כך טייחה התביעה הצרפתית את הכוונה האנטישמית לרצח

רוצח שרה חלימי צעק אללה אכבר והשליך אותה מהמרפסת לאחר שעה של עינויים. חשיפה בלעדית של פרוטוקול החקירה החקירה מצביע על ניסיון להסתיר את האופי האנטישמי של הרצח

שרה חלימי ז"ל | פייסבוק

ב-5 באפריל לפנות בוקר נרצחה באכזריות רבה שרה חלימי, יהודיה אזרחית צרפת, מנהלת גן ילדים חרדי בתחילת שנות הששים לחייה, בלב פריז – בידי אחד משכניה, קובילי טראורה, מוסלמי בן 27, ממאלי. חלימי גרה ברובע ה-11 של הבירה הצרפתית, שכונה בה גרים מהגרים ערבים ומוסלמים רבים. הרוצח חדר לדירתה של חלימי ממרפסת השכנים ושתלח בחלימי באלימות קיצונית. לאחר שעינה אותה במשך שעה ארוכה השליך אותה – בעודה בחיים, ממרפסת דירתה לרחוב והביא למותה. שוטרים, שהוזעקו לזירת הרצח לא עשו דבר כדי להציל את חלימי במהלך התקיפה או למנוע את השלכתה מהמרפסת. הרוצח, שבמהלך התקיפה השמיע קריאות דתיות בקולי קולות, הזהיר את השוטרים ש״מישהו הולך להתאבד״. השוטרים הזעיקו במהלך התקיפה אנשי יחידה מיוחדת למאבק בטרור שהשתלטו על טראורה רק לאחר שהשליך את חלימי אל מותה.

למרות שכל העדויות והראיות הצביעו על כך, שהרוצח ביצע את זממו באופן מתוכנן ומודע, הוא נשלח לבית חולים פסיכיאטרי לאחר שתקף את אנשי היחידה ללוחמה בטרור במהלך מעצרו. בדיקה רפואית שבוצעה במקום העלתה שטראורה היה נתון להשפעת סמים. פרשת הרצח המזעזעת הושתקה לחלוטין לחלוטין על-ידי הממסד הפוליטי-תקשורתי בצרפת בטענה שמדובר בפשע על רקע שימוש בסמים. זאת משום שבאותם ימים  צרפת הייתה בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, וגורמים רבים חששו שהרצח האנטישמי הנורא יחזק את מועמדת ‘החזית הלאומית’, מארין לה-פן.

ללא לחץ של משפחת הנרצחת (שכל קרוביה המידיים עלו לאחרונה לישראל) ושל הקהילה היהודית הפריזאית, רצח שרה חלימי היה נקבר כפשע פלילי פשוט – עוד ריב בין שכנים שהסתיים לא טוב. האשפוז הפסיכיאטרי של טראורה פתח בפני מערכת המשפט הצרפתית גם אפשרות לקבוע שהרוצח לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע הפשע. תסריט דומה אירע לפני 14 שנה, כשצעיר מוסלמי רצח בפריז באופן נורא את הדי ג׳יי היהודי, סבסטיאן סלאם. הרוצח, שכן וידיד ילדות של סלאם, לא נמצא אחראי למעשיו, מאחר שהיה תחת השפעת סמים. לאחר תקופת אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי הוא שוחרר, וחי כיום חופשי. הפסיכיאטר היהודי, שניסח את חוות הדעת המשחררת מאחריות לגבי רוצחו של סלאם, מונה גם הפעם לחוות את דעתו לגבי כשירותו הנפשית של רוצחה של שרה חלימי. בצרפת של ימינו הדרך הבטוחה ביותר לסגור תיקי רצח על רקע אנטישמי היא להשתמש לצורך העניין במומחים יהודיים.

טראורה לא נחקר על-ידי המשטרה מיד עם היעצרו מאחר שהועבר מיד לבית חולים פסיכיאטרי. שלושה חודשים חלפו מיום הרצח, עד שהרשויות המשפטיות קיימו בפעם הראשונה חקירה של הרוצח. זאת כמובן בנוכחות הפרקליט היהודי שנבחר להגן עליו. החקירה התבצעה רק לאחר שהתגברה הביקורת על המחדלים הקשים בטיפול הרשויות בצרפת בפרשת הרצח והכוונה הברורה לטשטש את אופייה האנטישמי של הפרשה. החקירה התקיימה ב-10 ביולי, שישה ימים בלבד לפני שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, קרא למערכת המשפט הצרפתית להבהיר באופן מלא את כל נסיבות הרצח בטקס האזכרה לגירושם של יהודי פריז במלחמת העולם השנייה, בנוכחות ראש ממשלת ישראל.

התביעה מתאמצת לחפף

רישום החקירה, שהגיע לידינו, וחלקים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, מגביר את החשש, שרשויות המשפט בצרפת אינן מתכוונות למצות את הדין עם הרוצח. חשוב לציין, שהחקירה מתבצעת לאחר שבתקשורת הצרפתית הובהר כבר אופיו האנטישמי של הרצח, הודות לעדויות של קרובי משפחה ושכנים. מנוסח החקירה עולה באופן ברור, שטראורה קיבל הנחיות מעורך דינו להשיב על חלק מהשאלות באופן שישלול לחלוטין מניע אנטישמי לרצח.

טראורה מספר שהעביר את השעות שלפני הרצח עם חברו, קאדר. השניים, לדברי טראורה, צפו בסרט ועשנו סמים. סוגיית השימוש בסמים, שעלולה להפוך למרכזית בעת המשפט כראיה לכך שהרוצח לא שלט במעשיו, מופיע בשאלות התביעה מיד בתחילת החקירה.

ש: עישנת?

ת: כן, שני ג׳וינטים

ש: עישנת לפני שהלכת לקאדר?

ת: כן

ש: כמה?

ת: עשרה או חמישה עשר ג׳וינטים

ש: אתה רגיל לעשן כל כך הרבה?

ת: כן

ש: ממתי אתה מעשן עשרה עד חמישה עשר ג׳וינטים ביום?

ת: מאז גיל 14

 

הרוצח מספר, שלפני שהגיע לחברו קאדר בשעה אחת בלילה הוא הלך עמו למסגד. ״למה הלכת למסגד באותו ערב?״, שואלת התביעה. ״אמי ביקשה שאעשה זאת, כי לא חשתי בטוב. כלומר, הוא לא ביקשה שאלך למסגד, היא ביקשה מקאדר שישמור עלי״. כלומר, התביעה לא מנסה לברר את הסתירה בדבריו של הרוצח, אלא ממשיכה ללכת לקראתו: ״איך הרגשת?״, נשאל הרוצח. ״הרגשתי אחוז דיבוק״, הוא משיב. ״כלומר?״. ״הרגשתי כאילו אני מדוכא על-ידי כוח חיצוני, כוח שטני״. וכך ממשיך התובע בשאלותיו:

ש: הרגשת זמן רב שהכוח הזה מדכא אותך?

ת: מיום לפני כן [יום לפני הרצח]

ש: למה זה גרם לך?

ת: להתקפות חרדה

ש: המשפחה שלך שמעה, אחותך ואמך אישרו שאתה לא הרגשת טוב ושחזרת על המילה ״שייטאן, שייטאן״. מה המשמעות של זה?

ת: זה השטן בערבית

ש: אתה מדבר ערבית?

ת: לא

 

אם נוצר חשד בשלב הזה שגורם דתי היה יכול להיות מניע לרצח, הרי שהתובע ממהר להוריד אפשרות זו מן השולחן ומחלץ את הנתבע מתשובתו:

ש: זה נראה מוזר שאתה מכנה את השטן בשפה שאינך מדבר, לא?

ת: אני מבין קצת, ההורים שלי רשמו אותי לקורס ערבית כשהייתי קטן

ש: איזה ניבים של שפת מאלי אתה מדבר?

ת: סונינקה ובמברה.

ש: אתה יודע איך אומרים שטן בניבים הללו?

ת: אותו דבר, שייטאן

 

אם כן, התביעה הצליחה לפתור את ההיבט הלשוני ברצח. ואז, היא פונה לברר עם טראורה איך אותו שטן התגלה בפניו. ״בהתחלה הייתה אחות רחמניה, שבאה לטפל באחותי. היא הייתה מהאיטי. זה התחיל איתה. פחדתי שהיא תגרום נזק למשפחתי. יצאתי מהבית, עקבתי אחריה עד המטרו. ביקשתי ממנה להתקשר למעסיק שלה, כי זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה. זה קרה ב-3 באפריל [יום לפני הרצח]. היא לא רצתה. נתתי לה ללכת. חזרתי הביתה. לקחתי את אחייני ואחייניתי והבאתי אותם למשפחת דיארה (שכנים ממאלי, שדרך דירתם חדר טראורה לדירתה של חלימי). פחדתי שיקרה משהו. אמי חזרה מהעבודה. אחותי סיפרה לה שאני בקריז ושפיטרתי את האחות. היא התקשרה למשפחת דיארה, הם באו אלינו לדבר עם הוריי ולנסות להסביר לי שמה שחשבתי לא היה נכון״.

טראורה עישן אחר כך סמים והלך עם חברו קאדר למסגד. השניים חזרו לדירתו של קאדר וצפו בסרט ‘Punisher’ (‘המעניש’, בכיכובו של ג׳ון טרבולטה) תוך כדי עישון סמים. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, עזב טראורה את ביתו של קאדר ויצא לדירת משפחת דיארה. התביעה לא שואלת אותו שאלות מפורטות על שעשה במסגד, על האנשים שהכיר שם או על אופיו של המקום שלפי דיווחי התקשורת הצרפתית מוכר כאחד המסגדים הקיצוניים ביותר בפריז, שגייס עשרות לוחמים לשורות דאע״ש. טראורה זוכר, לדבריו שבעת שנכנס לדירתה של משפחת דיארה קרא: ״שהשטן יבורך״ בערבית. ״הם הסתגרו בחדר, הם פחדו״. טראורה מסביר שאמר את הדברים כי היה במצב של הזיה, מה שלא הפריע לו לזכור היטב את מה שאמר בעת כניסתו לדירה. הוא גם זוכר שנכנס לסלון המשפחה והחל לצטט פסוקים של הקוראן כי הרגיש נרדף, וכי עשה זאת במשך כחצי שעה.

ואז: ״החלטתי לצאת למרפסת ולעבור למרפסת של האדם שגר ממול. אני לא יודע למה, אולי לא הרגשתי בטוח אצל משפחת דיארה״. ״ידעת לדירה של מי אתה הולך?״, שואלת התביעה, ״לא בהתחלה לא ידעתי״. זאת כאשר טראורה מתגורר באותו בניין מזה עשרים שנה, בשכנות לשרה חלימי, אך לדבריו אין הוא יודע לדירתו של מי הוא חודר תוך סיכון עצמי בקפיצה ממרפסת למרפסת. ״לא ידעתי למי אגיע״, הוא שב ואומר כדי לשלול מכל וכל אפשרות של רצח בכוונה תחילה, ״רק כשנכנסתי לדירה ראיתי את האישה שהתעוררה כי כנראה עשיתי רעש. אמרתי לה: תתקשרי למשטרה, כי הולכים לתקוף אותנו. היא התקשרה ממכשיר טלפון נייח, אם אני זוכר טוב״. ״מה הייתה השעה?״, שואלת התביעה. כאן, לכאורה, מתחיל הרוצח לאבד את זכרונו, שפעל היטב עד אותו שלב. אף על פי כן, הוא מצליח לזכור ויכוח עם שרה חלימי לגבי מספר הבית שבו הם נמצאו, ושאליו היא הזעיקה את השוטרים.

״חטפתי פניקה… ופתאום אני חושב שהיכיתי אותה עם מכשיר הטלפון. לא, לפני כן היא רצתה לקחת את תיק היד שלה. השלכתי אותו מהחלון ואחר כך, למר עת הצער, היכיתי אותה עם הטלפון… אחר כך באגרופיי. אחר כך, אני לא יודע מה קרה לי, הרמתי אותה וזרקתי אותה מהחלון״.

ש: אתה זוכר אם אמרת משהו באותו רגע?

ת:אני לא זוכר

ש: שכנים שמעו שאמרת ׳זו התאבדות.

ת: אני לא זוכר

ש: שכנים אומרים שהם שמעו אללה אכבר

ת: אני לא זוכר שאמרתי את זה

מאוחר יותר, בתשובה לשאלת עורך דינו, נזכר טראורנ שכאשר זרק את שרה חלימי לרחוב, חשב שהשוטרים שעמדו תחת הבית היו שדים.

אחרי שטראורה לוקה בהיעדר זיכרון לגבי כל מה שעשוי להפליל אותו בביצוע רצח על רקע של שנאה דתית, הוא מתכחש לכל אפשרות שניתן להגדיר אותו כאנטישמי. ״יש לי שכנים אחרים שהם יהודים, מעולם לא היו לי בעיות איתם״, זאת למרות שהתביעה יודעת שקיימות עדויות שטראורה ואחותו הטרידו לפני הרצח את חלימי ובני משפחתה תוך השמעת גידופים אנטישמיים, אך נמנעה מלשאול את הרוצח על כך. לדבריו הוא ידע ששרה חלימי הייתה יהודיה רק בשל צורת הלבוש שלה ומשום העובדה ושקרובי משפחתה חבשו כיפה. בתגובה לשאלה אודות התגובות בתקשורת למקרה, ענה “אני לא אנטישמי. איך שמנסים להציג אותי בתקשורת זה לא נכון”.

בסיום החקירה מתערב עורך דינו של הרוצח ושואל: ״האם העובדה שהיא (שרה חלימי) הייתה יהודייה הייתה בעלת משמעות מכרעת למעשה שלך?״. ״לא, זה יכול היה להיות כל אדם אחר – משפחת דיארה, המשפחה שלי״. ״אתה מבין שזה יכול להיראות כמעשה אנטישמי?״, מקשה, לכאורה, העורך דין. ״כן, אני מבין, אבל זה לא״.

בעקבות החקירה שתוארה בשורות אלה, החליטה התביעה שלא להעמיד את טראורה לדין בגין רצח בכוונה תחילה על רקע אנטישמי.

שגרירת צרפת בישראל, הלן לה גל, מסרה בתגובה לפרסום הכתבה: “משטרת פריז ביקשה ביום רביעי ה-20 בספטמבר ‏מהשופט-החוקר ‏שהאופי האנטישמי של הרצח יישמר, וזאת לאור ‏חוות הדעת הפסיכיאטרית ‏ולאור ‏המרכיבים הראשונים ‏שהוגשו על ידי החוקרים”. נציין כי הכותרת המקורית של הכתבה התייחסה להחלטת התביעה הצרפתית בעקבות חקירתו של טראורה ב-10 ביולי, שלא להגיש כתב אישום נגדו באשמת רצח מכוון על רקע אנטישמי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. אני עוד זוכר את פרופסור הרסגור המנוול שזילזל בסכנת האנטישמיות באירופה. כנראה שגם היום לו היה חי היה חוזר על דברי ההבל השמאלני שלו.

  2. “הרוצח חדר לדירתה של חלימי ממרפסת השכנים ושתלח בחלימי באלימות קיצונית.”
    מה זה שתלח?

  3. מאחר ואין זה מקרה ראשון ומבודד אלא אחד מיני רבים, המאמר שלעיל מצביע על נורמה בשלטונות הצרפתיים, שמשקפת כוונות הרבה יותר מושרשות אצל העם הצרפתי כלפי יהודים, ממה שהרבה מאיתנו יודעים.

    נהגתי לשחק במשחק מחשב מרובה משתתפים לאורך הרבה שנים.
    לא מדובר במשחק שמשחקים בו ילדים קטנים. רוב השחקנים הינם בין גילאי 20 ל-40 ומדובר במשחק שעקומת הלמידה בו קשה ולכן קהל היעד שלו הם אנשים שבכלל אינם בורים.
    הכרתי שם מספר ידידים מכל העולם ועם חלקם נשארתי בקשר במייל וסקייפ גם לאחר שכבר הפסקתי לשחק.
    אחד מהם, צרפתי, איתו ערכתי מאות (!) שעות של וויכוחים (ידידותיים) פוליטיים בסקייפ.
    הוא סיפר לי עד כמה הוריו, הנמצאים בצד הקיצוני שמאלני בדעותיהם, שונאים את ישראל ופועלים רבות כנגדה. לעומתם, העיד על עצמו, שהוא מתון. אכן, האמת שאין בו שנאה יוקדת לישראל כמו שהוא מתאר שיש אצל הוריו. השקעתי אינספור שעות מזמני ואת מרצי בשיחות איתו, בהסברת ההיסטוריה של העם היהודי וישראל, הקורבנות שהקריבו, הקשר בין העם היהודי וארצו, צדקת דרכינו, הרשעות של הטרור הפלסטיני ואוייבי ישראל האחרים.
    שום דבר לא עזר לשינוי דעותיו אפילו לא במילימטר. מבחינתו אנו יושבים בארץ כקולוניאליסטים לבנים אירופאים (לא עזר במאומה שהסברתי לו את ההרכב האתני המגוון בארץ).
    מבחינתו ניתן לראות בישוב הערבי שהיה בארץ לפני 1948 כמדינה שפשוט לא היתה מוצהרת ושאנו הגענו כמו צבא זר מהמערב, הרסנו וכבשנו.
    הבן-אדם פשוט נעול לחלוטין.

    אינספור שעות ויכוח, חושפות את עולם הערכים של כל אחד מהצדדים בפני חברו. כל צד לומד להכיר את הלך חשיבתו של הצד האחר לעומקו מכיוון שאין לו (לצד האחר) ברירה אלא להיחשף לחלוטין תוך כדי התהליך, מאחר ועליו להשתמש בכל הכלים המנטליים העומדים לרשותו ע”מ להביא לניצחון השקפתו בויכוח.

    למדתי שהאנטישמיות מושרשת כל כך עמוק בעם הצרפתי, שהמצב חסר תקווה לכל תקנה אמיתית. זה כבר משהו פתלוגי או ברמה מיסטית, פשוט משהו שזורם בעורקים, חקוק בדי-אן-איי ולא ניתן לעקור אותו. ככל הנראה, למרות שמקורה של האנטישמיות הזו היא בדת הנוצרית, גם אתאיסטים מוחלטים מן השמאל שכבר שניים-שלושה דורות לא דרכו בכנסייה, עדיין שונאים יהודים ואת ישראל ואינם יודעים באמת מדוע…גם אם היום יצדיקו זאת בנימוקים שקשורים לסכסוך עם הערבים..

    רואים זאת גם בתחום הפוליטי. בעוד שבהולנד הימין אוהד ישראל ואפילו בגרמניה ובאוסטריה הימין שאינו נאונאצי גם הוא אוהד ישראל, בצרפת הימין וגם השמאל שונאים יהודים.
    ואם מישהו חשב שהשלטונות, שיותר קרובים למרכז אינם נגועים במחלה הזו, אז הנה הדוגמא שבמאמר ועוד הרבה כמותה מראים תמונה קשה.

  4. צרפת של משפט דרייפוס, היא אותה צרפת של משטר וישי, היא אותה צרפת של היום. כל תקופה והכסות המתאימה לה, אך זוהי אותה גברת בשינוי אדרת.

  5. עד שלא תוקם יחידת מחסלים מקצועיים שתפעל לפגוע ולחסל בראשי מסיתים ומפעילי טרור איבה והסתה נגד יהודים בכל העולם כפי שפעלו נגד רוצחי הספורטאים במינכן התופעה הזו רק תגבר ותחשב כחלק המהלומה בישראל ויהודים.
    פעולות מהסוג המוצע בכמויות של מגיפה שתפגע בכל האיסלאמונאצים לא רק יפחיתו ההתקפות על יהודים אלא יגרמו להפחתת האנטישמיות שגם הם עשויים להיות מטרה.

    1. אגרוף אלוהים המהולל!
      אין לי שום רצון שבחורים ישראלים טהורים יסכנו את קצה ציפורנם בשביל שלומם של היהודים בגלות, אבל ממש שום רצון. מי שרוצה להישמר מהאנטישמיות, שיעלה לארץ. מי שרוצה להמשיך לחיות בגולה, זב”שו. אבל שלא יבקשו ממני לסכן את חיי בני בשביל מי שבנו לא סיכן את חייו בשביל בני.
      אנו משתדלים לבנות פה מולדת חזקה ומוגנת. מי שסילק את ידו העדינה מאתר הבנייה הזה שלנו בשביל מנעמי הניכר, בשביל הנוחיות שלו, בשביל העסקים שלו, שיבוסם לו. אבל שלא יצפה מבנינו המסורים שיקריבו שערה אחת משער ראשם הקדוש בשביל אחיהם האגואיסטים שמעבר לים. בנינו יקרים מדיי לנו, בדיוק כמו שבניהם, כנראה, יקרים מדיי להם בכדי שיתנו כתף להגנת המולדת ולביצורה.
      רוצים פתרון לאנטישמיות? כל מה שהיהודי הגלותי צריך היום לעשות הוא שיחת טלפון לשליח הסוכנות היהודית בעירו. יבואו אליו הביתה, יארזו לו אותו ויכניסו את מיטלטליו למכולה, יתנו לו כרטיס טיסה חינם לארץ ויקלטו אותו באולפן עם מלגת מחייה לשנה שלמה, שיחת טלפון אחת. לא רוצים? לא צריך, בלי טובות. אבל אם ככה, כל אחד והצרות שלו.
      ועוד עצה לשכנים החרדים של גב’ חלימי המסכנה. כשתעמדו לתפילת עמידה דלגו נא על “תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקרב פזורינו מבין הגויים וכו’…”. אין טעם לעבוד על בורא עולם. הוא לא ילד קטן.

  6. חבורת פחדנים, סמרטוטים אנטישמים, לא נורא, תהנו מהכיבוש המוסלמי.

    ויהודי צרפת צריכים לברוח משם, אתמול.

  7. לצערי.מאז ומתמיד.יהודים הגרים בשכנות
    לגויים נתונים לשבט חסדם.
    ובמיוחד בימינו עם המוסלמים שבמערב.
    לא ניתן למצוא פתרון מכמה סיבות.
    אין ליהודי לאן לברוח.גם בישראל מסוכן.
    על השלטונות לא ניתן לסמוך כדבעי.כולל בישראל.
    אז מה שליהודי נותר זה להיות במגננה תמיד.
    לא לגור ליד מוסלמים.וזה די קשה.כי הם בכל מקום.
    לעלות לארץ.וגם פה מסוכן.ויש גם מוסלמים.
    להתגורר בשכונות יהודיות.במין גטו.
    ללכת בקבוצות.לארגן קבוצות שמירה.
    מאז שהמוסלמים נפוצו בעולם המערבי.
    ליהודי אין מנוח בעולם.
    יהודים רבים מסתירים סימני יהדות מפחד המוסלמים.ולצערי אין לזה פתרון.
    מהסיבה הפשוטה שאפילו במדינת היהודים
    אין ביטחון.אלא שזה שלנו.וזה נותן תחושה טובה.
    עם כל הצער והכאב.עדיין נוח במדינת היהודים.

  8. נו, אם ג׳יהאדיזם הוא מחלת נפש-
    שייכבדו שלטונות צרפת וייצאו במסע אבחון המוני.
    יש אלפי משוגעים פוטנציאליים ברחובות שצריכים טיפול..