"החברה הפלסטינית מכורה לאלימות"

ד"ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה ומבכירי המזרחנים בישראל, נמצא זה שנים מתוקף מומחיותו האקדמית בקרבה למעגל מקבלי ההחלטות בישראל. שיפטן נחשב לאישיות מרכזית בהכשרת הדרגים הבכירים במערכת המדינית והביטחונית, ומקיים מגעים רצופים ואינטנסיביים עם מדינאים ועם גורמים מקצועיים בחו"ל בענייני המזרח התיכון. מחקריו עוסקים בין היתר ביחסי ישראל עם שכנותיה, המעורבות של המעצמות במזה"ת ומערכות היחסים בין מדינות ערב השונות.

בפרסומיו מעניק שיפטן תשומת לב לחתירתם של חלק נכבד מהפלסטינים, משני עברי הקו הירוק, ל"השבת מחוגי השעון ההיסטורי אל התקופה והתנאים שבהם לא הייתה מדינה יהודית", כפי שכתב בספרו האחרון ועב הכרס, 'פלסטינים בישראל' (הוצאת זמורה ביתן, 2011).

פיגוע הדריסה שביצע אתמול (ראשון) בירושלים מחבל תושב שכונת ג'בל־מוכאבר בבירה, שבו נרצחו ארבעה חיילי צה"ל ונפצעו למעלה מעשרה, מהווה בעיני שיפטן תזכורת נוספת למחויבות העמוקה והאדוקה של הפלסטינים להגשמת חזונם – השמדת ישראל.

"האלמנט האחרון שאפשר לייחס לפיגוע בארמון־הנציב הוא הפתעה", אומר שיפטן בראיון ל'מידה'. "החברה הפלסטינית מכורה לאלימות. רצח יהודים נחשב בה בגדר פולחן, והכוהנים המשמשים בה בקודש הם הרוצחים".

לא מופתע מהברבריות

שיפטן, המגדיר עצמו מפא"יניק, תומך בחלוקת ירושלים ובפינוי כ־100 אלף מתיישבים מיהודה ושומרון במסגרת נסיגה חד־צדדית, תוך השארת כוחות צבא באזור ("אני רוצה ניתוק מלא מהפלסטינים, לא רוצה לראות אותם", הוא מסביר). עם זאת הוא מדגיש כי לטרור הפלסטיני אין קשר להרחבת התנחלויות או לדיווחים על מעבר אפשרי של שגרירות ארה"ב לירושלים.

"אין קשר בין הטרור הפלסטיני לצעדים שישראל עושה או לא עושה, או לזהות הנשיא שיושב בבית הלבן", הוא מבהיר. "מדובר במוטיבציה בת למעלה ממאה שנה להמאיס על היהודים את הרצון לחיות בארץ ישראל. הפיגועים הם תוצר ישיר של הסתה מצד הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, כאשר כל מי שהורג יהודים הוא בחזקת גיבור קדוש ששמו מונצח בבתי ספר ובכיכרות הערים, ומשפחתו זוכה למימון נכבד".

רק ביום ראשון שעבר, מזכיר שיפטן, נערך בבית־לחם מצעד שבו נישאה תמונתה של דלאל מוגרבי, המחבלת הפלסטינית שהנהיגה ב־1978 את חוליית המחבלים שביצעה את הפיגוע בכביש החוף שנרצחו בו 35 ישראלים, בהם 12 ילדים, והנחשב עד היום לאחת מהתקפות הטרור הקשות ביותר בתולדות מדינת ישראל.

"מוגרבי זכתה לכבוד מלכים על כך ש'זכתה' להרוג יהודים רבים בפיגוע בודד", אומר שיפטן, "ובאיזה שם בחרו הצועדים כדי לתאר את אותה תהלוכה? 'צעדה למען השלום', כמובן. צריך לזכור דבר נוסף: אם הפלסטינים מפעילים דרך קבע אלימות קשה איש כנגד אחיו או אחותו, אז אין כל סיבה להניח שדווקא כלפי היהודים הם ינהגו אחרת".

מעבר לפיגוע עצמו, רבים הזדעזעו מצהלות השמחה של פלסטינים ברשתות החברתיות למראה הסרטון של המשאית דורסת את החיילים.

"לצערי, גם במקרה זה אין מה להיות מופתע. כאשר הברברים יוצאים לחלק סוכריות ברחוב או צוהלים ברשתות החברתיות, אף אחד, לא מההנהגה הפלסטינית ולא מהרחוב הפלסטיני, יוצא נגדם ואומר 'החוגגים לא מייצגים אותנו'. מעולם לא ראינו פלסטינים מפגינים למען השלום, בדרישה שהמנהיגים שלהם יתרככו בדרישותיהם כדי להגיע להסכם עם ישראל. ישנם כמובן פלסטינים בודדים שיגנו פיגועים, אך הקולקטיב הפלסטיני מחונך על ברכי האתוס שהריבונות היהודית בפלסטין צריכה להיות מחוסלת ויהי מה, וכי כל האמצעים כשרים להשגת היעד. חביבים עליהם במיוחד האמצעים האלימים".

"גטאס ובל"ד הם אויבי ישראל"

הפיגוע בארמון־הנציב הציף מחדש את היחסים המורכבים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי במדינת ישראל, שרבים מתוכו מזהים עצמם כפלסטינים. נכון לכתיבת שורות אלו, חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, ובהם היו"ר איימן עודה, לא השמיעו הודעת גינוי לפיגוע הדריסה בבירה.

השתיקה שגזרו על עצמם עודה וחבריו למראה רצח ישראלים בדם קר מצטרפת לתופעות חמורות נוספות, כמו עמידתם של ח"כים ערבים לדקת דומייה לזכרם של מחבלים, גינוי החלטה המגדירה את חיזבאללה כארגון טרור, תמיכה נלהבת של חד"ש במשטר אסד הרצחני, ולאחרונה גם סיוע לכאורה של ח"כ באסל גטאס לטרור, באמצעות הברחת טלפונים סלולריים לידי מחבלים פלסטינים המרצים עונשי מאסר בישראל.

בספרו המקיף על סוגיית ערביי ישראל, 'פלסטינים בישראל', כתב שיפטן כי רבים מבני הדור הצעיר של ערביי ישראל סבורים כי "ראוי, מוצדק ואפשר להיאבק" בישראל "בכל האמצעים האקטיביים, לרבות האלימים". סקרים מהעשור הקודם ששיפטן פרסם בספרו הצביעו על כך שרבע מהמוסלמים תושבי ישראל ראו בפיגועי ההתאבדות באינתיפאדה השנייה, שבהם נרצחו קרוב לאלף ישראלים, אמצעי מאבק לגיטימי. בנוסף, למעלה מ־45 אחוזים מערביי ישראלי אישרו כי לא היו פועלים כדי למנוע רצח של יהודים על רקע לאומני.

שיפטן תיאר בספרו את הגישה של רבים מערביי ישראל לאוכלוסייה היהודית כ"מאבק שנתפס כמשחק סכום אפס". בספרו התייחס שיפטן גם ל'מסמכי החזון' שלאחרונה מלאו עשור לפרסומם, ובהם פרסה הנהגת הציבור הערבי בישראל את עקרונות היסוד המנחים של המיעוט הערבי בישראל. לדברי שיפטן, מסמכי החזון, שזכו לתמיכה של כ־90 אחוז מקרב ערביי ישראל, מאופיינים ב"שלילת הלגיטימיות של מפעלו הלאומי של העם היהודי מעיקרו, באופן המרמז שרק חיסולו יוכלו לתקן את המעוות".

בהתייחסו לחברי הכנסת הערבים כתב שיפטן כי "מי שמבקש לעצמו מאבק של מנהיגות" בחברה הערבית בישראל, "יתקשה לזכות בתמיכה ציבורית רחבה… אם ישלול את המאבק שנועד לקעקע את המדינה היהודית".

במה שיכול להיראות כהוכחה לצדקת ניתוחו של שיפטן, הצהיר יו"ר הרשימה המשותפת, איימון עודה, בנאומו בוועידת הפת"ח האחרונה כי "הקמנו את הרשימה המשותפת כדי שנוכל להפעיל את כל כובד משקלנו בסיוע לעם הפלסטיני". עודה תיאר את יו"ר הרשות הפלסטינית, המסית יומם וליל לרצח ישראלים, כ"אחי הגדול", והבהיר כי חברי הכנסת הערבים רואים באבו־מאזן את מנהיגם. "אנחנו לא לבדנו, נמצאת איתנו הנהגה לאומית עמוקה שאבו־מאזן מייצג אותה", אמר יו"ר הרשימה המשותפת, המייצגת את מרבית אזרחי ישראל הערבים.

בשבועות האחרונים, כאמור, נחשף כי חבר מפלגתו של עודה, ח"כ גטאס, הבריח לאסירים ביטחוניים טלפונים סלולריים, והוא צפוי בקרוב לעמוד לדין בגין עבירות בטחוניות. "גטאס וחברי בל"ד הם אויבי ישראל במובן השלם והמלא של המילה", אומר שיפטן. "ההצטעצעות שלהם במונחים של 'זכויות אדם', בעודם מזדהים עם החלקים המתועבים ביותר בעולם הערבי, מעוררת בחילה. במידה מסוימת אני שמח שגטאס עשה מה שעשה, כדי שלאף אחד לא יהיה ספק שמדובר באויב של מדינת ישראל ושמקומו בבית הסוהר".

אתה חושב שהחברה הערבית רואה בחומרה את מעשהו של גטאס?

"פחות בחומרה מהאופן שבו היהודים רואים, אבל אני לא אתפלא אם יש רוב בחברה הערבית שמתנגד למעשיו של גטאס. מרבית הערבים אזרחי ישראל אינם רוצים להיות מזוהים עם סיוע פעיל לטרור".

שיפטן אמנם חתם את ספרו מלפני כשש שנים באמירה פסימית בנוגע לעתיד היחסים בין יהודים לערבים בישראל, אך בעוד הח"כים הערבים הולכים ומקצינים, שיפטן טוען כי קיים פתח לשינוי חיובי דווקא ברחוב הערבי בישראל. "התופעה שנקראת 'האביב הערבי' יצרה שינוי עמוק אצל הערבים בכל המזרח התיכון, שאת השלכותיו הדרמטיות נראה בשנים הקרובות" הוא מסביר, "בישראל השינוי הזה הוביל לפיכחון אצל ערבים רבים, המעריכים הרבה יותר את החיים שיש להם כאן, למרות האפליות השונות שמהן הם סובלים ושעלינו לתקן אותן. הם גם מבינים שבזכות מדינת ישראל החיים שלהם טובים הרבה יותר מאלו של שכניהם במזרח התיכון – דווקא משום שהם חיים במדינה יהודית, ולא באחת ממדינות ערב הרבות הפרוסות באזור".

כחיזוק לטענותיו נסמך שיפטן על סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה באוגוסט האחרון, שבו הצהירו 55 אחוז מקרב הנשאלים, תושבי ישראל הערבים, כי הם "גאים להיות ישראלים". בנוסף, 54 מהנשאלים הביעו תמיכה במלחמתה של ישראל בטרור, ו־47 אחוז אף הביעו אמון בצה"ל. "אלו נתונים מדהימים, שונים בתכלית מאלו שהופיעו לפני עשור", הוא אומר.

האם נזכה לראות בקרוב מפלגה ערבית שיכהנו בה ח"כים המכירים בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית?

"לצערי זה לא יקרה בזמן הקרוב. מרבית אזרחי ישראל הערבים עדיין מרגישים שכדי להיות גאים וזקופים הם צריכים לבחור בנציגי ציבור שיגידו דברים מתועבים על מדינת ישראל, גם אם בפועל דעותיהם על המדינה שונות בתכלית. זה תהליך שצריך להבשיל. מה שכן, אני פחות פסימי משהייתי בעבר, מכיוון שישנן מגמות חיוביות. אופטימיות, אם בכלל, תתפתח בטווח הרחוק יותר".

"חלקים בשמאל ויתרו על הדמוקרטיה"

שיפטן מותח ביקורת חריפה על הקמפיין האגרסיבי שמפעילים ארגוני שמאל קיצוני דוגמת 'בצלם' או 'שוברים שתיקה', במימון 'הקרן החדשה לישראל', שמטרתו להזמין לחץ בינלאומי על ישראל שתסיג את כוחות צה"ל מיו"ש ו"תסיים את הכיבוש".

"השמאל העמוק לא מבין שכפיית התערבות בינלאומית על ישראל לא תיעצר בסוגיית הבנייה בהתנחלויות, אלא תגלוש גם להתערבות בסוגיות ביטחוניות", מדגיש שיפטן. "הכפייה הבינלאומית עלולה לסנדל את הפעילות ההתקפית של ישראל, ולגרום למצב שהטרור מהגדה וממזרח ירושלים יסכן את ישראל במובנים אופרטיביים, בעוצמות הרבה יותר גבוהות מאשר היום. טמונה סכנה גדולה בסיטואציה שבה אזרחים רוצים לכפות על מדינתם מהלכים המתפרשים על ידי רוב מוחץ מהציבור כמסוכנים לביטחונו. מרבית הציבור הישראלי מודע לעובדה שהכיבוש שעליו מדברים ארגונים כמו 'בצלם' אכן אינו מלבב בלשון המעטה, וכי הוא כרוך בחיכוך בלתי פוסק בין צה"ל לאוכלוסייה אזרחית פלסטינית ואף גובה מישראל מחיר דיפלומטי יקר. אך בניגוד לאנשי השמאל העמוק, הציבור גם מבין שפעולות הסיכול והמנע שכוחות הביטחון מבצעים מדי לילה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מצילות את חייהם של ישראלים רבים, בין היתר של אותם אנשי שמאל עמוק".

אתה מאמין לראשי 'שוברים שתיקה' ו'בצלם' כאשר הם טוענים כי הם פועלים מתוך מניעים פטריוטיים?

"אני חושב שרוב רובם של אנשי השמאל שמזמינים לחץ בינלאומי לא רוצים להביא לחורבנה של המדינה, אלא באמת ובתמים חושבים שהם מועילים לישראל. המציאות כמובן הפוכה. במבחן המעשה, אותם ארגונים ואנשים ויתרו על הדמוקרטיה הישראלית. הם כבר לא יכולים לטעון על עצמם שהם דמוקרטים. בגרמניה הנאצית אתה יכול לומר שסותמים לך את הפה, ולכן אין ברירה אלא להזמין לחץ מבחוץ. מי שטוענים בישראל של 2017 שאין להם זכות דיבור אלו מטורללים גמורים. אנשי עיתון 'הארץ' שטוענים שישראל פשיסטית, צריכים להסביר את האבסורד איך במדינה פשיסטית יוצא לאור עיתון שמאשים את המדינה בפשיזם. חלקים גדולים בשמאל פשוט ויתרו על הניסיון לשכנע את הציבור הישראלי בצדקת דרכם. זה מצער אותי מאוד".

כמי שמגדיר עצמו מפא"יניק, מה לדעתך השמאל הקיצוני מפספס?

"הם לא מבינים שככל שנגרום לפלסטינים להאמין שהם לא ישלמו מחיר על מעשיהם, התיאבון שלהם להזיק לנו רק יילך ויגדל. אם לא הייתה מלחמה ב־1967 הייתי מוותר על נוכחות בכותל, אבל מרגע שהערבים והפלסטינים פתחו במלחמה, חשוב לי שזה יעלה להם בנקודה שהכי כואבת להם – באדמה. לא אכפת להם מבני אדם, רק מטריטוריה. בגלל זה לא ארד מרמת הגולן, ואשאר בכל מקרה בגוש עציון, מעלה אדומים ואריאל. אני לא שואל את הפלסטינים לדעתם אלא כופה עליהם את רצונותיי, אחרי שהם הוכיחו לי היטב שאין בדל של סיכוי להגיע איתם להסדר".

לפני ההתנתקות יעצת לשרון לסגת מכל רצועת עזה, כולל התוחמת הצפונית וציר פילדלפי. עכשיו אתה מטיף לפינוי 100 אלף מתנחלים מיהודה ושומרון. יש שיגידו שלא למדת את הלקח.

"ההתנתקות הייתה הצלחה, וזאת למרות שידעתי במאה אחוז של וודאות שחמאס ישתלט על השטח ויפעיל משם טרור נגד ישראל. החברה הישראלית חזקה יותר בלי עזה, ואין אדם שפוי שירצה לחזור לעזה. זו השורה התחתונה, והיא החשובה. המנהרות הן בפירוש לא בעיה אסטרטגית. רציתי שהישראלים יבינו שגם אם נפנה 100 אחוז מהשטח, הפלסטינים יוכיחו שהרצון שלהם להרוג אותנו חזק מהרצון שלהם לבנות את חייהם".

שלום זו מילה גסה בעיניך?

"כן, אין כל סיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים. בגלל זה צריך להתנתק מהם. אני רוצה להישאר בגושי ההתיישבות ולפנות 100 אלף מתנחלים מחוץ לגושים, אבל להשאיר את צה"ל בשטח כדי למנוע טרור. אין לי צל צלו של ספק שאם גם הצבא ייצא מהשטח, חמאס או ארגונים גרועים יותר ישתלטו על האזור ואז נהיה מוכרחים לכבוש מחדש את יהודה ושומרון, אבל הפעם נישאר שם לנצח. זה חלום הבלהות של השמאל. אני לא רוצה לחיות יחד עם הפלסטינים, לא רוצה שיעבדו כאן ולא רוצה לשמוע סיפורי דו־קיום על בוס ישראלי ועובדים פלסטינים. המזרח התיכון זה לא האזור שאני רוצה לחיות בו מבחינה כלכלית, חברתית או תרבותית. אני יודע ש'הארץ' ואנשי השמאל הרומנטי לא אוהבים התבטאויות כאלו, אבל זה מה שטוב לישראל".

"העזיבה של אובמה היא חגיגה גדולה לישראל"

לא סתם חוזר שיפטן ומזכיר את עתון 'הארץ'. בעקבות המגעים הרצופים שהוא מקיים עם מדינאים ועם גורמים מקצועיים רמי דרג בארה"ב ובאירופה, הוא אומר כי "הנזק ש'הארץ' גורם לישראל בעולם גדול מאוד".

איך הנזק הזה מתבטא?

"ישנם לא מעט אנשים באירופה ובארה"ב, בראשם הנשיא היוצא אובמה, שמחזיקים בהשקפת עולם מסוכנת שלפיה הפגנת חולשה היא כוח, וכי יש בחולשה כדי לקנות רצון טוב. אותם חסידי התקינות הפוליטית אוהבים לומר דברים שנעימים לאוזן. גם אם הם לא בהכרח עוינים לישראל, הם רואים בקו המערכתי של 'הארץ' מעין אישור לכך שלאותה השקפת עולם אוטופית ומנותקת יש קונים רבים גם בישראל.

"הבורות המוחלטת של אובמה בנוגע לחברה הישראלית הובילה אותו לחשוב ש'הארץ' משקף חלק חשוב בחברה הישראלית, ולא מיעוט זניח וקל־משקל כפי שזה במציאות. אובמה ודומיו מניחים שקוראי 'הארץ' ומנכ"ל 'בצלם', המופיע במועצת הביטחון ומפציר מהעולם ללחוץ על ישראל, מייצגים את הישראלים 'הטובים והנאורים'. לכן, מהלך כמו אי־הטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבל בברכה ב'הארץ' ובשמאל העמוק, משרת לפי הרציונל של ממשל אובמה את ישראל 'הנאורה'. במציאות, אי־הטלת הוטו היא מהלך פתטי בעל פוטנציאל נזק הרסני לישראל".

אובמה פעל במכוון להזיק לישראל, או אולי דווקא לנתניהו באופן אישי?

"היה כאן כנראה גם אלמנט רגשי, אבל מדובר בעיקר בהמשך ישיר למדיניות החוץ ההרסנית של אובמה, שלאורך שמונה שנות כהונתו הקפיד לשגות בכל החלטה שקיבל. יש לאובמה תפיסה פרימיטיבית לגבי ביטחון ישראל. הוא חושב שביטחונה של ישראל תלוי בסיוע אמריקני של 38 מיליארד דולר ובמטוסי F-35. זה כמובן עוזר מאוד, אבל אם הבחירה היא בין הכסף והמטוסים, ובין פגיעה דרמטית במעמדה של ישראל בעולם בגלל אי־הטלת וטו, מתוך הזיה בלתי ניתנת למימוש שהשלום בין ישראל לפלסטינים יקודם אם הישראלים יפסיקו לבנות בגילה או ברמות, היה עדיף שישאיר אצלו את המיליארדים ואת המטוסים. הנזק לביטחון הלאומי של ישראל היה קטן יותר במקרה כזה.

"אובמה פשוט לא קורץ מהחומר שממנו עשויים נשיאי ארה"ב", טוען שיפטן. "הוא מעולם לא התאים לתפקיד. הוא יצר מציאות בלתי נסבלת שבה בעלי בריתה של ארה"ב חוששים, בעוד אויביה של אמריקה מאושרים. הסיבה היחידה שהוא הטיל סנקציות על איראן הייתה הפחד שלו שישראל תתקוף את מתקני הגרעין של האיראנים, וכאן מגיע קרדיט גדול לנתניהו שהכין את הכלים לקראת מתקפה ודאג לוודא שהאמריקנים יידעו שהוא מתכונן לתקוף, גם אם הוא לא בהכרח עמד לעשות זאת בפועל. מנגד, הנאום של נתניהו בקונגרס היה מיותר, אבל גם הרבה פחות מזיק מהחשיבות המוגזמת שמייחסים לו".

טראמפ הוא בשורה טובה לישראל?

"קודם כול, עצם זה שאובמה הולך זו חגיגה גדולה למדינת ישראל. ייקח שנים רבות, אם בכלל, לתקן את הנזק האדיר שהוא עשה ברחבי העולם, ובעיקר במזרח התיכון. לגבי טראמפ, אף אחד לא יודע איך הוא ינהג. לא היה נשיא כזה בבית הלבן בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. אני מניח שהוא לא ימשיך במגמת חיזוקה של איראן ומנגד החלשת מצרים, סעודיה וניסיון להחליש את ישראל. מעבר לכך, השאלה אם נשיא ארה"ב תומך בישראל או לא היא משנית. ארה"ב צריכה קודם כול נשיא חזק שיחזיר לאמריקנים את כושר ההרתעה, ואז גם ישראל, כאחת מבעלות הברית הקרובות ביותר לאמריקנים, תפיק מזה רווח".

טראמפ יוכל לתקוע מקלות בגלגלי ההסכם עם איראן?

"כן. אובמה אמנם טעה לא להכליל את ניסויי הטילים הבליסטיים בהסכם הגרעין, אך ארה"ב יכולה להטיל סנקציות על איראן בגלל ניסויים אלו, המהווים הפרה מפורשת של החלטות האו"ם. סנקציות כאלה יקשו מאוד על איראן להמשיך לתמוך בארגוני טרור נגד ישראל".

מהו האתגר הגדול ביותר שמחכה לישראל בעידן טראמפ?

"ניתוק הקשר בין רוסיה לחיזבאללה. אם ייערך סבב נוסף בינינו ובין חיזבאללה, ישראל חייבת להמיט חורבן על מדינת לבנון. אך אם פוטין יחליט שהוא רוצה להצטייר כמגן העולם הערבי, רוסיה עלולה לפרוס טילים מתקדמים (S-300 ו-S-400) ברחבי לבנון שיקשו מאוד על חיל האוויר להמיט חורבן כזה. מדובר באיום גדול מאוד על ישראל. בתקופת אובמה, ארה"ב התקפלה בכל פעם שרוסיה הפגינה שרירים. לכן, האופן שבו טראמפ ינהג ברוסיה, בעיקר בנקודות חיכוך במזרח אירופה, ישליך גם על ההתנהלות הרוסית במזרח התיכון".

מהי התחזית שלך לגבי עתידה הביטחוני של ישראל?

"אני מאוד אופטימי. הביטחון הלאומי של ישראל הרבה יותר טוב מאי־פעם, וזאת למרות הסכנות האורבות לנו. מדינת ישראל מתחזקת מהר יותר מהמגמות השליליות נגדה. צלחנו את שמונה שנות אובמה בבית הלבן, ומתוך ידיעה אני יכול לומר שבקרב מנהיגים רבים באירופה קיימת הבנה הרבה יותר גדולה מבעבר של הצורך לנקוט באמצעי ביטחון מול טרור. בניגוד להיסטריה המשתקפת מהתקשורת, אני חש שהציבור הישראלי רציונלי, בוגר ושקול מתמיד, וכי הסיכוי של השמאל העמוק או הימין הקיצוני לעצב את דמותה של המדינה שואף לאפס. אלו בשורות מצוינות לישראל".