אבו מאזן לא מסוגל לספק את הסחורה

יו"ר הרשות הפלסטינית שולח את נציגיו לפריז לדבר על "שתי מדינות", בזמן שאין לו שליטה אפילו על תנועתו שלו. זה כבר לא רק הפילוג בין פת"ח לחמאס, אלא יריבות אלימה בתוך הפת"ח עצמו

פופולריות בשפל. אבו־מאזן. צילום: פלאש 90

במהלך אירוע ברמאללה לציון 52 שנה לייסוד תנועת הפת"ח, הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס כי 2017 תהיה "שנת ההכרה הבינלאומית במדינת פלסטין". עבאס שיבח את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2334 נגד ההתנחלויות, ואמר כי הוא מוכן לעבוד בשיתוף פעולה עם הממשל החדש של דונלד טראמפ "כדי להשיג שלום באזור".

אלא שבעוד עבאס וסגניו חוגגים ברמאללה, לפחות 11 פלסטינים נפצעו בתגרה שפרצה בין פלגי הפת"ח היריבים ברצועת עזה. על פי מקורות ברצועה, הקטטה פרצה בין נאמני עבאס לתומכי מוחמד דחלאן, בכיר הפת"ח המנודה. העימות בין הצדדים, שהיה האלים ביותר זה שנים רבות, הוא סימן נוסף לקרע הגדל והולך בפת"ח. יתר על כן, הוא מהווה עדות לכך שעבאס הולך ומאבד את השליטה בתנועתו. שוטרי חמאס שהיו בזירת האירוע לא התערבו כדי להפריד בין הנצים, פעילי הפת"ח.

התגרה בעזה חושפת את השקר בטענתו החוזרת ונשנית של עבאס כאילו הפת"ח מאוחד וכי ביכולתו להוביל את הפלסטינים למדינה. לא ייאמן, עבאס מבקש לקבל הכרה עולמית במדינה פלסטינית, בשעה שהלהבות בחצר האחורית שלו מאיימות לכלות אותו ואת המשטר שלו, שיציבותו מוטלת בספק.

עבאס מצהיר שהוא רוצה לעבוד עם ממשל טראמפ להשגת שלום במזרח התיכון, בעוד שאינו מצליח להשיג אפילו שלום בית בתוך סיעתו שלו.

מנהיגות כושלת וחסרת אונים

במקביל, סקר חדש מעלה כי 64 אחוזים מהפלסטינים מעוניינים בפרישתו של עבאס. הסקר, שנערך על ידי המרכז הפלסטיני למדיניות ולחקר דעת קהל ברמאללה, הצביע גם על כך ששני שלישים מהפלסטינים אינם מאמינים כי הנהגת הפת"ח הנוכחית יכולה להשיג את שאיפותיהם.

על פי הסקר, שיעור הפלסטינים התומכים בהתפטרות של עבאס עלה בשלושת החודשים האחרונים מ־61 ל־64 אחוזים. עוד חדשות רעות מן הסקר: אילו היו הבחירות לנשיאות מתקיימות היום, אסמאעיל הנייה, מנהיג ארגון הטרור חמאס, היה גובר על עבאס בשיעור של 49 מול 45 אחוזים.

תוצאות הסקר אינן צריכות להפתיע את מי שעוקב אחר ענייני הפלסטינים בשנים האחרונות. אם לשפוט על פי הסנטימנט ברחוב הפלסטיני, יש סיבה טובה להאמין כי עבאס בן ה־81, והנמצא כבר בשנה ה־12 לכהונתו (להזכירכם, הוא נבחר לארבע שנים), איבד כבר מזמן חלק ניכר מאמינותו בקרב אנשיו. ההפתעה האמתית היא שרק 64% מהפלסטינים רוצים שיתפטר.

פלסטינים רבים רואים בעבאס אחראי באופן אישי להידרדרות המהירה והמתמשכת בזירה הפלסטינית, ובמנהיגותו הכושלת וחדלת האונים את הסיבה העיקרית להשתלטות האלימה של חמאס על רצועת עזה ב־2007. ברגע שחמאס החל לירות – כוחות הביטחון השבריריים, המושחתים והמסוכסכים של הרשות הפלסטינית התמוטטו. מבקריו של עבאס אומרים כי היעדר המנהיגות וחוסר היכולת שלו לקבל החלטות הם שאפשרו לחמאס להשתלט על רצועת עזה.

עם זאת, במהלך השנים התברר כי עבאס איבד לא רק את רצועת עזה על שני מיליון תושביה לחמאס, אלא שהוא הולך ומאבד שליטה גם על סיעתו, הפת"ח, שם. עבאס הצליח לנכר מנהיגים ופעילי פת"ח רבים ברצועת עזה (שרובם אינם קשורים בהכרח עם יריבו דחלאן) עד לנקודה שבה הפלסטינים מדברים כיום בגלוי על שני פלגי פת"ח שונים.

במקום להקדיש את מרצו לשחרור רצועת עזה מלפיתת הברזל של חמאס, עבאס ניהל בשנים האחרונות מלחמה נגד כל איש פת"ח שהעז למתוח עליו ביקורת או לקרוא תיגר על מדיניותו. בהקשר זה הוא נקט כמה צעדי ענישה, ואלה החריפו עוד יותר את המתיחות בין אנשי הארגון.

צעדים אלה כוללים עצירת תשלום משכורות והפרשות לפנסיה לעובדי פת"ח שנאמנותם לו מוטלת בספק, או שהם חשודים כמי שמזוהים עם דחלאן. בעיני עבאס, הזדהות עם חמאס היא פשע חמור פחות מהזדהות עם דחלאן (או כל אחד מיריביו האחרים בפת"ח). צעד ענישה נוסף נגד יריביו בפת"ח: עבאס נטל מהם את חסינותם הפרלמנטרית. הנפגעים העיקריים: מוחמד דחלאן, נאסר ג'ומעה, שאמי אל־שאמי, נאג'את אבו־בכר וג'מאל אל־טיראווי. עבאס קיבל החלטה זו בלא שביקש תחילה את אישורו של הפרלמנט הפלסטיני, המועצה הפלסטינית המחוקקת או כל מוסד שיפוטי או מחוקק אחר. מבקריו מציינים כי הסרת החסינות היא הפרה של חוק היסוד הפלסטיני, שכן המועצה הפלסטינית המחוקקת היא הגוף היחיד המוסמך לקבל החלטה מעין זו.

כאשר מחוקקים חברי פת"ח מחו נגד צעד שרירותי זה וקיימו שביתת שֶׁבֶת במשרדי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ברמאללה, הורה עבאס לכוחות הביטחון שלו לפשוט על המתחם ולפנותם בכוח. "זוהי הפרה חמורה של זכויות המחוקקים, ואין לכך כל הצדקה", אמרה דוברת הפת"ח ברצועת עזה. "זה מעיד גם על צעדי הדיכוי שנקטו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית. המחוקקים קיימו מחאה שקטה בתוך משרדי הצלב האדום לאחר שהנשיא החליט להסיר את חסינותם. אנחנו רואים בנשיא, ראש הממשלה וכוחות הביטחון אחראים על הפגיעה בזכויות אדם וחירויות הציבור. כמו כן, אנו מגנים את שתיקת הצלב האדום לנוכח המתקפה הבזויה הזו נגד מחוקקים בתוך משרדי הצלב האדום".

הסנקציות של עבאס על מבקריו מהפת"ח דחפו אותם לזרועותיו הפתוחות של חמאס. לאחר ההחלטה על הסרת החסינות הפרלמנטרית של המחוקקים, שישה מחברי המועצה הפלסטינית המחוקקת מטעם הפת"ח השתתפו במפגש של המוסד ברצועת עזה שהתקיים בחסות חמאס. זהו מהלך ראשון מסוגו מאז 2007.

המועצה הפלסטינית המחוקקת משותקת למעשה מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה. עם זאת, הדבר לא מנע מחמאס להמשיך לקיים ישיבות פרלמנט ברצועת עזה בשנים האחרונות. עד לא מכבר, מחוקקים חברי פת"ח החרימו את הפגישות הללו, שכן הם אינם מכירים בשלטון חמאס ברצועת עזה. צעדי הענישה והנקמה של עבאס דחקו את המחוקקים חברי פת"ח להביא לשינוי בסטטוס־קוו הזה. משמעות הדבר היא שמנהיגי פת"ח ברצועה, להבדיל מעמיתיהם בגדה המערבית, מכירים בפועל בשלטונו של חמאס ברצועת עזה. אלה הן חדשות נהדרות עבור חמאס, שמנהיגה, אסמאעיל הנייה, צפוי להביס, על פי הסקר האחרון, את עבאס בבחירות לנשיאות.

לא מוותרים על "המאבק המזוין"

עם שסעים מתרחבים בפת"ח המעניקים להם רוח גבית, מנהיגי חמאס מתחילים גם לפלרטט עם מבקרים ממורמרים של עבאס שנפגעו מצעדי הענישה. לראשונה זה שנים רבות אפשרה השבוע ממשלת חמאס לאלפי חמושים של הפת"ח לקיים מצעד צבאי ברצועת עזה, לציון 52 שנה להקמת הארגון.

החמושים חברי הפת"ח שצעדו ברחובות הרצועה באדיבות חמאס אינם מתומכיו של עבאס, המפקד העליון של הארגון. תחת זאת הם מייצגים את הצד האחר של הפת"ח, זה שאינו מאמין בשום תהליך שלום עם ישראל וחולק עם חמאס את השאיפה להשמדתה. המסר שביקש פת"ח־עזה להעביר לעבאס: בניגוד לך ולפת"ח שלך בגדה, אנחנו לא נוותר על "המאבק המזוין" בישראל. "המצעד הזה שולח מסר לעבאס – הפת"ח לא ויתר על המאבק המזוין", הסביר איברהים אבראש, חוקר פלסטיני למדע המדינה.

בינתיים, עבאס נראה כמי שחי על כוכב אחר. האגו שלו מונע ממנו להפנים את החדשות שחושפים הסקרים: מרבית אנשיו מאסו בו. הוא מסרב לפקוח עיניים ולהיווכח כי סיעת הפת"ח מתפרקת לרסיסים, ומי שהיו בעבר חסידיו נכנסים כעת למיטה עם חמאס. הוא מפציר בעולם כולו להכיר במדינה פלסטינית, בשעה שנאסר עליו להתגורר בביתו ברצועת עזה. אכן, נראה כי הפלסטינים נעים לעבר "פתרון של אין מדינה" – רצועת עזה שמנוהלת בידי חמאס ופורשי פת"ח, ומן העבר השני הגדה המערבית בשליטת פלגי פת"ח שעדיין נאמנים לעבאס, בעיקר משום שהוא משלם להם משכורות.

עבאס טוען שהוא מצפה לעבוד עם הנשיא האמריקני לשם השגת שלום באזור. אך האם יש לו האומץ לומר לאנשי הממשל הנכנס של טראמפ כמה אמתות לא נוחות – למשל, שהוא הפך לנטל פוליטי על מרבית אנשיו וכי הפלסטינים מעולם לא היו מפולגים כפי שהם כעת? בקיצור, האם יעז עבאס לספר את האמת – שהפת"ח מפוצל ושהוא אינו מסוגל לנהל מדינה פלסטינית?

_____________________

המאמר פורסם באתר מכון 'גייטסטון'. מאנגלית: שאול לילוב

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. בעזה יש לטפל כמו שטיפלו בחלב ואם צה"ל אינו מסוגל לעשות זאת לבד יש לבקש עזרה מפוטין.
    כנ"ל לגבי שטחי יהודה ושומרון.
    פיתרון הבעיה של ערביי ארץ ישראל הוא מחוץ למדינת ישראל, באירופה וארצות ערב.

    1. מה שאסד עשה בחלב זה עסקים בתוך המשפחה, אם אנחנו נעשה את זה הם יקחו את זה אישית אז עדיף שלא

  2. כותבים בעברית "פלשתינאים" (פ-ל-ש-ת) ולא "פלסטינים" (גם בערבית אין באמת מילה כזו)

    המרכאות כי אין לאום כזה ולא עם כזה ולא נעליים. משום מה, בישראל גם אימצו את השקר הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – שקר שמשתמשים בו לצורך דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת היהודים היחידה בעולם.

    איפה מר הגיון, כשצריכים אותו?

  3. כנ"ל ה"גדה" – רכס הרים… יהודה ושומרון… אין שם לא גדה ולא נהר.
    גדות נהר הירדן נמצאות הרחק למטה בבקעת הירדן, מתחת לגובה פני הים.

    חוץ מהטרמינולוגיה השגויה – הכתבה הזו לא מחדשת הרבה. בכל המזרח התיכון שבטים נלחמים בשבטים אחרים ודבר זה אינו שונה ברשות ה"פלשתינאית", שאזרחיה הם בעצם בני אותם שבטים מכל המזה"ת וצפון אפריקה. האבסורד והצביעות הגדולה היא "פתרון 2 מדינות".
    – פתרון? לג'יהאד האיסלמי??

  4. מה שכדאי לשים לב, לצערי, שכמעט כל מדינה שקמה במאבק – חוותה נתונים דומים.
    גם בן גוריון שלנו לא נהנה בשום שלב מאמון הרוב במוסדות הלאומיים, אפילו לא בתוך מפלגתו. וכך היה גם במהפכות אחרות – בקום ארה"ב של אמריקה, אצל קרומוול בבריטניה, במהפכה הצרפתית. וגם אם נרחיק עדותנו לאחור, נמצא שהמאבק כולל הרבה מאד אנשים שמתוכם מעטים שורדים את כלו.
    אבל בסופו של דבר הם עשויים לנצח ולהקים מדינה. ובמקרה שלנו זו מהווה נזק גדול לענייננו, ולא חשוב אם ישלוט בה פלג זה או אחר של הג'יהאד האסלאמי.

  5. לדעתי ישנה רק אמת מידה אחת כדי לדעת אם הגיע היום בו נוכל לחתום על הסכם שלום עם הערבים בארץ ישראל
    וזה לא יהיה בזמן הנראה לעין
    כשיבוא היום והם ילמדו את הדורות הבאים שאת היהודים יש לקבל כשכנים וכבני אדם
    אז נדע שיש עם מי לדבר בצד השני
    עד אז הכל למראית עין
    או בשפת השכנים
    קאלאם פאדי

  6. מעניין שתומכי דחלאן מאשימים את אבו-מאזן באיבוד רצועת עזה לחמאס.
    ב2007 מוחמד דחלאן היה האחראי על הבטחון בעזה. בעתונות הישראלית היו שקראו לו "האיש החזק בעזה".

    עד כמה שאני זוכר, בזמן ההתקוממות של חמאס הוא היה ברלין לצורך טיפול ברכיים. (והאירוניה הזו מצחיקה אותי גם היום)