שיטת השוברים, המהוללת בפי ליברלים רבים, איננה אידאל אלא פשרה. עובדה: שוברים בתחומים אחרים נחלו כישלון חרוץ
בשנים האחרונות צץ ופורח הרעיון של "שיטת השוברים" כפתרון לתחלואת החינוך בישראל. נושאי הדגל שלו הם הליברלים, שוחרי השוק החופשי – ממילטון פרידמן שהעלה את הרעיון בשנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לאנשי "זהות" ובהם גלעד אלפר, שכתב לאחרונה ב"מידה" בשבח השיטה. לדעתי, על אף שסביר שהשיטה הזו טובה יותר מן המצב הקטסטרופלי הקיים, היא בעייתית במיוחד. אפשר אולי לקבל אותה כפשרה, אך אסור לראות בה אידיאל. למה? במקום חינוך, חשבו על לחם.
תארו לעצמכם עולם שבו אינכם משלמים על הלחם שאתם אוכלים. במקום זה אתם מקבלים תלושים מהמדינה, המאפשרת לכם – עני כעשיר, זקן כצעיר – לרכוש כיכר לחם ליום. לכאורה, חלום. כולם זכאים למזון בר השגה, וגם אלה שאין ידם משגת יכולים ליהנות ממנו.
למעשה, מדובר בסיוט של ממש. דבר כזה אכן התקיים – בימי הצנע של ראשית המדינה, כאשר השלטונות החליטו שזו הדרך האידיאלית להבטיח שוויון בין האזרחים. מה שנוצר היה מחסור עצום, הרבה יותר ממה שחייבו הנסיבות הקשות גם ככה, ושוק שחור ענף על שלל הבעיות החברתיות הנלוות אליו.
שוק המבוסס על תלושים גם הורס את התחרות, שהיא הבסיס לקיומו של שוק המתאים את עצמו ללקוחות ויוצר מוצרים חדשניים יותר וזולים יותר. אם יצרני הלחם יודעים שיש סבסוד קבוע של לחם, ושסך מסוים של תלושים יגיע אל כיסם, הם יכולים להפסיק לדאוג לאיכות המוצר שלהם ולמחיר שלו.
ללמוד מכשלונות של אחרים
דוגמה לבעייתיות של שיטת השוברים ראינו בתחום הסיעודי בישראל. השוק הזה פועל במידה רבה בשיטה של שוברים ("קודים") המוענקים על ידי המדינה. המדינה מתנה תנאים נוקשים במיוחד, עם מפרט ארוך כאורך הגלות להפעלת בית אבות, מה שגורם למתח רווחים נמוך במיוחד למפעילי בתי האבות. זה בתורו מביא לכך שאין ליזמים מוטיבציה להיכנס לשוק, והתחרות דועכת; ומן הצד השני מי שנמצא בשוק חותר, באין ברירה אחרת, לרווחיות על ידי קיצוץ בדברים שאינם ניתנים לפיקוח. כך נוצרים בתי אבות מתעללים ומזניחים. לצד זאת מתפתח שוק יוקרתי, מחוץ לפיקוח ומחוץ לשוברים, הפונה אל העשירון העליון. במילים אחרות מה שנועד ליצור שוויון רק מחריף את האי-שוויון.
דוגמה אחרת היא בתחום הבריאות בארה"ב. בניגוד למיתוס הרווח, מערכת הבריאות שם גרועה במידה רבה לא מפני השוק החופשי אלא משום שניתן למעסיקים פטור ממס על ביטוח בריאות – דבר שבמהותו דומה לשיטת השוברים. זה יצר אינפלציה במחירי ביטוח הבריאות, כי הרבה כסף זול זרם למערכת, וכך מי שלא היו מועסקים נחשפו למחירי ביטוח בריאות גבוהים במיוחד. ניתן לטעון שזה נכון רק כאשר משלמים לחלק מהשוק ולא אם נותנים שוברים לכולם, אבל למעשה האינפלציה במקרה השני רק תהיה חזקה יותר. ביטוח הבריאות הממלכתי בארץ יצר סוג של אינפלציה כזו, וכתוצאה מכך אנחנו מקבלים בריאות מאוד בינונית במחירים גבוהים מאוד; ואובמה-קר בארה"ב יצרה תוצאה דומה – של הקפצת מחירי הביטוחים הפרטיים.
בחינוך, שיטת השוברים בעייתית אף יותר: היא מעניקה למדינה – כלומר לפקידים ולפוליטיקאים, בסדר הזה – שליטה על איזו תוכנית לימודים תמצא חן בעיניהם ואיזו לא. הם יכולים לומר שבעל המאה הוא בעל הדעה, וכך לדכא דעות "בעייתיות" ולעודד אינדוקטרינציה הרצויה להם. גלעד אלפר, בטור שהזכרתי בראשית הדברים, מודע לבעיה, אבל אינו מציע פתרון מלבד לקרוא למדינה לתת חופש לפתיחת בתי ספר פרטיים. אבל כל החופש הזה מנוגד לשיטת השוברים, שתצריך ועדה שתגדיר רשימה של קריטריונים נוקשים כמיטב המסורת הבירוקרטית בישראל.
נכון, שיטת השוברים טובה יותר מן המצב הנוכחי בישראל. גם יכול להיות גרוע עוד יותר – כמו חזון הבלהות של אבי גבאי, שהפך יותר מפא"י ממפא"י וקרא לביטול הזרמים השונים בחינוך ויצירת זרם ממלכתי אחד, דבר שאפילו בן גוריון הבין שיגרום למתחים חברתיים בלתי נסבלים ובלתי אפשריים. אבל צריך להבין ש"יותר טוב מהמצב הנוכחי" זו נחמה די קטנה.
סביר שהתומכים בשיטת השוברים אינם תומכים בה אלא כפשרה, כדי להיענות ל"שוויוניסטים" ולנסות ליצור משהו שהוא טוב יותר מן השליטה המוחלטת של המדינה בחינוך בשיטה הממלכתית; כך למשל מי שיאזין למילטון פרידמן יראה שרוב דבריו באים על דרך השלילה של השיטה הקיימת, של סבסוד היצרן במקום סבסוד המוצר, וניסיון לפעול במסגרת הקיימת של תקציב חינוך פדרלי. דבריו, עם זאת, לא נאמרים מתוך התלהבות גדולה מעצם קיומו של תקציב שכזה. הוא אף אומר במפורש שהמצב הנוכחי, מבחינת תוצאות החינוך וידיעת קרוא וכתוב, גרוע יותר מהמצב במאה ה-19 שבו לא היה חינוך ממלכתי כלל.
אז נכון שאנחנו צריכים פעמים רבות להתפשר, אך אל לנו להציג פשרה כדבר האידיאלי. הדבר עלול ליצור בעיות קשות במיוחד אם מתברר שהפשרה הזו – שאנחנו מציגים בטעות כאידיאל – אינה טובה במיוחד ויוצרת בעיות, כפי שהצביעו כמה מחקרים גם על שיטת השוברים בחינוך. במקרה הזה מתנגדי השיטה יראו בכך ראיה לכשלון הגישה כולה, ולא יבינו שהבעיה נעוצה בעצם שרידי הסוציאליזם הבולטים מאוד הקיימים בה.
כולם טפשים באופן שווה
אם אנחנו רוצים חינוך טוב ופורץ דרך, לא כזה ששם דגש על "שוויון" הגורם לכולם להיות טיפשים באופן שווה, אנחנו צריכים להיפטר מן המעורבות הממשלתית בחינוך. אל תדאגו לחינוכם של העניים – המצב היום גרוע מבחינתם, כך שניתן לומר בבטחה שמערכת החינוך הממלכתית אינה התרופה למצב שלהם, אלא היא המחלה עצמה.
עצם קיומו של מי שאין ידו משגת אינו תירוץ למערכת ממלכתית החולשת על הכול. בדיוק כפי שאיננו מחלקים תלושים לקניין לחם רק משום שיש עניים שאינם יכולים לקנות לחם, כך אין מקום לחלק תלושי חינוך לכולם. עמותות לחינוך, התומכות בנזקקים היו קיימות שנים רבות מספור, והתחרות ביניהן היא מבורכת, ויוצרת כר פורה לחינוך איכותי אמיתי.
כל זה אינו הזיה המנותקת מכל מציאות. נכון שכיום רוב המדינות המתקדמות שמו את ידיהן על החינוך והן שולטות בו, פשוט כי הן יכולות; אך לא זה היה המצב במשך רוב שנות קיום האנושות. מערכת החינוך היהודית, שהביאה אלינו את הגניוס היהודי, התקיימה ללא כל מוסדות נוקשים, שוברים או חינוך ממלכתי, אלא בשיטה מבוזרת וקהילתית. מערכת החינוך של המאות ה-18 וה-19, שהביאו לנו את ההתקדמות המדעית והתעשייתית המדהימה, היו פרטיות רובן ככולן. את החינוך הממלכתי התחלנו לפגוש בעיקר במאה ה-20, ואת פירותיו הבאושים אנחנו אוכלים עד היום.
הגיע הזמן שנבין שייצור חינוך על ידי המדינה אינו יותר טוב מייצור לחם על ידי המדינה, וחלוקת שוברים לחינוך דומה לחלוקת שוברים לחלב. השיטה הסובייטית הוכחה ככישלון בכל תחום שהוא, ובחינוך היא גרועה במיוחד דווקא משום שהחינוך הוא כל כך חשוב ויקר ללבנו. הגיע הזמן לנתץ את האליל הזה ולצאת לחרות חינוכית אמיתית.
נראה שיש כאן אי הבנה של השיטה. השיטה מבוססת לא על רגולציה כמו בבתי אבות אלא בדיוק להיפך על פתיחת השוק. מימוש השובר אינו תלוי בגחמת הפוליטיקאים או דעותיהם של הפקידים אלא ברצון והסכמת ההורים. השיטה אגב עובדת מעולה כבר היום במחלקות היולדות שהפכו מעולות יותר בזכות השיטה
צודק לחלוטין. גרשוני אינו מבין את שיטת השוברים. השובר ניתן להורה הרשאי לבחור באופן חופשי בין ההיצע בשוק את בית הספר אותו הוא רוצה. כל בתי הספר יהיו פרטיים. השובר יעניק תשלום עבור מינימום שעות. נניח 5 שעות מ8 עד 1. בתי ספר יהיו חופשיים להציע כראות עיניהם, פתוח לתחרות ולמשיכת הורים לבית ספרם. נניח אחד יציע אנגלית, ספרות, חשבון, התעמלות, היסטוריה. השני יציע בין השאר לימודי קודש. לאחר השעה 1 בתי הספר יציעו לימודים בתשלום מלא על ידי ההורים האמידים יותר. זה יעלה את הרמה של בתי הספר וייצור תחרות נוספת. ישנם כמובן הבעיות של תלמידים שאינם מסוגלים להשתלב, תלמידים אלימים, זה ייפטר תוך כדי הליכה. אם בישראל היו מבטלים את מס הכנסה המיותר והמנופח, כמובן, שההמשך הפרטי היה זול בהרבה אבל על כך בפעם אחרת
1. ההשוואה ללחם לא מדויקת. כשהיה צנע ולכל משפחה הוקצבה כמות של לחם אכן התפתח שוק שחור בגלל הביקוש של משפחות ליותר לחם מאשר הוקצב. האם גרשוני דואג שאנשים ירשמו את ילדיהם לעשרה בתי ספר?
2. השיטה לא תהרוס את התחרות. כולם צריכים גרביים. האם שוק הגרביים הוא לא שוק חופשי כי יצרני הגרביים יודעים על כמה לקוחות הם מתחרים?
3. תסמוך על הממשלה שגם במידה ובתי הספר יופרטו הם יתערבו בתכנים החינוכיים.
הלל, נראה לי שביותר מדיי משפטים קבעת נחרצות דברים שאינך צודק בהם.
למה החינוך קטסטרופלי? למה הרפואה נוראה?הקצנת כל דבר
אמא את צודקת.
גרשוני קיצוני נחרץ שונא כל ובטוח בצידקתו כמו שהיו באינקויזיציה
קלעת בול, אבל אותו ה"חינוך" שמספקת הממשלה הוא שגורם לאנשים להגיב בצורה לא הגיונית ובמקום לחשוב על הדברים לצעוק סיסמאות מטופשות כאשר מדברים איתם על הנושא.
אני מרחם על התלמידים שנמצאים היום בבתי הספר והולכים לבזבז 12 שנים מעולות על תעמולה, עובדות טריויה ודגנרציה של היכולות הטבעיות שלהם.
הדבר הכי טוב שילד יכול לעשות הוא לא להקשיב בשיעורים ולקרוא ספר במקום, אולי אפילו ללכת לעבוד, זה מה שאני עשיתי.
למעשה, מלבד לשלול את מצב החינוך כיום ואת האלטרנטיבה המוצעת, אין פה ולו הצעה אחת קונקרטית מלבד קריאה לממשלה "הסירי ידייך מן החינוך". ונניח שתשעה הממשלה לקריאתך ויוסרו ידיה מהחינוך, מה נעשה עם עודף הכסף? נגבה פחות מיסים? הכסף יוחזר להורים לפי מס' הילדים על מנת שישלמו בעבור החינוך של ילדיהם?
הרי נהיר וברור כי מצב שכזה רק יתרום להגדלת הפערים בין המעמדות השונים בישראל וכי נראה לך שהורה אשר אין לו די כדי לקנות לחם לילדיו יחסוך מהם אוכל כדי לשלוח אותם לבית הספר? ובהינתן הבחירה בידי ההורים, הרי ברור שאחוז ניכר מהאוכלוסיה לא ישלח את ילדיו לבית הספר מכל סיבה כזו או אחרת.
יתרה מכך, דוגמת הלחם והשוברים הינה דוגמה שגויה מיסודה – שהרי שאם הלחם אינו משביע רצון – יקנה הציבור מאת יצרן אחר. ואם כולם יעשו יד אחת על מנת להוריד את האיכות – תמיד יקום האחד אשר יציע משהו שונה, משהו אחר כדי למשוך את אותם צרכנים מאוכזבים – ואותו הדבר לגבי החינוך. שכן אם ניתן בידי ההורים את הבחירה לאיזה בית ספר להפנות את הכסף, כסף אשר יכול להיות מופנה אך ורק לחינוך – התחרות רק תגדל! וכל בית ספר ובית ספר ינסה למשוך את ההורים אליו על ידי הבאת תוכניות לימוד מיוחדות וכן הבאת מורים טובים וטובים יותר ובד בבד משכורות המורים, הכל כך נמוכות היום, גם יעלו ומורים טובים ישגשגו בזמן שמורים נחשלים ייפלטו מן התחום כי לא יהיה בית ספר אשר יאות להעסיק אותם.
לסיכום רק אומר שהפוסל – במומו פוסל. פסלת את מילטון פרידמן כי "רוב דבריו באים על דרך השלילה של השיטה הקיימת", אך זה בדיוק מה שעשית – פשוט שללת את גם השיטה הישנה וגם את השיטה המוצעת, שיטת השוברים.
מיכאל, 27, סטודנט למשפטים.
כשאי-אפשר לבקש על י-ם, מבקשים על יבנה…
המאמר שלך מתעלם לחלוטין משאלת ההיתכנות הפוליטית. ההיתכנות להפרטה מוחלטת של מ.החינוך וביטול חוק חינוך חובה "חינם" היא 0.
ההיתכנות לגלישה איטית לכיוון שיטת השוברים יותר קרובה ל(סטטיסטיקה ממוצאת) 30%.
עדיף להציל את יבנה. אפילו שהיא לא י-ם.
ואף מלה על … למי שייכים הילדים ?
למה מי היא המדינה שלא רק יצרה מערכת חינוך מולאמת, אלא הלאימה גם את הילדים עצמם.
האם מישהו מוכן לקבל את "משרד התזונה" הממשלתי, שיקבע לכל אחד מה בדיוק לאכול ומה לא, באילו שעות, ובאילו כמויות ?
האם מישהו יסכים לכך ש"משרד הפנאי" יכתיב לילדים ולהוריהם כיצד לבלות את שעות הפנאי שלהם, אילו ספרים לקרוא וכמה, לכמה סרטים והצגות חובה ללכת, כמה שעות מותר להיות מול מסך מחשב או סמרטפון ?
היש מי שחפץ ב"משרד המשפחה", שתקנותיו יכתיבו את מהות והיקף הקשרים המשפחתיים של כל אזרח עם הוריו. ילדיו, אחיו ואחיותיו, הסבים והסבתות שלו, וכו' ?
אז כיצד, לעזאזל, כולם מסכימים עם אותם מאפיינים בדיוק בתחום החינוך ?!
הבנה חלקית בלבד בנושא מסויים, ובלי לקרוא כמו שצריך את המאמר אליו אתה מתייחס.
שיטת השוברים משמעותה צמצום השליטה והפיקוח של השלטון המרכזי, והעברת הכח והאחריות לידי ההורים. איך עושים את זה? ביטול הבירוקרטיה להקמת בתי ספר, פתיחת אזורי הרישום, ונתינת אפשרות למורים לא להיות מועסקים על ידי משרד החינוך או להיות חבר בהסתדרות. בצורה הזו – פותחים את שוק החינוך לתחרות מה שיביא רק להתייעלות, שיפור משכורות המורים, עליית רמת החינןך עצמו, וחסכון של מליארדים למשק שלא ילכו לאיבוד בסבך הבירוקרטיה והשחיתות של משרד החינוך וארגון המורים.
אז אין שום קשר ללחם, ואין זו פשרה.
ומוטב להלל גרשוני ללמוד את הנושא הבא לפני שהוא מגיב עליו.
פעם הבאה שתפרסם מאמר – נצטרך לבדוק אותך..
זה נכון ולא נכון. נכון שמערכת החינוך המדינתית מובילה לבינוניות במקרה הטוב, אבל כמעט כל הדוגמאות הן לא נכונות. ההשוואה בין לחם לחינוך הוא שגוי הואיל וחינוך הוא בעיקרו מוצר חד פעמי (מרגע שהילד היא בית ספר הוא נותר בו לפחות עד סוף השנה) בעוד לחם הוא מוצר שנרכש על בסיס שוטף.
מערכת הבריאות בארהב היא מעולה ובכלל אי אפשר להשוותה לישראל. הבעיה הקיימת היא בעיית הביטוחים, אבל לא של מוצר שירותי הבריאות.
רוב שנות האנושות 90% אם לא יותר היו בורים ברמה שלא ידעו קרוא וכתוב. הבודדים שכן למדו וקידמו את העולם היו יוצאי הדופן. כיום, במדינת ישראל למשל, אחוז היודעים קרוא וכתוב במערכת החינוך נושק ל-100%, עם כל תחלואי המערכת.
אז מה ההצעה שלך? להחזיר את העולם למאה ה-19?
נכון שחינוך פרטי יכול להיות טוב, אבל אם אתה כבר מביא כדוגמה את ארהב, אז בא נסתכל על החינוך הפרטי בארהב, שעולה 15,000 דולר בשנה (וזה עוד ברף הנמוך, כי יש אזורים שעולה גם מעל 30000 דולר). לילד!
ואולי נביא כדוגמה את האוניברסיטאות הפרטיות שעולות 40,000 לשנה? והאם ההשכלה בהרווארד עולה עשרות מונים על האניברסיטאות בישראל?
הפיתרון צריך להיות איפשהו באמצע, ומה שאתה מציין הולך לכיוון הנכון, אבל את הדוגמאות שהבאת לא היינו לראות אצלינו.
חלש והזוי.
ומה היה אחוז האנאלפביתים במאות
ה18 וה19?
שלא לדבר על כך שהמערכת החברתית כיום שונה לחלוטין מהשטעטל שגרשוני כל כך מתגאה בו. רוב האנשים אינם שייכים לקהילות סגורות שיקחו על עצמן את החינוך בתמורה לנאמנות מוחלטת לקהילה, ואינם מעוניינים בכך.
בקרב היהודים האנאלפבתים היו מעטים דווקא את
הטענה הזאת בחרת לתקוף?
הלל, מעורבות ממשלתית נחוצה כי אין לציבור שום דרך אחרת להגדיר או לפחות לשדר מה חורג לגמרי מהטוב המשותף (כמו תמיכה בדאעש). דוקא מי שנמנה על המחנה הלאומי אמור להבין זאת. הזיווג המוזר בין לאומיות – שהיא רעיון חשוב מאד – לבין הערצה עיוורת לשוק החופשי, שהוא היום פחות או יותר כל מה שמפרק את הלאומיות הבריאה, הוא זיווג תמוה.
אהבתי את ההתפלפלות בפרשנות דברי ר' פרידמן…
מתגעגעים אליך גרשוני! חזור לפייסבוק!
"אם יצרני הלחם יודעים שיש סבסוד קבוע של לחם, ושסך מסוים של תלושים יגיע אל כיסם, הם יכולים להפסיק לדאוג לאיכות המוצר שלהם ולמחיר שלו"
מה הקשר לשיטת השוברים? הרי, לא מובטח לבתי הספר כמה שוברים הם יקבלו, זה יהיה תלוי בהחלטת ההורים איפה לרשום את הילדים. אם באותה העיר, יהיu שני בתי ספר שמקבלים שוברים אחד מעולה ואחד פח, ההורים ירשמו את הילדים שלהם kבית הספר המעולה ובית הספח פח לא יקבל כסף וייאלץ להיסגר. תחרות במיטבה.
אתה מדבר בסיסמאות ולא מתיחס כלל למצב הנוכחי בישראל
1. שיטת השוברים קיימת ועובדת בחלק מרשתות החינוך החרדיות, הדתיות, והערביות-כנסיותיות, שמלמדות כאוות נפשן, תמורת 50-75% מהתקציב לתלמיד בחינוך ממלכתי.
2. כרגע, בחלק מהראשויות המקומיות, מערכת החינוך מונעת בכוח ואיומים מהורים ומורים לקיים חינוך פרטי לילדיהם.
3. הון עצום של מערכת החינוך מושקע בנדלן ובתחזוקתו (בניני בתי הספר והגנים), ולרוב המורים והגננות קביעות בעבודה. מה אתה מציע לעשות עימם?
4. לגבי החינוך בקהילות היהודיות בגולה, אכן לא היה יהודי אף אחד אנלפבת, מצד שני באותה תקופה, הסתפקו בשש שנות לימוד, ורק יחידי סגולה המשיכו לתיכון או לישיבה (בתמיכת הקהילה), היתר הלכו לעבוד או להכשרה מיקצועית. האם זה מה שאתה מציע גם היום?
לדעתי, מה שמתבקש וקל לביצוע הוא לתת גם להורים חילוניים תמיכה של 50% לתלמיד במערכת חינוך פרטית כרצונם, עם איזשהוא מינימום לימודי שעליו בית ספר פרטי יתחייב.
א. השיטה נשמעת טוב בתיאוריה אך לא ישימה בגלל אירגוני המורים למיניהם.
ב. המאמר מצביע על הבעיה העיקרית בשיטת השוברים- העובדה שעדיין בי"ס יצטרך לקבל את אישור הממשלה כדי שיוכל לקבל תשלום ע"י שוברים. זה משאיר את שליטת הממשלה על אופי בתי הספר. בתי ספר שמחנכים לטרור לא יאושרו וכך גם בתי ספר שהפקיד התורן לא בא לו לאשר אותם. זוהי אכן פירצה חמורה בשיטה.
ג. גם בחינוך פרטי לחלוטין יש בעיות קשות. המודל החרדי עובד טוב מאד מבחינה חינוכית- יש שם אפס אלימות, והישגים לימודיים טובים. אך במקומות שבהם התחרות אינה רווחית, ויש רק בי"ס אחד (שיכול לעשות ככל העולה על רוחו), מתעוררות בעיות.
ד. הפתרון הוא שילוב של שוק חופשי ומופרט, עם מימון ממשלתי לעמותות.
שוק חופשי יאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לכל בית ספר שבו יבחרו, ועדיין יתן לעמותות תנאים מועדפים, כדי להגן על מעוטי היכולת, וכדי לוודא שבכל מקום יש לפחות שתי ברירות.
אמת ויציב.
אם לא מעודדים יצרנות יצירתיות וקפטילזם, והכנסת יזמים ותעשייה להשקעות בדור העתיד, כל עניין תלושי השוברים הם לא יותר מברכה לבטלה!
מישהו תמיד יבצע תעמולה ואינדוקטרינציה והוא הוא הלאומיות והמדינה.
הלל,
כליברל בנשמתי וחובב פוסטים שלך אני מתרעם על הנשק העצום שמאמר שטחי זה נותן לסוציאליסטים, געגועים למאה ה-19 ?? בו מעטים זכו להשכלה גבוהה וילדים יצאו לעבוד, זה מה שאתה מתכנן לנו ??? לצד שאר שטחיות ( שאינם אופיינים לך ) כמו ההשוואה ללחם,
א’ המדינה כן מתקצבת לחם כמו כל מוצר בפיקוח זה רק על ידי סבסוד, לא ישירות לאזרח אלא לייצרני הלחם וחומרי הגלם.
ב’ כל האזרחים המקבלים קצבעות למיניהם, הרי זה מיועד למחייה קרי קניית לחם וכדומה,
דווקא הליברלים מתנגדים לכך ומעדיפים שיחלקו תלושי מזון – דהיינו לחם ממש – כי כסף יכול ללכת לצרכים אחרים והוצאות לא חיוניות, ולא גורמים לבן אדם לקחת אחריות על עצמו בשונה מתלושים שהולכים נטו למזון, מה שמממש את מטרת המדינה במתן הכסף.
אז המדינה מממנת לחם ועוד איך מממנת.
המטרה של ימין כלכלי הוא במקום הלאמה וכפייה ממשלתית ואינטרודקציה חינוכית שחונק ומסרבל ומחריב את הכל, הוא לייעל את המערכת באמצעות חופש שהיא מנוע הצמיחה העוזרת הכי טוב חלשים, ולא לחזור אחורה לימי הביניים, שאם היה לך כסף היה לך חינוך ובריאות וכו' ואם לא אין לך קיום.
שיטת השוברים זה בדיוק האיזון הנכון, מצד אחד אכן כל מערכות החינוך מופרטות וחופשיות ודמוקרטית, יש תחרות בריאה וקונסטרוקטיבית בשוק החינוך שגורם לייעול עצום בו כולם הן המוסדות הן הצרכנים קרי התלמידים ובתוצאה המדינה כולה כמדינה משתבחת ונהנת מכך,
והן גם דואגת באמצעות השתתפות כספית עם השוברים שכל ילד – לא רק מיוחסים – יזכה לחינוך איכותי ברמה גבוהה, שהיא גם בעלת משמעות כלכלית קריטית למדינה.
השקעה כספית בחינוך היא אחד ההשקעות המוצדקות ביותר ששווה לגבות מיסים עבורו, זה אינטרס לאומי ודמוקרטי ממדרגה ראשונה, השקעה שתחזיר את עצמה בסוף כשתוציא אוכלוסיה משכילה וייצרנית שלא תיפול אחרי זה כנטל ויתמרד ויתבע עוד יותר כסף.
השאלה היא לא האם המדינה צריכה לדאוג שיהיה חינוך הכי טוב לכולם, אלא איך ! הם דוגלים בהלאמה ואינטרודוקציה ואנחנו בהפרטה ודמוקרטיה, ונוסטלגיה למאה ה-19 הפרימיטיבי אינה באה בחשבון בכלל !!
כרגיל אתה כותב שטויות. מה שמרשים זה שכרגיל גם אי אפשר לנחש אם אתה רציני, או מטריל או שכבר לא יודע להבדיל בעצמך.
אתה נהנה ממערכת חינוך מסובסדת. אני יודע שזה לא ברור לך, כי בעייני עצמך אתה עילוי, אבל במאות ה18 – 19, כנראה שהיית עוזר של חלבן באיזו גטו, או פשוט.. מת במהלך הלידה או הילדות. אולי לא שמעת את השם "שלום עליכם", אז מציע לך לחפש במנוע החיפוש האהוב עליך. אולי עוד תלמד משהו על החיים היהודיים לפני 100 וקצת שנה.
אין לך מושג לא בכלכלה, לא בהיסטוריה ולא בלוגיקה בסיסית. וזה מדהים שאתה באמת מצליח להוציא משפט מטומטם כמו "לא זה היה המצב במשך רוב שנות קיום האנושות". הרי היה כל כך אדיר "במשך רוב שנות קיום האנושות". מי לא מתגעגע לימי הביניים או למאה ה-18, או לימים העליזים בהם אנשים לא שתו מים ואכלו את אותה הדייסה בדיוק כל יום? ולמי איכפת שלפני 500 שנה היו בערך 5 מקצועות שלמדו באוינברסיטה והיום יש עשרות, עם מגוון התמחויות ותתי תחומים בכל מקצוע? מדינות מתקדמות זה בכלל שם מפגר, לא? רק הורסות את כל הטוב שהיה בגטו היהודי של פעם.
הלל,
כליברל בנשמתי וחובב פוסטים שלך אני מתרעם על הנשק העצום שמאמר שטחי זה נותן לסוציאליסטים, געגועים למאה ה-19 ?? בו מעטים זכו להשכלה גבוהה וילדים יצאו לעבוד, זה מה שאתה מתכנן לנו ??? לצד שאר שטחיות ( שאינם אופיינים לך ) כמו ההשוואה ללחם,
א’ המדינה כן מתקצבת לחם כמו כל מוצר בפיקוח זה רק על ידי סבסוד, לא ישירות לאזרח אלא לייצרני הלחם וחומרי הגלם.
ב’ כל האזרחים המקבלים קצבעות למיניהם, הרי זה מיועד למחייה קרי קניית לחם וכדומה,
דווקא הליברלים מתנגדים לכך ומעדיפים שיחלקו תלושי מזון – דהיינו לחם ממש – כי כסף יכול ללכת לצרכים אחרים והוצאות לא חיוניות, ולא גורמים לבן אדם לקחת אחריות על עצמו בשונה מתלושים שהולכים נטו למזון, מה שמממש את מטרת המדינה במתן הכסף.
אז המדינה מממנת לחם ועוד איך מממנת.
המטרה של ימין כלכלי הוא במקום הלאמה וכפייה ממשלתית ואינטרודקציה חינוכית שחונק ומסרבל ומחריב את הכל, הוא לייעל את המערכת באמצעות חופש שהיא מנוע הצמיחה העוזרת הכי טוב חלשים, ולא לחזור אחורה לימי הביניים, שאם היה לך כסף היה לך חינוך ובריאות וכו' ואם לא אין לך קיום.
שיטת השוברים זה בדיוק האיזון הנכון, מצד אחד אכן כל מערכות החינוך מופרטות וחופשיות ודמוקרטית, יש תחרות בריאה וקונסטרוקטיבית בשוק החינוך שגורם לייעול עצום בו כולם הן המוסדות הן הצרכנים קרי התלמידים ובתוצאה המדינה כולה כמדינה משתבחת ונהנת מכך,
והן גם דואגת באמצעות השתתפות כספית עם השוברים שכל ילד – לא רק מיוחסים – יזכה לחינוך איכותי ברמה גבוהה, שהיא גם בעלת משמעות כלכלית קריטית למדינה.
השקעה כספית בחינוך היא אחד ההשקעות המוצדקות ביותר ששווה לגבות מיסים עבורו, זה אינטרס לאומי ודמוקרטי ממדרגה ראשונה, השקעה שתחזיר את עצמה בסוף כשתוציא אוכלוסיה משכילה וייצרנית שלא תיפול אחרי זה כנטל ויתמרד ויתבע עוד יותר כסף.
השאלה היא לא האם המדינה צריכה לדאוג שיהיה חינוך הכי טוב לכולם, אלא איך ! הם דוגלים בהלאמה ואינטרודוקציה ואנחנו בהפרטה ודמוקרטיה, ונוסטלגיה למאה ה-19 הפרימיטיבי אינה באה בחשבון בכלל !!
מתי הוא כתב משהו לא שטחי?
והוא לא רוצה לחזור רק למאה ה-19, הוא רוצה לחזור לימי הביניים. הרי הפתרון שהוא מציע לכל בעיה כלכלית של כל עני זה "הקהילה תעזור". לאסוף את תושבי הכפר ליד הכנסייה ולבקש מהם נדבות למען מישהו חולה – זו הייתה פרקטיקה מאוד נפוצה בימי הביניים. בטח הלל היה מרגיש שם בבית.
משה/ נתן היקר
זה בדיוק מה שהמאמר טוען- שמבחינת מערכת החינוך הלכנו אחורה במקום להתקדם, והמדינה בחרה להתערב ולתקוע גלגלים במערכת, מה שאפילו במאה ה 19 הפרימיטיבית והחשוכה לא היה.
אין לי שם היקר- האם השתגעת??? ימין כלכלי לא מציע "הקהילה תעזור"!!! זוהי הצעה של הסוציאליסטים- "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד"!!! ימין כלכלי מציע לעניים להסתדר לבד.
ולבקש נדבות עבור מישהו חולה- קוראים לזה ביטוח!!! כי היום אוספים בשבילו, מחר בשבילך!!! זו פעולה הגיונית מאד מבחינה כלכלית גם אם היא נעשתה מטעמים סוציאליסטיים.
לפני שפועלים ליצירת שוברים, או להפרטת המערכת הציבורית, אפשר לדאוג למשהו פשוט בהרבה – לאפשר ולעודד הקמת בתי ספר פרטיים ! צריך למנוע מפקידי משרד החינוך לחסום כמעט לחלוטין אפשרות זו. כך יווצר המתכון הבטוח ביותר להצלחה בהמשך, כיוון שככל שיותר ויותר הורים ירצו לחבור לחינוך הפרטי הטוב והיקר, תקום תמיכה ציבורית גדולה יותר בשיטת השוברים.
כשיטענו ראשי משרד החינוך שהם לא מעוניינים שדווקא "החזקים" ינשרו לחינוך הפרטי, יהיה קל לטעון שהקטנת מספר התלמידים בכיתה דווקא תתרום לחיזוק החלשים שיוותרו במערכת הציבורית, ובוודאי תקל גם על המורים.
כולנו נסכים שהשהטה הנוכחית גרועה, אבל אסטרטגיה חכמה היא הכרחית.
"בניגוד למיתוס הרווח, מערכת הבריאות שם גרועה במידה רבה לא מפני השוק החופשי אלא משום שניתן למעסיקים פטור ממס על ביטוח בריאות – דבר שבמהותו דומה לשיטת השוברים. זה יצר אינפלציה במחירי ביטוח הבריאות, כי הרבה כסף זול זרם למערכת, וכך מי שלא היו מועסקים נחשפו למחירי ביטוח בריאות גבוהים במיוחד" (דרך אגב הכתבה שם מרחיבה את הנושא לכיוון אחר ). וכאן מתברר שלמרות האמירה הידועה של "הלל גרשוני" היצע וביקוש שוק חופשי, זה שיש כביכול המון כסף מוזרם לשוק הבריאות לכאורה לפי "גרשוני" יכנסו המון מתחרים ( כי מדובר עדיין בשוק חופשי לחלוטין ) ורק יתייעל מערכת הבריאות מרוב מתחרים ויש שם כסף גדול, וגם מי שלא מעוסק מרוב תחרות שיהיה יבנה להם ביטוחים מיוחדים לרמתם, וכן לשוק היותר עני. וראה איזה פלא ישנו סל שלם של תירוצים והמסקנה שוק חופשי זה הכי טוב אבל לא בכל מקום זה עובד במאה אחוזים בפרט במקומות שישנו סף כניסה גבוה וקשה למתחרים.
טועה לגבי מערכת הבריאות בארה"ב. אובמה קר לא סתם כך העלה את מחירי ביטוחי הבריאות ליחידים (אותם אנשים שאינם מקבלים ביטוח קבוצתי מהעבודה ויש עשרות מיליונים כאלה). אובמה קר קבע סטנדרטים מינימליים לביטוח בריאות, כלומר ביטוח ביראות חייב לכסות אשפוז בבית חולים, בדיקות מעבדה, ביקורים אצל רופא וכדומה. לפני כן היה ניתן למכור "ביטוח" שלא כולל מרכיבים בסיסיים אלה. נו באמת. לא פחות חשוב, אובמה קר קבע שחברות הביטוח לא יכולות לסרב לקבל מבוטחים על סמך מצב רפואי קיים או לזרוק מבוטח שחלה- חשוב ביותר. אגב, חלק חשוב מהתכנית הוא סבסוד הפרמיה של המעמד הבינוני נמוך.
שיטת השוברים (שאמנם עדיפה על הקיים) היא עדין שיטה פטרונית קומוניסטית.
קפיטליזם אמיתי לא מחלק שוברים.
כך באמת דואגים באמת לחלשים (לזקנים, לנכים, לעניים, לכל מי שלא יכול לממן בית ספר, וכו'):
לכל בעל עסק תהיה זכות להפנות אחוז מסויים מהמיסים שהוא משלם לטובת עסק (פרטי) שעוסק ברווחה. כמובן שהוא יוכל לבחור בעסק שמנצל את כספו בצורה היעילה ביותר.