טראמפ לא מתאמץ לשמור על הגבלת הסיוע של אובמה

מזכיר המדינה דורש מישראל להשיב את כספי הסיוע שקיבלה מהקונגרס. הפעם – לא בשל עויינות לישראל

רקס טילרסון. לא עויין את ישראל | flickr, Jim Mattis

בשבוע שעבר דיווח האתר פרי ביקון על כך שמזכיר המדינה רקס הפעיל לחצים  על הבית הלבן בבקשה שישראל תחזיר מליוני שקלים שקיבלה מארצות-הברית. נזכיר כי בשנה שעברה חתמה ארצות-הברית עם ישראל על הסכם הבנות תחת הדרישה של הנשיא אובמה כי ישראל לא תפנה אל הקונגרס האמריקאי בבקשה להעלות את הסכומים הניתנים לה מארה”ב. כעת מבקש מזכיר המדינה כי ישראל תשיב לארה”ב סכום של 75 מליון דולר שניתנו מעבר למה שסוכם למסמך ההבנות.

75 מליון דולר הם לא סכום שאמור לרגש את מר טילרסון שכבר ראה עסקאות גדולות הרבה יותר בעברו העסקי. האם דקדוקי העניות של מזכיר המדינה מהוות אינדיקציה כלשהי על יחסיו שלו או של מחלקת המדינה תחת ממשל טראמפ עם ישראל?

רקס טירלסון הוא בוודאי לא ציוני נלהב, וכבר היו לו פליטות פה לא מוצלחות במיוחד ביחס לישראל. אבל הוא גם לא ג’ון קרי. בטרם השבעתו לתפקיד הועלו חששות שקשריו עם העולם הערבי כמנכ”ל חברת הדלק אקסון-מוביל תשפיע לרעה על יחסו לישראל. נראה שחששות אלה היו מבוססים על התפיסה הישנה לפיה לעולם הערבי ישנם אינטרסים הפוכים לישראל. תפיסה זאת היא נחלת העבר. למעשה במה שנוגע לישראל נראה שטילרסון בעיקר משנן את הקלישאות אותן אנחנו רגילים לשמוע מוושינגטון – הפלסטינים צריכים להפסיק להסית וההתנחלויות מהוות מכשול לשלום.

אם כך מדוע טילרסון מודאג מכמה מליוני שקלים ומדקדק עם ישראל כחוט השערה. נראה שהתשובה טמונה לא ביחסי טילרסון ישראל אלא בעיקר במדיניות טירלסון ביחס לתפקיד מזכירות המדינה. החלטתו של טראמפ למנות את טילרסון למזכיר המדינה לא נבעה מתוך נסיונו העשיר. אמת, טילרסון הסתובב בעולם עוד כשהיה חלק מהשוק הפרטי, אבל הוא לא עסק בדיפלומטיה אלא בביזנס. זה בדיוק מה שטראמפ חיפש. שלל שמות צפו כאופציות לתפקיד, ובכלל זה כמה מומחים כגון יו”ר ועדת החוץ של הסנאט, בוב קורקר, או שגרירה של ארה”ב באו”ם לשעבר, ג’ון בולטון. טראמפ בחר בטילרסון כי חיפש מי שיקצץ בהיקף העבודה של מחלקת המדינה ולא דיפלומט שיבקש להגדיל את הפעילות הדיפלומטית של ארה”ב.

וזה בדיוק מה שטילרסון עושה. כמו מנכ”ל חברה, טילרסון מחפש איפה אפשר לקצץ הוצאות עודפות ולצמצם מחלקות מיותרות. רק לאחרונה פורסם כי טילרסון החליט לצמצם את מספר הנציגים ממחלקת המדינה שייצאו לעצרת הכללית של האו”ם. וושינגטון כידוע פועלת על פגישות ומערכות יחסים. בכל שנה יוצאים מאות עובדי מחלקת המדינה לניו-יורק כדי להפגש עם מקביליהם הנמצאים שם לרגל העצרת הכללית. השנה בחר טירלסון לקצץ את מספר היוצאים בחצי, שכן לדברי דוברת מחלקת המדינה, “יש היום דבר שנקרא טכנולוגיה, יש היום אימיילים”. טירלסון גם הצהיר כי מטרת העל מבחינתו היא להביא את מחלקת המדינה ליעילות מירבית. מבחינת טילרסון אם יש חריגה של 75 מליון דולר ממה שסוכם עם הישראלים יש כאן כשל תקציבי וצריך להחזיר את הכסף לקופת המדינה.

אם בכל זאת רוצים להסיק מסקנות מהאירוע נראה שצריך להסיק אותם לא מבקשתו של טילרסון אלא מתגובת הבית הלבן. נראה שבקשתו של טילרסון לא כל כך מצאה חן בעיני הנשיא. הבית הלבן התרעם על ההתערבות של טילרסון בענייני ישראל עוד יותר משכעס על הביקורת המרומזת שהביע טילרסון כלפי טראמפ  על תגובתו לאירועי שרלוטסויל (“הנשיא מדבר בשם עצמו”). כנראה שבאופן כללי הבית הלבן לא כל כך מעוניין שמזכיר המדינה יתעסק במה שנוגע לישראל ולפלשתינים. במה שנוגע לסוגיה הזאת הנשיא סומך על שלישית פרידמן, גרינבלט וקושנר – כולם תומכי ישראל מוצהרים.

זאת לא הפעם הראשונה שנשיא ארה”ב מחליט “למדר” מזכיר מדינה מתחום היחסים עם ישראל וההסכסוך הישראלי – ערבי. נושא זה נחשב בדרך כלל לנושא שקרוב ללבם של הנשיאים. חשוב להם לוודא שניתן לתת אמון בגורמים המעורבים ושעמדותיהם חופפים את אלו של הנשיא. כך החליט הנשיא בוש הבן למדר לחלוטין את מזכיר המדינה פאוול מכל מה שהיה קשור לישראל והסמיך במקום זאת את קונדוליסיה רייס עליה סמך. קושניר הוא כידוע הגורם המקורב ביותר לנשיא ומסתבר שטראמפ כמו קושנר באמת ובתמים תומך נלהב של ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר