שידור ציבורי, למה זה באמת עדיין קיים?

"שידור ציבורי – למה זה עדיין קיים?" תוהה ידידי אבישי עברי בסרטון חדש מאת תאגיד השידור הציבורי "כאן".

הז'אנר של "למה זה עדיין קיים" מוכר מסרטונים קודמים (ומוצלחים) של עברי, הרכש הימני של תאגיד השידור. בכל הסרטונים הללו, לפחות עד הסרטון הנוכחי, המטרה היא לחזק את התהייה המופיעה בכותרת: למה זה עדיין קיים – ובכן, הגיע הזמן לשים סוף לעניין המיושן והאנכרוניסטי הזה. כך שואל עברי למה הפקס עדיין קיים, למה חולצות צ'ה גווארה עדיין קיימות, למה טובלרון עדיין קיים, ולמה מהדורות חדשות מרכזיות עדיין קיימות. משהצטרף עברי לתאגיד השידור, אני ואחרים ראינו בכך הרמה להנחתה ותהינו כמה פעמים מתי נראה פינה כזו בכיכובו על השידור הציבורי. והנה עברי הרים את הכפפה, והסרטון מתחיל נהדר:

למה כשכל יום נפתח אתר חדשות חדש המדינה צריכה להקים אחד משלה? ולמה משלם המסים צריך להשקיע מאות מיליוני שקלים בייצור תוכן שהוא לא מעוניין לצרוך? וחוץ מזה, חברות ציבוריות נוטות להסתאב במינויים פוליטיים ולהפוך בזבזניות ולא יעילות. למה שזה לא יהיה גורלו של ערוץ טלוויזיה בפיקוח ממשלתי?

שאלות מצוינות שאני ואחרים, אפילו בעיתון 'הארץ', שאלנו כמה פעמים.

כשל שוק? נו באמת

אלא שהפעם, כאמור, בחר עברי להשתמש בז'אנר כדי להשיב ברצינות על השאלה שבכותרת, והוא אשכרה מנסה להסביר למה השידור הציבורי עדיין קיים ומדוע יש לו הצדקה. ומהי ההצדקה? תופים בבקשה… הנה זה בא… כשל שוק!

כן כן, אותו נימוק שבעזרתו כל סוציאליסט מתחיל מצדיק התערבות ממשלתית בכל תחום, החל בחוק הספרים, עבור דרך שכר הבכירים וכלה בשוק הדיור, תמיד תמיד יש כשל שוק. "כשל שוק" הפך לכינוי שגור למקרה שבו אני תומך בהתערבות בשוק כי המצב הנוכחי לא נראה לי, או מתנגד להפסקת ההתערבות כי אז יפסיקו לתמוך בדברים שאני אוהב.

מהו באמת כשל שוק? על קצה המזלג: לפי התאוריה הנאו־קלאסית, השוק מספק הקצאה מיטבית של משאבים להנאת כולם. אלא שבמוצרים מסוימים, מסיבות שונות, ההקצאה אינה הכי יעילה שהיינו יכולים לדמיין, ולכן התערבות של רגולטור יכולה באופן תאורטי לעשות את ההקצאה ליעילה יותר.

כל זה תאורטי בלבד, משום שיש כשל רציני בגישת כשל השוק: ההנחה שהרגולטור אכן יתערב באופן שההקצאה תהיה יעילה יותר, מניחה רגולטור מושלם, כליל המעלות, רואה למרחוק ובכלל לא אינטרסנטי. מקרים כאלה נדירים ביותר; אבל גישת כשל השוק נותנת לבעלי הכוח – הרגולטורים, המחוקקים וקבוצות הלחץ – תירוץ נהדר להתערב בכל דבר ועניין, ולהרוס ככל העולה על רוחם. כלומר, עצם קיומו של הנימוק "כשל שוק" מהווה כשל שוק בעצמו, משום שהוא מאפשר לשוק להיות מעוות עוד יותר מאשר מצבו הרגיל.

כשל מס' 1 – לתמוך ביצירה שאין אנשים שמעוניינים לשלם עליה

עכשיו נחזור לאבישי עברי ולשני כשלי השוק שהוא מציג, "יצירה" ו"מידע". וכך הוא אומר בסרטון:

בואו נדבר על יצירה. מכיוון שטלוויזיה עולה הרבה כסף, ומכיוון שקהל היעד ליצירה מקורית בעברית הוא קטן מאוד, כמה מיליונים בודדים בכל העולם, אין הצדקה כלכלית להרבה מהיצירות בעברית. כאן נכנסת המדינה ומסייעת ליצירה המקומית.

באמת אבישי? זה הטיעון שלך? אם אין הצדקה כלכלית להרבה מהיצירות בעברית, מי אומר שבאמת יש להן הצדקה? אם הן באמת עולות הרבה יותר כסף ממה שהן יכולות לגבות מהלקוחות, מה גורם לך לטעון ש'סברי מרנן' הייתה צריכה בכלל להתקיים? מה בכלל יהיה המדד שלך ל"יצירה שראויה להתקיים"? יצירה שוועדה מסוימת עם טעם מסוים תחליט שהיא מתאימה, ותחלק את התקציב עבורה מכסף שאינו שלה? ואיך זה עבד עד כה, האם זה היה כל כך מוצלח?

נניח שיש סוג מסוים של יצירה שאתה רוצה שתתקיים, אף שאין מספיק צרכנים בשביל לקיים אותה. ובכן היכבד והקם קרן עבורה, כתת את רגליך ושכנע תורמים שצריך לקיים אותה אף שאינה מוצדקת כלכלית. אבל לקחת כסף מהאזרח בלי לשאול אותו על מה הוא מוציא את כספו, נראה לך מוצדק? הגיוני? קביל? קח את PBS האמריקאית, שניזונה ברובה מכספי תרומות: הרי לך מודל ראוי לתמיכה ביצירה שאינה מסחרית.

ובכלל, מה עושה אבישי עברי בסרטון הזה גופו, הממומן מכספי ציבור? הפקה דיגיטלית של סרטון פייסבוק. האם בתחום הזה יש כשל שוק? האם לא היו סרטונים בפייסבוק עד כה? האם יש פה איזו יצירה שחייבים "לתמוך" בה כי יש בה "כשל שוק"? ומה לגבי הפודקאסטים של התאגיד – האם כאן יש כשל שוק? להפך: יוצרי פודקסטים עצמאיים דווקא נפגעים מאוד מהפודקסטים של התאגיד, שנכנסים להם לנישה עם טונות של כסף ציבורי ופוגעים ביכולת שלהם להתחרות כהוגן. כלומר, הכשל כאן הוא הפוך בדיוק.

כשל מס' 2 – עיתונות שמשרתת את גורמי הכוח הברנז'איים

נמשיך לטיעון הבא:

אבל מה לגבי מידע, חדשות ואקטואליה? מה רע לנו במהדורת החדשות של ערוץ 2? או 10? ובכן, החלק החשוב והמרכזי בעיתונות הוא העיתונות החוקרת והמדווחת. זו שעוסקת בעובדות, במיוחד עובדות שאינן נעימות לבעלי הכוח בחברה: גופי ממשלה, פוליטיקאים ותאגידים מסחריים גדולים… זה מוצר שהתקשורת המסחרית, המוחזקת על ידי בעלי הון ותלויה במפרסמים, לא יכולה לספק במלואו. בהגדרה, היא מנועה מלספק מידע על בעלי ההון המחזיקים אותה ועל הפוליטיקאים המקורבים אליהם. את הכשל הזה אמורה לתקן התקשורת הציבורית שאינה כפופה לבעלי הון ולא לפוליטיקאים – תאורטית.

אפילו עברי מודה שזה תאורטי לחלוטין, ושהניסיון של השנים האחרונות עם השידור הציבורי בישראל לא ממש חיובי. אבל, הוא אומר, כדי שזה יעבוד השידור הציבורי חייב להיות חופשי לחלוטין מלחצים של פוליטיקאים. "האם זה יעבוד הפעם? חובת ההוכחה עלינו", אומר עברי. במילים אחרות, גם לשיטתו מדובר בהימור, בלי שתהיה סיבה טובה לחשוב שהוא מוצלח. האם הייתם מהמרים על דבר כזה במיליארד שקלים לשנה?

אבל נחזור לטיעון. עיתונות חוקרת ומדווחת יש רק בשידור הציבורי? באמת? כלומר 'עובדה' ו'המקור' זה לא משהו, ורק בשידור הציבורי יש… שנייה, תנו לי להיזכר… בטח יש איזו תוכנית תחקירים מרכזית בשידור הציבורי. כן, 'כלבוטק'! אה, בעצם היא עברה לשידור המסחרי. אה, נזכרתי: 'מבט שני'. אכן עיתונות חוקרת אמיצה.

ומה לגבי הטיעון שהתקשורת המסחרית לא יכולה לעשות תחקירים נגד המפרסמים ובעלי ההון המחזיקים אותה? זו אמירה תמוהה. נכון הוא שכלי תקשורת אינו יכול להפיק תחקירים נגד מי שמחזיק בו. אבל לכלִי התקשורת יש מתחרים, והוא יכול ושמח לעשות תחקירים עליהם. ואותם מתחרים, תאמינו או לא, יכולים ושמחים לעשות תחקירים לכיוון השני. כן, זה נקרא תחרות חופשית. והדבר היפה הוא שלערוצים המסחריים יש אינטרס לעשות תחקירים כדי להגדיל את הרייטינג ואת היוקרה של הערוץ, מה שמיתרגם לכסף (וגם להיכנס במתחרים על הדרך); אבל מה האינטרס של ערוצים לא מסחריים לעשות תחקירים? רצון נאצל? זה נחמד, אבל הניסיון מלמד שהרצון הנאצל אינו מחזיק מעמד אל מול האינרציה והתמריצים של גופים שכאלה.

ומילה על "בעלי הכוח בחברה": איכשהו שכחת, אבישי, את קבוצת בעלי הכוח החזקה המכונה "האליטות" או "הברנז'ה", כל אותם חבר־מביא־חבר ששולטים בפקידוּת, בפרקליטות, בבתי המשפט, בעיתונות וכן הלאה. האם אתה באמת חושב שכלִי תקשורת בלי השפעה מסחרית ובלי השפעה מפוליטיקאים הוא "אובייקטיבי" או "מרחף באוויר"? הרי אתה עצמך מודה שהשנים האחרונות הוכיחו שכלי התקשורת היו בהחלט לא אובייקטיביים, כלומר הם שירתו גורמי כוח מסוימים – לא פוליטיים ולא מסחריים דווקא, אבל בהחלט ברנז'איים. מדוע אותה קבוצה, שאיש לא מינה ואיש אינו מפקח עליה, היא זו שתהווה המצפון המוסרי שלנו ותשתמש בכספנו כראות עינה?

עיתונות היא דוגמה חיה לשוק תקשורת חי, תוסס, בועט ומלא בתחקירים ובאינטרסים מנוגדים. אין שום כשל שוק שם, ובאותה מידה אין שום כשל שוק בתקשורת האלקטרונית, שהיא ענף של התקשורת הכללית.

השידור הציבורי הוא הוא כשל השוק

התקשורת מטעם המדינה, כפי שאבישי עברי מודה במקצת, מעולם לא פיצתה על שום כשל שוק. היא יצרה כשל משלה, בבזבוז עצום של כספי ציבור על קבוצות שלמות של יוצרים ועיתונאים שהתרגלו לחיות ממנעמי האגרה, ויצרו סדרות וסרטים שאיש לא צפה בהם ושאיש לא היה מעוניין בהם. התחקירים המוצלחים נעשו דווקא בערוצים המסחריים ובעיתונים שלא מומנו בידי משלם המסים.

תאגיד השידור "כאן" אינו שונה מהותית מרשות השידור שאותו הוא מחליף. המגישים אותם מגישים, והעורכים אותם עורכים. פה ושם יש דמויות חדשות, אבל אריה גולן, משה נגבי, קרן נויבך ואחרים ממלאים את הרדיו באותן זמירות ישנות, שאתר 'לאטמה' שעברי היה ממקימיו כה היטיב לצלוף בהן. הבזבוז הוא אותו בזבוז, הסיאוב הוא אותו סיאוב, ושום סרטון צבעוני ומגניב לא ישנה את התמונה הזו. את תאגיד השידור, שנהרה בחטא ונולד בעוון, יש למכור למשקיעים פרטיים, שידעו לעשות תחקירים נשכניים נגד מתחריהם ולתמוך ביצירה שהציבור באמת מעוניין בה.

כשל השוק הוא השידור הציבורי, הוא ואין בלתו. או כמו שאבישי עברי אמר בצדק בתחילת הסרטון: השידור הציבורי – למה זה עדיין קיים?