בלי "שלום" ובלי מדינה פלסטינית, המצב כיום טוב מאי פעם

יגאל אלון צדק: 50 שנה אחרי שתכנית האוטונומיה שלו נדחתה על ידי הממשלה, העקרונות שהוא ניסח מיושמים בפועל ומעניקים לישראל יציבות וביטחון

נוער יהודי וערבי המשתתפים בפרויקט ה"סולחה", משקיפים לבקעת הירדן. צילום: חן לאופולד /פלאש90

מאמר זה מתפרסם בגיליון החדש של רבעון "האומה", מספר 206, המוקדש לציון מלאות 50 שנה למלחמת ששת הימים

הנוסעים בכביש 6 המהיר וחולפים בצומת ניצני עוז, אינם יכולים שלא להבחין מעבר לחומת ההפרדה בדגל אש"ף ענקי מתנופף בראש תורן רם ונישא. דגל זה, בצבעי אדום־שחור־ירוק־לבן, שנראה תמיד בהפגנות אנטי־ישראליות בארץ ובעולם, צץ ועולה מתוך פאתיה המערביים של העיר טול־כרם במטרה להתריס כלפי ישראל והישראלים, ולהכריז כי מה שמעבר לחומה זוהי טריטוריה פלסטינית. ואולם הדגל הזה, המתבדר לו דרך קבע במרומי טול כרם, שכנתה של בת חפר, מבטא באופן ישיר ועקיף את העובדה שהפלסטינים נהנים כבר היום ממה שלא השיגו אי־פעם בעברם הרחוק ולא יוכלו להשיג מעבר לו בעתיד – אוטונומיה.

לא הפלסטינים הניפו ראשונים את נס האוטונומיה, כי אם ישראלים. היה זה כחודש ימים לאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. שר העבודה יגאל אלון, מראשי אחדות העבודה ומי שהיה מפקד הפלמ"ח, הגיש לממשלה בראשות לוי אשכול את הצעת התכנית בדבר "עתיד השטחים המשוחררים בארץ ישראל המערבית והטיפול בבעיית הפליטים הערביים", שלימים נודעה ברבים כ"תכנית אלון".

"אני מציע כי ישראל תעמוד על כך שהגבול המזרחי שלה חייב להיות נהר הירדן", כתב אלון בפתח המסמך. "כדי לתכנן מערך הגנתי איתן מצד אחד, ולכונן ולהבטיח את שלמותה של הארץ מבחינה גיאו־סטראטגית מצד שני, עלינו לחבר למדינה, כחלק בלתי נפרד מריבונותנו, את השטחים הבאים: רצועה ברוחב 15-10 ק"מ לערך לאורך בקעת הירדן… לחבר רצועה ברוחב כמה קילומטרים מצפון לציר התנועה בין ירושלים לים המלח אשר יתחבר אי־שם עם השטח שמצפון לכביש עטרות-בית-חורון-לטרון, לרבות אזור לטרון… חיבור הר חברון או לפחות את מדבר יהודה ממבואותיה המזרחיים של חברון עד ים המלח והנגב…"

יגאל אלון הציע "להקים בהקדם היאחזויות התיישבותיות כפריות ועירוניות ובסיסים צבאיים קבועים, לפי צורכי הביטחון". במזרח ירושלים, הוא קבע, "יש להקים שכונות עירוניות מאוכלסות ביהודים, בנוסף לשיקום ואיכלוס מהירים של הרובע היהודי בעיר העתיקה". הוא אינו מזכיר כלל אפשרות של הקמת "מדינה פלסטינית", אלא "להקים מסגרת אוטונומית בשטחים שלא יהיו תחת ריבונות ישראלית. המסגרת האוטונומית תוכל להיות קשורה בישראל. קשר כזה יוכל להתבטא באמצעות מסגרת כלכלית משותפת, חוזה הגנה משותף, שיתוף פעולה מדעי וטכני, הסכמי תרבות ומציאת פתרון משותף ליישוב פליטי רצועת עזה בגדה".

השר אלון דרש "הכרעה מיידית בדבר קביעת עתידן המדיני של הגדה המערבית ורצועת עזה". רצוי, הוא אמר, שמעצבי המדיניות במדינות הידידותיות לישראל ובראשן ארה"ב, ידעו מה כוונותינו בטרם יגיעו הם למסקנות שלא יהיו לטובתנו. הוא ציין כי הערבים "מחלימים אט אט מהלם מפלתם, תקוות־הזיות חדשות להרחקת ישראל לגבולה הקודם עלולות לרשת את מקום האכזבה והייאוש, שהם מנת חלקם בשבועות הראשונים לניצחוננו".

במסמך דחה אלון שתי דעות מנוגדות – זו הדוגלת באי־ויתור על "אף שעל" מצד אחד, וזו שמגלה נכונות מראש "לוותר על שטחים בגדה תמורת שלום". בתכניתו הוא ראה "שילוב הגשמת חלום שלימות הארץ מבחינה גיאו־אסטראטגית מחד, ושמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל מאידך".

מפת תכנית אלון: מפת תוכנית אלון. השטח הצבוע בכחול נועד לסיפוח למדינת ישראל. השטח הצבוע בירוק נועד להחזרה לירדן או לכינון ישות עצמאית

האוטונומיה הפלסטינית היא עובדה קיימת

לידי מערכת 'האומה' הגיע תצלום של מכתב סודי מ-31 ביולי 1968, ששיגר השר יגאל אלון, עתה כבר מראשי מפלגת העבודה שקמה באותה שנה, לעמיתו שר הביטחון משה דיין, שבו הוא חוזר ומדגיש את העדפתו ל"ממשל עצמי לקהילה הערבית בגדה המערבית הקשור במדינת ישראל, על פני מסירת השטחים המוחזקים לממלכת ירדן". במכתב הוא מצדד ב"יצירת נוכחות יהודית אזרחית וצבאית, מדינית ומשפטית, עוד בטרם נזכה לשלום".

מכתב נוסף שלו שכן התפרסם, מיום 1 באפריל 1969, נשלח כתשובה לאזרח ירושלמי בשם הל-אור, ובו חזר אלון והדגיש את עמדתו לאמור: "אין תכניתי מדברת על הכרח, כדבריך, להחזיר לעבר הירדן בבוא השלום את יהודה ושומרון. ביצוע השלב המבצעי של תכניתי משאיר אמנם בין שאר האופציות התיאורטיות גם אופציה למסירת שטחים מאוכלסים ערבים במערב הירדן תמורת שלום בר־קיימא, אך אין היא נותנת לאפשרות זאת עדיפות ראשונה. אני מעדיף יצירת אוטונומיה ערבית ביהודה ושומרון, שתהא קשורה בישראל קשר בל יינתק, כאשר בינה לבין ירדן חוצצת רצועת ביטחון, אשר אגפה האחד נשען על נהר הירדן ואגפה השני נשען על רכסי ההרים הראשונה שממערב לבקעה, מן הגלבוע בצפון עד הר חלחול וערד בדרום. אנו יוצרים על ידי כך ארץ ישראל שלמה מבחינה אסטראטגית, ומקימים מדינה יהודית מבחינה דמוגראפית" (פורסם ב'נקודה', 15.1.1988).

אם בעת כתיבת מסמך "תכנית אלון", כמו גם המכתב לשר דיין והתשובה לאזרח הירושלמי, נראו הגיגיו של השר המוערך כוותרניים בעיני הימין וקיצוניים בעיני השמאל, הרי כיום, כעבור יובל שנים, ניתן לומר כי שאיפתה של ישראל צריכה להיות יישום פתרון שקרוב ככל האפשר למתווה אלון.

הרבה מלחמות, מבצעים, פעולות וטרור עברנו מאז נכתב המסמך המדיני הזה. הרבה תכניות, הצעות וטיוטות הופרחו מאז והונחו על סדר היום המדיני. דבר לא יצא מהן. ואולם במידה רבה המצב בשטח כיום דומה למשורטט ב"תכנית אלון". רוב השטח נתון לשליטת הרשות הפלסטינית, המקיימת בו מראית־עין של מדינה לכל דבר. למעשה, הפלסטינים כבר זכו באוטונומיה, ומקיימים את כל ביטוייה הלכה למעשה – ברשויות ממשל ומשפט, בכוחות ביטחון ובדגלי אש"ף המתנופפים בכל עיירה וכפר, שלא לדבר על רצועת עזה המתנהלת כמדינה נפרדת, סגורה ומבודדת, תחת שלטון חמאס.

להקדים יוזמה לכפייה

כמה צדק אלון המנוח שקבע כי גורם הזמן הוא חשוב. ככל שניטיב לקבל החלטות וליישמן בשטח, ככל שנדע ונצהיר ברבים מה רצוננו ומה גבול ויתורינו, כן יקל עלינו לדחות פתרון כפוי שלא יהיה מקובל על ישראל מבחינה צבאית ומדינית. ועם זאת, יגאל אלון האקטיביסט, שעודד בפועל הקמת התנחלויות כגון היישוב היהודי בקריית ארבע, בוודאי לא שיער כי האוכלוסייה היהודית ביו"ש וב־12 שכונות חדשות במזרח ירושלים תתקרב בקיץ 2017 לכחצי מיליון נפש.

על ישראל לחזור אל "תכנית אלון", שבצורה זו או אחרת היא גם תכניתם של מנחם בגין ויצחק שמיר: לא תקום מדינה פלסטינית (מושג שאינו מוזכר אצל אלון), תהיה אוטונומיה בשטחים שתחת שליטתם זה מכבר – ומדובר ברוב השטח, ואם הפלסטינים ירצו הם יוכלו ליהנות משיתוף פעולה בכל התחומים עם המדינה היהודית.

קיימת אפשרות של חידוש המגעים בין הרשות ברמאללה לממשלת ישראל. השאלה היא על מה יתנהל, אם יתנהל, המו"מ העתידי, ולאיזו תכלית הוא נועד. אם הפלסטינים יעמדו על דרישתם לנסיגה מוחלטת של ישראל לקווי 67', עם תיקוני גבול קטנים תוך חילופי שטחים; אם יתעקשו על פינוי ההתנחלויות, על חלוקת ירושלים, ובסופו של דבר על מדינה פלסטינית – כי אז על מה יש לדבר? על אחת כמה וכמה כאשר אינם מוכנים לקבל דרישה מינימלית שאינה כרוכה בתביעות חומריות – להכיר בישראל כמדינת העם היהודי.

נראה אפוא שעוד ארוכה הדרך לפתרון הבעיה הפלסטינית. בינתיים ערביי יו"ש נהנים מאוטונומיה (ברוח "תכנית אלון") הלכה למעשה, מארחים ברמאללה שועי עולם, וגם מעודדים טרור נגד ישראל וישראלים. לחץ מדיני וביטחוני עלינו לא יועיל להם. בלי הסרת התביעות המקסימליסטיות, שמבחינתם הן תנאי מוקדם לעצם הנכונות לשבת אל שולחן המו"מ, בלי עצירת ההסתה האנטישמית בבתי הספר ובראש חוצות, בלי הפסקת העידוד לשאהידים ומשפחותיהם – אין סיכוי להתקדמות כלשהי. ככל הנראה, גם בקיץ הזה התהליך ימשיך לקפוא על שמריו.

כמה צדק יגאל אלון, באומרו שככל שנמהר ונחליט מה רצוננו וניישם אותו בשטח – כך יקטן הלחץ עלינו הן מהצד הערבי והן מידידינו בעולם. הוא דיבר על אוטונומיה לערבים בחלק מהשטח – הקהילה הבינלאומית מדברת היום על מדינה פלסטינית בגבולות 67'. כלומר, נסיגה ישראלית מוחלטת אל הקווים ש"הזמינו" ניסיון השמדה ביוני 1967. אף שבימי האופוריה שלאחר הניצחון הגדול על מצרים, סוריה וירדן – תביעה מרחיקת לכת כזו טרם הונחה לפתחנו, הכרח להתייצב בצורה נחרצת מול תביעה כזו מצד הגורם המובס, שמעמידה בסכנה ביטחונית את ישראל, ממש כמו בערב מלחמת ששת הימים. בימינו נוספו לפסיפס הערבי־הפלסטיני גורמים אסלאמיים קיצונים עוד יותר, שהשמדת ישראל היא בראש מעייניהם. חזרה לקווי 67', תביא במהרה ארגונים כמו דאעש להשתלטות על "המדינה הפלסטינית", ולחרחור מלחמת קודש נגד המדינה היהודית בעלת המותניים הצרים.

"אתם עוד תתגעגעו לתכנית אלון"

37 שנה חלפו מאז הלך יגאל אלון לעולמו, והוא רק בן 62. חמישים שנה חלפו מאז העלה לסדר היום את התכנית הנושאת את שמו, שבמבט לאחור מצטיירת כריאלית לימינו, בחלקיה הגדולים. הממשלה דאז לא קיבלה אותה, ומשנדחתה, התבטא השר אלון במרירות כלפי חבריו לממשלה: "אתם עוד תתגעגעו לתכנית אלון"… במידה רבה הוא צדק. לא נותר לנו אלא להרהר בהחמצה הגדולה של האיש ותכניתו המדינית – שהייתה ראשונה בסדרת הצעות פתרון לסכסוך שהועלו מאז ששת הימים – ולשאוף ליישום רב ככל האפשר של עקרונותיה, בהחלת החוק הישראלי על כמה מחבלי הגדה, בהתיישבות מוגברת, ובמתן אפשרות ממשית של שלטון עצמי נרחב לאוכלוסייה הפלסטינית.

בשנת 1988, כאשר ביקר באתר ההנצחה ליגאל אלון בקיבוצו גינוסר, אמר ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר: "יגאל אלון היה לא רק לוחם ומפקד צבאי ממדרגה ראשונה. הוא היה גם חולם על שלום, וכל ימיו חיפש את היכולת לאפשר חיים של דו־קיום עם ערביי הארץ והאזור. הוא האמין כי נגזר על יהודים וערבים לחיות יחדיו בדו־קיום של שלום. כולנו מסכימים עם עיקרון זה. הקושי הוא במציאת הנוסחה המוסכמת שתאפשר זאת".

ב־2017, יובל שנים לאחר מלחמת ששת הימים, אין סימנים של התרככות בצד הערבי, מה שמכונה רשות פלסטינית, שאינו מסתפק בשלטון עצמי (עם הגבלות ביטחוניות ומדיניות) ועומד על דרישתו הנחרצת למדינה לכל דבר ועניין. לכן אפשר לומר כי לא נס ליחה של "תכנית אלון" בת חמישים השנה. היא המרב שממשלת ישראל יכולה ללכת עליו, אוטונומיה פלסטינית ולא מדינה פלסטינית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. יגאל אלון אמנם צדק, ויגאל אלון היה בברור איש שמאל, סוציאליסט, אולם כזה שעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל היו חשובים לו, מה שלא מאפיין את ה"שמאל" של המאה ה-21.

    1. מה הם כתבו ומה אתה עונה.

      ההתעסקות הבלתי נגמרת הזאת בשמאל, כאילו שמאלנים לא גרים פה לידך ולא רוצים שיהיה פה טוב בדיוק כמוך, באמת מדהימה בעיני. כמה קל להסית, מדהים

  2. יגאל אלון דיבר על אוטונומיה בשליטה ירדנית, תנועת מצפן הקומוניסטית הם היו הראשונים שצידדו בהקמת מדינה ערבית נוספת בשטחים. אפילו ב1995 יצחק רבין שהיה כידוע אחד מסגניו של יגאל אלון בימי הפלמ"ח ומפקד חטיבת הראל במלחמת הקוממיות נאם על אוטונומיה פלסטינית בלבד תוך שליטה ישראלית מוחלטת הן ביטחונית והן בפן ההתיישבותי בבקעת הירדן, כלומר רבין ראה מול עיניו את תוכנית אלון. השגיאה של רבין שלא צפה את עוצמת ההסתה והדמגוגייה מימין ושלא הקיף את עצמו באנשים שעשויים מהחומר של יגאל אלון אלא באנשים שהושפעו עמוקות מישעיהו לייבוביץ ואורי אבנרי.

  3. גם תוכנית אלון מכילה פגם גדול והוא הנתיב באזור יריחו שמוביל לירדן. נתיב שכזה ינוצל ללא ספק להברחת רקטות וטילי כתף שישמשו לתקיפת גוש-דן ונתב"ג. ללא הנתיב הזה ישראל יכולה להיות מאושמת שהיא כלאה את הפלס-ינים ושההסדר איננו בר-קיימא ומהווה הפרה של זכויות אדם.
    תוכנית רבין כללה שיתוף פעולה וידידות אוטופית בין שני הצדדים שיכלה לבטל את הצורך בנתיב באזור יריחו, אבל כידוע מדובר היה על הזיה מסוכנת, הרשות הפלס-ינית היא אויב טרוריסטי מסוכן מאין כמוהו מעצם מהותה.

  4. למזלנו זו שאלה היפוטטית. הזמן פועל לטובתינו אז למה לאפשר כל מיני רעות חולות במרכז מולדתינו. בשנות ה 90 עלו לארץ 1000000 יהודי בריה"מ. כרגע עוזבים את השטחים לפחות 10,000 איש בשנה. הילודה שם כבר לטובת האם היהודיה. עם מגמה שכזו בשנים הקרובות נראה קריסת ילודה ערבית, שכן הצעירים שצריכים להוליד את הדור הפלסטיני הבא יעשו זאת באירופה ובדרום אמריקה.

    למה ליצר אוטונומיות וכיסי טרור? הגיע הזמן להחליף תקליט, לנהל את הסכסוך עד כמה שניתן ולספח את השטח ברגע שניתן. מהים עד הירדן. למעשה כממשיכו של מסדר ז'בוטינסקי אני מופתע שעיתון האומה שוכח מהזכויות של ישראל מעבר לירדן. ז'בוטנסקי הסביר ברחל בתך הקטנה את סיפור "שניים אוחזין בתלית" והוא היה נחוש דיו לדרוש את כולה. ולו כדי להשאר עם חצי ולא רבע תלית. רבות נשתכח מקרב תלמידיו המוכנים לדון בויתורים על גבי ויתורים עוד לפני שהצד השני הוציא מילה מפיו.

  5. עד שכל המדינות וכל ארגונים הבינלאומיים לא יכירו בזכויות של יהודים כעם ילידי של ארץ ישראל\פלשתינה , ישראל תשאר מדינה כובשת חצי לגיטימית ,והלחץ רק יגבר וגיס חמישי רק יתחזק

    אבל לפני שאנחנו נדרוש את זה מהעולם ,ממשלת ישראל צריכה להכיר בכך ולחייב את מדינה יהודית לשמור על זכיות של יהודים בארץ לפי הצהרת האו"ם על זכויות עמים ילידים , אז אף אחד לא יעיז לדרוש מאיתנו לחלק את ארצינו כי זה מנוגד למשפט בינלאומי