
הקמפיין הנלהב של ג'יי־סטריט הדהד שוב ושוב את המסר של הבית הלבן, "הסכם או מלחמה", שהתגלה מאוחר יותר כספין מבית מדרשו של בן רודס (ממציא "תיבת התהודה"). באותו שלב בהחלט היו על השולחן חלופות אחרות, כמו למשל הסכם טוב יותר מזה שהציע אובמה. פרופ' אלן דרשוביץ, שלא נמנה עם הצד הימני של המפה הפוליטית ותומך בפתרון שתי המדינות – בוודאות לא קאפו, גם לשיטתו של פרידמן – הוסיף ואמר כי לא רק שג'יי־סטריט חותרת נגד העמדה הישראלית, היא גם "מערערת את העמדה האמריקנית מול איראן".
שיתוף הפעולה בין ג'יי־סטריט לבית הלבן בהקשר של הסכם הגרעין איננו בגדר השערה או קונספירציה. הדלפות ויקיליקס ממאגר המיילים של ג'ון פודסטה, יועצה של הילרי קלינטון, חשפו כי בתקופה שבה כיהן כיועצו של אובמה הוא הסתייע בג'יי־סטריט כדי לקדם את ההסכם. במייל מ־13 ביולי 2015, שכותרתו "מדינות מטרה בקמפיין של ג'יי־סטריט בנושא איראן", כתב בן־עמי לפודסטה כי "היה טוב להיפגש אתך בשישי האחרון". בהתאם לבקשתו של פודסטה פירט בפניו נשיא ג'יי־סטריט את רשימת המדינות בארה"ב שבהן מרכזת השדולה מאמצי הסברה למען הסכם הגרעין המתגבש.
-
פחות התחבר. דיוויד פרידמן. צילום מסך, חדשות 10
הצדקת הטרור הפלסטיני
גם בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שבו ג'יי־סטריט הייתה יכולה להיתלות בעובדה שגם בישראל עצמה שוררת מחלוקת לגבי הפתרון הרצוי, פעולותיה מוכיחות כי היא נמנית על הצד הקיצוני ביותר של המפה הפוליטית.
במייל אחר שנחשף בוויקיליקס כתב המיליארדר חיים סבן לפודסטה כי ג'רמי בן־עמי כתב בעבר "דברים נוראיים על היחסים בין ישראל לארה"ב". זה לא ממש מפתיע, בהתחשב באופן שבו פועלת ג'יי־סטריט. אם בסוף 2008, מיד עם תחילת מבצע 'עופרת יצוקה', מיהרה ג'יי־סטריט לקרוא לצה"ל להפסיק את האש, בפברואר 2010 השדולה כבר ארגנה משלחת לישראל יחד עם הארגון 'כנסיות למען השלום במזרח התיכון', הפעיל בקמפיין החרם נגד ישראל. בהמשך השנה, ביוני 2010, סירבו בג'יי־סטריט לחתום על מכתב ששיגרה שדולת איפא"ק לחברי קונגרס אמריקנים כדי שיגנו את משט המרמרה, משום שהמכתב "לא כלל התייחסות למצור על עזה".
בנובמבר 2011 נפגשה חברת ההנהלה של ג'יי־סטריט, קטלין פראטיס (שמאז פרשה מהארגון), עם ראשי חמאס בעזה. כשנתיים מאוחר יותר הצטרפה פראטיס לתנועת ה־BDS. בנובמבר 2012 הפעילה ג'יי־סטריט לחץ על חברי קונגרס שלא להצביע בעד חוק של הטלת סנקציות על הרשות הפלסטינית אם תשתמש בסטטוס שלה כ"מדינה" באו"ם כדי לתבוע את ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי; בינואר 2013 ערכה ג'יי־סטריט ערב מיוחד לכבוד חיילי צה"ל שסירבו פקודה, ובמרץ 2013 היא פעלה בקונגרס כדי למנוע גינוי של הרשות על הסתה נגד ישראל; ג'יי־סטריט אף תמכה במינויו של צ'אק הייגל לתפקיד שר ההגנה בזמן ששאר הארגונים היהודיים בארה"ב התנגדו למינוי, בין השאר בשל התבטאותו ב־2003 כי "ישראל שמה את הפלסטינים בכלובים כמו חיות".
במהלך מבצע 'צוק איתן' החרימה השדולה הפגנת תמיכה גדולה בישראל שנערכה בבוסטון מכיוון "שלא נשמעה בה דאגה לאבדות משני הצדדים", ומכיוון שלא צוין בה כי הדרך היחידה לנצח את החמאס "היא דרך פתרון פוליטי".
ההתגייסות של ג'יי־סטריט למען חמאס ותמיכתה בדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה גררה התבטאות חריפה ויוצאת דופן מצד מייקל אורן, עוד בתקופה שכיהן כשגריר ישראל בארה"ב. ג'יי־סטריט, אמר אורן, היא "בעיה ייחודית במובן זה שהיא לא רק מתנגדת למדיניות אחת של ממשלה ישראלית אחת, אלא מתנגדת לכל המדינִיוּיוֹת של כל ממשלות ישראל. היא מחוץ למיינסטרים באופן מובהק".
מימון מפוקפק
גם מקורות המימון של ג'יי־סטריט משמשים סוג של עדות מרשיעה. עבור קמפיין ההסכם עם איראן, למשל, זכתה ג'יי־סטריט למימון של 3 מיליון דולר מ'קרן רוקפלר'. במעין צירוף מקרים שכזה, מסתבר שאחד מנאמני הקרן, דניאל לוי, הוא ממייסדי ג'יי־סטריט, חבר במועצת הנאמנים של ארגון השמאל הקיצוני 'מולד' וחבר במועצת המנהלים של 'הקרן החדשה לישראל'. ג'יי־סטריט זכתה למענקים נוספים מ'קרן רוקפלר', לצד ארגונים קיצוניים כמו 'זוכרות', 'קול יהודי לשלום', 'עדאלה', 'גישה', 'שוברים שתיקה' ועוד.
על אף הכחשותיו של ג'רמי בן־עמי, כבר ב־2010 נחשף כי אחד התורמים הכבדים לג'יי־סטריט הוא המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס, טייקון העמותות. אגב קאפו, סורוס הודה בעבר שהחרים רכוש של יהודים עבור הנאצים בתקופת השואה. סורוס, נזכיר, מתחזק מערך עמותות אדיר בכל רחבי העולם כאשר בישראל זוכות לתמיכתו עמותות כמו עדאלה, שוברים שתיקה, יש דין, מחסום ווטש, בצלם וכן הלאה.
תחקיר שפורסם בעבר בג'רוזלם פוסט אף חשף כי ג'יי־סטריט קיבלה תרומות מגורמים מוסלמים וערבים, בהם אישים הקשורים באופן ישיר לשדולה האיראנית בוושינגטון. תודו שהופתעתם.
שופרו של השמאל הקיצוני
בכנסים של ג'יי־סטריט ניתנת במה לגורמים קיצוניים ולהתבטאויות הקשות ביותר נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בכנס שערכה השדולה בשנת 2011, למשל, ניתן היה למצוא ברשימת המשתתפים דמויות כמו פעילי ה־BDS שרה בנינגה, מראשי הארגון 'סולידריות שייח ג'ראח', רבקה וילקומרסון ומוסטפה ברגותי, וגם את פעיל השמאל הרדיקלי עו"ד מיכאל ספרד.
בכנס ג'יי־סטריט ב־2015, שסוקר בהרחבה ב'מידה', אפשר היה לשמוע התבטאויות כמו "אם ננתק את הקשר בין המונח 'ציונות' לעצם הרעיון של 'מדינה יהודית', יהיה לנו קל יותר", וכן: "אפשר לדמיין מצב שבו בבית הלאומי היהודי אנחנו נהיה מיעוט מוגן, ללא קשר למי שיכהן בשלטון". את האמירה הזו השמיעה מרשה פרידמן הקשישה, ח"כית לשעבר מטעם מפלגת 'רצ'. ג'רמי בן־עמי קרא בנאום הפתיחה לארה"ב להפעיל לחץ חיצוני על ישראל, ובאמצעות "תמיכה אמריקנית בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם לשים סוף לסכסוך".
אפשר להמשיך ולהוסיף שמות וציטוטים, אבל התמונה ברורה. אלה הקולות שנשמעים באכסניה הזו, וזוכים למחיאות כפיים נלהבות.
אז לא, אל תקראו להם 'קאפו'. יש לנו מספיק כינויים אחרים לאידיוטים שימושיים, מצדיקי טרור ופוסט־ציונים.
ממאמר המערכת של 'הארץ' מאתמול:
על אנשי הארגון המתון ג׳יי סטריט, המשקף את עמדותיהם של ישראלים רבים, אמר שהם ״גרועים מקאפו״, ביטוי העלול להסית לאלימות נגדם.
מעבר לדברי הבלע הרגילים, תמיד מרענן לראות הארץ מגדיר מיהו מתון ומי קיצוני.
אני תוהה כבר שנים מתי בדיוק עברנו את הנקודה שבה אופוזיציה הפסיקה להיות לגיטימית מתוך בחירה, והחליטה להחליף את העברת הביקורת, נוקבת ככל שתהיה, בהעברת נאמנותה לצד השני בשם ההתנגדות הפוליטית. האם היתה נקודה כזו? האם היה זה תהליך מתגלגל? ואיך נראה השמאל לפני שהקומוניזם השתלט עליו? ואיך נראה מישהו שמעביר ביקורת, מבלי להפוך לאחרון מלחכי הפינכה של גרועי הרוצחים?כי אני כבר לא זוכר. מתי בדיוק איבד השמאל את שפיותו והקשר שלו לעולם שלנו? הייתי רוצה מדי פעם, למען השם רק מדי פעם, להיות מסוגל להזדהות עם משהו שהשמאל אומר. להסכים עם אמירה או דבר ביקורת. זה הפך לגמרי בלתי אפשרי.
זה כל כך מטריד וכל כך מפחיד, וגם כל כך מזיק. מעבר לזה שכמעט וכבר לא ניתן לשמוע שום דבר חכמה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ברמה עולמית (!), הרי שיש כאן בעיית עומק נוספת; הימין אינו מושלם (וואו, הפתעה גדולה! מה לעשות, כולנו אנשים). אבל בהיעדר גוף שפוי שיעביר עליו ביקורת עניינית, אין ברירה אלא למסור את כל הכוח לימין. ככל שהשמאל מתחרפן יותר, כך הימין מגיב בעצמו בקיצוניות הולכת וגוברת. ככל שהשמאל מתחפר יותר ברעיונותיו המוטרפים, כך רעיונות בעייתיים בלשון המעטה של הימין מצליחים לעבור גם כן, ולו רק משום שבאופן יחסי הם נראים שפויים (וזה נכון, באופן יחסי הם שפויים יותר, אבל לאורך זמן בהחלט עלולים להגיע למקום לא בריא). זו תנועת מטוטלת, ואת המחיר נשלם כולנו. התינוק יעוף עם המים.
האם השמאל ישכיל להתעורר ולשוב אלינו מתישהו? האם יחזור לקחת על עצמו את האחריות, ולקיים אופוזיציה ראויה שתשמש כאיזון וכבלם במערכת? להפסיק להשתולל ולהתחיל שוב לפעול כנגד השתוללות? ממה שאני רואה עכשיו בישראל ובאירופה, דווקא ההיפך הגרוע מכל קורה: הטירוף של השמאל נמשך ודוחק גם את אחרון המתונים חזק ימינה. ככה בדיוק מחזירים לקדמת הבמה את הארגונים הלאומניים שהכרנו מההסטוריה הלא-כל-כך רחוקה. ואנחנו גם יודעים, שאלה גם אלה לא טובים ליהודים, או לתרבות המערבית כולה.
אני ימני, פוליטית וכלכלית, ואני מודאג. ריח מלחמה נישא באוויר.
מסכים עם כל מילה. הרדיקליזציה של השמאל משרתת רק את הימין הרדיקלי. במקום לקבל ימין מתון מקבלים ימין משיחי המצדיק את מה שהשמאל אומר עליו. כולנו יודעים שלמעשה השמאל הקיצוני והימין הקיצוני נפגשים בסוגיות המהותיות, מדינת כל אזרחיה וכו', והשאלה איך מייצרים בלם כנגד הרדיקליזציה. אני אישית התפקדתי לליכוד מתוך ניסיון לאזן אותו, אבל נראה לי שהליכוד בסחרור. מי שלמעשה מנהל את הקואליציה זה בנט.
תגובה מעולה. השמאל בארץ ובעולם הקצין והתחרפן עד כדי כך שלא נותר שמאל מתון כמעט בכלל.
וכמובן תגובת הנגד היא שבירה חזקה ימינה. לדעתי התהליך התחיל לפני כעשור וכהונת אובמה היתה
הטריגר שהוביל אל הרדיקליות.
לגבי השבירה ימינה והיהודים – נגמרו הימים שליהודים אין לאן לברוח. מהבחינה הזאת אני לא מודאג.
לשאלתך: ״אני תוהה כבר שנים מתי בדיוק עברנו את הנקודה שבה אופוזיציה הפסיקה להיות לגיטימית מתוך בחירה, והחליטה להחליף את העברת הביקורת, נוקבת ככל שתהיה, בהעברת נאמנותה לצד השני בשם ההתנגדות הפוליטית. האם היתה נקודה כזו?״ יש תשובה אחת, קצרה וקולעת למציאות:
שמעון פרס, סברא ושאטילה, כל השאר היסטוריה.
זו התשובה האחת והיחידה שהיא הנכונה.
כאשר אגואיסט אופורטונוטיסט רע מעללים זה נוצח בקלפי הוא בחר מרצונו הטוב והחופשי להסתייע בקבוצות שוליים שהם מחוץ לקונסנצוס ובמקביל בישויות זרות עם אינטרסים זרים שישמחו להיעזר בו לקידום האנג׳דות שלהם, ודרכן להיות מוצב בקדמת הזירה הפוליטית הפנימית של מדינת ישראל וכבונוס נוסף ליהנות ממסעות, פגישות, מסיבות, פרסים וכל שאר התענוגות שאויבי ישראל יכולים לספק לו.
זו האמת האמיתית לאמיתותה.
ארור האיש וארור זכרו לנצח נצחים עדי עד.
מה לנו וליהודים בארהב? הם כלל לא מבקרים בישראל וכל מטרתם הרס המדינה. מי צריך אותם ולמה?
ולמינים לא תהיה תקווה
השגריר המיועד צודק לחלוטין. ארגון שלכם גרוע יותר מקאפו !!!!
לדעתי הג'יי סטריט יותר גרועים מהקאפו.
כי אנשי הקאפו מכרו את אחיהם היהודים מתוך כפיה של הנאצים.
מה שאין כן הג'יי סטריט ,שמוכרים את אחיהם היהודים לאוייבי היהודים מתוך בחירה חפשית,ומתוך שנאה תהומית לאחיהם היהודים.
כדאי לזכור שנשיא ג'יי סטריט, ג'רמי בן-עמי, היה בעבר מנהל התקשורת של הקרן החדשה לישראל ומנהל משרד יחסי הציבור "בן-אור תקשורת" יחד עם אוריאלה בן-צבי – אשתו של העיתונאי דניאל בן-סימון אשר שימש ח"כ של מפלגת העבודה. אלה לא סתם עובדות "מקריות" אלא שיקוף של הדרך בה פועלות מפלגות "מחנה השלום" נגד המחנה הלאומי: באמצעות פעילות שהיא כביכול לא-פוליטית ואשר ממומנת על ידי מדינות זרות באמצעות הון עתק המשולם לרבבות משת"פים ישראלים.
למה חייבים לדחוף את השואה לכל ויכוח? למה הסגנון העלוב והמסית הזה? זכותו של פרידמן למתוח ביקורת נוקבת אבל בבקשה בסגנון מכובד והגון.
המילה "קאפו" כבר מזמן אינה מוגבלת לעיסוק בנושא השואה ויש לה משמעות של "שטינקר יהודי" (כמו שהמילה "מסית" – כפי שאת בטח יודעת – כבר אינה מוגבלת לציון אדם שעוסק בהסתה אלא משמשת לסימון אנשים כדי שאפשר יהיה לסתום להם את הפה).
Cicero summed it up nicely here:-
"A nation can survive its fools, and even the ambitious. But it cannot
survive treason from within. An enemy at the gates is less formidable, for he
is known and carries his banner openly. But the traitor moves amongst those
within the gate freely, his sly whispers rustling through all the alleys, heard
in the very halls of government itself. For the traitor appears not a traitor;
he speaks in accents familiar to his victims, and he wears their face and their
arguments, he appeals to the baseness that lies deep in the hearts of all men.
He rots the soul of a nation, he works secretly and unknown in the night to
undermine the pillars of the city, he infects the body politic so that it can
no longer resist. A murderer is less to fear. The traitor is the plague"
להשוות את מופרעי ג'יי סטריט לקאפו זה לעשות עוול גדול לקאפו המסכנים.
גודווין או לא, פרידמן צודק ב-100% – ג'יי סטריט הם קאפו בהתנדבות.
אני אישית סולד משימוש בביטויי שואה שלא לצורך (ע"ע בנימין "הכל זה כמו בשואה" נתניהו), אבל כשחבורת יהודים במימון שונאי ישראל מכנים את הארגון שלהם "פרו ישראל" וחוברים לאויבינו נגדנו, הביטוי פשוט הולם אותם.
עוד שיטה בולשביקית לטנף על נתניהו: לדחוף את השם שלו בכל הקשר שלילי, כאילו בדרך אגב. מתי בדיוק נתניהו אמר "הכל זה כמו בשואה"? ממתין לתשובת א"ק (אקטיביסט קומוניסט).