היכולת לרמוס את רצון המחוקק, לצד השתתפות בבחירת הדור הבא של השופטים, הופכת אותם לריבון בפועל. ואם הם הריבון, העם כבר לא
פרץ האקטיביזם חסר התקדים שתקף בשבועות האחרונים את שופטי העליון מוכיח שוב את נכונות אבחנתו של הלורד אקטון שלפיה הכוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. רצף הפסיקות בחודש וחצי האחרונים מהדהד: פסילת חוק מס דירה שלישית (חוק גרוע בפני עצמו, אך זו כמובן אינה השאלה), עיקור החוק להרחקת מסתננים, פסילת חוק הגיוס, פסילת שלילת תושבות חברי החמאס ממזרח-ירושלים ופסילתו של התקציב הדו-שנתי (שנחקק כהוראת שעה במסגרת חוק יסוד 'משק המדינה').
בולמוס האקטיביזם הזה מלמד כי שופטי העליון, שתובעים מיתר הרשויות להקפיד על עצמאות מערכת המשפט, מרשים לעצמם לפלוש באופן שגרתי לתחומי האחריות והסמכות של הרשות המחוקקת והמבצעת. הם נוקטים כלאחר יד בצעד שאפילו לשיטת תומכי הביקורת השיפוטית אמור להיות מרחיק לכת ורדיקלי. 25 שנים לאחר פרוץ המהפכה השיפוטית איבדו השופטים כל זכר לתחושת הכבוד שהם אמורים לחוש למחוקק, ללשון החוק ולעקרונות הבסיסיים ביותר של הפרדת הרשויות ומשטר איזונים ובלמים.
מדאיג ופרוע ככל שיהיה רצף הפסיקות, זהו החלק הפחות חמור בהשתוללות הנוכחית של שופטי העליון. חמורים ממנו הם שני מהלכים מרחיקי לכת, המסירים מהשופטים את אחרוני המעצורים שעוד הוצבו בפניהם ב-25 השנים האחרונות: ביטול מעשי של הלכת שמירת הדינים, וההיתר שלקחו לעצמם השופטים לפסול חוקי יסוד.
עושים צחוק מהחוק
ראשית לסוגיית שמירת הדינים: בחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' נכלל סעיף הקובע שהחוק לא חל על דברי חקיקה שהתקבלו לפני חקיקת חוק היסוד בשנת 1992. הסעיף אמנם כורסם לא מעט לאורך השנים, כאשר השופטים לא פסלו חוקים ישנים אך החליטו שבסמכותם לפרשם "ברוח חוקי היסוד". בשנים האחרונות החל אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, להפריח את הרעיון שלפיו ניתן וצריך לעקוף את פסקת שמירת הדינים ולהתערב עד כדי פסילה גם בדברי חקיקה ותיקים.
בפסק הדין בנושא נישואים חד-מיניים שניתן בסוף אוגוסט כתבה השופטת ענת ברון לראשונה דברים דומים: "הוראת שמירת הדינים היוותה מעין פשרה פוליטית שאפשרה את הנעתה של מהפכה חוקתית בישראל. ואולם לא מן הנמנע כי תגיע העת שבה לא יעמוד לה עוד כוחה של הוראת שמירת הדינים לבלום תהליכים חוקתיים".
אם עד היום חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' זכה למעמד-על שאפשר לשופטים לפסול בשמו חוקים שאינם ראויים לטעמם, הרי שכעת סוללת השופטת ברון את הדרך לפסילת סעיפים שאינם מקובלים עליה בחוק היסוד עצמו.
אבל דבריה השערורייתיים והאנטי-חוקיים של השופטת ברון מתגמדים לעומת חומרת הפסיקה בעניין שלילת התושבות מארבעת חברי החמאס ממזרח-ירושלים. סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל שנחקק בשנת 1952 קובע כי בסמכותו של שר הפנים לשלול, לפי שיקול דעתו, את מעמד התושבות של בעלי תעודות זהות כחולות בשל הפרת אמונים למדינת ישראל. בשנת 2006 החליט שר הפנים דאז רוני בר-און לשלול את תושבות הקבע של ארבעה תושבי מזרח ירושלים: חאלד אבו ערפה, שכיהן כשר בממשלה הפלסטינית, ומחמד אבו טיר, מוחמד עמראן טוטח ואחמד מוחמד עטון שנבחרו לפרלמנט הפלסטיני מטעם רשימה המזוהה עם חמאס. לפני שלילת התושבות הציע להם השר בר-און לבטל את ההחלטה אם יתפטרו מהממשלה ומהפרלמנט הפלסטיני, אך הם סירבו.
בשבוע שעבר, ברוב של שישה שופטים מול שלושה, החליט בג"ץ לבטל את שלילת התושבות של הארבעה. בדעת הרוב קבע השופט עוזי פוגלמן כי החוק אמנם מעניק לשר הפנים את הסמכות לשלול את התושבות מארבעת אנשי החמאס, אך קבע כי ההסמכה הקיימת בחוק אינה מפורטת מספיק. על פי השופט פוגלמן, וצריך לשפשף את העיניים על מנת להאמין שהדברים אכן נכתבו בפסק דין, "התיבה 'לפי שיקול דעתו' אינה מעניקה סמכות לשר הפנים לשלול רישיון לישיבת קבע של תושבי מזרח ירושלים מחמת הפרת אמונים". איני יודע איזו שפה דובר השופט פוגלמן, אך בשפה העברית למילים "לפי שיקול דעתו" יש משמעות ברורה. אך לשיטת פוגלמן לא די בכך שההסמכה בהירה וחד-משמעית, עליה להיות בנוסף "מפורטת", כלומר לקבוע בדיוק את הנסיבות והתנאים שבהינתנם השר מוסמך לשלול מעמד תושב קבע.
משמעות הפסיקה הזו היא ביטול מעשי של הוראת סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל מפני שההוראה אינה "מפורטת", וכל עוד היא אינה "מפורטת" השר אינו מוסמך לבטל מעמד תושב. על פי פוגלמן, כדי שההוראה תהיה מפורטת יש צורך לתקן את סעיף 11 לחוק הכניסה לישראל. אלא מה? כאשר הסעיף יתוקן התיקון יהיה דבר חקיקה "חדש" ולא דבר חקיקה "ותיק", ומיד ניתן יהיה לתקוף אותו בבג"ץ בטענה שהוא לא עולה בקנה אחד עם הפנטזיות של השופטים על חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו'.
פוגלמן ושותפיו לדעת הרוב עושים צחוק מחוק הכניסה לישראל ומסעיף שמירת הדינים. פסקת שמירת הדינים היא אמנם חלק מחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' העומד בבסיס המהפכה השיפוטית, אולם מעתה ירשו השופטים לעצמם לפסול ולהתעלם מכל חוק שלשיטתם "אינו מפורט" מספיק, גם כאשר החוק מציין במפורש היתר והסמכה בהירים לחלוטין כגון "לפי שיקול דעתו". החוק קובע דבר אחד, פוגלמן ושופטי העליון פוסקים את ההפך המוחלט, ומי שמוחה על כך מוצג כאיום על שלטון החוק.
כיבוש המבצר האחרון
אך גם הצפצוף הבוטה של השופט פוגלמן על חוק הכניסה לישראל ועל פסקת שמירת הדינים מתגמד בחומרתו ביחס לפסילת התקציב הדו-שנתי. בעוד מרבית הכותרות שעסקו בפסק הדין ציינו כי בג"ץ אישר את התקציב הדו-שנתי הנוכחי אך קבע כי להבא לא ניתן יהיה לאשר תקציב דו-שנתי כהוראת שעה, הרי שהמשמעות האמיתית של הפסיקה היא שלראשונה הרשה לעצמו ביהמ"ש העליון לפסול חוק שזוכה למעמד של חוק יסוד. העובדה שמדובר בהוראת שעה ולא בחוק יסוד רגיל איננה מטשטשת ומקהה בכהוא זה את עוצמת המהלך. ניסיון העבר ביחס לתקדימים שקובעים השופטים מלמד כי מרגע שהסכר נפרץ, השיטפון הוא רק שאלה של זמן.
ואכן, הפסיקה לא מותירה כל מקום לספק: לאורך פסק הדין חוזרים השופטים ומתפלפלים שוב ושוב בסוגיית "דוקטרינת השימוש לרעה" המערערת על סמכות הכנסת לחוקק חוקי יסוד. כהרגלם מבקשים השופטים לבסס את דיוניהם על תיאוריות מבית מדרשו של הנשיא לשעבר אהרן ברק, ובמקרה זה על מאמרו 'תיקון של חוקה שאינו חוקתי'. מטרת הדיון במסגרת פסק הדין ברורה; הנחת היסודות למהלך הרדיקלי ביותר של שופטי העליון עד היום: ביטול חוקי יסוד עתידיים שיאושרו בכנסת בטענה כי הם מהווים שימוש לרעה בסמכות הכנסת, ואינם עומדים בסטנדרטים הראויים לדעת השופטים.
המהפכה השיפוטית מתבססת מלכתחילה על פרשנות רדיקלית של חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' – פרשנות שעל בסיסה קבעו השופטים מדרג חקיקה המאפשר ביטולם של חוקים שלדעת השופטים אינם עומדים בתביעות הנורמטיביות של חוקי היסוד. כעת מבקשים השופטים ליטול לעצמם סמכות לפסול חוקי יסוד בשם חוקי יסוד אחרים. השופטים מבססים את סמכותם לפסול חוקים על חוק יסוד שאושר בכנסת ב-1992 ברוב יחסי של 32 מול 21 ח"כים, ומכינים כעת את הקרקע לשלב הבא של המהפכה השיפוטית, שיקבע כי ביכולתם לפסול חוקי יסוד עתידיים אפילו אם יאושרו ברוב מוחלט. קשה להעלות על הדעת מהלך אנטי-דמוקרטי מזה.
המשמעות פשוטה ובהירה: לא רק ששופטי העליון רשאים לפסול חוקים רגילים משום שהללו אינם עומדים לטעמם הסובייקטיבי בדרישות שהציבו חוקי היסוד, אלא שהולך וקרב הרגע שבו בית המשפט יעניק לעצמו סמכות וטו גם על חוקי יסוד עתידיים. אם הסחף לא ייעצר ואם הכנסת תמשיך להיכנע לדורסנות השופטים, הרי שניתן יהיה לסכם את מבנה המשטר הישראלי בעקרון-על אחד: משטר שבו השופטים אינם כפופים לדבר מלבד סולם הערכים הסובייקטיבי שלהם, ופוסקים אך ורק בהתאם לו. זאת, כאשר הם מחזיקים בסמכות למנות ולבחור את יורשיהם.
במדע המדינה ישנו שם לסוג משטר שכזה: זו אינה דמוקרטיה, זו ההגדרה המפורשת של אוליגרכיה.
השרלטן משה כחלון הפך את עצמו ל"מגן בית המשפט העליון" ומונע כל אפשרות לריסון בג"צ.
החונטה המשפטית שמחזיקה תיקי מודיעין על כל אנשי הציבור מחזיקה את כחלון במקום רגיש. ומדינת ישראל משלמת את המחיר.
בבחירות הבאות הנושא הזה צריך להפוך לנושא מרכזי. בואו נראה כמה מנדטים יש לבג"צ.
לפי הספר החדש שכתבת ולפי המאמר הנ"ל אני מבין שבזמן הקרוב לא יהיה מי שיוכל לעצור את המהפכה השיפוטית.
רק האזרח באמצעות הפגנות ענקיות ברחבי המדינה אולי יעורר את הפוליטיקאים.
תסכולים בפייסבוק ומאמרי דעות לא משנים מציאות.
תקימו מעין מועצה של אינטלקטואלים, אנשי רוח, אנשי תרבות, סלבס וכו… ותתחילו לארגן מחאה
נראה אם הימין מסוגל לארגן מחאה כמו השמאל
הבעיה היא שבשביל שמחאה תהיה אפקטיבית היא צריכה לקבל סיקור תקשורתי אוהד.
הכול מתחיל ונגמר בתקשורת.
עד שלימין לא תהיה דריסת רגל משמעותית בתקשורת – כלומר ערוץ ציבורי חינמי כמו 2,10, או 11, שנקלט בכל טלויזיה בישראל בחינם (שלא כמו ערוץ 20 היום) ויש לו רישיון ברור לשדר אקטואליה וחדשות,
עד שלימין לא יהיו תחנות רדיו משלו, עיתונים משלו (ולא, ישראל היום הוא לא עיתון ימין. הוא עיתון של שלדון. ואם מחר לשלדון משתלם, הוא סוגר מחר את העיתון, או מחליף את כל העורכים והכתבים באנשי שמאל).
עד אז שום דבר לא ישתנה פה. כלום. אפס. נאדה.
אי אפשר לייצר מחאה כשהתקשורת לא מסקרת אותה, או מסקרת בצורה מגמתית שלילית.
המפתח לשינוי פני המדינה, לשלטון ימין אמתי, תמיד היה, ותמיד יהיה – התקשורת.
הכל התחיל בעוות המושג דמוקרטיה ע"י האירופאים יפי הנפש.
מדינות אירופה – שהם צאצאים של הברברים והוויקינגים שאחרי כן ששדדו את העולם במשך מאות\אלפי שנים ושהמשיכו בתור פשיסטים ונאצים וקולוניאליסטים המציאו את האנטישמיות גרמו לשואה, וכל הרעות חולות של העולם, ועכשיו מכים על חטא מגלגלים עיניים לשמיים ומנסים לחנך אותנו וללמד אותנו מה זה דמוקרטיה ומה זה צדק ברוב חוצפתם הקימו את בית המשפט הבין לאומי בהאג (כמו בית מקדש שנבנה על יסודות חזיריה ).
בית המשפט העליון שלנו נוסד על מנת לתקן עוולות מקומיות שעלולות להיגרם למיעוט בגלל שרירותו של הרוב . אלא שמתוך רצון לרצות את הפריץ האירופאי ולמצא חן בעיניו, הלך רחוק בפרוש המושג דמוקרטיה, עד שהפך את הדמוקרטיה משלטון הרוב לשלטון המיעוט .
כמו שכתוב בספר "שופטים" – "בעת ההיא לא היה מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה…"
אז עכשיו שוב שולטים בנו "שופטים" וההיסטוריה חוזרת.
בעלי הדם הכחול צוחקים על כולנו מלמעלה. לנו נותר לקוות שההפגנות מול ביתה של נאור והשרים שהתחילו להתעורר לפתע מתרדמתם ארוכת השנים ישנו משהו עבור העם שבחר בנציגיו בעלי הדם האדום להיות הפה, הראש והלב שלו בכל עניין במדינה הזאת.
בעלי הדם הכחול צוחקים על כולנו מלמעלה. לנו נותר לקוות שההפגנות מול ביתה של נאור והשרים שהתחילו להתעורר לפתע מתרדמתם ארוכת השנים ישנו משהו עבור העם שבחר בנציגיו בעלי הדם האדום להיות הפה, הראש והלב שלו בכל עניין במדינה הזאת.
שר הפנים צריך פשוט להתעלם מהוראת בג״צ, ואם הם יצייצו אז לאמר להם שהסמכות לבטל חוק שחוקקה הכנסת אינה מפורטת מספיק בחוק היסוד והוא ״שר הפנים״ איננו מבין מאיפה הם שואבים את סמכותם בחוק לבטל את החוק.
וכך אם שאר המשרדים ינהגו יקיץ הקץ למהפכת הדימקולו של אהרון ברק, כל הכוח שלהם נובע מהציות האווילי של משרדי הממשלה.
יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)
שר הפנים בעצמו יריקה בפניה של המערכת המשפטית -שטוען מסביב לשלחן הממשלה 'הוא זכאי'.
כל כמה שאני מסכים עם תוכן מאמרו של ארז תדמור, את הטענות כלפי בית המשפט העליון צריך להפנות אלהממשלה והכנסת. אם שופט עליון עובר על החוק המפורש, יש להדיחו לאלתר ולהעמידו לדין. הענישה במקרה זה חייבת להיות מחמירה.
היה לנו נשיא אסיר ויש לנו ראש ממשלה לשעבר אסיר. אפשר להוסיף לרשימה נשיא או נשיאה של בית המשפט העליון שישלחו אל מאחורי הסורגים לשנים ארוכות. לא יהיה צורך ביותר ממקרה אחד כזה. השאר כבר יבינו את הרמז. כל מה שצריך הוא את האומץ לפעול בנחישות מול השתוללות הבג"צ. בדיוק כמו שצריך נחישות באכיפת החוק על כנופיה אלימה.
נכון מאוד. במקום שהכנסת תחוקק את חוק ההתגברות, חברי הכנסת צריכים להצהיר מפורשות שאין שום סעיף בשום חוק או חוק יסוד שנותן סמכות לבג"ץ לפסול חוקים שאושרו בכנסת, או שמאפשר להם בכלל להתערב בתהליכי חקיקה באמצעות יועצים. ולאחר הצהרה זאת הכנסת צריכה להבהיר שכל ניסיון של בג"ץ לפסול חוקים איננו חוקי. שופט שיפסול חוקים יפוטר לאלתר, ויועמד לדין על מעשה בלתי חוקי הפוגע בסמכות הכנסת. כמובן שהפסיקה לא תכובד והחוק יעמוד בעינו.
זה מה שצריך לעשות. לא פסיקת התגברות – כי פסיקת התגברות בעצם מודה בכך שמותר לבגץ לפסול חוקים.
אם לא ידעת, אין לממשלה ולכנסת רוב בוועדה לבחירת שופטים. אפשר כמובן לתקן את חוק יסוד: השפיטה (תודה לממשלת שמיר) שקובע את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אבל כמו שאתה בטח מבין מהמאמר אם אין להם בעיה לפסול חוקי יסוד מה גורם לך לחשוב שבג"ץ לא יפסול כל תיקון שיחזק את מעמדם של נבחרי הציבור בוועדה?
הצהרת אמונים: מי שנתמנה שופט מצהיר הצהרת אמונים לפני נשיא המדינה. אלה דברי ההצהרה:
"אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה,
לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
בג"ץ גזל מנכה צה"ל 100% שנפצע בקרב והמשיך להילחם על קיום המדינה את נחלתו שנועדה לשיקום הנכה. אנא האזינו שש דקות:
https://www.facebook.com/udi.cain/videos/2031469287086741/
מצויין, תודה!
מדובר כאן בקוזה נוסטרה, קבוצה שמטרתה העיקרית היא לשמור, להרחיב ולהגן על כוח החברים בה והאינטרסים שלהם בכל מחיר.
בג"צ נמצא במצב של ארגון שלא רק איבד את דרכו אלא זה סוג של ארגון שהשתגע, ארגון שאינו יודע את מקומו בתוך מערכת איזונים עדינה שיש במדינת ישראל (בין רשויות השלטון).
האשם העיקרי בכך הוא אהרון ברק ימ"ש ואלה שעזרו לו במזימת המהפכה החוקתית (בייניש \ חשין \ זמיר ועוד).
יש לבטל את 2 חוקי כבוד האדם שגרמו להשתוללות הזו, או יותר נכון למופקרות (של כבוד האדם הישראלי), לעומת כל הזכויות שניתנות לאויבים \ מסתננים ללא שום הסכמה של אזרחי ישראל, אלא רק של מיעוט שמאל קיצוני ששולט בישראל על הכל.
יש לתת לשרת המשפטים איילת שקד סמכות לבטל כל חוקי ופסיקות האיוולת שמבוססים על 2 חוקים אלה, שמנוגדים למטרות של רוב אזרחי ישראל.
אכן, אוליגרכיה במרעה.
פעם אחת, רק פעם אחת לא תקויים פסיקה אחת של בית המשפט העליון. זו תהי מכת הנגד.
כל העניין מתחיל מהפחד והחרדה והחשש והירא וההתבטלות מול שופטי העליון. הפחד משתק אותם. הם, העליונים, לוקחים לעצמם עוד ועוד סמכויות ואין אחד מהצד השני, הפוליטיקאים המפוחדים והמתבטלים האומר די. סימפטום האישה המוכה. בוכים וחוזרים לפחד ולהיות משותקים.
מהו הכוח שברשותם של שופטי העליון, שמצליח לעשות "פורפרה" לכל הפוליטיקאים, בלי יוצא מן הכלל, ומרקיד אותם על חוט. חברי הכנסת והשרים, בפרט שרת המשפטים שקד, מסתובבים ובאים בהצעות חוק חדשות לבקרים, ומשוכנעים שהעליונים לא יפסלו את החוק החדש. אך העליונים התרגלו לפסול, אז מה זה משנה להם, יפסלו עוד אחד. חוק הלאום לדוגמא. ברור שייפסל : לא חוקי, לא מידתי, לא חוקתי, מתנגש עם זכויות יסוד, כבוד אדם וחירותו…מחק את המיותר.
מי יכול לעצור את זה ?? לא זה לא חוקים חדשים. זה בזבוז זמן ואנרגיות. פשוט מאוד לא לקיים פסיקה. לא משנה איזה, לבחור את אחת הפסיקות האחרונות ולא לקיים אותה. ייווצר מצב חדש, שאף אחד לא ציפה לו, בפרט העליונים.
ואז נחיה ונראה לאן יתפתחו העניינים.
יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)
אין מה לבוא לילל על בגצ. מדובר במושחתים תאבי כח שהגיעו כדי לממש את כוחם. כשמאפיה משתוללת בעיר לא פונים לראש המאפיה ומדברים על לבו אלא מצפים מהמשטרה שתעצור אותו. בלי להפחית מאשמת הפושעים עצמם מי שאחראי לפשע הוא הממונה על עצירתו במקרה הזה הכנסת והממשלה שנותנים לפורעי החוק (פשוטו כמשמעו, מילולית) לעשות כרצונם ועומדים מנגד. שופט הקורא לעבור על חוק ,כמו כל אזרח אחר, צריך לשלם את המחיר. ומוסד הקורא לפרוע חוק צריך לשלם את המחיר. יש כלים לשמירה על הדמוקרטיה וצריך להשתמש בהם.
סוף סוף כותב שכותב דברי אמת. מעולם לא הייתה בישראל "הפיכה חוקתית",כמו שכל האווילים כותבים ואומרים. בישראל הייתה הפיכה חוקתית,פוטש של בית המשפט העליון כנגד הדמוקרטיה ונבחרי העם,שהם הפוליטיקאים. בימים אלה מתרחש השלב הבא של ההפיכה החוקתית,פסילת חוקי כנסת לא על פי תוכנם,אלא על פי הליך חקיקתם. השלב הבא,שהוא לדעתי בלתי נמנע,פסילת הסמכות לחוקק מחברי כנסת או שרים,שהתנהלתם בעבר או בהווה איננה נושאת חן בעיני מונרכיית הבג"ץ. זה בלתי נמנע,בדיוק כמו שביטול חוק השבות ע"י מונרכיית בג"ץ הוא הליך צפוי,אם הפיראטים המשפטיים בעליון לא יעצרו.
השופט האמריקני הידוע פוזנר הגדיר יפה את אהרון ברק וכנופיית משובטיו בעליון: פיראט משפטי,שחוקי הכנסת הם בעיניו טיוטה בלבד,שאיננה מחייבת את "שופטי העליון". הבוגדים האלה בדמוקרטיה הישראלית,הפכו אסופה של קריטריונים אווילים,סובייקטיביים בעליל,ללב הפסיקה שלהם כמו: "מידתיות","סבירות","מסה קריטית של ראיות","אמת לשעתה","הלכת אפרופים" ושאר הבלים מבית מדרשם,שמאפשרים להם להשליט במדינה את הדעות הפוליטיות שלהם,הכלכליות,הדתיות והחברתיות. אני מאמין שההיסטוריה של המדינה היהודית,אם היא לא תחוסל ע"י התנהלות יושבי העליון,תזכור את ברק ויורשיו לדיראון עולם.
תיקון: צ"ל "מהפכה חוקתית" בתחילת תגובתי.
הכל מתחיל ונגמר ברב האוטומטי לשל לשכת עו"ד + 3 שופטי עליון + שר משפטים שפעמים רבות מדובר בעו"ד.
כשהם יודעים שהם יקבעו את ממשיכיהם כשכפול אידאולוגי הם יכולים להרשות לעצמם דברים שמשפטנים דגולים כותבים שמדובר בפיראטיות משפטית, גנבת דעת וצפצוף על החוק המפורש.
יש להחזיר לכנסת ולממשלה את הכח למנות שופטים. לאחר מכן יש להקטין את השפעתם של היועצים המשפטיים שעשרות שנים מתרגלים שצו השר הוא המלצה והוא הריבון האמיתי במשרד. הייתי לעשור ויותר לא מקדם לתפקיד שופט יועצים משפטים, אנשי פרקליטות ומכניס יותר פרופ מהאקדמיה כשופטי עליון כשברור שמדובר באנשים שמבינים שאם בחוק נכתב ששקול הדעת הוא של השר אין כל שאלה לסבירות ושאר גניבות דעת.
כבוד האדם וחירותו עבר הצבעה של פחות מ- 60 ח"כ (כמחצית 30+ הצביעו בעד). שום סיבה שחוק ההתגברות של הכנסת לא יהיה ברב של 2 מול 1. יש להגדיר כי לכנסת סמכות לשנות פסיקה של ביהמ"ש ומרגע בטולו ישמש כתקדים הפוך.
משפט מוזר. צריך רוב של 80 חברי כנסת כדי לשנות את המצאת החוקה,שנחקק בקולות 32 חברי כנסת ? מספיק 65. במדינה חסרת כל תרבות פוליטית כמו ישראל,כאשר מפלגות האופוזיציה מצביעות תמיד,בכל נושא כנגד הממשלה,גם עם רוב מוצק יחסית עם כחלונים וליברמנים,לא ניתן לשנות חוק יסוד שהשימוש בו מביש,לכן הצטברות של 65 חברי כנסת מספיקה.
לבני בנקר,
נראה לי שכבודו לא ירד לסוף דעתי.
כתבתי שחוק כבוד האדם וחירותו נתקבל בזכות של פחות מ- 60 ח"כ כש- 30+ הצביעו בעדו לעניות דעתי יש לחוקק את חוק ההתגברות כחוק יסוד השפיטה וציין כי כל הרכב של ח"כ (אפשר לכתוב לפחות 12) רשאי לבטל כל חוק של הבג"צ ומרגע זה על כל בתי המשפט לראות בפס"ד הקודם כתקדים הפוך שיחייב את בתי המשפט לפסוק מההלכה הקודמת.
בעצם יש להם , לבג"ץ, כבר מעין סמכות וטו על חוקים עתידיים שכן כל חוק נחקק היום לאור "מה יגיד בג"ץ". אם אין לו סיכוי אצל האלים העליונים שבבג"ץ רבים מותרים על הגשת החוק, או משנים את פניו לבלי הכר.
אני בעד לעלות על בית המשפט ב-D9 ולבנות על חורבותיו את הר האולימפוס, ולשלח לשם את האלים העליונים, אנחנו כבר נכרע ברך למטה בתורנות 24 ש' ביממה.
את סדר היום בישראל מכתיבה, כמו שתמיד היה, וכמו שתמיד יהיה, התקשורת.
גם שופטי בג"ץ, שמרשים לעצמם להשתין מהמקפצה בצחוק גדול ישר על הראש של נתניהו, בנט ושקד, רועדים מפחד מפני סיקור תקשורתי שלילי. כמו כל אדם במדינת ישראל.
אתם פשוט לא מבינים כמה כוח יש בתקשורת, וכמה אנשי התקשורת הבכירים הם שמנהלים בפועל את סדר היום בישראל.
גם בנושא בג"ץ, אין בעצם לימין שום כוח ושום יכולת לעשות משהו, כל עוד אין לו גיבוי מהתקשורת.
הפתרון היחיד למצב, הוא, הקמת ערוץ חדשות ואקטואליה ציבורי וחזק לפחות כמו ערוצים 22,11,10, שיציג קו ימני, וייקלט בחינם(!!), בכל טלויזיה בישראל, שלא כמו ערוץ 20 של היום. וכמובן, יחזיק ברישיון לשדר כמה אקטואליה וחדשות שהוא רק רוצה (עודף הרגולציה בישראל שמצריכה רישיון לכל שטות הוא כבר נושא שערורייתי אחר….).
הפתרון היחיד הוא תחנות רדיו ימניות, שהדרך היחידה לאפשר להן תחרות הוגנת היא לסגור את התחנה הצפון קוריאנית בולשביקית גלגל"צ, שמקבלת עובדים חינם ומימון מכספי המדינה, וחונקת כל אפשרות לתחרות הוגנת ברדיו, כאילו אנחנו צפון קוריאה או ברית המועצות בשנות ה70.
הפתרון היחיד הוא הקמת עיתונים ימניים רציניים, שלא תלויים בלעדית בגחמות של איזה דוד אדלסון מאמריקה, שאם מחר משתלם לו, הוא במקרה הטוב סוגר את העיתון שלו ושולח את כולם הביתה, ובמקרה הרע מחליף את העורכים והכתבים הבכירים ומקים עוד עיתון שמאל.
רק, ואך רק, התקשורת מעצבת מציאות.
ונכון, יש מגמה שהולכת ומעבירה את הזירה התקשורתית לאינטרנט. אבל תהיו בטוחים, שגם שם, אם הימין יאפשר לשמאל, השמאל כבר ימצא דרכים יצירתיות ומשונות בשביל להבטיח את המשך שלטונו הבלעדי בתחום התקשורת, גם באינטרנט.
כאילו זו כזו בעיה לייצר תקנות מיושנות והזויות, כמו בשוק התקשורת היום, גם לגבי שוק התקשורת באינטרנט….
עד שהימין לא יקבל דריסת רגל שווה לפחות לזו של השמאל בתקשורת, אין סיכוי לשינוי במדינה הזו.
אין סיכוי לריסון בג"ץ המשתולל, ואין סיכוי לשלטון ימין אמתי.
נמשיך להצביע ימין בקלפי ולקבל שמאל בפועל.
רק באמצעות התקשורת אפשר לבצע שינוי אמתי. רק באמצעות תקשורת לא מגויסת אלא אובייקטיבית, אפשר לייצר מחאה והפגנות.
תראו את השמאל – אלף הזויים מהשוליים של השוליים של השמאל הקיצוני הישראלי מפגינים מדי שבוע בלי רישיון ונגד החוק באמצע שכונת מגורים מול ביתו של מנדלבליט, ותראו כמה כוח ההפגנות שלהם מייצרות ואיזו השפעה יש להן, הכול בזכות היחס והסיקור האוהד שהם מקבלים מהתקשורת.
הימין יכול להביא כל מוצ"ש 25 אלף מפגינים להפגין מול ביתה של מרים נאור. אם התקשורת לא תתן סיקור אוהד ורוח גבית, לא תהיה לזה שום השפעה.
תתחילו להשתמש בראש, ולהבין איפה קבור הכלב.
המאבק העיקרי והיחיד שצריך לעניין אנשי ימין בישראל בשנים הקרובות, הוא הקרב על התקשורת.
משם הכול מתחיל, וזו עמדת הכוח האמתית בעולם המערבי של היום.
לא בג"ץ, לא הכנסת, לא המשטרה/הצבא.
התקשורת. אם יש לך דריסת רגל שם, יש לך דריסת רגל בכל מקום, בכל דבר ובכל נושא.
וכל עוד המצב של היום נמשך?
נמשיך לקרוא מאמרים (טובים וחשובים) כמו זה כאן, ולהתעצבן ולמרוט שערות מול המסך.
תקשורת אנשים. זה הכול.
אנחנו – העם היהודי הלאומי הימני אוהב הארץ והעם ננצח את השמאל ואת בג"צ החטוף על ידיו כדברי פרופ' מאוטנר נחזיר לידינו הציוניות. לכל דבר יש סוף וגם לשלטון הלא לגיטימי הזה באמצעות שלטון על בג"צ ופעילות פוליטית שמאלנית משם משל השופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים בראשות שלושה מהם – כל זה יבוא אל קיצו כי כל דבר לא נורמלי ולא תקין נגמר בסוף.
אין ספק שאילו העם היה יוצא להפגנות נגד המצב הזה – זה היה מקרב עוד יותר את תיקון המצב והחזרת בית המשפט לתפקידו היחיד – שפיטה ושינוי מהקצה לקצה של שיטת בחירת השופטים. יש לבחור אותם כמו בכל העולם הנאור בממשלה ורק אחרי שימוע עומק בכנסת שיבהיר מהן עמדות המציע עצמו והאם הוא רואה במדינה היהודית ובעם היהודי מי שהוא מתכוון לשמור עליו ולפסוק לטובתו ולא לרעתו כאילו הוא שייך לאו"ם שמו"ם האנטישמי.
מי שמונע כרגע את השינוי הנחוץ הוא אך ורק כחלון.
כחלון אשם יהיה בבעיית המסתננים הנוראה, באי סילוקם כרגע מהארץ, בהתרבותם בקצב רצחני על חשבון הקופה של כולנו, ובהעברת מיליארדים על חשבוננו לטיפול בהם ובבעיות שהם מייצרים פה כשיש להם מדינות משלהם ומקומם לא כאן.
בואו בטענות נגד כחלון.
הוא זה שמשמר את כוחו של בג"צ שאינו אלא מפלגת השמאל שאיבדה כוחו בכנסת.
בג"צ הוא לא בית משפט.
הפתרון היחיד: ועדת חקירה של הקונגרס בארה"ב
במצב הנוכחי, הממשלה הנבחרת חסרת אונים לחלוטין גם מול החלטה עתידית שרירותית של בג"ץ להחליף בין היום והלילה. הכנסת לא רלוונטית בגלל הפיצול הפוליטי ולמעשה העם וממשלת הימין הנבחרת ניצבים מול קואליציה עוינת של אופוזיציית השמאל, מערכת המשפט, הפרקליטות, המשטרה, התקשורת, צמרת כוחות ושרותי הביטחון, עמותות השמאל, האקדמיה והתרבות כשכל אלו מגובים ע"י ממשלות, מוסדות, ארגונים ואילי הון זרים יהודים ולא יהודים, בעיקר באירופה ובארצות הברית הפועלים לרעתה של המדינה.
במצב זה, כאשר גם בתוך ממשלה ישנם גורמים המונעים כל שינוי ותיקון לדמוקרטיזציה,
הפתרון חייב לבוא מבחוץ , ע"י פנייה של עמותות ימין בארץ לחברים האוהדים ומעריכים את ישראל
בארה"ב, להביא ולגרום לתוכניות תחקירים בתקשורת השמרנית וועדות חקירה של הקונגרס .
זוהי שעת כושר, שבה גם הממשל בארה"ב האוהד את ישראל , סובל מבעיות דומות, ויראה בפתרון הבעיה בישראל , אמצעי וזרז לפתרון הבעיה גם בארה"ב.
השמאל הישראלי פועל מזה שנים ארוכות בזירה הבינלאומית בהצלחה לא מבוטלת לפגיעה באינטרסים של המדינה וימשיך בפועלו ללא קשר לפניית הימין אם תעשה ואם לאו.
נותר רק להרים את הכפפה.
כשופר של הימין הקפיטליסטי החזירי …זה המבקש להחליש את מוסדות הדמוקרטיה בכלל ובית המשפט בפרט במטרה לחגוג על כספי בציבור דעתו של כותב הכתבה על בית המשפט מובנת …מקווה מאוד שאתה ואוסף תאווי הבצע שאתה משמש להם שופר תכשלו בגדול
חצוף גדול שכמותך. מי אתה שאתה פוסל דעות הפוכות משלך ושל שמאלני בג"צ? חוץ מלהתלהם כמו כל השמאלנים לא אמרת כלום. אין לך דבר הגיוני לומר מלבד תעמולה זולה.
נראה שהמגיבים כאן מעוניינים יותר להתנצח עם יריבים פוליטיים, או להכנס בדברים שאינם כה קשורים כמו התקשורת. הבה נדבר על משהו יותר רלוונטי למאמר.
הפעולות של שופטי בג"ץ הפכו את השפה העברית עצמה לחסרת משמעות. את משחקי המילים האלו כל אחד יכול לשחק. על כל "פסילה" אפשר לקבוע חוק בניגוד לבג"ץ, או חוק שיאסור דיון בבג"ץ בנושא מסוים או לפרש את הפסיקה עצמה באופן יצירתי וכן הלאה. העניין אינו המשחק עצמו, אלא שלא יכול להיות כאן דיון אמיתי, כי כשאין שפה משותפת אי אפשר להתדיין. התוצאה תקבע ע"פ כח בלבד. הממשלה והכנסת יצטרכו לקבע את עמדתם בעזרת הכח. מי שיקרא את פסקי הדין האחרונים, יראה שגם בג"ץ מהסס לעתים – לא משיקולים משפטיים (חה), אלא בגלל שהוא מבין שפסיקות מסוימות יגררו תגובה. מה משמעות הכח?
* כשבג"ץ מחליט החלטה שמחוץ לסמכותו אין לציית לה.
* כששופט עליון חורג מסכמותו מותר וצריך לנסות להדיח אותו. גם אם הנסיון נכשל הוא מרתיע.
* שופט עליון בתהליך הדחה אינו רשאי לדון בבית המשפט. אם כל השופטים בתהליך הדחה, אבל חבל מאוד לבג"ץ.
* אין חובה למנות שופטים חדשים שאינם מסכימים לשפיות, או בעצם אין חובה למנות שופטים בכלל. חברי הממשלה אינם חייבים שלא להתנגד, והם רשאים להציב תנאים כלשהם, כמו שימוע בכנסת. ואם בג"ץ חרג לחלוטין, אפשר לההחליט להשאיר את המוסד ריק לעולמים.
* אין צורך להסס לחוקק חוקים כי בג"ץ אולי יפסול אותם. אדרבה, אם בג"ץ חושב שזו עבודתו, שיעשה זאת. שיהיו 1000 חוקים כאלו, ושבג"ץ יבזבז את כל זמנו בדיונים שלעולם לא יסתיימו.
* אין חובה לשתוק כשבג"ץ עושה שטויות. יש לפרסם את הטעויות של בג"ץ בכל מקום תקשורת אפשרי. בסופו של דבר, כתב האישום יחלחל גם כשלא "שולטים" בתקשורת.
* אין חובה לשמור על התקציבים והתנאים של בג"ץ. בסופו של דבר, כח הארנק מצוי בידי הממשלה והכנסת, ואם בג"ץ ינסה לעשות משהו, יש לפרסם את התנאים שמנסים לקבוע לעצמם (זה יראה רע מאוד) ולסרב לדרישות שלהם.