דו"ח המבקר על 'צוק איתן' מביא לשיאים חדשים את האקטיביזם הביקורתי של יוסף שפירא, ויוצר משפטיזציה חסרת תקדים של הביטחון הלאומי. את הנזק האסטרטגי יהיה קשה לתקן
דו"ח מבקר המדינה על 'צוק איתן' שמתפרסם כעת, מתאפיין בפער גדול מאוד בין התוכן העובדתי – חומרי הגלם והעדויות המופיעים בדו"ח – ובין דברי המבקר והערותיו. מי שקורא את הדו"ח ומתעלם מהערותיו והמלצותיו של המבקר השזורות לאורכו, מתרשם – בניגוד לטענות המבקר עצמן – כי מערכת הביטחון והקבינט התנהלו בצורה תקינה בהחלט, וכי ב'צוק איתן' לא נרשמה חריגה מהותית מהאופן שבו התנהלו קבינטים בישראל מאז ומעולם.
ראשית, חשוב לזכור שמבצע 'צוק איתן' רחוק מלהיות "כישלון" או "מחדל". למרות כשלים שונים בתפקודו של צה"ל שנחשפו במבצע (ושעליהם כתבתי בהרחבה) מבצע 'צוק איתן' כמכלול היה בסך הכול מבצע מוצלח שהשיג את יעדיו: חמאס הורתע באופן ניכר; תשתיות טרור נפגעו בצורה רחבה; ההתעקשות על הפסקת אש בחסות מצרית ולא קטארית־טורקית מוכיחה את עצמה; ואפילו איום המנהרות טופל בצורה מניחה את הדעת. רק ארבע מנהרות תקיפה של חמאס הופעלו במהלך המבצע, ובאף מקרה חמאס לא הצליח להשתמש בהן כדי לתקוף אזרחים.
עם כל הביקורת, הבדיקות וההערות על התנהלות המבצע, קשה לתאר אותו כקטסטרופה לאומית שמצדיקה דו"ח מיוחד. ברמה העובדתית, לא ברור בדיוק מה מניע את המבקר לחקור, ומה בדיוק כואב לשפירא שהוא ממליץ לכולנו ללכת לרופא.
מעבר לכך, חומרי הגלם המופיעים בדו"ח מראים שרבות מההאשמות שהופרחו במהלך הכנתו אינן מבוססות: לא רק שהצבא, מערכת הביטחון וראש הממשלה היו מעודכנים ובקיאים בפרטים המודיעיניים והמבצעיים הרלוונטיים, אלא שהוכח כי הקבינט עודכן באופן סדיר וכי השרים שיושבים בו נחשפו למידע ולחומר מודיעיני ברמה שמקובל לחשוף אליה חברי קבינט בדיונים מסוג זה.
למעשה, החומר העובדתי בעניין הזה כה חד־משמעי, עד שהשר לביטחון הפנים גלעד ארדן ביקש לעדכן את תגובתו לדו"ח לאחר שנחשף לפרוטוקולים של ישיבות הקבינט: "לאחר שקראתי את כל הפרוטוקולים של ישיבות הקבינט", כתב ארדן, "…אני מבקש לחדד את הדברים שאמרתי, ולהבהיר שבמספר ישיבות קבינט הוזכר איום המנהרות על ידי מספר דוברים, והוזכר תרחיש החדירה ממנהרה כתרחיש העלול להתממש. כמו כן, הוזכר קיומן של מנהרות התקפיות".
עדויות הצבא וגורמים מקצועיים אחרים מבהירים היטב כי הקבינט התנהל בתקופה זו באופן שבו הוא התנהל מאז ומעולם: השרים מקבלים סקירות רוחב על מכלול האיומים הרובצים על מדינת ישראל, נחשפים לרמה מסוימת של החומר המודיעיני, ומקבלים תמונת מצב אסטרטגית ראויה.
אקטיביזם ביקורתי
אז מה בעצם מטריד את המבקר?
כשמעיינים בדו"ח לעומקו מתברר כי מבקר המדינה יוסף שפירא איננו שופט את הקבינט של 'צוק איתן' על רקע הקבינטים הקודמים של ישראל והנוהג המקובל בהם; המבקר הנוכחי שופט את הקבינט על סמך תיאוריה שהוא מפתח על אודות עבודת הקבינט הנכונה והרצויה, ושאותה הוא רוצה ליישם בישראל. על פי תיאוריה זו, קבלת ההחלטות מתקיימת בקבוצת שרים ערניים, מומחים לביטחון הבקיאים בנבכי המידע המודיעיני, והמסוגלים לנהל דיונים פוריים וענייניים בנושאים אסטרטגיים ובסוגיות הביטחון הלאומי.
כששפירא מגלה שכמעט כל מילה במשפט הקודם איננה עומדת במבחן המציאות, הוא נמלא אכזבה מרה: השרים לא ערניים ולא מקשיבים, רובם טירונים בקבינט ולא מבינים את השפה הביטחונית ("צה"ל משתמש במונחים לא ברורים", אומר השר בנט), הם לא מתעניינים במידע המודיעיני ("כל דיון מתחיל בשלב התשה שהוא שמיעת סקירות ארוכות של צה"ל הנמשכות שעות", אומר השר ליברמן) ולא טורחים ללמוד את המסמכים או לדרוש מידע נוסף.
כך כנראה היה מאז ומעולם, ותפקודם של קבינטים שונים תלוי בעיקר בתפקודם וניסיונם של השרים שיושבים בו, אבל שפירא לא מסתפק בפחות ממושלם.
זהו חלק מהאקטיביזם הביקורתי של מבקרי המדינה האחרונים, ושלב נוסף במהלך של שפירא להביא לביורוקרטיזציה ומשפטיזציה של הביטחון הלאומי. כל דברי הפתיחה לדו"ח מוקדשים לנושא זה, והם משרטטים בבירור ניסיון לעצב מחדש את מערכת קבלת ההחלטות, ולא רק לדון באיכות היחסית של הקבינט הנוכחי. כך כותב המבקר:
מבצע "צוק איתן" שימש בביקורת זו כ"מקרה בוחן" נוסף של תהליכי קבלת החלטות בדרג המדיני הבכיר ושל יחסי הגומלין שבינו לבין הדרג הצבאי. מקרים קודמים שנבחנו, בין היתר מההיבט של תהליכי קבלת החלטות כאמור, פורסמו בדו"ח של מבקר המדינה על "היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון השנייה", ובדו"ח על "יישום חוק המל"ל וההתמודדות עם המשט הטורקי" .
במסגרת עיסוק זה בחן המבקר את תפקודו של המבקר על רקע המלצות ועדות ממלכתיות שונות שהצטברו במרוצת השנים, ושהציעו דרכים שונות לשיפור עבודת הקבינט:
הביקורת בחנה, בין היתר, כיצד בא לידי ביטוי בתהליכי קבלת ההחלטות האמורים, יישום המלצותיהם של ועדת וינוגרד ושל צוות ליפקין-שחק, שאימצה הממשלה.
כלומר, לא 'צוק איתן' הוא שעומד היום לביקורת, אלא כלל מערכת קבלת ההחלטות האסטרטגיות של ישראל במשך כל שנות קיומה. בשל כך מקדיש המבקר חלק ניכר מהדו"ח לבחון את עבודת המל"ל וגופים אחרים, ולהשוות את פעולות הקבינט של 'צוק איתן' להמלצותיהן של ועדות ממלכתיות שונות, שמעולם לא יושמו במלואן. זוהי ביקורת עומק של המערכת כולה לאור מה שהיא "צריכה להיות", ולא לנוכח תפקודה ההיסטורי בפועל. למעשה, לא הקבינט של 'צוק איתן' עומד אצל שפירא למבחן, אלא כלל הקבינטים של מדינת ישראל מימי בן־גוריון ועד היום. התוצאה היא עבודה תאורטית מעניינת, אך כמעט חסרת רלוונטיות מעשית. עבודת סמינריון בחוג למדעי המדינה שהקים שפירא לעצמו, מכספי משלם המסים.
ככל שממשיכים לעיין בדו"ח, הדברים ניכרים באופן בולט. כל הערה ביקורתית של המבקר – שלנוחות העיתונאים מנסחי הכותרות, רובן צבועות בכחול – מגיעה מאותה נקודת מוצא תיאורטית ולא רלוונטית בעליל. להלן נסקור חלק מהן.
-
לא איום אסטרטגי; מנהרות חמאס בעזה. צילום: עבד רחים חטיב, פלאש90
רז נזרי: "רגולציית יתר של שיקול הדעת של רה"מ"
הנה למשל דברי המבקר בנושא סמכויות הקבינט, שמעולם לא הוגדרו באופן מסודר בחוק. "סמכויות הקבינט, לרבות המקרים שבהם קיימת חובה לכנסו, אינן מעוגנות בכתובים", כותב שפירא, וקובל על כך ש"אפילו שרי הקבינט אינם יודעים האם הקבינט הוא פורום מחליט או מייעץ בלבד". מעבר לכך, "אין גם נורמה שבה נקבעה החובה להעביר מידע לקבינט". לפיכך: "על ראש הממשלה, באמצעות מזכירות הממשלה ובשיתוף משרד המשפטים, לעגן בכתובים את סמכויות הקבינט ותפקידיו".
אבל מי אמר? אולי המצב הנוכחי הוא דווקא ראוי? כפי שמעיר נכונה המשנה ליועמ"ש רז נזרי במכתב שמופיע בדו"ח, הקבינט הוא כלי עבודה שנועד לשרת את מקבלי ההחלטות ולסייע להם במלאכתם, ובהקשר זה הגמישות היא חלק מהעניין: "לא נכון יהיה לחייב בחקיקה או בקביעה נורמטיבית כלשהי את חובתו של ראש ממשלה לקבל החלטות רק בפורום של ועדה מסוימת", אומר נזרי, ומסביר: "ניסיון לקיים רגולציית יתר של שיקול הדעת של ראש הממשלה אינו נכון בעיני, שכן יש חשיבות לגמישות של ראש הממשלה לנהל את המדינה. לא תמיד קיומו של פורום רחב הוא טוב, הן מטעמי סודיות והן משיקולים נוספים".
אבל שפירא מבין יותר טוב, ויש לו גם הסבר. אני מודה, כשהגעתי לפסקה זו בדו"ח שפשפתי את עיניי כמה פעמים לוודא שאני לא חולם:
מתוך כך שהקבינט עוסק בענייני הביטחון ומדיניות החוץ של מדינת ישראל, וכחלק מהשיטה הדמוקרטית הנוהגת במדינה, הוא אמור להיות גורם משמעותי בקרב הגורמים המקבלים החלטות… הסדרת הסמכויות האמורה מטרתה להבטיח שהחלטות באותם נושאים שייקבעו, כאמור, תתקבלנה בהתאם לעקרונותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, שבבסיסם קבלת החלטות ברוב קולות.
צריך לקרוא שוב כדי להבין את עומק האבסורד: מבקר המדינה סבור כי עקרונות הדמוקרטיה מחייבים לקבל החלטות ביטחוניות ברוב קולות. לא ברור מהיכן שאב שפירא את הרעיון הזה, אך באף מדינה דמוקרטית המוכרת לנו אין מערכת שבה ניהול הביטחון הלאומי מוכרע ברוב קולות. נשיא ארצות הברית הוא המפקד העליון של הצבא, וסמכויותיו בתחום זה רבות מאוד. ראשי ממשלה של מדינות אחרות זוכים גם הם לסטטוס עליון בקביעת המדיניות הביטחונית ובקבלת ההחלטות הרלוונטיות.
מה שהדמוקרטיה מחייבת הם איזונים ובלמים, ולכן היא מטילה על הקברניטים הביטחוניים מגבלות שונות בדמות פיקוח פרלמנטרי, מגבלות על הכרזת מלחמה או גיוס מילואים. אך בשום מקרה לא קיימת מערכת שבה ההחלטות השגרתיות של ניהול הביטחון מתקבלות בפורום דמוקרטי וברוב קולות. המבקר שפירא בודה מלבו מנגנון לא קיים של הביטחון הלאומי, ומשתמש בו כדי להטיח רפש בממשלה הנבחרת.
"עיגון סמכויות הקבינט ותפקידיו, כאמור, יתרום להגברת אמון הציבור", טוען שפירא, ומסביר כי מכיוון שלהחלטות אלו השלכות הרות גורל, "לא ראוי להותירן בידי מספר מצומצם מאוד של מקבלי החלטות". אבל מי קובע שזה "לא ראוי"? מי מחליט מה משפיע על "אמון הציבור"?
דרישות חסרות קשר למציאות
פנטזיית "הקבינט הפילוסופי" של שפירא היא שעומדת בבסיס הדיון בשאלה אם איום המנהרות הוצג בפני הקבינט במלואו. כפי שרואים בדו"ח, בניגוד לרושם שיצרו השרים בנט, ארדן, לפיד וליברמן, הקבינט עודכן באופן סדיר ושוטף בנוגע לאיום המנהרות במהלך דיונים רבים שהתקיימו בשנתיים שקדמו למבצע. אלא מה? בתוך בליל האיומים והעדכונים שהם נחשפו אליו – שנגע לזירות מבצעיות רבות ולאיומים שנתפסו בצדק כחמורים יותר – הם לא הקדישו תשומת לב מספקת לנושא, והדבר לא נצרב בזיכרונם.
בכל הפרק שעוסק בנושא, שפירא מציין פעמים רבות את העובדה שהשרים לא התעניינו. להלן תמצית מתוך לקט ההערות של שפירא בנושא:
"לא דרשו שרי הקבינט לפתח דיון בקשר לכך, ולא ביקשו שצה"ל יציג להם את היערכותו לטיפול באיום המנהרות ואת הפערים שיש לו בנושא";
"אף לא אחד משרי הקבינט ביקש פרטים נוספים על אותו איום";
"גם בדיון זה לא דרשו שרי הקבינט הבהרות בקשר לכך";
"גם שרי הקבינט לא דרשו הבהרות בקשר לכך";
"גם בדיון זה לא דרשו שרי הקבינט הרחבה בנוגע לכך, ולא הבהרות לגבי אמירתו של הרמטכ"ל".
מי שמכיר במציאות, לא צריך להתרגש מהעניין. אחרי הכול, תפקידו של הקבינט איננו לנהל באופן שוטף את ביטחון המדינה אלא ללוות את ראש הממשלה ושר הביטחון, ולהשתתף בקבלת החלטות מסוימות. במסגרת זו שרי הקבינט מעודכנים באופן שוטף, אך אף אחד לא מצפה מהם להתעמק על בסיס יומיומי בנושאים הנידונים, והשרים עצמם מעולם לא דרשו זאת.
אבל שפירא לא מסתפק בכך. לאחר שמתברר כי השרים עודכנו היטב וכי מי שאשם בחוסר המוכנות שלהם הם השרים עצמם – שפירא צריך למצוא סיבות לבקר את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה. ראשית, הוא קובע כדרכו כי המידע שהוצג בפני השרים לא היה מספיק "מפורט", אף שכך נהגו כנראה להציג מידע מסוג זה מאז ומעולם.
אבל מעבר לכך, שפירא ממציא תביעה חדשה ומופרכת מיסודה: הוא מאשים את ראש הממשלה ושר הביטחון בכך שלא נקטו צעדים אקטיביים כדי לוודא באופן מלא שהשרים הבינו והפנימו את חומרת האיום. אליבא דשפירא, לא רק שהם צריכים לעדכן את השרים, עליהם לוודא שהשרים מקשיבים, מבינים ומודעים למה שמוצג להם. האשמה זו פזורה בכמה אמירות ברחבי הפרק:
"אין לראות באמירתו של ראש הממשלה… ככזו שאפשרה לשרים להבין מכך את מהותו של איום המנהרות";
"לא ניתן ללמוד מהבנתו של ראש הממשלה את איום המנהרות, כי הדברים שנאמרו בדיון הקבינט… הביאו בהכרח גם להבנה של יתר שרי הקבינט את עוצמת האיום";
"לא היה באמירות הכלליות הללו כדי לחדד את המודעות של שרי הקבינט לאיום המנהרות";
"לא ניתן לצפות שמתיאור זה תובן עוצמת האיום".
וגולת הכותרת:
"גם אם היו נמסרים המסמכים במישרין לידי השרים, הרי שחלק משרי הקבינט היו שרים חדשים וללא רקע ביטחוני נרחב, ומשכך אין לצפות כי יבינו רק מתוך קריאת מסמכים גרידא, שכוללים גם נושאים רבים ומורכבים אחרים, את גודל האיום ומשמעויותיו".
במילים אחרות: לא רק שהמידע צריך להיות מוצג בפני השרים, אלא חובה גם לוודא – באמצעים פדגוגיים או פסיכולוגיים ששפירא בוודאי שולט ברזיהם – כי המידע נקלט במוחם ומעובד כראוי. לא ברור כיצד אמור ראש הממשלה לנהוג מעתה. אולי יערך בוחן בסוף כל ישיבת קבינט? או שמא שר החינוך יידרש להכין בוק ריפורט על דו"חות המודיעין?
זוהי דרישה אווילית מיסודה וחסרת כל קשר למציאות המעשית, אבל את שפירא זה לא מטריד. מטרתו בדו"ח זה היא לא להצביע על מחדלים שגרמו לכשלים ביטחוניים, אלא להטיף לשינוי יסודי במערכת כולה. עבור שפירא – שבקבינט הדמיוני שלו מתנהלים דיונים מעמיקים וחוצבי להבות – לא די בכך שהשרים עודכנו, חייבים לוודא שהם הבינו והפנימו. אחרת איך יוכלו השרים לגאול את העם מציפורניו של ראש הממשלה ולקבל החלטות באופן "דמוקרטי"?
-
אי אפשר לעדכן את הקבינט בכל פרט ופרט; נתניהו, יעלון וגנץ במהלך צוק איתן. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון, פלאש90
התערבות בהחלטות מדיניות
הגישה הזו נמשכת לאורך כל הדו"ח. שפירא נדהם, למשל, לגלות שכאשר נערך דיון בנוגע לאסטרטגיה מול עזה, כל גורמי הביטחון היו תמימי דעים שעל ישראל להמשיך במדיניות הנוכחית, "שבמוקד שלה המאמץ לשמר את הרגיעה ולהסתפק בתגובה צבאית נקודתית", כדברי נציגת המל"ל בדיון. לכולם ברור כי חלופות מדיניות אחרות פשוט אינן רלוונטיות. "אפשר להציג חלופה… להגיע להבנות מולו. חלופה שנפסלה על הסף גם בדיון הזה", אמרה נציגת המל"ל, וראש הממשלה ציין כי "אם הוא (חמאס) היה משנה את יחסו אלינו, הייתי שוקל את זה בחפץ לב, אבל זה לא המצב". גם הרמטכ"ל הסכים כי "אין למעשה חלופה של הסדרה". אבל את שפירא זה לא מעניין:
משרד מבקר המדינה מעיר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי פסילתן על הסף של חלופות בתחום המדיני בלי שאלו הוצגו לקבינט, מנעה מחברי הקבינט לשקול חלופות אלו ולדון בסיכוייהן וסיכוניהן…
הצבת היעדים האסטרטגיים כבסיס לביצוע הפעולות הצבאיות תאפשר תכנון גם של מהלכים שאינם צבאיים, שיאפשרו להשיג את אותם היעדים, אף ללא פעילות צבאית שהינה בעלת השלכה על ביטחון האזרחים.
כאן נחשף גם המניע הפוליטי: לא רק אופן קבלת ההחלטות מפריע לשפירא, אלא גם סוג ההחלטות המתקבלות. כל גורמי הביטחון והקברניטים המדיניים הסכימו שאין מקום ליוזמה מדינית מול חמאס, אבל שפירא חושב אחרת. כמו תמיד כששואפים לביורוקרטיזציה ומשפטיזציה, גם הקבינט המושלם שאליו חותר שפירא הוא גוף שמאלני ופרוגרסיבי.
ההסברים ההגיוניים של צה"ל
המגמה נמשכת גם כששפירא עוסק בפערי מידע שונים, והאופן שבו נושאים שונים הוצגו בקבינט. בכל אחד מהמקרים שהוא מציין סופקו הסברים סבירים על ידי מערכת הביטחון והגופים הרלוונטיים, אך הוא שולל אותם על הסף מכיוון שהם לא תואמים את המודל התאורטי שהוא מנסה להגשים.
המבקר מציין כי כמה סוגי מידע הוצגו בפני הקבינט באיחור: מידע בנוגע לאפשרות שחמאס אולי ישתמש במנהרות במקרה של מלחמה, מידע הנוגע לפערי מודיעין מסוימים שהיו לצה"ל, והתרעה שהייתה במערכת בנוגע לפעילות מתוכננת של חמאס. בכל המקרים הללו מערכת הביטחון הייתה מודעת למידע הרלוונטי, ראש הממשלה ושר הביטחון הכירו אותו, והוא אף הופץ בדו"חות מודיעיניים כתובים שהיו זמינים לחברי הקבינט. אלא שהמידעים הללו אכן לא הוצגו באופן מפורט בפני שרי הקבינט.
הסיבה לכך היא שמדובר במידע המצוי ברזולוציה שבה בדרך כלל לא מעדכנים את חברי הקבינט, או בהתרעות שלא הבשילו ושלא מקובל להציג בפני השרים. "לא נהוג לשקף בדיוני הקבינט את [הדברים]… העומדים מאחורי הערכת המודיעין המוצגת", נאמר בהודעה שמסר צה"ל למבקר באחד הנושאים. בעניין אחר נמסר מלשכת רה"מ כי "לא היה מקום להציג לקבינט את המידע… כל עוד לא הפך ל'התרעה'. יש מספר עצום של ידיעות מודיעיניות בכל זמן נתון, שאינן מבשילות לכדי 'התרעה' ואינן מוצגות לקבינט". השר לשעבר יעלון הסביר כי "לו יצוייר כי כל 'מידע התרעתי' ידרוש הצגה פרטנית… בפורום הקבינט עוד בטרם התגבש לכלל 'התרעה' מבוססת, הרי שלא תתאפשר הפעילות התקינה לא של ראשי הגופים הביטחוניים ולא של שרי הקבינט".
אלה הסברים הגיוניים בהחלט. הקבינט לא צריך להיות מעורב בפרטי מידע טקטיים ובאפשרויות מודיעיניות תיאורטיות שטרם התממשו. אבל בקבינט הדמיוני של שפירא אי אפשר להסתפק בכך, והוא דורש לשתף מהיום והלאה את השרים בכמויות גדולות יותר של מידע וברזולוציה גבוהה יותר של פירוט. "לא ניתן לשרי הקבינט מידע משמעותי שיכול היה לאפשר להם לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטה בשאלה כיצד נכון לפעול נוכח אפשרות מימוש הפעילות, וההחלטה נותרה בידי מערכת הביטחון וראש הממשלה", הוא קובע.
וזה בעצם לב העניין: מה שמציק לשפירא הוא לא החלטה מסוימת שהתקבלה שלא כהלכה, וזה לא שהתרחש כאן אסון או מחדל בשל העובדה שהקבינט לא עודכן בכל פרטי הפרטים. הדבר היחיד שמטריד את המבקר הוא העובדה ש"ההחלטה נותרה בידי ראש הממשלה" – ובעולם התיאורטי ששפירא בדה לעצמו זהו עניין בלתי מתקבל על הדעת בעליל.
תופעת ה"דיבור לפרוטוקול" תתרחב
בסופו של דבר מדובר בדו"ח שמתייחס לבעיה שלמעשה איננה קיימת, שופט את המציאות בכלים לא רלוונטיים בעליל, ומגיע למסקנות מהפכניות וחסרות יסוד שאין להם דבר וחצי דבר עם בעיות ממשיות שמעסיקות את מקבלי ההחלטות.
המבקר שפירא ממשיך במסעו האקטיביסטי לקדם ביורוקרטיזציה ומשפטיזציה של תהליך קבלת ההחלטות בישראל. זוהי חריגה מוחלטת מתחום סמכותו, ובזבוז משווע של משאבים ציבוריים שהועמדו לרשות משרד המבקר.
העובדה שדו"ח 'צוק איתן' של שפירא מבקר למעשה לא את הקבינט של 'צוק איתן', אלא את מוסד הקבינט עצמו שהתנהל פחות או יותר באותה צורה במשך עשרות שנים, יוצרת תחושה שמדובר באופורטוניזם פוליטי ותו לא. כמו דו"ח נסיעות השרים – שעסק בנוהל ישן שעל פיו נהגו כל השרים, אבל הדגיש משום מה רק את נסיעות נתניהו – גם דו"ח 'צוק איתן' נתפס כחלק מקמפיין פוליטי לא הוגן של המבקר ומקורביו. כפי שכתבתי בעבר, כהונתו של שפירא מתאפיינת בהעצמה של האקטיביזם והפוליטיזציה במשרד המבקר. הדו"ח הנוכחי מביא את התופעה לשיא חדש.
הבעיה המהותית והאמיתית של הדו"ח הבעייתי הזה היא שבניגוד לכוונת כותביו, ומתוך חוסר הבנה בסיסי של המערכות הללו, דו"ח 'צוק איתן' לא רק שלא ישפר את עבודת הקבינט, אלא יגרום לתוצאה הפוכה: העמקת הרתיעה בתוך המערכת, והתרחבות תופעת ה"דיבור לפרוטוקול" בישיבות ביטחוניות חשובות ומכריעות. בכך תרם שפירא במו ידיו לפגיעה בעבודת הקבינט ולפוליטיזציה שלו, ולהרחקה נוספת של האפשרות לנהל בו דיונים אסטרטגיים רציניים.
מבקר – מפגר
הוא ממש לא מפגר. הוא פשוט חייב להוכיח שהוא לא איש של נתניהו, לאחר המסע התקשורתי שנערך לפני מינויו, בו נטען בתוקף שהוא כן איש של נתניהו. זה מה ששפירא מתאמץ לעשות מאז שנכנס לתפקידו, ונראה שזו מטרתו העיקרית, אם לא היחידה. זאת דוגמה מושלמת לתסמונת האדם שצריך להוכיח שהוא 'יותר קתולי מן האפיפיור'.
אותו הדבר היה נכון לגבי יו"ר בית המשפט העליון גרוניס, והוא די נכון גם במקרה של היומע"ש מנדלבליט. למרבה המזל, נראה שהמפכ"ל אלשיך הצליח להתעלות מעל הדחף ההרסני הזה, והוא לא מכלה את זמנו בנסיונות להוכיח לתקשורת ש"אין לו אחות".
מה דרגתו הצבאית של המבקר ושל כותבי הדוח ? מה הם עשו בצבא?
לחלוטין
מסכים עם כל מילה, יישר כוח!
האם בשאר הדמוקרטיות בעולם קיים מוסד כזה (מבקר המדינה)?
אני ממש לא מסכים , ואתם מחמיצים את הבעיה האמיתית. הבעיה שאנחנו לא התקדמנו בטחונית לאף מקום לא בצוק איתן ולא בעמוד ענן ולא בעופרת יצוקה. למה לצאת למבצע שיביא למותם של קרוב ל 80 חיילים סתם ? פשוט סתם מתו חיילים , עזה עדיין של חמאס , טילים עדיין יש , מלא המנהרות שהם שבגלל אמרו שאנחנו יוצאים למבצע היו נעלמות ? כלום . קרוב ל 80 חיילים על כלום.
ומה שעצוב הוא שגם מבצע הבא יהיה ככה כי זאת תפיסת בטחון מקולקלת.
גבי, התסכול שלך מעורר רחמים. אבל עדיף שתלמד הבנת הנקרא. אין שום קשר בין מה שכתבת למה שכתב המבקר
ני
גבי
לתפיסתך , אם אני מבין אותה נכון, גם המתים במלחמת השחרור מתו לשוא (שהרי אח"כ באו מלחמות נוספות), גם המתים בששת הימים מתו לשוא (שהרי אח"כ באו מלחמות ההתשה ויום הכפורים), גם המתים ביום הכיפורים מתו לשוא (שהרי גם אח"כ לא נגמרו המלחמות והאויב הוסיף להתחמש) וכן הלאה וכן הלאה. אפילו כשהצלחנו להוציא מהמשוואה את הצבאות הערביים הסדירים, החליפו אותם ארגוני חזית כמו חיזבאללה, חמאס ודומיהם. לפי פרסומים זרים ישראל גם פיתחה נשק גרעיני מתוך כוונה להרתיע את אויביה, אבל אפילו זה לא גרם לקץ המלחמות.
זו תפיסה צרה ולא מציאותית. מדינה כמו ישראל יוצאת לכל סבב מלחמתי בידיעה ברורה שהוא לא יהיה האחרון. אין לנו אפשרות להשמיד את כל אויבנו, ולכן אנחנו משתדלים לצאת לסבבים מלחמתיים מעט ככל האפשר ולנסות לצאת מהם עם הישגים שידחו את הסבב הבא רחוק ככל האפשר. האם זה תמיד עובד? מסתבר שלא, אבל זו לפחות השאיפה.
אני יכול לספר לך כמי שמתגורר סמוך מאד לגבול רצועת עזה שבעקבות "צוק איתן" שורר באזורנו שקט שכמותו לא היה לנו בכל השנים שבין 2000 ל 2014. זה הישג לא מבוטל כלל. גם ממלחמת לבנון השנייה יצאנו רובנו בתחושות קשות, ואנחנו סוגרים כיום כבר 11 שנות שקט בגבול הצפוני.
תפיסת בטחון שרוצה להשיג "הכל", עלולה להסתיים עם כמעט כלום. ראה למשל מלחמת לבנון הראשונה.
אתה צודק לגמרי. צה"ל לא היה יכול להשיג הרתעה בלי עשרות הרוגים? אני לא חושב שאני מבין יותר מהרמטכ"ל ושר הביטחון, אבל לא צריך להיות סופר גנרל להבין שהמחיר ששולם על השקט "הארוך" הוא כבד מדי. כנראה שהכשל האסטרטגי הוא באמת חמור יותר מכשלים הטקטיים.
גם אם אני חושב שהמבקר עוסק בדברים שהוא לא צריך זה לא אומר שכל דבר שהוא עושה שמביך את הפוליטיקאים הוא לא ראוי.
עקיבא, אני קראתי את הכתבה שלך על ה'פייק ניוז' של השרים, ולי זה מאד חשוב לדעת שיש שרים שלא מתבישים לשקר לנו בפנים. אין לי מילים אחרות פשוט משקרים בפנים.
בית המשפט העליון, חלקים מהפרקליטות, מוסד המבקר והתקשורת הפופולארית פשוט נמצאים ב'עמוק' מטורף ללא הבחנה. עם מבט מטורף בעיניים וקצף בזוית הפה הם עובדים ללא לאות לקצוץ את הגזע שכולנו ניזונים ממנו ולהפיל את העץ שנקרא מדינת ישראל. לא בכוונה (אני מקווה) אבל גם ללא כיוון.
בנימוקי אווילים מתייפיפים וליברליזם חסר יחוס הם מכים בגזע ולא מבינים שהם חלק מהעץ.
מישהו חייב לעצור את זה או שיהיה מאוחר מדי.. לכולנו
טוב שיש מבקר למבקר שסרח וזו אינה בדיחה אלא האמת לאמיתה.
תודה על הכתבה. מעמיק, מעניין ומדאיג
אז זה מה שזה עובדות אלטרנטיביות… או פייק ניוז.. כמה מתוחכם – לכתוב " אם קוראים את הדו"ח בלי ההערות של המבקר מגלים שהקבינט פעל בצורה טובה" , לבנות על זה שאף אחד מהקוראים לא באמת קורא את הדו"ח.. ובכך לקבוע עובדות ( אלטרנטיביות כבר אמרנו..). עלבון לאינטלגינציה.
לא קראתי את הדוח ואין לי אמון רב בדיווחי התקשורת אבל לפי המאמר הזה נראה שהמבקר עסק בדיוק במה שראוי היה שיעסוק בו – תהליכי העבודה של הקבינט. חבל שהוויכוח הפך לפוליטי כי יש שם דבר טעם.
עקיבא הוא איש רציני, והביקורת שלו על המבקר היא רצינית ונכונה. בכל זאת אני רוצה להזכיר את תמונות מסיבות העיתונאים האיווליות של ראש ממשלה ושר ביטחון יהירים עד אין סוף ואטומים לביקורת עד בלי די תוך כדי המבצע.. מה שכנראה היה בין הגורמים למצב הדפוק של צהל אז וכנראה היום.. להערכתי המבקר ניסה לנסח את הביקורת האינטואיטיבית הזאת בשפה יפה.. יצא לו דפוק.. בכל זאת הוא שמאלני… אבל ולמרות זאת היהירות וחוסר המוכנות לקבל ביקורת של ראש הממשלה שר הביטחון והמערכת הצבאית הרבה יותר מדאיגה…
יש עוד סיבה פרוזאית למלחמה שאינה מנוהלת כמו שצריך. קוראים לה ג'ון קרי. שכל הזמן הפריע עם ההפסקות אש שלו. בלי שיקולים זרים של העולם ובלי הטפות מוסר מיותרות היינו מסיימים את המלחמה מהאוויר תוך עשרה ימים במקום חמישים יום. במקום להפיל בניינים אחרי ארבעים וחמישה ימים היינו מהתחלה כותשים אותם כמו שצריך
שפירא כבר מזמן בן-ערובה שבוי בידי גורמי-עיתונאי שמאל !
וגם בניגוד לדעתו האמיתית, הוא מנסח (או מי מעוזריו…) דוחות הזויים לחלוטין !!
בלילה בבית כשאף אחד לא רואה הוא קורא תהילים ומבקש מבורא עולם את סליחתו על פגיעה בעמו.
אני חושב שקצת נתת למבקר יותר מידי קרדיט. כל מטרתו של המבקר היא לשמר את המוסד האנכרוניסטי שלו וליחצ"ן את עצמו ואת זה הוא עושה בשלושה אופנים. הראשון הוא בחירת נושאים שאין לו שום יכולת לתרום אבל יש לו יכולת לעשות נזק והציבור יאכל את השטויות שלו בלי מלח. השני הוא כמובן השארת הנושא בכותרות עם הדלפות בלתי פוסקות שכל תכליתן להוציא את המבוקרים (שבדרך כלל זה ראש הממשלה כי ככה הכי קל לגייס את התקשורת בלי שישאלו שאלות) רע כל כך שכשיצא הדו"ח זה כבר לא ישנה, והשלישי הוא כמובן דו"ח מנותק לחלוטין מהמציאות שבו בשם אוטופיה כלשהי המבקר לעולם ימצא איך לבקר כל תהליך כלשהו בעולם ויחפש איך לתת לביקורת את מקסימום האפקט בלי באמת לגרום למבוקרים לפגוע במוסד המיותר הזה. ועל כל זה אנחנו משלמים עשרות מילוני שקלים בשנה כי שמבקר המדינה ירגיש שהוא איש חשוב ומשפיע (ראו מקרה ה"ביקורת" על ראש הממשלה חודש לפני הבחירות) ובינתיים הוא וכל משרדו יגזרו שכר של מיליונים בשנה כדי להנפיק דוחות עבי כרס שתרומתם אפסית בצד המעשי ושלילית בצד הפוליטי.
למלחמה עם החמס בצוק איתן היו עוד כמה היבטים
המערכה הצבאית מול החמס
המערכה הפנימית מול האתגרים של העורף מול החמס
הגנת העורף בכלל
המערכה הפוליטית הפנימית בזמן מלחמה
המערכה הפוליטית הבין לאומית
המערכה הפוליטית באו"ם (פועל יוצא של הבין לאומית)
וכד… .
ועכשיו כל המערכה הזאת כולה שאלה של מנהרות
פשוט מבקר מדינה רפה שכל.
אין מילה אחרת לתאר את היצור קפוץ התחת הזה.
עלבון למערכת המשפט ולמדינה שהפיקה אדם כזה.
מאמר מצויין! נדמה שהמבקר עובד אצל התקשורת. כל דו"ח שלו (ריח פוליטי) נועד לפגוע בראש הממשלה . ללא ספק הוא סיפק תחמושת למדיה לתקוף את נתניהו והם הולכים על ראשו של נתניהו (כלומר אין שר ביטחון ורמטכ"ל וסגן רמטכ"ל ועוד) רק נתניהו שאגב ניהל מצויין את המערכה על כל זירותיה השונות _מדינית, כלכלית וביטחונית) . בנוסף המבקר זרק זריקת עידוד לבנט שמרגיש שהוא מלך העולם , ובנט מכין את הקרקע לבחירות , הוא כבר שלח את חבריו למפלגה לדבר על בחירות (סמוטריץ ומועלם) כדי לשפר פוזיציה אם לא להיות ראש ממשלה אז למה לא להיות שר הביטחון . אתם מבינים את חוסר האחריות של בנט.
צוק איתן מבצע מוצלח , אך כמו כל מערכה יש להפנים וליישם לקחים. הלקח העיקרי שלא דובר בו הוא נושא ההדלפות . יש למנוע התנהלות של גן ילדים בקבינט (בנט , ליברמן) וגם למנוע הדלפות גם במחיר של פיטורי שר כזה או אחר.
אפשר להתפלמס עוד ועוד על תפקוד הקבינט ותפקוד צה"ל.אך החשובים לבחינה הם;המחיר של כל עשיה -וכך גם בפעולות צבאיות- ומנגד לזה מציבים את מבחן התוצאה.המחיר ששילמנו ב 78 הרוגים הוא אולי שולי אצל מעצמות אך לנו הוא מחיר כבד וכל הרוג הוא משקולת כבדה על נפשנו.והתוצאה? וההישג? אין.זו אכן היתה הזדמנות לבתר את הרצועה ולהשמיד את ארגוני הטרור אך
היא הוחמצה.זהו כשלונה של הממשלה והעומד בראשה.
רמטכ"ל גנץ ממש לא היה מתאים לתפקיד. ביבי ידע את זה ובוגי כיסה אותו.
ביבי בכלל לא מסוגל בדרך כלל למנות אנשים מתאימים, במיוחד בצבא, ועוד יותר שרי ביטחון.
בדיונים הוא מבזבז זמן על דיבורי סרק.
הכל זה ידוע וכך זה התנהל.
מה לצפות מאדם שמבקש מ"ידידים" לספק לו סיגרים. זה לא פשע, זה התנהגות מבישה!
הכול נכון מספר הקורבנות היה גבוהה בגלל הדרג הצבאי נגמש לא ראוי מנהרה שלא נסגרה והתכנסות ברמת אשכול מול הפצ"מרים של החמאס זה היכפיל את מספר הקורבנות לא יתכן שמספר גדול של חיילים יהרגו מחוץ לעזה הדרג הצבאי ויעלון הייה חלש ונתניהו עם שת רמטכ"לים לא לא יקבל את המיטב מגנרלים שהם כול כך הרבה שנים בצבא
אלה פשוט שטויות, חלק אף סוג של שקר מתוחכם, הכל בכדי להגן על ביבי.
ראשית, טענת ההגנה הראשית והעיקרית של ביגמן היא שהקבינט התנהג כבעבר והוזן במידע כבעבר.
רק שזה בדיוק העניין, הקבינט לא פועל נכון ולא מוזן נכון ובמכוון על ידי ביבי בכדי שלא יוכל לחשוב, לתכנן ולהביע דעה איכותית.
ביבי רוצה את הקבינט רק כחותמת גומי שתחלק את האחריות גם על כתפי אחרים כאשר הוא יודע היטב שהוא לא מאפשר להם כלים.
אפילו מזכ"צ, שיש לריבלין ולא מרק, הוא לא מוכן לתת לקבינט, זה הרי לא עניין של התקן והכסף.
זה עניין של לנטרל את הקבינט.
שנית, דבר דומה בהתאמה קורה עם המל"ל שביבי מנטרל אותו שנים.
לכן, אנו לא מקבלים עבודות מטה מסודרות וממילא החלטות לא יכולות להיות טובות.
הרי זו חלק מהבקורת על רבין ופרס שהלכו להזיות אוסלו בלי עבודת מטה מסודרת שיכלה למנוע רבות מהצרות.
שלישית, זה פשוט שקר לומר שהקבינט קיבל מידע איכותי גם בעניין המנהרות, לא בכדי ביגמן מדגיש שראש הממשלה, שר הבטחון ומערכת הבטחון היו מעודכנים.
אפשר להתווכח גם על זה, אך הקבינט אינו ראש הממשלה ושר הבטחון לבדם ובוודאי שלא מערכת הבטחון.
רביעית, לביגמן מפריע קבינט שבו "קבלת ההחלטות מתקיימת בקבוצת שרים ערניים, מומחים לביטחון הבקיאים בנבכי המידע המודיעיני, והמסוגלים לנהל דיונים פוריים וענייניים בנושאים אסטרטגיים ובסוגיות הביטחון הלאומי"
ביגמן, זו בדיוק הנקודה והמבקר גם צודק.
אבוי לו אם הקבינט אינו כזה.
במילים פשוטות, קבינט שאינו כזה פשוט מיותר.
חמישית, כשבנט אומר שהצבא משתמש במונחים לא מובנים, זה לא בגלל שבנט לא מבינם אלא בגלל שהצבא במכוון מנסה להטעות ולערפל את שרי הקבינט.
אולי בהוראת ביבי ובוגי אולי לא.
חובת הצבא כגוף מבוקר, מונחה ומדווח להביא את הדברים באופן מסודר, שיטתי וברור.
שוב ביגמן מוכיח שתא נכונות הבקורת.
שישית, דו"ח המבקר בעניין שריפת הכרמל הגיע למסקנות דומות, של בעיה מערכתית, נציבות אש חסרת סמכויות ואיגודי כיבוי אש ללא היררכיה ארצית ועוד.
כלומר, המבקר תפקידו להצביע על כשלים מערכתיים ולהמליץ מה לעשות.
אפשר לקבל או לא לקבל, מתוך הנמקה עניינית, אך צריך להתמודד עם הבקורת לעצמה.
לא, ביגמן, לא על ידי הגנה בכל מחיר על ביבי תוך כדי זריקת ליכלוך על אחרים.
לעולם הקבינט הינו קבינט פוליטי וכאלה יהיו החלטותיו.
במשטר הנוכחי רק רוה"מ צריך להחליט והחלטותיו יבחנו בתום המועד עם הבחירות.
אכן המבקר "עף על עצמו" בדו"ח הזה אך אי אפשר לבוא בטענות רק למבקר. אם חרג המבקר מסמכותו, והוא חרג מאד, צריכה היתה הממשלה להחזיר לו את הדו"ח על מנת שיבקר רק מה שתפקידו לבקר(מצב המחסנים, הציוד וכו'). מכיון שהממשלה לא עשתה זאת ואף לא רמזה לכך כמדומני, מה הפלא שכשהבג"ץ חוגג, חוגג המבקר אף הוא. אך אבוי, ראש הממשלה שלנו לא קורץ מהחומר לעשות סדר בשני מוסדות אלו. אנחנו צריכים טראמפ אחד.
תוך קריאת קטעי הביקורת של שפירא קשה להשתחרר מהתחושה של קריאת פסקי דין.
רוחו של "האדם הסביר" מרחפת מעל כל שורה בו.
האוריינטציה כולה היא של שופט ושפיטה עם קביעת נורמות התנהגות בסביבה הספציפית הנידונה.
וכאן הבן שואל, למה לכל הרוחות השתרש פה הנוהג שמבקר = שופט ?
ממתי ביקורת של ארגונים גדולים זה תפקיד המשך לשפיטה ?
למה שמבקר לא יהיה מי שעיסוקו וניסיונו בניהול גופים גדולים או בביקורת על שכאלו ?
שבעברו ניסיון או שתיים בקבלת החלטות במגוון תחומים, בעמידה במצבי לחץ, בניהול צוות כפופים וכל מה שכרוך בכך ?
גם אילו ביגמן היה צודק בחלק טענותיו נגד המבקר ("פוליטי", "משפטיזציה"), נימוקו של הכותב, שכך התנהלו בממשלה/מל"ל/קבינט, תמיד, הוא נימוק רע. רע שהמל"ל נשאר על הניר ולא עשה את מלאכתו- קביעת אסטרטגיה בהתחשב בכל הנתונים, בשקלולם ובמתן עצות בהתאם. רע שהממשלה ויתרה על עבודת המל"ל, ורע שלא היה לכן דיון מקדים לצוק איתן, באסטרטגיה של המבצע. אין שר או קבינט- מורחב או מצומצם ("מטבחון"), שיכול להחליט ללא מבט רחב (שלא יכול להיות לו ללא עבודת המל"ל), באלו פעולות , אם בכלל, לנקוט. כך גם החלטות הרמטכ"ל על הטקטיקה צריכות להיות כפופות להחלטות האסטרטגיות של הממשלה. בינתיים אנחנו רואים ממשלות שנגררות אחרי החלטות מטכ"ל, שאם אינן מה שאנחנו רואים תמיד- שליפה, הרי הן "שב ואל תעשה", או תעשה "עימות מוגבל בעצימות נמוכה", תפציץ חולות, כי מזה 20 שנה החליטו הגנרלים ש"לא תהיה עוד מלחמה קלאסית" (ציטוטים!). או כאמור שליפה: שרון שלף את 40 הק"מ +; ברק שלף בריחה מלבנון; חלוץ שלף את לבנון 2, ובתוכה את בינת ג'בל; ולבסוף צוק איתן. לשם מה כל אלה? לשם עוד ועוד "מבצעים". אלה טובים לכוחות גרילה, לא למלחמה של צבא חמוש עד שיניו שמולו אויב שמטרתו המוצהרת היא חיסול ישראל. ולמה כך? 1. כי אין החלטות אסטרטגיות. 2. כי לא יכולות להיות כאלה ללא עבודת המועצה לבטחון לאומי. 3. כי הצבא חרג מייעודו- לנצח את האויב, ונעשה עצמאי בקביעת יעדיו: שילוב בנות בלחימה, ניתוחי המרת מין, הגנה על המשטר (הדמוקרטי, כמו בגירוש קטיף), "חינוך" חיילים ואזרחים, קבלת מסתננים וטיפול חיילות "מתנדבות" בילדיהם, והעיקר-שמירה על ה"מוסר". חבל שאת זאת לא ביקר שפירא. חבל גם שלא קרא את אמנת החמאס, כי אילו קרא, לא היה מבקר את הממשלה על שלא שקלה "חלופות מדיניות", עם ארגון רצח ניאו נאצי. ועוד חבל, שלא הזכיר את המנהרות הנבנות כל העת תוך שימוש במלט מישראל.
רציתי להציג תגובה קצרה, אבל בסוף לא התאפקתי וזה מה שיצא:
=========================================
מי שעוסק בתחום מתודולוגית הניהול-לאיכות Quality Management Practices יודע שדוח ביקורת חייב לכלול בצד רשימת ה- Weaknesses התקלות/חולשות/והזדמנויות-לתיקונים במערכת גם את הצדדים המהווים את נקודות החוזק של המערכת Strengthens וזאת לא רק כדי להימנע מאנטגוניזם של הגוף המבוקר כלפי הביקורת, אלא כדי לבסס את התיקונים המערכתיים הנדרשים על בסיס התשתית המהווה את יסודות הקיום הגנריים של הארגון.
לי במיוחד צרמה ההערה של המבקר בנושא "החלופות המדיניות שלא נבדקו קודם ליציאה למבצע". כאן הייתה התערבות בפררוגטיבה ברורה של הממשלה ובתחום אחריותה וסמכותה הבלעדית, ונכונה האבחנה של כותב המאמר בדבר האקטיביזם הביקורתי-משפטי שהוא נלווה, ובאופן חמור יותר על ידי האקטיביזם השיפוטי אותו נטל לעצמו בית המשפט העליון בלא חקיקה של הכנסת. למעשה כל מערכת המשפט שלנו בתחום הרשות המבצעת (הפרקליטות) והרשות השופטת כאחת, מתנהלת כיום בהיעדר של ביקורת ובלמים תחיקתיים שימנעו ממנה לנטרל הן את הרשות המחוקקת והן את הרשות המבצעת לפעול בהתאם לאחריות ולסמכויות המוקנות להן במשטר דמוקרטי תקין.
ועתה לגופו של עניין הביקורת על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. זהו תחום המצוי בתחומי הביקורת הציבורית, אקדמית ומקצועית, ספרותית ועיתונאית, אשר ייעודה הוא לדחוף ולהמריץ את הגופים הסטטוטוריים המדיניים, הצבאיים, המודיעיניים והביטחוניים במדינה על מנת לשפר ולשדרג את התפוקות הנדרשות מהם בתחום אחריותן.
התוצאות והתפוקות של גופים אלה צריכות כל 4 שנים לעמוד לביקורת הציבור, וכל שנה לביקורת המדינה על התפקוד הפונקציונאלי והתהליכי בתחומים אלה, בלא חריגה לתחום האחריות והסמכות המוקנים למבקר המדינה כחוק.
ועם אלה, הייתי רוצה לסכם בקצרה את התגובה שלי לעניין תורת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. תורה זו, שעוצבה בתום מלחמה העצמאות ע"י ד.ב.ג, אלון וידין, כמעט ולא עודכנה מאז. יתירה מכך, קיים חוסר איזון משווע בין ההשקעות במרכיב הצבאי-בטחוני של תורת הביטחון הלאומי, לעומת ההשקעות המינימליות והבלתי ראויות ביכולת העמידה הלאומית של אזרחי המדינה, אותן חווינו בכל המערכות מאז מלחמת יום הכיפורים ועד היום. כנראה שקברניטי המדינה לא הפנימו שחוזקה של תורת הביטחון הלאומי ויכולת העמידה שלה במצבי חירום תלויה בעיקר ביכולת העמידה האזרחית של אזרחי ישראל, ומלחמת לבנון השנייה וגם צוק איתן היו בגדר קריאת השכמה שנותרה ללא מענה.
לגבי צה"ל ומערכת הביטחון הפנימית -שוב נוכחנו בתקופה שבין האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות ה-80 ועד אינתיפאדת הסכינים הנוכחית ואילך, בחוסר איזון משווע בין ההשקעות בצה"ל (הבנויות למלחמה באויב חיצוני ובצבאות סדירים) לבין ההשקעות המזעריות והבלתי מספיקות במערכת ביטחון הפנים ומשטרת ישראל. למצב זה השלכה ישירה על אי היכולת להתמודד כראוי, לא רק עם הטרור החוץ-מדינתי בעזה ולבנון, אלא בעיקר עם הטרור הפנימי, ובמיוחד עם הפרות חוק רוחביות של מגזר המיעוטים הלא יהודי במדינת ישראל, במיוחד בגזל אדמות מדינה בכל רחבי הארץ ובמיוחד בנגב, כמו גם על פשיעה חקלאית, סחר בסמים, פריצות לישובים וגניבות רכב.
מה שקרה בירושלים בתום צוק איתן, ובהמשך באינתיפאדת הסכינים 2016 הוכיח כי כל הסד"כ של משטרת ישראל כולל מג"ב איננו מספיק כדי לטפל באיומים הפנימיים, וכי רכש של 50 מטוסי F35 בסכומים דמיוניים נראה מיותר וחסר תכלית בפרספקטיבה הכוללת של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
ועוד דבר לסיכום: האם ידעתם שמאז תקופת ההגנה בשנות ה-40 מבנה המטכ"ל של צה"ל כמעט ולא השתנה, ולזרוע היבשה של צה"ל שהוא מרכיב ההכרעה המרכזי שלו, אין מפקד בעל סמכות ואחריות כוללת בדומה לזרועות הים והאוויר?
אני מציע גם לכל מי שמתעניין בנושא, שיחזור ויקרא שוב את דוח אל"מ עמנואל ולד ז"ל או את ספריו, בהם הוא ניתח את חולשות צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, שמאז ועד היום כמעט דבר לא השתנה בו לטובה ואפילו תורת ההדרכה של זרוע היבשה נשארה More of the same של ימי הפלמ"ח.
עם כל הכבוד למבקר מדובר בשאלה מתחום מדעי החברה והיא התורה של קבלת החלטות .רק לקרוא מקצת מספריו של פרופ' יחזקאל דרור ,אחד מחברי ועדת וינוגרד ,נבין שהמבקר ויועציו אינם בקיאים בתחום וזאת בלשון המעטה.המבקר נוהג כפי שעודי"ם ושופטים נוהגים כאילו אפשר לבחון כל סוגיה בעיניים משפטוית.זה נכון אולי במשפט שם השופט אמור להכריע זה לא נכון בפרשה שלפנינו.
הכותב הוא עו"ד.
מאד מצער עקיבא!
הרצון שלך להגן בכל מחיר על נתניהו פשוט מסיט אותך מדרך הישר. כל הכשרון והיכולת הגבוהים שלך – בכוון הפוך מהמציאות.
קשה להתייחס למאמר כולו, רק כמה נקודות:
ארדן לא חזר בו מהביקורת אלא מיתן אותה. הוא עדיין טוען שלא היה שום דיון ענייני בנושא המנהרות בקבינט.
הנקודה העקרונית ביותר: קביעת המבקר שלא נבדקו אופציות מדיניות אחרות – אתה נוהר בעקבות ההמון שלא מתייחס להקשר – המבקר מתייחס לכך שהרמטכ"ל מבקש לקיים דיון אסטרטגי בנוגע לעזה ונתניהו מהסה אותו ומודיע שיערך רק דיון על הפרקטיקות. עצם מהותו של הקבינט היא קביעת האיסטרטגיות אבל נתניהו לא יתן לזה לקרות.
יש עוד דוגמאות רבות אבל אני באופן אישי מאד מודאג מהקו שאתה ועוד אנשים אייכותיים בימין נוקטים, ומאפיין דווקא את אנשי השמאל, של הכחשת המציאות והתאמתה לאג'נדה.
מתוך תפישת עולם מאד דומה לשלך, חושב שזו טעות קשה. נתניהו הינו ראש ממשלה גרוע, אינו מעיז לקבל החלטות קשות. מזגזג לפי הסקרים ומסית נגד כל מי שחושב אחרת. בדיוק כמו שעושה השמאל מהצד השני.
חבל…