כשראשי ערים במערב משלימים עם הטרור

ביום רביעי הותקפה לונדון. קצת לפני השעה שלוש אחר הצהריים, טרוריסט נהג ברכב במהירות גבוהה במורד גשר וסטמינסטר לעבר בניין הפרלמנט בבירת אנגליה, ודרס בדרכו הולכי רגל. בניסיון לפרוץ לבניין הפרלמנט, האיש דקר והרג שוטר, לפני שנורה למוות. 40 בני אדם נפצעו בתקיפה, שלושה נהרגו. הפיגוע אירע ביום השנה הראשון לתקרית קטלנית בבריסל שנקשרה לארגון דאעש. אותה תקרית אירעה כאשר קואליציה אנטי־איסלאמית של מנהיגים מהמזרח התיכון נפגשה בוושינגטון, ובשעה שמיליציות התכוננו להטיל מצור על א־רקה, בירת המדינה האסלאמית. שעות ספורות לאחר הפיגוע בלונדון, דאעש נטל אחריות על המעשה.

תושבי לונדון זועמים, ובצדק, אבל רבים מהם בחרו מטרה מוטעית לזעמם: דונלד טראמפ ג'וניור. בעיתוי גרוע במיוחד, בנו של נשיא ארה"ב השתמש בחשבון הטוויטר שלו כדי לבקר את ראש עיריית לונדון, סדיק חאן. "אתה צוחק עליי?!", כתב, וקישר למאמר שהתפרסם בסתיו בשנה שעברה, שבו קבע חאן כי "התקפות טרור הן חלק מהחיים בעיר גדולה". באותו ראיון תיאר חאן כיצד פעולות למניעת טרור ניצבות בראש סדר העדיפויות שלו כראש עיר, אך הוסיף, כאמור, שהטרור הוא חלק מהחיים בעיר גדולה.

במקום להפנות את זעמם כלפי הטרוריסטים שתקפו את עירם, או כלפי ראש העיר שלהם שיעץ להם להשלים עם אירועים כאלה, הבריטים מכוונים את זעמם אל טראמפ הבן. "תתבייש לך", כתב השר ווס סטריטינג. "האם יש בכך תועלת?", שאל כתב ערוץ 4 הבריטי קירן ג'נקינס. "האם קראת בכלל את הכתבה לפני שדיברת על ראש העיר במהלך אירוע מתגלגל"?

ה־BBC ציטט "בריטים רבים בטוויטר שהתרעמו על הציוץ". כאשר נתבקש להגיב לציוץ אמר ראש העיר חאן שיש לו דברים חשובים יותר על הראש, ו־CNN תיארה את התגובה המזלזלת הזו במילים "ראש עיריית לונדון נעל סופית את הציוץ של טראמפ ג'וניור".

כל זה יכול להיות נסלח ברגע של טראומה פסיכולוגית לאומית, ודונלד טראמפ הבן לא עשה שום דבר טוב בהתקפה בעיתוי לא מוצלח על חאן, אבל הזעם הזה משקף משהו. הסנטימנט שביטא חאן בדבריו אינו נדיר בקרב השמאל. חאן איננו הפוליטיקאי הליברלי הראשון שמייעץ לציבור להתרגל לטרור, כפי שהיה מתרגל למציאות של מזג אוויר הרסני.

"ברצוננו לומר לעם הצרפתי שלעולם לא ניכנע. לא ניכנע לאיום הטרור. הזמנים השתנו, וצרפת תצטרך לחיות עם הטרור", אמר ראש ממשלת צרפת, מנואל ולס, בעקבות התקפה קטלנית בעיר ניס. "יהיו פיגועים, ופיגועים בקנה מידה גדול. זה בטוח. הטרור כאן כדי להישאר".

כאשר הנשיא ברק אובמה נשאל בשנת 2015 על ידי עורך האתר Vox.com, מתיו איגלסיאס, אם התקשורת איננה אחראית לאיום הטרור, השיב הנשיא ברק אובמה באופן החלטי בחיוב. "אתה משדר סיפורי פשע ואתה משדר שריפות, כי זה מה שאנשים צופים בו, והכל בנוי על רייטינג", הסביר. אף שהודה כי "לגיטימי" שהציבור יחשוש ממוות בטרם עת בידי מחבלים, הוא ציין כי גורמים מקומיים וארציים "צריכים לטפל גם בנושאים רבים אחרים".

לפי ג'פרי גולדברג מ'אטלנטיק', אובמה "מעולם לא האמין שהטרור מהווה איום על אמריקה באופן שווה ערך לאימה שהוא מייצר".  באותו ריאיון מ־2016 שתמצת את 'דוקטרינת אובמה', ציין גולדברג כי אובמה מעריץ את "כוח העמידה" של הישראלים. ישראל היא מדינה שלמדה לחיות בצל הטרור המתמיד של הארגונים האסלאמיים הגי'האדיסטיים. רק מתוך חשש שמא יצטייר כחסר רגישות ביחס לפחדיו של העם האמריקני, השתכנע אובמה שלא להוריד את חשיבות המאבק בטרור ל"מקום הראוי לו" בתחתית סדר העדיפויות.

עם הגישה המזלזלת והמתפנקת הזאת ביחס לאיום הנשקף מפעולות מלחמתיות, השמאל גרם לתגובות פופוליסטיות חריפות ברחבי העולם. ליברלים מוצאים עצמם כיום נדחקים למובלעות בערים או לאורך החוף, לא רק בארה"ב אלא גם בחלק גדול מאירופה. זה איננו צירוף מקרים שהמצביעים, שזרקו את השמאל מהחלון, עשו זאת במקביל להתחדשות הטרור האסלאמיסטי ברחבי העולם.

אולי קל יותר להשתלח בציוץ חסר רגישות של טראמפ הבן, מאשר לנתח באדישות השקפת עולם הרואה בטרוריסטים שופכי דם השואפים להשתלט על העולם לא יותר ממקבילה גיאו־פוליטית של הוריקנים. בינתיים אנו מוצפים בראיות המעידות על כך שמצביעים במדינות המערב דחו השקפה זאת. בנו של טראמפ הוא מטרה נוחה ומספקת מבחינה רגשית יותר מאשר טרוריסטים אסלאמיים קיצוניים, אבל לא הוא הבעיה.

_____________
המאמר פורסם במגזין 'קומנטרי'. מאנגלית: שאול לילוב