דיוני הקבינט חושפים את הבעיה החמורה של צה"ל

האבסורד כרגע הוא, שהגוף המוסמך לבקר את פעולות הקבינט הביטחוני, דהיינו ועדת החוץ והביטחון ובתוכה ועדת המשנה לענייני מודיעין, אינה רשאית לעיין בדוח הסודי של מבקר המדינה על הקבינט הביטחוני בצוק איתן. לפי נוהל מסוים, רק חברי הוועדה לביקורת המדינה רשאים לעיין בו.

אלא שמלכתחילה מבקר המדינה הוא לא סמכות לכתוב דוחות על פעולות הקבינט הבטחוני. זה לא רק בזבוז משאבים וכוח אדם ותקציבים; פעילותו האקטיביסטית של מבקר המדינה היא חלק מעולם מחדלי הביטחון של ישראל.

למבקר המדינה אין יכולת לשקול את טיב החלטותיו של הדרג המדיני העליון בהרכב של ראש הממשלה ושר הביטחון. כפי שהעיד ח"כ מוטי יוגב, ראש הממשלה אמר לו תוך כדי ניהול צוק איתן, כי בגלל חברים מסוימים בקבינט לא ניתן לנהל שם דיונים אמיתיים, ויש הדלפות שמסכנות את החיילים. הוא התכוון בעיקר לנפתלי בנט. גם הפרסומים המוקדמים בידיעות אחרונות הם חלק ממלחמת נוני מוזס בביבי נתניהו, אם למישהו היה ספק. אמנם חילופי הדברים עלולים להכות בהלם. אך הם רק חלק מהדיונים והם נועדו לספק רוח גבית להופעתו של נפתלי בנט במכון למחקרי ביטחון.

בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת רואים בפרסומים האלה מעין תזמורת שהסולנים שלה הם בנט ולפיד, שכבר התייחס בחומרה רבה לדוח לפני כמה ימים. גם סולן להקת פיקוד צפון איל בן ראובן תרם את חלקו לספין. לפי גורמים בוועדת חו"ב המערכת נדרכה לטיפול במנהרות כבר בפברואר 2014. נתניהו עשה את הדרוש בנושא.

מה שאפשר היה להסיק ממבצע צוק איתן, והוא מקבל חיזוק מהתמלילים שבכל זאת פורסמו, הוא שיש לצה"ל בעיה בצמרת הפיקוד שלו. הרמטכ"ל ושאר המפקדים הבכירים לא הציעו לדרג המדיני מספיק אופציות התקפיות, מעבר לתפיסה הכוללת של הכלה. התחושות האלה היו ברורות תוך כדי המבצע וגם לאחריו. המבצע להשמדת המנהרות ככל שהוא חשוב, הוא לא הסיפור העיקרי של המערכה. גורמים פוליטיים ותקשורתיים הופכים את זה לקיבעון וצה"ל עוד עלול לשלם על זה בעתיד.

כפי שאפשר להבין בבירור מדיווח שלי מלפני כשנה וחצי בכנס 'שורת הדין', הבעיה האסטרטגית החשובה יותר של צה"ל היתה המקדמה המשפטית שהטרור מקבל כשמתחילה מערכה צבאית. מדבריו של הרמטכ"ל כמו גם של שר הביטחון לשעבר יעלון עלה, כי יעילות ההפצצות מהאויר נמוכה. בין השאר בגלל נוהלי הבטיחות שכללו "הקש בגג" ותקשורת עם גורמים בינלאומיים ואזרחיים בניסיון להרחיק אוכלוסיה אזרחית מיעדים צבאיים. אני לא מאשים את רא"ל גנץ שעיכב את חיילי גולני בבית החולים שבסג'עיה עד שווידא שבוצע פינוי. המנהרות החשובות יותר נחפרו בידי ארגוני הלוחמה המשפטית בישראל ובעולם. אלה מתואמים עם גופים בינלאומיים ומשיגים הרתעה של פיקוד צה"ל. את זה צריך לשבור.

הברוך הנוסף זה מבקר המדינה. הוא הפך לכלי בניגוח ראש הממשלה ממניעים פוליטיים. ומשום שהוא יודע כי יקבל רוח גבית מהתקשורת במקרים כאלה הוא הולך על כל הקופה כדי לזכות בפיאור עצמי. אבל בואו נסתכל על מעורבותו של קודמו היהיר של שפירא, השופט לינדנשטראוס. צריך לומר בלי היסוס ומתוך כאב: מאז שאול מופז כל הרמטכ"לים היו בינוניים מאוד. הרמטכ"ל הנוכחי ככל הנראה מכשיר את צה"ל למבחנים קשים; נקווה שהמבחן לא יגיע כדי שנשפוט אם עשה עבודה טובה. עם ישראל משלם מחיר על מינויים כושלים. בכל תפקיד בכיר, אבל בעיקר בצה"ל.

המבקר הקודם היה אחד הגורמים שיצרו את הפלונטר הציבורי משפטי שמנע מהממשלה למנות את יואב גלנט כרמטכ"ל. רא"ל גנץ היה רמטכ"ל אהוב מאוד על החיילים. האם התאים לתפקידו כמצביא צבאי לעת מלחמה? ספק. אבל גם כך, צריך לומר שאת צוק איתן צריך לשפוט לפי התוצאות ולא לפי הדלפותיו ונאומיו של נפתלי בנט. לא היה מבצע צבאי בדור האחרון שהשיג תוצאות כל כך ברורות ומוצלחות כמו צוק איתן. והסיבה היא הפוכה ממה שנהוג לחשוב. נכון, ההתקפה על המנהרות השיגה אפקט פסיכולוגי חשוב ביותר וגם תוצאה מעשית. אך ניהול המערכה הפתוחה באורך נשימה וללא חיפושים נואשים אחר הפסקת אש, הם שיצרו את אפקט ההרתעה והשקט של היום.

בנט צודק בכך שדרושה מהפיכה בצה"ל. תפקידו של הדרג המדיני היה לייצר את הסביבה המדינית והקונסנזוס הפנימי ואת זה ראש הממשלה עשה. הוא נפנף את לחציהם של אובמה וג'ון קרי לחדול מהאש ולגשת לגישור בתיווך תורכיה וקטאר. והציבור הלך אחריו במערכה משלב לשלב. מנהיגים לפניו איבדו את הציבור במערכות הצבאיות.

ומסקנה נוספת, חיובית, אפשר להסיק מהדוח והתהודה הציבורית: בוגי יעלון היה שר ביטחון בינוני מאוד. למרות ההימור שבמינוי ליברמן במקומו, הוא יכול להתגלות כמינוי טוב. גם הוא לא עמד עדיין במשבר צבאי לאומי חמור. נקווה שגם לא יעמוד.