השקר של "התמשכות" חקירות נתניהו

בחודשים האחרונים השמאל מוביל קמפיין נגד היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה והפרקליטות, בטענה שהם "גוררים רגליים" בחקירת פרשיות ראש הממשלה נתניהו. ההאשמות הללו נועדו ליצור דה-לגיטימציה להחלטות היועץ, המשמש כביכול כ"יועץ המשפחתי" של נתניהו.

אבל האם באמת היועץ המשפטי לממשלה "גורר רגליים"? האם החקירות השונות באמת נמשכות זמן רב? האם יש כלפי נתניהו "יחס מועדף"?

בדיקה של נתוני חקירות מעשרים השנים האחרונות מלמדת כי אין בטענות אלו כל שחר.

למרבה הצער, יש בישראל ניסיון היסטורי רב בחקירות אישי ציבור. שני נשיאים, ארבעה ראשי ממשלה, שני רבנים ראשיים, שרים, חברי כנסת וראשי עיריות רבים – כולם נחקרו בחשד לפלילים ונגד רובם התהליך הבשיל בסופו לכתב אישום. מיעוטם זכו לסגירת התיק על-ידי הפרקליטות או לזיכוי בבית-המשפט.

הנתונים שאספנו על 46 חקירות נגד אישי ציבור בישראל מלמדים כי זמני החקירה של פרשיות נתניהו אינם חריגים כלל. בממוצע, משך החקירה הגלויה במשטרה עומד על 16 וחצי חודשים. לאחר מכן עוברים עוד 14 חודשים עד להגשת כתב אישום או סגירת התיק. אם כוללים גם את החקירות הארוכות החריגות – של דרעי וליברמן – הנתון קופץ ל-20 חודשים. במילים אחרות, בין פתיחה בחקירה הגלויה לבין סיום התהליך בפרקליטות עוברות בממוצע כמעט שלוש שנים תמימות.

הסיבות בגללן נמשכות חקירות מעל לשנה הן לרוב אובייקטיביות: ריבוי נחקרים, צורך בחיקורי-דין בחו"ל, או נחקרים שבוחרים בזכות השתיקה (בתיק הפרטי של אריה דרעי, הוא שמר על זכות השתיקה במשך זמן רב). בתיקי אולמרט החליט היועמ"ש לסכם אותם ביחד ועיכב את ההחלטה הרשמית במספר תיקים שהיו קשורים האחד בשני.

אך הסיבות הללו לא תמיד עומדות גם לפרקליטות – שהרי תוצרי חיקורי הדין בידיה, ואף אם נדרשות פעולות חקירה משלימות, לא סביר שהן יימשכו שנים. במספר מקרים התיקים צברו אבק בפרקליטות ללא סיבה סבירה: תיק פרשת סיריל קרן נסגר שנים לאחר שפרשת "עמותות הקש" נסגרה. "התיק הציבורי" של אריה דרעי בפרשת בר און-חברון נסגר על ידי היועמ"ש שבע שנים תמימות אחרי שהפרקליטות סיימה את תהליך החקירה.

ישנם גם מקרים של חקירות מהירות וסגירת תיק או כתב אישום זריז. בפרשת עמדי לקח ליועץ המשפטי לממשלה שנה בלבד מפיצוץ הפרשה ועד לסגירת התיק. עזר ויצמן השתחרר מכבלי החקירות בתוך 5 חודשים בלבד, במחיר נשיאותו. אברהם הירשזון הגיע לכתב אישום בתוך 14 חודשים. סביר שייטען כי אלו היו מקרים פשוטים יחסית לחקירה. אך כך גם התיק הציבורי של דרעי – חקירת הפרקליטות ארכה כ-3 חודשים בלבד, ובכל זאת כתב האישום בושש לבוא.

התמשכות תהליכים בפרקליטות לא מבחינה בין ראש ממשלה לראש עירייה, בין חבר כנסת לרב ראשי. ברור כי חלקם נהנו מהתמשכות התהליכים, שאפשרה להם להמשיך לכהן במשרתם הרמה – אך רובם לא היו במעמד שאפשר להם להפעיל לחץ על היועץ המשפטי לממשלה.

אליקים רובינשטיין לא היה מזכיר הממשלה של אהוד ברק, ובכל זאת חקירת פרשת העמותות נמשכה שלוש שנים. אביגדור ליברמן לא היה ראש ממשלה, והחקירות נגדו נמשכו בסך הכל תריסר שנים. צבי בר היה ראש עירייה, ולקח שנתיים להגיש נגדו כתב אישום לאחר שהמשטרה הודיעה כי קיימות נגדו ראיות מספקות להעמדה לדין.

לאור הנתונים העובדתיים, ברור שחקירות נתניהו לא נמשכות משך זמן חריג. גם התבטאות המפכ"ל לפני כמה חודשים, לפיה החקירה תושלם בזמן הקרוב, אינה יוצאת דופן – ברוב החקירות שנבדקו, הדלפות על המלצת משטרה קרובה פורסמו חודשים לפני ההודעה הרשמית על סיום החקירה.

ומה לגבי "פרשת המעונות" של שרה נתניהו? זו מתארכת עקב הפער הגדול בין פרסום דו"ח מבקר המדינה לתחילת חקירת המשטרה – לא בשל גרירת רגליים חריגה בחקירה או בפרקליטות.

מבחינה עובדתית, אם כן, התמשכותן של חקירות נתניהו כלל אינן חריגות. למעשה, יש ליועץ המשפטי לממשלה עוד די זמן לחקור בטרם יגיע לזמן הממוצע לטיפול בפרשיות כאלו. לטענות המבקרים אין כל שחר.

זה לא סוד. "ההפגנות הן פוליטיות, עם ארבע סימני קריאה!" הכריז אלדד יניב בראיון לרשת ב' לפני שבועיים. והוא אכן צודק: העובדות מראות שלא שלטון החוק ומשך החקירה מדאיגים את מפגיני השמאל, אלא מי שנמצא בשלטון.

נחמיה גרשוני איילהו עוסק באיסוף וניתוח מידע, מידענות ותחקירים. לפרטים נוספים בקרו באתר www.meyda.net