האמבוש שהשמאל הספרדי הכין לנשיא ריבלין

עשרות נציגי מפלגת "פודמוס" הפגינו מול הסנאט, וראש הסיעה הגיש לריבלין מחאה על "עינוי ילדים פלסטינים". בעקבות משבר קטלוניה, השמאל הספרדי נקלע למבוכה אידיאולוגית

הנשיא ריבלין מתקבל בארמון המלך בספרד, בשבוע שעבר. צילום: חיים צח לע"מ

האובססיה של השמאל הספרדי לעניין הפלסטיני-ישראלי באה לידי ביטוי באופן בוטה במהלך הביקור הממלכתי שערך בשבוע שעבר נשיא המדינה ראובן ריבלין בספרד. ראשי מפלגת השמאל הקיצוני ״פודמוס״ הכינו בקפידה אמבוש לנשיא, שהוזמן לנאום בפני שני בתי הנבחרים של ספרד. עשרות מצירי המפלגה, ובראשם המנהיג פאבלו איגלסיאס – שהיא השלישית בגודלה בקונגרס ובסנאט ומקדמת רשמית את פעילות ה-BDS ברחבי המדינה – הפגינו מול בניין הסנאט שבו נאם ריבלין, השמיעו סיסמאות כגון ״הלאה הציונות״ ו״תחי פלסטין החופשית״, ונופפו בדגלי פלסטין גדולים ובכרזות נאצה נגד ״הכיבוש״.

ראשי סיעת המפלגה הכינו לריבלין ״קבלת פנים״ משלהם בתוך בניין הסנאט. עם הגעתו של ריבלין לסנאט ניגש אליו ראש סיעת "פודמוס", לבוש בחולצת טי שעליה סיסמת מחאה נגד מדיניותה של ישראל כלפי ילדים פלסטינים, ומסר לריבלין מכתב מחאה על ״עינויים״ של ילדים פלסטינים בידי ״כוחות הכיבוש״. סוגיית השימוש בילדים ככלי ניגוח פוליטי נגד ישראל כבר מעידה על טבעה של ההתגייסות מצד "פודמוס" לצד הפלסטינים. המסר פשוט: היהודים שוב רוצחים ילדים.

ריבלין האזין בנימוס לדבריו של ראש הסיעה, ביקש מאחד מיועציו לקבל את המכתב ולהגיב עליו בהקדם, וכשהפוליטיקאי הספרדי סיים את דבריו הזמין אותו לקיים דו-שיח עם ישראל על כל הנושאים ולבקר בישראל כדי להכיר את מציאות החיים שבה. ראש סיעת ״פודמוס״ לא הרפה. חברי מפלגתו נעדרו בהפגנתיות מאולם הישיבות בעת נאומו של ריבלין. לאחר הנאום ניגש ראש סיעת השמאל הקיצוני לריבלין שוב, הפעם כשהוא מלווה בצוותי טלוויזיה, והחל לתקוף אותו מילולית. גם הפעם חזר הנשיא ברוגע על הזמנתו לדיאלוג ולביקור.

איגלסיאס. מקור: ahora madrid, פליקר

כן לוויכוח, לא לחרמות

בנאומו בסנאט יצא ריבלין בהתקפה חריפה על תומכי תנועת החרם על ישראל, שספרד מהווה את אחד ממוקדיה הראשיים באירופה, וקרא לנבחרים הספרדיים להתנגד לכל יוזמת חרם. ״לפני למעלה מעשרים שנה, בשנת 1995, התכנסה לראשונה ועידת ברצלונה״, אמר הנשיא, ״החזון של יוזמי התהליך בעקבות המודל השיתופי האירופי, היה הפיכת אזור הים התיכון לאזור של שלום ויציבות באמצעות פיתוח כלכלי אזורי. האמונה הייתה שבניית גשרים של אמון ושל יחסים כלכליים, היא הדרך הנכונה להביא לשינוי. במידה רבה, תהליך ברצלונה נפגע בגלל הסירוב של חלק ממדינות האזור לשתף פעולה עם ישראל. אני מאמין שאסור לנו לתת לפוליטיקה לעצור שיתופי פעולה, לעצור את הרצון ואת היכולת של כולנו להיטיב זה עם זה. אני מצפה מספרד להמשיך ולהיות קול שמדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה, קול שמתנגד לחרמות.

"גם בבית הזה יש כאלה המבקרים, לעתים בלשון חריפה, את המדיניות הישראלית. אנחנו יודעים, אנחנו שומעים ואנחנו מתווכחים גם בישראל. אבל חייבים להעמיד חיץ בין ביקורת לחרם. מי שמנסה לפגוע במדינת ישראל באמצעות חרמות ודה-לגיטימציה, מחבל במו ידיו בסיכוי להגיע אי-פעם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וימצא את עצמו בצד הלא נכון של ההיסטוריה… הטרגדיה הישראלית-פלסטינית, וזו טרגדיה לנו ולפלסטינים, שנמשכת למעלה מ-150 שנים, לא תיפטר בחרמות או בצעדים חד צדדיים״, הדגיש ריבלין.

סוגיית ה-BDS עלתה גם בשיחתו של הנשיא עם ראש הממשלה השמרני של ספרד, ראחוי. רבלין הדגיש כי קמפיין זה ״נגוע באלמנטים אנטישמיים״ וביקש מראחוי לקדם חקיקה נגדו. ״ה-BDS חייב להיפסק,״ אמר הנשיא. ״מותר למחות, אבל אסור לחצות את הגבול לחרמות".

בהקשר זה אמר הנשיא כי ישראל מעוניינת שספרד תשנה את דפוס הצבעותיה בפורומים בינלאומיים, באופן שיבטא את הקשרים הבילטרליים הטובים בין המדינות. ״ישנן החלטות המתקבלות בפורומים בינלאומיים, המהוות פגיעה ביושרה ובמחשבה האינטליגנטית״. בהקשר זה מתח ריבלין ביקורת חריפה על הימנעותה של ספרד בהצבעה באונסק״ו על ההחלטה השוללת קשר בין ירושלים לעם היהודי. ״אני מבקש להזכיר לך,״ אמר הנשיא לראחוי, ״כי מלך ספרד מכונה גם מלך ירושלים, ולהגיע לאונסק"ו ולומר שאין קשר בין ירושלים והעם היהודי זו לא רק בורות, זו פגיעה ביושר האינטלקטואלי. אני מבקש מכם לשים לב כי אינכם לוקחים חלק בהחלטות שנובעות ממאבקים פוליטיים לא ענייניים״.

בין הקטלונים לפלסטינים

המשבר הפוליטי החריף הפוקד את ספרד בעקבות הצהרת העצמאות של חבל קטלוניה, מציב את השמאל הספרדי בפני דילמה רעיונית קשה: מצד אחד ניצבת הנאמנות המסורתית לעקרון ההגדרה העצמית, מצד שני – התמיכה בתפיסת אחדותה של ספרד המבוססת על רב-לאומיות.

העיתוי שבו צצה ההתלבטות הזו אינו נוח לשמאל הספרדי: ספרד, שהתמודדה בשנים האחרונות עם משבר כלכלי עמוק, היא כיום אחת המדינות הבודדות באירופה שבהן למפלגות השמאל שבאופוזיציה היה סיכוי סביר וממשי לחזור בקרוב לשלטון. ממשלתה השמרנית הנוכחית של ספרד, בראשות מאריאנו ראחוי, שהוקמה באוקטובר אשתקד, היא ממשלת מיעוט, הנתמכת על ידי מפלגת המרכז "האזרחים", שאיננה חברה בממשלה.

להקמת הממשלה הנוכחית קדמו ארבעה חודשי מו"מ מתישים, שבהם ניסה ראחוי לגבש רוב מוצק לממשלתו. בבחירות שנערכו ביוני 2016 השיגה "מפלגת העם" השמרנית רק 33% מקולות הבוחרים. המפלגה הסוציאליסטית קיבלה כ-23% מקולות הבוחרים, ומפלגת השמאל הפופוליסטית, הצעירה והקיצונית, "פודמוס" ("אנחנו יכולים" בעברית), הגיעה למקום השלישי עם 21%. כלומר, אם השמאל הספרדי היה מתאחד, היה ביכולתו לנצח בבחירות הקודמות או הבאות, ולהקים שוב ממשלה. התפצלות השמאל שיחקה לידיו של ראחוי, ואפשרה לו להקים ממשלת מיעוט.

כעת נוספת ליריבות הפנימית במחנה השמאל שאלת הגדרת הלאומיות הספרדית. מהלך העצמאות של הבדלנים בקטלוניה הוא אחד המבחנים המשמעותיים ביותר שספרד נאלצת להתמודד עמם מאז תום הדיקטטורה הצבאית באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. משבר קטלוניה מחייב את ספרד להתמודד עם בעיות שהודחקו מאז תום מלחמת האזרחים ב-1939, עם נפילת מעוזי הרפובליקנים האחרונים בקטלוניה בידי נאמניו של פרנקו. לאחר מותו של פרנקו ב-1975 החלה תקופת המעבר השבירה לדמוקרטיה מלוכנית. הלאומים השונים ברחבי ספרד קיבלו בהדרגה דרגות שונות של אוטונומיה, אך אחדותה הטריטוריאלית של ספרד הייתה עניין של קונצנזוס רחב למדי, למעט בקרב קבוצות שוליים רדיקליות.

צירופה של ספרד לשוק האירופי המשותף ב-1986 נועד לערוב לשמירת הדמוקרטיה והאחדות במדינה. הכרזת העצמאות הקטלונית ערערה את האיזון העדין שאיפשר לספרד הרב-לאומית והרב-אתנית לא להתמודד לעומק עם עברה והווייתה המורכבים. במקום להתמקד במאבק כלכלי-חברתי עם ממשלת ראחוי הימנית, ולהכין את הקרקע לניצחון אפשרי בבחירות הבאות, נאלצות עכשיו מפלגות השמאל להגדיר את עמדותיהן ביחס לסוגיית האחדות הלאומית, הלאומיות והפטריוטיות.

מפלגות השמאל אמנם הטילו את האחריות למשבר גם על ממשלת ראחוי וגם על ממשלת קטלוניה, שלא מצאו דרכים לגבש פתרון שיימנע את ההסלמה. אך הן יודעות היטב שהמשבר הנוכחי עלול לחזק את מעמדו של ראחוי, המייצג את השמירה על אחדותה של ספרד. מול גל הלאומיות ששטף את ספרד לאחר הכרזת העצמאות הקטלונית, מנסה השמאל הספרדי למצוא נוסחת קסמים פוליטית שתאפשר לו להציג את עצמו כשומר על מסגרת ספרדית מאוחדת, שבה יזכו הלאומים השונים המרכיבים את ספרד – הקטלונים, הבסקים, הגליסיאנים והספרדים – למרחב זכויות גדול יותר. אך נוסחה כזו מהווה פסילה עקרונית של עצמאות קטלוניה.

דבריו הבאים של מנהיג "פודמוס", פאבלו איגלסיאס, מצביעים על הקושי לאתר פתרון שיהיה נאמן לאידיאולוגיה הבסיסית של המפלגה: "אנחנו פטריוטים, אבל אנחנו לא צרפת. אנחנו לא מדינה יעקובינית, שנוצרה על בסיס שפה אחת ותרבות אחת. ספרד היא רב-לאומית ובעלת מציאות מגוונת, וזה מצריך מוצא ממסדי. האנשים יוצרים מולדת, לא סמלים". צרפת מהווה אמנם מדינת-לאום מגובשת יותר מספרד, אך גם בה יש קבוצות-לאום שהיו מעוניינות להרחיב את זכויותיהן. איגלסיאס גם אינו מרחיב על אלו סמלים לאומיים הוא היה מעוניין לוותר: בית המלוכה? הדגל? ההמנון?

ומעבר לכך: איך מתיישרת מניעת עצמאותה של קטלוניה עם תמיכתה הגורפת של מפלגת "פודמוס" (וגם של גורמים אחרים בשמאל הספרדי) בעצמאות לפלסטינים? הרי בניגוד לקטלונים, שהם בעלי זהות לאומית ותרבותית נפרדת משלהם, הפלסטינים מהווים חלק ממרחב לשוני ותרבותי אחד, שהוא המרחב הערבי. לפי "התפיסה היעקובינית" של איגלסיאס, אין לפלסטינים כל סיבה להיחשב כקבוצת לאום נפרדת. יתרה מזאת, בניגוד לפלסטינים, לקטלונים יש היסטוריה של מאבק לאומי ארוך בן כמה מאות שנים. אז מה גורם להתגייסות המוחלטת של "פודמוס" ואחרים בשמאל הספרדי לצד הפלסטינים ונגד ישראל? כיצד נוצר מצב שבו ישראל היא המדינה היחידה המוזכרת במצע מפלגת "פודמוס", כמובן בהקשר של הטלת חרמות וסנקציות בשל "הכיבוש"?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. למה האויבים שלנו יכולים לעמוד ולסמן אותנו כאויב ורוצח , אבל אנו תמיד מוצאים משפטים עמומים כמו "הטרגדיה הישראלית-פלסטינית, וזו טרגדיה לנו ולפלסטינים, שנמשכת למעלה מ-150 שנים, לא תיפטר בחרמות או בצעדים חד צדדיים".
    ברור לי שריבלין הוא #$$%3 . אבל הוא לא ממש הכתובת , אנו תמיד מחפשים את האיזון , כאשר האויבים שלנו מצביעים בקיצוניות וה קהל בבית בסה"כ רוצה סיפור פשוט שיש בו טובים ורעים.

    ואם החתירה שלנו לאיזון ולהנמת ראש , וקריאה לדיאלוג פשוט מסמנים את עצמנו בתור הרעים והשקרנים !! . עד שלא נשנה את הדיסק , אין לנו מה לבוא לריבלין בטענות

  2. אז מה גורם להתגייסות המוחלטת של "פודמוס" ואחרים בשמאל הספרדי לצד הפלסטינים ונגד ישראל? כיצד נוצר מצב שבו ישראל היא המדינה היחידה המוזכרת במצע מפלגת "פודמוס", כמובן בהקשר של הטלת חרמות וסנקציות בשל "הכיבוש"?

    אנטישמיות

  3. פשוט: כי זה מעולם לא היה בעד הפשיסטינאים, אלא נגד היהודים. הסירוב של חלקים נרחבים בעם היהודי לראות את זה, האמונה ש "הפעם האירופאים באמת השתנו" … זו הפכה לדת עיוורת בפני עצמה.

  4. עוד פעם התגובה הישראלית הרפה והמחנחנת. על המקום היה צריך לענות "היו עקביים – אם אתם דורשים מאתנו, תנו גם לקטלוניה עצמאות. אין כפל סטנדרטים". אבל כרגיל, ההישתפנות מזמינה התקפה.
    התל"ג הישראלי הרבה יותר גבוה מזה הספרדי ומקומנו לא באירופה האנטישמית אלא בדרום מזרח אסיה. בעיית ההגירה מוחקת את ספרד ושישמעו טוב את הקריאה המוסלמית להחזיר את ספרד לאסלם. האמת, מגיע להם כל מה שקורה להם.
    מספרד אני לא מצפה לכלום והביקור של הנשיא שם מיותר ומתלקלק. שיתחילו לשלם במטבע קשה על כל עזרה ישראלית בנושא ביטחון.

    1. הספרדים לא כבשו את קטלונים במלחמת מגן צודקת כאשר הקטלונים ניסו להשמידם

    2. לקטלונים יש תרבות ,היסטוריה ושפה שונות ונפרדות כ"כ מהתרבות הספרדית.הם עונים על כל המרכיבים של אומה נפרדת מהאומה הספרדית.הפלסטינים לא הצליחו מעולם להוכיח את הבדלותם במאום ,מהאומה הערבית בדת,שפה,ותרבות. היסטוריה שלהם כאן קצרה מאד והתחילה עם התפתחות הארץ עי הבריטים והתנועה הציונית.לא לחינם רבים מהם נושאים שמות מצריים,סוריים ,עירקיים-הם פשוט לא מפה.לקשר בין גנבי הגבול האלה לבין הישות הקטלונית ההיסטורית והעצמאית זה רדידות שכ"כ אופיינית לשטחיות השמאלית המצויה.

  5. השאלה שלך רצינית?
    גם בקטלוניה יש כיבוש?
    חיילים מפטרלים ברחובות ונכנסים בלילה להפוך בתים? הקטלונים עומדים במחסומים?
    פתאם הפסקת לחשוב?