שוב ב"ידיעות אחרונות" מהדהדים עלילות של פלסטינים בלי ביקורת עיתונאית מינימלית
ביום שישי האחרון, 22.5, בטורו של העיתונאי נחום ברנע, בפתח המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, היתה מכונת הרעל פעם נוספת. נשתמש בדברי הבלע שפרסם ברנע כדי להדגים את השיטה, כי השיטה היא תמיד אותה שיטה.
ברנע התלווה לסיור ב"מוקדי הפוגרומים בגדה" אותם מוביל אלוף במיל' יעקב מנדי אור לקבוצות של מה שברנע מכנה "בכירי האליטה הישראלית הישנה". אור, בן 80, מתגעגע לתפקידים הבכירים שמילא בצה"ל ובמנהל האזרחי בשיא אופוריית השלום של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים ולהשתתפותו במשאים ומתנים העקרים מול מחבלי אש"ף, בתקווה נואלת להביא לשלום.
כדי להבהיר לברנע ולקוראי ידיעות אחרונות עד כמה אכזריים מתיישבי האזור ועד כמה רעה פגיעתם בערבים שלא עשו להם כל רע, מספר אור לברנע כך:
"בחומסה היה פוגרום לפני חודשיים. קשרו את כל התושבים והיכו אותם. קשרו אזיקון לאיבר המין של פעוט. את עדר הכבשים של התושבים – 400 ראש – העמיסו על משאית, ונעלמו. צוות של CNN תיעד את ההתקפה. הסרטון עורר סערה בעולם".
נשמע נורא, הלא כן? ובכן, ברוכים הבאים למכונת הרעל. כך היא עובדת.
כפר חומסה הוא קהילת רועים קטנה שהתנחלה באופן לא חוקי בתוך שטח אש מוכרז ואסור לכניסה. בליל 13 במרץ אולי, ומיד ננסה להבין, אירעה בחומסה קטטה בין הבדואים הפולשים לקבוצת יהודים, לטענתם רעולי פנים. לפי דברי אחד מערביי חומסה, הוא גם הותקף מינית באופן שמתאר אור לברנע.
(אגב, העובדה שהוא טוען שקורבן ההתקפה המינית היה פעוט, מעיד שלא טרח לצפות בסרטון ה־CNN שלטענתו תיעד את ההתקפה, כי אז היה מבחין שמדובר בגבר במלוא שנותיו).
אני לא שואל את עצמי למה ברנע קיבל את דברי אור כעובדה ולא בדק אותם בעצמו כמתחייב מתפקידו כעיתונאי, כי מזה עשרות שנים רתום ברנע בכפייתיות לקמפיין השנאת מתנחלים על קוראי ידיעות אחרונות, ואין שקר שהוא בוחל בו במסגרת קמפיין זה. אבל מבחינת מנדי אור, למה אמר לברנע שמדובר בפעוט? לדעתי כך אמר לו אחד מערביי המקום, כיד הדמיון הטובה עליו, ואור אפילו לא טרח לבדוק.
אבל האמנם הותקף אחד הגברים המבוגרים מינית באופן המתואר? האמנם התרחש פוגרום, כל התושבים נקשרו והוכו ו־400 ראש צאן הועמסו ונגנבו?
התשובה האמיתית היא שאין לדעת. מה שכן ידוע הוא שבכל התיעודים שיצאו מחומסה לאחר התקרית נראה כל מקבץ המבנים והאוהלים עומד על תלו ללא שום הרס. איפה, אם כך הסרטון שלפי מנדי אור תיעד את ההתקפה?
בניגוד לאור ולברנע, לא התעצלתי וצפיתי ב"סרטון ה־CNN שתיעד את ההתקפה". הנה הוא, כאן בקישור, כדי שתוכלו גם אתם לצפות ולהיווכח שאור וברנע משקרים במצח נחושה.
אין שום סרטון המתעד את "ההתקפה", שאולי קרתה ואולי לא. יש עוד מאותו חומר לעוס ועבש עמו אנו מתמודדים מזה עשרות בשנים: פלסטינים מתהלכים בין בתיהם, מעלילים עלילות על זוועות שכביכול ביצעו בהם חיילים או אזרחים ישראלים, ובני בריתם בשמאל ובתקשורת ממהרים לצטטם כאמת עובדתית על אף שאין בהם מאום מלבד טענה.
לטענת המרואיין מחומסה הוא נקשר באזיקונים בידיו וברגליו, לא רק באיבר מינו, ואז הוצעד כבהמה באמצעות משיכת האזיקונים ברחבי הישוב. האם למישהו נראית הסצנה המזוויעה הזו בכלל אפשרית מבחינה טכנית? לי לא. על כל פנים, כאילו כדי להוכיח עד כמה חלשה ושנויה במחלוקת עדות אותו ערבי, שאין לה ולו תימוך אחד נוסף, משלב כתב ה־CNN בסרטון המדובר את סרטון העלילה המבושל והשקרי שפרסם גיא פלג בחדשות 12 על האונס כביכול בשדה תימן, כהוכחה לכך שישראל עברה למוד התקפה חדש נגד הפלסטינים – תקיפות מיניות.
ושוב כמו בעוד אינספור פעולות קודמות של מכונת הרעל, משטרת ישראל לא התעצלה והודיעה על מעצר 7 חשודים בפוגרום ובהתעללות המינית בחומסה. ובקול ענות חלושה שחררה את כולם כיוון שלא נמצאה ולו ראיה אחת לאמיתות המעשייה שסיפר הערבי לכתב ה־CNN.
כן, זוהי מעשיה שמעל דפי גיליון חג השבועות של ידיעות אחרונות הפכה לעובדה, מעשיה שיש לה אותו התפקיד של מעשיית שדה תימן: ליצור סימטריה בין הפשעים המיניים שביצעו המחבלים בעוטף ב 7.10, לפשעים המיניים כביכול שמבצעים החיילים והמתיישבים בפלסטינים בישראל, ובכך לנטרל את הפשעים המיניים מהעוטף, שדווקא כן תועדו, ובאופנים המחרידים ביותר.
נסכם את תרשים הזרימה הקבוע של מכונת הרעל:
ערבי מסוים טוען טענה קשה כנגד חיילים או אזרחים ישראלים >> על אף שאין כל ראיה שהוא דובר אמת, השמאל והתקשורת מצטטים את דבריו כעובדה >> לשמחת ליבם שם התקשורת והשמאל, לישראל יוצא שם רע בעולם >> המשטרה חוקרת >> לא מוצאת ראיות >> משחררת.
כך כל פעם מחדש.
לבדוק איך אפשר לטפל בהם משפטית !!!
לדעתי הפרטית, אין ממש צורך.
הטיפול צריך להיות בכיס – רשימה קטנה בסלולארי, של החברות שראית מפרסמות באתר ומשמעותה, לא לקנות מהן לעולם – היא זו שתעשה את העבודה. לא כיוון שמשפטית, אין כאן ממשה עילה/דרך (כבר אבהיר), אלא שדרך המשפט (נניח לרגע שקיימת ויש אפילו עו"ד שלקח על עצמו את ההליך) – היא בצורה מסוימת, להעביר את התשלום המוסרי שברנע ו"ידיעות" חייבים לשלם על שקריהם – לידי אחריות של מישהו אחר.
בעוד שברגע, שאתה מתחיל להחרים את המממנים של השקרנים, אתה לוקח את מעשיך לידיך.
חשוב להבהיר: כוונתי איננה בשום דרך, לביקורת על שאלתך (בבחינת, כאילו אתה רוצה/שואל על דרך משפטית, כי בא לך שמישהו אחר יטפל בעניין). ממש לא. אני מבין לחלוטין, מדוע אתה שואל. בנוסף, אולי הדרך שהצעתי מעלה, לא היית אוטומטית ברורה לך ועכשיו, כאשר הצגתי לך את האפשרות – אני מאמין שיש סיכוי לא רע, שתאמץ *גם* את הצעתי (כך שהדברים גם לא "או או").
אני רושם דברים אלה, אלא ובעיקר – כיוון שמעשית, אנו בימין – לא בדיוק "סוגרים" את מדינת ישראל או מאיימים שלא נעשה מילואים או נפסיק את הפעילות העיסקית בישראל – אם וכאשר, דרישותינו לא יענו.
דהיינו, אנו לא מוחים כמו הסמול.
עכשיו, יש לכך סיבות רבות ובעיניי, הן טובות מאוד. חלק נכבד מהן, לכל הפחות, הנו מסיבה שאם אני אוהב את המדינה שבה אני חיי ואת האנשים שבה – זה לא בדיוק מתחבר עם איומים על הפסקת השירות בצה"ל וכדומה. מאין "מלכוד 22", שפעמים רבות, מנוצל נגדינו (בקיצור, זה שלסמול אין עכבות ומוסר ולפיכך, הוא מוכן גם לפגוע במדינה ואנשים – זו לא בדיוק מחמאה, למגזר פוליטי זה ולאנשים. אבל זהו כבר נושא לתגובה אחרת).
כך שלדעתי, תגובה מדודה ומדויקת, כנגד אלה **אשר באמצעות מימונם, מאפשרים** את שקרי ברנע והוצאתם לאור – זוהי התגובה הראויה והאפשרית, לדעתי.
לי יש רשימה במכשיר הסלולארי, של כל המממנים שיצא לי לראות של אתרים אלה – א) הם לעולם לא יכנסו אליי הבית ו-ב) זה כ"כ פשוט. זה כל מה שדרוש!
בפן המשפטי, הדברים לא ממש פשוטים. מדובר בטור דעה, אשר מראש "פטור" מכללי דיווח עיתונאי. דהיינו, ברנע והעיתון המוציא את דבריו לאור, אינם מציגים את הדברים כ-בדוקים ומאומתים (בעיקר ממספר מקורות).
מדובר על ציטוט של ציטוט של ציטוט, של מי שלא היה נוכח בעת האירוע וכל הראיות עליהם "התבסס" – זמינות לקוראים עצמם (וקורא סביר, *אינו צריך* לקבל את הרשום בטור דעה, אוטומטית כאמת מוחלטת [גם בדיווח חדשותי, על אף שעליו חלים סטנדרטים מחמירים יותר, אבל זו כבר שאלה אחרת]) ולכן, כמו בכל מקרה של הבאת דעה אודות מקרה מתמשך/נחקר/מתהווה – יתכנו שגיאות.
זה ששגיאותיו של ברנע הן למיטב זכרוני, תמיד לטובת צד מאוד מסוית ותמיד נעשות באותו אופן (או דומה) – זו בעיה מוסרית בעיקרה ולא חוקית.
קיימת חקיקה העוסקת בלשון הרע כנגד קבוצה (ע"ע מוחמד בכרי) אך א) הקבוצה צריכה להיות מזוהה (דהיינו, חייב להיות כלל ברור למציאת – האם אדם פרטי רנדומלי שלפנינו, שייך לקבוצה זו או לא. לשם המחשה, את העתירה כנגד בכרי, הגישו לוחמים אשר לחמו בג'נין = זיהוי ברור וההיגיון של כלל זה ברור) ובמקרה שלפנינו, מדובר ברעולי פנים ואין בכלל תיעוד של האירוע עצמו ו-ב) נדרש אישור של היועמ"ש לממשלה והוא התקבל בקושי, גם במקרה בכרי.
אפשר לחשוב על עוד מספר סיעיפים שמופרים כאן, במיוחד בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל – אך אלה בקושי נאכפים, ניתנים לפירוש רחב ובקיצור, יש עבירות אתיקה חמורות פי כמה, שבית הדין לאתיקה של המועצה הציבורית לעיתונות – אפילו לא נדרש להן, אז מעשית – זהו ממש לא האפיק, אשר באופן אישי הייתי סומך עליו, שיגיב באופן הראוי לפער המוסרי המוכח במאמר זה, ב"עבודתו" של ברנע/עורכים ומוציאיהם לאור.
מה שמדגיש ביתר שאת, את דרף התגובה האזרחית – אשר הצעתי למעלה.
אם יקרה נס (בינתיים – טרם קרה) ומר ברנע ו/או עורכיו, באמת ישתתפו בדיון ציבורי על "שגיאותיהם" (אם מפרסמים hearsay ללא שום בדיקה טובה, זו לא בדיוק "שגיאה" – זו יותר רשלנות ובדרגה גבוהה) – מילא. במקרה כזה, לא חייבים את הדרך, אותה צעתי.
אך במצב הנוכחי, בו לפי כלל הראיות, המסקנה המתבקשת ודי היחידה היא, שברנע ושאר ה"עיתונאים" מקבוצת ידיעות, עורכיהם ומוציאיהם לאור:
– משתמשים בכוחם כתאגיד עיתונאי במטרה: לקחת צד ברור בפוליטיקה הישראלית / לנצל את הבמה ע"מ לנגח באופן מכוון דיעות וקבוצות אנשים מוגדרות היטב, בשיח הציבורי הישראלי
– לנצל את את הבמה הניתנת להם, במטרה להיטיב באופן מכוון, עם דיעות וקבוצות אנשים מוגדרות היטב (אחרים מהסעיף הקודם), בשיח הציבורי הישראלי
– לפגוע בקבוצות מוגדרות היטב ו/או מחזיקי דיעות מוגדרות היטב, באמצעות פרסום שקרים (כפי שמודגם במאמר זה וזוהי כמובן, לא הדוגמא היחידה) או חצאי אמיתות או השתקת דיעותיהם (מינימום ע"מ שלא נוכל להגיד שנוכחות דיעה מסוימת בפרסומים העיתון היא 0% – לא נחשב, זהו רק תירוץ ועוד שקוף ביותר ועלוב ביותר) בשיח ע"ג פרסומי עיתון זה
לא נותר, אלא מחאה ציבורית השוללת מהפוליטיקאים בתחפושת לעיתון, את מקורות המימון שלהם.
זה מאוד מאוד פשוט. יש מספיק חברות, אשר מבינות שפוליטיקה ודיון ציבורי, אינו עניינן כגופים עסקיים. נכון שטראוס?
במקרה הכתב הסה הוא כוכב הפרשה שבו אייל יהיר הדיח גדוד מילואים של נצח יהודה.
ושוב יש כאן בכיינות ללא מעשים.
האם מישהו יכול להקים עמותה לזכויות אדם, שתטפל בכל מסית כזה? תגיש תביעות, איומים, תפעיל אנשים, תשלח עורכי דין, שיימינג יסודי ברשתות וכו'
גם הערבי, גם העיתונאי הישראלי , ובעיקר CNN לסוגיו
איזה קטע שכתב ה CNN הזה בדיוק, הוא ולא אחר, הוא זה שתפר פה תיק לחיילי צהל על מעשים מגונים בלי שום ראיות זה אותו כתב מהולל שלוחם מילואים מגדוד נצח יהודה כיפכף ובגללו הדיחו ואחרי זה חינכו מחדש גדוד לוחמים בארץ ישראל. חלם מחווירה במבוכה ליד אחותה הציונית המטומטמת.