כך טייחה התביעה הצרפתית את הכוונה האנטישמית לרצח

ב-5 באפריל לפנות בוקר נרצחה באכזריות רבה שרה חלימי, יהודיה אזרחית צרפת, מנהלת גן ילדים חרדי בתחילת שנות הששים לחייה, בלב פריז – בידי אחד משכניה, קובילי טראורה, מוסלמי בן 27, ממאלי. חלימי גרה ברובע ה-11 של הבירה הצרפתית, שכונה בה גרים מהגרים ערבים ומוסלמים רבים. הרוצח חדר לדירתה של חלימי ממרפסת השכנים והשתלח בחלימי באלימות קיצונית. לאחר שעינה אותה במשך שעה ארוכה השליך אותה – בעודה בחיים, ממרפסת דירתה לרחוב והביא למותה. שוטרים, שהוזעקו לזירת הרצח לא עשו דבר כדי להציל את חלימי במהלך התקיפה או למנוע את השלכתה מהמרפסת. הרוצח, שבמהלך התקיפה השמיע קריאות דתיות בקולי קולות, הזהיר את השוטרים ש״מישהו הולך להתאבד״. השוטרים הזעיקו במהלך התקיפה אנשי יחידה מיוחדת למאבק בטרור שהשתלטו על טראורה רק לאחר שהשליך את חלימי אל מותה.

למרות שכל העדויות והראיות הצביעו על כך, שהרוצח ביצע את זממו באופן מתוכנן ומודע, הוא נשלח לבית חולים פסיכיאטרי לאחר שתקף את אנשי היחידה ללוחמה בטרור במהלך מעצרו. בדיקה רפואית שבוצעה במקום העלתה שטראורה היה נתון להשפעת סמים. פרשת הרצח המזעזעת הושתקה לחלוטין לחלוטין על-ידי הממסד הפוליטי-תקשורתי בצרפת בטענה שמדובר בפשע על רקע שימוש בסמים. זאת משום שבאותם ימים  צרפת הייתה בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, וגורמים רבים חששו שהרצח האנטישמי הנורא יחזק את מועמדת 'החזית הלאומית', מארין לה-פן.

ללא לחץ של משפחת הנרצחת (שכל קרוביה המידיים עלו לאחרונה לישראל) ושל הקהילה היהודית הפריזאית, רצח שרה חלימי היה נקבר כפשע פלילי פשוט – עוד ריב בין שכנים שהסתיים לא טוב. האשפוז הפסיכיאטרי של טראורה פתח בפני מערכת המשפט הצרפתית גם אפשרות לקבוע שהרוצח לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע הפשע. תסריט דומה אירע לפני 14 שנה, כשצעיר מוסלמי רצח בפריז באופן נורא את הדי ג׳יי היהודי, סבסטיאן סלאם. הרוצח, שכן וידיד ילדות של סלאם, לא נמצא אחראי למעשיו, מאחר שהיה תחת השפעת סמים. לאחר תקופת אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי הוא שוחרר, וחי כיום חופשי. הפסיכיאטר היהודי, שניסח את חוות הדעת המשחררת מאחריות לגבי רוצחו של סלאם, מונה גם הפעם לחוות את דעתו לגבי כשירותו הנפשית של רוצחה של שרה חלימי. בצרפת של ימינו הדרך הבטוחה ביותר לסגור תיקי רצח על רקע אנטישמי היא להשתמש לצורך העניין במומחים יהודיים.

טראורה לא נחקר על-ידי המשטרה מיד עם היעצרו מאחר שהועבר מיד לבית חולים פסיכיאטרי. שלושה חודשים חלפו מיום הרצח, עד שהרשויות המשפטיות קיימו בפעם הראשונה חקירה של הרוצח. זאת כמובן בנוכחות הפרקליט היהודי שנבחר להגן עליו. החקירה התבצעה רק לאחר שהתגברה הביקורת על המחדלים הקשים בטיפול הרשויות בצרפת בפרשת הרצח והכוונה הברורה לטשטש את אופייה האנטישמי של הפרשה. החקירה התקיימה ב-10 ביולי, שישה ימים בלבד לפני שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, קרא למערכת המשפט הצרפתית להבהיר באופן מלא את כל נסיבות הרצח בטקס האזכרה לגירושם של יהודי פריז במלחמת העולם השנייה, בנוכחות ראש ממשלת ישראל.

התביעה מתאמצת לחפף

רישום החקירה, שהגיע לידינו, וחלקים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, מגביר את החשש, שרשויות המשפט בצרפת אינן מתכוונות למצות את הדין עם הרוצח. חשוב לציין, שהחקירה מתבצעת לאחר שבתקשורת הצרפתית הובהר כבר אופיו האנטישמי של הרצח, הודות לעדויות של קרובי משפחה ושכנים. מנוסח החקירה עולה באופן ברור, שטראורה קיבל הנחיות מעורך דינו להשיב על חלק מהשאלות באופן שישלול לחלוטין מניע אנטישמי לרצח.

טראורה מספר שהעביר את השעות שלפני הרצח עם חברו, קאדר. השניים, לדברי טראורה, צפו בסרט ועשנו סמים. סוגיית השימוש בסמים, שעלולה להפוך למרכזית בעת המשפט כראיה לכך שהרוצח לא שלט במעשיו, מופיע בשאלות התביעה מיד בתחילת החקירה.

ש: עישנת?

ת: כן, שני ג׳וינטים

ש: עישנת לפני שהלכת לקאדר?

ת: כן

ש: כמה?

ת: עשרה או חמישה עשר ג׳וינטים

ש: אתה רגיל לעשן כל כך הרבה?

ת: כן

ש: ממתי אתה מעשן עשרה עד חמישה עשר ג׳וינטים ביום?

ת: מאז גיל 14

הרוצח מספר, שלפני שהגיע לחברו קאדר בשעה אחת בלילה הוא הלך עמו למסגד. ״למה הלכת למסגד באותו ערב?״, שואלת התביעה. ״אמי ביקשה שאעשה זאת, כי לא חשתי בטוב. כלומר, הוא לא ביקשה שאלך למסגד, היא ביקשה מקאדר שישמור עלי״. כלומר, התביעה לא מנסה לברר את הסתירה בדבריו של הרוצח, אלא ממשיכה ללכת לקראתו: ״איך הרגשת?״, נשאל הרוצח. ״הרגשתי אחוז דיבוק״, הוא משיב. ״כלומר?״. ״הרגשתי כאילו אני מדוכא על-ידי כוח חיצוני, כוח שטני״. וכך ממשיך התובע בשאלותיו:

ש: הרגשת זמן רב שהכוח הזה מדכא אותך?

ת: מיום לפני כן [יום לפני הרצח]

ש: למה זה גרם לך?

ת: להתקפות חרדה

ש: המשפחה שלך שמעה, אחותך ואמך אישרו שאתה לא הרגשת טוב ושחזרת על המילה ״שייטאן, שייטאן״. מה המשמעות של זה?

ת: זה השטן בערבית

ש: אתה מדבר ערבית?

ת: לא

אם נוצר חשד בשלב הזה שגורם דתי היה יכול להיות מניע לרצח, הרי שהתובע ממהר להוריד אפשרות זו מן השולחן ומחלץ את הנתבע מתשובתו:

ש: זה נראה מוזר שאתה מכנה את השטן בשפה שאינך מדבר, לא?

ת: אני מבין קצת, ההורים שלי רשמו אותי לקורס ערבית כשהייתי קטן

ש: איזה ניבים של שפת מאלי אתה מדבר?

ת: סונינקה ובמברה.

ש: אתה יודע איך אומרים שטן בניבים הללו?

ת: אותו דבר, שייטאן

אם כן, התביעה הצליחה לפתור את ההיבט הלשוני ברצח. ואז, היא פונה לברר עם טראורה איך אותו שטן התגלה בפניו. ״בהתחלה הייתה אחות רחמניה, שבאה לטפל באחותי. היא הייתה מהאיטי. זה התחיל איתה. פחדתי שהיא תגרום נזק למשפחתי. יצאתי מהבית, עקבתי אחריה עד המטרו. ביקשתי ממנה להתקשר למעסיק שלה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה. זה קרה ב-3 באפריל [יום לפני הרצח]. היא לא רצתה. נתתי לה ללכת. חזרתי הביתה. לקחתי את אחייני ואחייניתי והבאתי אותם למשפחת דיארה (שכנים ממאלי, שדרך דירתם חדר טראורה לדירתה של חלימי). פחדתי שיקרה משהו. אמי חזרה מהעבודה. אחותי סיפרה לה שאני בקריז ושפיטרתי את האחות. היא התקשרה למשפחת דיארה, הם באו אלינו לדבר עם הוריי ולנסות להסביר לי שמה שחשבתי לא היה נכון״.

טראורה עישן אחר כך סמים והלך עם חברו קאדר למסגד. השניים חזרו לדירתו של קאדר וצפו בסרט 'Punisher' ('המעניש', בכיכובו של ג׳ון טרבולטה) תוך כדי עישון סמים. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, עזב טראורה את ביתו של קאדר ויצא לדירת משפחת דיארה. התביעה לא שואלת אותו שאלות מפורטות על שעשה במסגד, על האנשים שהכיר שם או על אופיו של המקום שלפי דיווחי התקשורת הצרפתית מוכר כאחד המסגדים הקיצוניים ביותר בפריז, שגייס עשרות לוחמים לשורות דאע״ש. טראורה זוכר, לדבריו שבעת שנכנס לדירתה של משפחת דיארה קרא: ״שהשטן יבורך״ בערבית. ״הם הסתגרו בחדר, הם פחדו״. טראורה מסביר שאמר את הדברים כי היה במצב של הזיה, מה שלא הפריע לו לזכור היטב את מה שאמר בעת כניסתו לדירה. הוא גם זוכר שנכנס לסלון המשפחה והחל לצטט פסוקים של הקוראן כי הרגיש נרדף, וכי עשה זאת במשך כחצי שעה.

ואז: ״החלטתי לצאת למרפסת ולעבור למרפסת של האדם שגר ממול. אני לא יודע למה, אולי לא הרגשתי בטוח אצל משפחת דיארה״. ״ידעת לדירה של מי אתה הולך?״, שואלת התביעה, ״לא בהתחלה לא ידעתי״. זאת כאשר טראורה מתגורר באותו בניין מזה עשרים שנה, בשכנות לשרה חלימי, אך לדבריו אין הוא יודע לדירתו של מי הוא חודר תוך סיכון עצמי בקפיצה ממרפסת למרפסת. ״לא ידעתי למי אגיע״, הוא שב ואומר כדי לשלול מכל וכל אפשרות של רצח בכוונה תחילה, ״רק כשנכנסתי לדירה ראיתי את האישה שהתעוררה כי כנראה עשיתי רעש. אמרתי לה: תתקשרי למשטרה, כי הולכים לתקוף אותנו. היא התקשרה ממכשיר טלפון נייח, אם אני זוכר טוב״. ״מה הייתה השעה?״, שואלת התביעה. כאן, לכאורה, מתחיל הרוצח לאבד את זכרונו, שפעל היטב עד אותו שלב. אף על פי כן, הוא מצליח לזכור ויכוח עם שרה חלימי לגבי מספר הבית שבו הם נמצאו, ושאליו היא הזעיקה את השוטרים.

״חטפתי פניקה… ופתאום אני חושב שהיכיתי אותה עם מכשיר הטלפון. לא, לפני כן היא רצתה לקחת את תיק היד שלה. השלכתי אותו מהחלון ואחר כך, למר עת הצער, היכיתי אותה עם הטלפון… אחר כך באגרופיי. אחר כך, אני לא יודע מה קרה לי, הרמתי אותה וזרקתי אותה מהחלון״.

ש: אתה זוכר אם אמרת משהו באותו רגע?

ת:אני לא זוכר

ש: שכנים שמעו שאמרת ׳זו התאבדות.

ת: אני לא זוכר

ש: שכנים אומרים שהם שמעו אללה אכבר

ת: אני לא זוכר שאמרתי את זה

מאוחר יותר, בתשובה לשאלת עורך דינו, נזכר טראורנ שכאשר זרק את שרה חלימי לרחוב, חשב שהשוטרים שעמדו תחת הבית היו שדים.

אחרי שטראורה לוקה בהיעדר זיכרון לגבי כל מה שעשוי להפליל אותו בביצוע רצח על רקע של שנאה דתית, הוא מתכחש לכל אפשרות שניתן להגדיר אותו כאנטישמי. ״יש לי שכנים אחרים שהם יהודים, מעולם לא היו לי בעיות איתם״, זאת למרות שהתביעה יודעת שקיימות עדויות שטראורה ואחותו הטרידו לפני הרצח את חלימי ובני משפחתה תוך השמעת גידופים אנטישמיים, אך נמנעה מלשאול את הרוצח על כך. לדבריו הוא ידע ששרה חלימי הייתה יהודיה רק בשל צורת הלבוש שלה ומשום העובדה ושקרובי משפחתה חבשו כיפה. בתגובה לשאלה אודות התגובות בתקשורת למקרה, ענה "אני לא אנטישמי. איך שמנסים להציג אותי בתקשורת זה לא נכון".

בסיום החקירה מתערב עורך דינו של הרוצח ושואל: ״האם העובדה שהיא (שרה חלימי) הייתה יהודייה הייתה בעלת משמעות מכרעת למעשה שלך?״. ״לא, זה יכול היה להיות כל אדם אחר – משפחת דיארה, המשפחה שלי״. ״אתה מבין שזה יכול להיראות כמעשה אנטישמי?״, מקשה, לכאורה, העורך דין. ״כן, אני מבין, אבל זה לא״.

בעקבות החקירה שתוארה בשורות אלה, החליטה התביעה שלא להעמיד את טראורה לדין בגין רצח בכוונה תחילה על רקע אנטישמי.

שגרירת צרפת בישראל, הלן לה גל, מסרה בתגובה לפרסום הכתבה: "משטרת פריז ביקשה ביום רביעי ה-20 בספטמבר ‏מהשופט-החוקר ‏שהאופי האנטישמי של הרצח יישמר, וזאת לאור ‏חוות הדעת הפסיכיאטרית ‏ולאור ‏המרכיבים הראשונים ‏שהוגשו על ידי החוקרים". נציין כי הכותרת המקורית של הכתבה התייחסה להחלטת התביעה הצרפתית בעקבות חקירתו של טראורה ב-10 ביולי, שלא להגיש כתב אישום נגדו באשמת רצח מכוון על רקע אנטישמי.