משפט אזריה הביא לשיאים חדשים את המשבר הערכי בצמרת צה"ל, ואת השקפת העולם המוסרנית שהשתלטה על שדרת הפיקוד שלו. לא מאוחר לתקן
גזר הדין שניתן היום לחייל אלאור אזריה מכריע בינתיים את גורלו האישי של הלוחם, עד הסיבוב המשפטי הבא. אך דווקא ביום זה חשוב להדגיש את העיקר: סיפור אזריה הוא סימפטום בלבד למחלה מסוכנת וקשה, למשבר ערכי עמוק בצמרת צה"ל.
במהלך המשפט, שנמשך כמעט שנה, נחשף הציבור בישראל לאופן שבו השתלטה על צמרת צה"ל השקפת עולם מוסרנית וטהרנית, ששיבשה מן השורש את תהליך קבלת ההחלטות ושיקול הדעת במערכת. צה"ל המיר את קוד ההפעלה שלו מאתיקה מבצעית של גוף לוחם, לתורת מוסר אוניברסלית־משפטית של ארגון שמאל.
צה"ל של היום כבר איננו מאיים – הוא "רגיש לסבלו של האחר".
צה"ל של היום כבר איננו קטלני – הוא "מקפיד על המשפט הבינלאומי".
צה"ל של היום כבר לא מנצח – הוא "ערכי" מדי.
צה"ל של היום כבר לא מביס – הוא "מוסרי" מדי.
טוב, הרי הוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם!" – ולפי ה"ערכים" של צמרת צה"ל הנוכחית, הוא חייב לעשות הכול כדי להישאר כזה. משפט אזריה חשף בפנינו את עומקו ורוחבו של הנגע המקיף את כל שדרת הפיקוד הבכירה של הצבא, הסבורה שתכלית הצבא היא לשמור על "עליונות מוסרית".
עד כדי כך שאנו שומעים מפי הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ כי במבצע 'צוק איתן' צה"ל סיכן את חייליו כדי להימנע מפגיעה באזרחי האויב, ואת הרמטכ"ל הנוכחי אייזנקוט מתריע באופן אובססיבי מפני פגיעה ב"ערכי צה"ל ורוח צה"ל". ואין צורך להזכיר את ההתבטאויות המזעזעות מפי דוברים אלה ועמיתיהם ביחס לחברה האזרחית בישראל, התבטאויות שאין איש צבא בעולם הדמוקרטי שהיה מעז להעלות על דל שפתיו.
צמרת הצבא היום היא פלקט אחיד של הדהוד "ערכים מוסריים" שנלמדו בסמינריונים של האקדמיה וגופים כמו מכון הרטמן והמכון הישראלי לדמוקרטיה, ונציגיהם בהכשרות הפנימיות של הצבא. המסרים הללו חדרו עמוק; קשה למצוא היום בצבא דעה אחרת. היחידים שמעזים לצאת נגד השינוי הדרמטי שחל באתוס הבסיסי של הצבא הם קולות מחוץ למערכת.
האתוס החדש הזה מעורר את זעמם של רבים מאזרחי ישראל. הם חשים שהדרישה שמציבים ראשי הצבא מהם ומילדיהם, שיסתכנו ויסכנו את קרוביהם בשם ערכים אוניברסליים מופשטים ושנויים במחלוקת, היא ההפך מכל דבר צודק ונכון שהם מכירים. המתח הזה הגיע לשיאים חדשים ומופרכים במשפט אזריה, כמו למשל הטענה שהושמעה בהכרעת הדין ולפיה גם אם הייתה בזירה סכנה מהמחבל – אסור היה לאזריה לירות בו.
משפט אזריה מציב את צה"ל בצומת דרכים. בדמוקרטיה הצבא איננו הריבון אלא העם, והעם רוצה לדעת: איזה צה"ל יהיה לנו? האם יהיה לנו צבא שחותר למגע, שמסיים אירועים מבצעיים במהירות הגבוהה ביותר, שלא לוקח סיכונים מיותרים על חשבון חיי אזרחים ורֵעים לנשק, שאיננו רואה במחבל מסוכן עובר אורח חף מפשע, שאיננו נוטש אף פעם לוחם בחזית, ושמדגיש את האחווה הלאומית והשוויון בין לוחמים?
או שמא ינצח צה"ל 2.0, צה"ל שנבנה בהשפעת אנשים כמו אסא כשר, מוטה קרמניצר, זהבה גלאון ויולי נובק? צה"ל שנוטש לוחם מצטיין בגלל סרטון של 'בצלם', שמוביל לוחם באזיקים למשפט בכיכר העיר, שעורך קמפיין אינטנסיבי להרשעתו בתוך הצבא ומחוצה לו, שמשבש עדויות ומדיח עדים רק כדי להוכיח שהוא "ערכי"? צה"ל של אליטה מנוכרת ומתנשאת, שרואה באזרחי ישראל "כנופיות" עם פוטנציאל נאצי ודאעשי?
על פי דיווחים שונים, "אפקט אזריה" כבר נותן את אותותיו בשטח, והמשבר שאליו נקלע הצבא עשוי עוד להעמיק. מלאכה רבה בפנינו בדרך לריפוי הצבא, ולהשבת אתוס הלחימה ורוח הקרב לצה"ל. הירייה בחברון שפילחה את הצבא צריכה ויכולה להיות גם יריית פתיחה לתיקון השבר הערכי בצמרת צה"ל.
כדי להיגמל מאלכוהוליזם צריך קודם כל להודות שיש לך בעיה. אנחנו לא שם. הבכירים בצבא ואנשי התקשורת עדיין מזמרים באוזנינו את אותן סיסמאות על "טוהר הנשק וערכי צה"ל". סימן שהם לא הפנימו את הזעם של העם שמרגיש חסר הגנה. העם שמבין שנצטרך להתרגל לג'יהאד יומיומי ואף גרוע מכך מכיוון שהמערכת – קרי הצבא, ומערכת המשפט לא רוצים ולא מסוגלים לייצר הרתעה שתיצור שקט.
השאלה היא האם משפט אזריה יגרום לזעזוע הנדרש כדי שצה"ל יודה סוף סוף שיש לו בעיה? בעיה של ערכים הפוכים. שהוא מחנך לערכים הלא נכונים. העם מזמן הבין את זה. השאלה מתי צה"ל יבין שהוא לא יכול להמשיך להיות צבא העם עם אינדוקרינציה תבוסתנית כזו?
אולי הרבים שיצאו להגנתו של אלאור אזריה לא נגד המוסר הם יוצאים, אלא הם חושבים שאלאור אזריה ירה במחבל כי הבין שישנה "פקודה" סמויה להרוג, בשמו של המוסר.
|
אפשר שאלאור אזריה הבין שהפקודה הגלויה שקבל נתנה כמס שפתים עקב כניעה לדעת הקהל העולמית (גם של משקיעים פוטנציאליים זרים שכלכלת המדינה תלויה בהם), או כניעה לבי.די.ס., או לאדוני הארץ שבבית הלבן, או לבי"ד בינ"ל לא אוביקטיבי או לכיו"ב.
אפשר שאלאור הבין שמאחורי הפקודה המוצהרת ישנה כעין פקודה אחרת, סמויה, אשר מיצגת את השקפתם האמתית של המטכ"ל ושל הממשלה הנבחרת, והיא להרוג את המחבל, כמעשה מוסרי.
|
למסקנה זאת יכול היה החיל אלאור להגיע באופן עצמאי. ** כלומר, הוא ראה דגל שחור של אי חוקיות מתנפנף מעל גרימה עקיפה של הרג יהודים ** ע"י עדוד רוצחי יהודים ותגבורם באמצעות הותרת המחבל בחיים לעסקת גלעד שליט מס' 2.
|
הרי לא אלאור אזריה הוא ממציא האסור על הותרת המחבל בחיים. הוא יכול להתלות באילנות גדולים:
בלשונו של פרופ' ישראל אומן "כאן אנחנו יוצרים תמריץ שאם אתה עושה מעשה טרור אתה יכול לירות ואחר כך להרים את הידיים ולא יפגעו בך" (- ע"י בני טוקר "ערוץ 7" 04.01.17).
אפילו השר הממונה על מג"ב ומשטרת ישראל, גלעד ארדן, אמר כי "צריך לירות על-פי הנהלים, ברור… ורצוי גם שכל מחבל שיוצא לפגע יידע שרוב הסיכויים זה שהוא לא ייצא בחיים מהפיגוע" (למראין נסים משעל ב- fm103 12.10.15).
מפקד מחוז של משטרת ישראל וח"כים של "יש עתיד" (כולל מפקד מחוז בדימוס) אמרו דברים שעשויים להתפרש בנקל כמחיבים הריגת כל מחבל (למשל: "אני שמח לראות … אזרחים, שיורים על מנת להרוג את המחבלים. אמרתי זאת … והמנחה שאל אותי … אם לא טעיתי. אז כן, אני בטוח… לנטרל זוהי מילה מכובסת… הרגנו .. רק כך באמת נטרלנו אותו. מחבל שבא להרוג, אחת דינו – מוות" –ידיעה מאת ריקי רט ב-nrg 23.10.15).
זאת, בנוסף ל-3 גנרלים בדימוס (משטרה + שב"כ + צה"ל) שהתבטאו בדומה לכך (-https://www.facebook.com/ronit.tzach?fref=nf&pnref=story Ronit Tzach 04.01.17).
ודאי שאף יצחק רבין היה תומך בדברי המפקדים הנ"ל, שהרי אחרי ארוע הריגה בזמנו שהיה דומה מאד לזה של אלאור אזריה, לא זו בלבד שרבין לא חלק על ח"כ צחי הנגבי שדרש להימנע מכל חקירה (ואכן, ההורג לא נשפט), אלא שרבין אף חיווה דעתו ש"כך צריך להיעשות לכל מי שינסה לתקוף שוטר"(- אתר ערוץ 20 09.08.16) וזה היה עוד לפני התקדים של עסקת גלעד שליט שסכל אכיפת חק אפקטיבית על טרוריסטים.
גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 נאלץ לשבח את מותם של ילדים מחבלים: כשהסביר את דעיכת גל הטרור מנה, בין יתר הסבות, גם "פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם".
|
אלאור יכול היה להגיע לאותה מסקנה גם מספורים שהוא שמע (נכונים או שקריים, אולי באמצעות "שוברים שתיקה") על תקדימים רבים של הרג מחבל שנוטרל, שהמערכת נתנה להם הסכמה שבשתיקה, לכאורה.
"כמה מקרים של יד קלה על ההדק בגל הטרור האחרון, מתוך מחשבה שתוקף הרוג כבר לא ישוחרר בעוד כמה שנים" (- עמוס הראל ב"הארץ" 01.07.16 ).
"מח"ש סוגרת תלונות על ירי פסול של שוטרים במחבלים – בלי לחקור" (- כתבה מאת שרון פולבר ויותם ברגר "הארץ" 05.08.16)
|
אלאור יכול היה להסיק זאת גם בקל וחומר מההתיחסות של קציני צה"ל בכירים לחייהם של חילי צה"ל שבידי האויב, לפי מה שהונהג בצה"ל עקב עסקת גלעד שליט, בתנאים שבהם המנעותו של צה"ל מהריגת חיליו שלו עשויה לעודד את הטרור (דרך אגב, גם זאת היתה פקודה סמויה):
"בפורומים צבאיים רבים התבטאו בשנים האחרונות מפקדי חטיבות … כי בעיניהם, מוטב להרוג חייל שלהם שנחטף, כדי לשלול מהאויב … את ההישג הכרוך ב.. משא ומתן …, שבסופו שחרור המוני של מחבלים, כמו בתום פרשת שליט" (- עמוס הראל ב"הארץ" 28.06.16 )
"מפקד העורב …: 'אתה מעדיף חייל הרוג ולא חייל בשבי חמאס, כמו שליט 2. …חידדנו לכוחות פעמים רבות על איום החטיפה והמטרה לשבשה … גם במחיר הפגיעה בחבר… הכול כדי לא להכניס מדינה שלמה למערבולת גלעד שליט' " (-הובא ע"י יואב זיתון ב- ynet 24.09.14 )
"אחת הפעולות עליהן קיבל את העיטור הייתה ירי לעבר בית אליו הכניס איש חמאס לוחם חטוף של צה"ל" (- בן כספית ב"אל-מוניטור, ישראל פולס" 29.06.16 ).
|
ואולי למד מעוד קל וחומר: ח"כ יעל דיין (מפלגת העבודה) חבקה בפומבי את כ.ב. אחר שהורשעה ברצח בעלה שהתעלל בה כמה שנים.
תראה, השפל המוסרי הוא לא בכך שאלאור הרג מחבל או לא הרג, השפל הוא בכך שבכירי הצבא מכרו את המשפט מראש, והקריבו את אלאור בשם האג'נדה ה"כאילו מוסרית".
יכול להיות שאלאור טעה טקטית או בשיקול הדעת בכך שירה במחבל ומגיע לו עונש כלשהו, לדעתי האישית לא, אבל בהנחה שהוא כבר ירה (גם אם באופן מוטעה וגם אם מוצדק), המערכת הבטחונית על כל בכיריה הרשיעה אותו מייד ומראש, וביצעה בו משפט ראווה הזוי כדי להצטייר כ"הומניים" בעיני גורמים חיצוניים עוינים.
בגידה בחייל צה"ל + עידוד מחבלים + כניעה למוסר מזוייף שהאויב מנסה להכתיב לנו (ורק לנו) = שפל מוסרי וביזוי צבא ההגנה לישראל לדורותיו.
בואו נודה, צה"ל אינו ערכי ומוסרי בגלל הערכיות והמוסריות אלא במטרה אחת בלבד לקשור את ידיו של צה"ל ולא לאפשר לו לנצח את הערבים, כדי להכריח אותנו להגיע למסקנה להכנע לערבים. שלא יבלבלו אותנו, ערכיות ומוסריות במלחמה (ואנחנו במלחמה בלתי פוסקת) שונים במידה רבה מערכיות ומוסריות מחוץ לשדה הקרב. אף מדינה בעולם אינה נלחמת תוך כבילת שתי הידיים של חייליה, ואף מדינה אינה מקריבה את חיי חייליה על מזבח חיי האויב.
מלחמה היא ארוע נורא ומכוער, לא היינו בוחרים להלחם אילו לא אולצנו. השמאל מאידך מעוניין להכנע.
חייבים להשאיר את הויכוח חזק על פני השטח ולא לטאטא תחת השטיח בשביל השקט. כי שקט כאן הוא רפש.
תגידו חברים, אתם רוצים צבא פלנגות או צבא שיש בו כללים של מותר ואסור? ברור לחלוטין שאלאור חייל גרוע ושפעל בניגוד לפקודות – לא משנה אם יש סרטון של בצלם או אין, אבל מהסרטון זה ברור לחלוטין, ורק עיוורים מתכחשים לכך.
אין לי שום סימפטיה למחבל שאזריה הרג, אבל ברגע שהאוייב "נוטרל", שוכב פצוע ולא מהווה סכנה (ולא הייתה סכנה – חד וחלק), אסור לפגוע בו. ככה זה.
כן, יש כללי לחימה מחייבים ואפילו, שומו שמיים, חייל אמור לקחת סיכון מסוים (לא גבוה) כדי לא לפגוע בחפים מפשע. וצה"ל הוא בהחלט הצבא המוסרי בעולם וכך צריך שישאר.
אתם הם אלה מערערים את הצבא ורוחו.
אז הצבא שאתה רוצה, הוא לא שאני רוצה.
ואגיד יותר –
המדינה שאתה רוצה היא לא שני רוצה.
אין חיבור בינינו.
לא רוצה חיבור בינינו.
זה הכול.
בקצב הזה צה"ל עוד יכיר במשפחת המחבל כבמשפחה שכולה…
הערכים כביכול שאימצו זהבה גלאון וחבריהשכדי להרשיע חייל או כל סיפור שהם מייצגים.קודם שהם ילמדו ערכים על באמת שלא מופיעים בתורת המוסר שלהם ולדוגמא לכך שהריסת בתינו וחיילנו נעשים תמורת מליונים מאוייבינו.אז שיפסיקו לבלבל אותנו במוסר.הם בעצמם אוייבים לכולנו.שיתבבישו.
אזריה יכנס להיסטוריה של צהל כחייל הפשוט הפטריוט האמיץ, וכנגוד גמור לבוגדים השמאלנים מבית מדרשו של – הקיבוצניק אודי אדיב.
ניתוח מדוייק של מצבנו המחריד. נפלנו בשבי בידי הסמאל שמטרותיו אינן מטרותינו. כל עוד לא יטופל המצב של מערכת המשפט ובגצ לא יוכל להתבצע שום תיקון בשום דבר.
מי שיורה בדם קר במחבל מנוטרל ששוכב חסר אונים
הוא רוצח
א. כל ההנחות שלך סותרות את המציאות במקרה זה.
מחבל פצוע הוא לא מנוטרל. ״ירי בדם קר״ הוא הנראטיב השקרי של הארץ וכלי התקשורת של השמאל שזרעו אותו בציבור בכוונה. כל הראיות כולל הסרטון לפי הסתכלות מסויימת מצביעים אחרת.
אני חולק גם על המסקנה שלך גם בהנחה שכל ההנחות שציינת היו נכונות. המסקנה שלך שנובעת מחשיפה לתקשורת שקרנית שטיפת מוח רגשית וטהרנות מוסרית מזוייפת. ירי במחבל פצוע אינו רצח מקסימום חריגה בלתי מוצדקת מן הנהלים המבצעיים. רצח הוא הרג בלי סיבה מוצדקת. כיוון שמחבל יצא בקלות רבה לסבב ב׳ אם יוכל ויעידו המחבלים המשוחררים שחוזרים בהמוניהם לטרור בהזדמנות הראשונה, אי אפשר לומר שאין סיבה מוצדקת. מחבל איננו חייל אויב והוא איננו זכאי ליחס הומני או תנאי שבי וירי בו על מנת להרוג מוצדק מוסרית לחלוטין ולכן לא ניתן להגדיר אותו כרצח. אתה וחבריך שטופי המוח מוזילים את המילה רצח עד דק ופוגעים בקורבנות אמיתיים של רצח אמיתי בתהליך כי הם מושווים לחלאת אדם רוצח נשים וילדים שפשוט לא זכה להשתקם על חשבון מדינת ישראל ולצאת לרצוח שוב.
אכן דברים כדורבנות הצריכים להשמע בכל אתר.
אין כל ספק באשר למקור הקלקולים החינוכיים של הצבא. הכל נובע מהשקפות ששורשן בהזדהות עם האתוס הפלישתי המצדיק את מלחמת הטרור הערבית כנגד ישראל, רק השקפת עולם כזו דוחפת את הקצונה הבכירה לחנך לשלילת תדמית האויב מהמחבל הפלשתיני. זו השקפת העולם המולידה את הביטויים של השופטת הלר "הזכות לחיים" של המחבל. "המנוח" וכדומה. הפגיעה בצדק הציוני היא הנזק החמור ביותר שגרמו מי אלה שהעמידו את אלאור לדין.
מעניין שהארץ ומידה מגיעים לאותה מסקנה: צהל איבד את המצפן המוסרי. כנראה שקצוות באמת נפגשים.