במימון המדינה: סינמטק תל אביב יארח אירוע המקדם מימוש זכות השיבה

הסינמטק זוכה לתמיכה ציבורית של 6.3 מיליון שקלים בשנה. מירי רגב פועלת לקצץ בתמיכה, אך הפתרון לפארסה טמון בתיקון מקיף לחוק התקציב

מדינת ישראל בשירות זכות השיבה. סינמטק תל אביב | פלאש90

סינמטק תל אביב, הזוכה לתמיכת ציבורית של למעלה מ-6 מיליון שקל בשנה, מתכוון לארח אירוע המקדם חיסולה של ישראל בדמות שיבת מיליוני “פליטים” ערבים לתחומי המדינה. האירוע, שצפוי להתקיים בין התאריכים 3-1 בדצמבר, נושא את הכותרת “פסטיבל סרטים בעקבות הנכבה ולקראת שיבה”. בעקבות קיום הפסטיבל, דורשת שרת התרבות מירי רגב משר האוצר משה כחלון להפעיל את חוק הנכבה המאפשר קיצוץ בתמיכה הממשלתית בסינמטק תל אביב. אולם כפי שציינו בעבר ב’מידה’, חוק הנכבה במתכונתו הנוכחית חסר שיניים והפתרון טמון בחריש חקיקתי עמוק בדמות תיקון לחוק יסודות התקציב.

“הפסטיבל הזה מערער על הלגיטימיות של מדינת ישראל ואסור, כמובן, למדינת ישראל לתמוך בו”, אומרת רגב. שרת התרבות הורתה למנכ”ל משרדהּ לפנות ליועמ”ש משרד האוצר, אבי מסינג, בבקשה לכנס את הוועדה שבכוחה לקצץ בתמיכה מהסינמטק. “המסר שמעביר משרד האוצר בעצם שיהוי הטיפול, פוגע בחוק המגן על ערכינו ועל עצם קיומנו”, טוענת רגב.

פסטיבל הנכבה יתקיים זו השנה החמישית ברציפות, והוא נערך באופן קבוע בסמוך ל-29 בנובמבר – יום החלטת האו”ם לחלק את ארץ ישראל. השנה ימלאו 70 שנים להחלטה ההיסטורית, שבעקבותיה פתחו הערבים בארץ ישראל ולאחר מכן צבאות ערב במלחמת שמד נגד היישוב היהודי ומדינת ישראל. “תכנית זו קיבעה את רעיון החלוקה וההפרדה בין יהודים לפלסטינים בארץ ומהווה צומת מרכזית בנכבה המתמשכת ובהפיכתם של מאות אלפי פלסטינים לפליטים”, נכתב בתכניית הפסטיבל.

האירוע שייערך בסינמטק מאורגן בידי עמותת השמאל הקיצוני ‘זוכרות’, אשר חרתה על דגלה את סוגיית זכות השיבה. הפסטיבל כולל הצגתם של 15 סרטים המציגים כולם ‘נרטיב’ זהה, לפיו מדינת ישראל הוקמה בחטא והפלסטינים הם הקורבנות של מלחמת העצמאות. בחלק נכבד מתקצירי הסרטים מוגדרת ישראל “מדינה קולוניאלית” בעוד הסרבנות והאלימות הפלסטינית לאורך השנים זוכות ללגיטימציה ואף רומנטיזציה. בתיאור הסרט ‘מחוץ לפריים – מהפכה עד הניצחון’ נכתב למשל כי הוא מהווה “דיוקן היסטורי ייחודי של מאבק העם הפלסטיני לברוא את צלמו בעצמו”. לדברי הבימאי, “הסרט מתחקה אחר ההיסטוריה המודרנית של פלסטין ומשחזר עשורים של שליטה קולוניאלית בעזרת פסיפס מאבקים מנקודת מבטם של הנכבשים”.

כרזת האירוע

חוק הנכבה מיותר וחסר שיניים

מחזור הפעילות של סינמטק תל אביב עומד כיום על יותר מ–20 מיליון שקל בשנה, קרוב לשליש מתוכו ממומן מכספי ציבור: 5 מיליון מעיריית תל אביב ו-1.3 מיליון ממשרד התרבות. אנשי ימין דוגמת שי גליק פנו בעבר לעיריית תל אביב, אך זו כבר הבהירה שאין בכוונתה לקצץ בתמיכה ממוסדות תרבות בעיר בעקבות פעילות פוליטית המתנהלת בתחומם. רגב מנגד מעוניינת לקצץ בתמיכה, בהסתמך על חוק הנכבה חסר השיניים. אם רגב תצליח למשל ליישם את הסעיף על סינמטק תל אביב, הקנס שיושת על המוסד יעמוד על כמה עשרות אלפי שקלים – בעוד הליך יישום הסעיף, הכולל כינוס ועדה בהוראת יועמ”ש משרד האוצר, צפוי לעלות למדינה הרבה יותר.

עם זאת, בידי שרת התרבות שמור הכוח לקצץ בתמיכה לסינמטק גם ללא התערבות היועצים המשפטיים. רגב תרוויח נקודות אצל בוחריה אם לא תמתין למסקנות הוועדה אלא פשוט תפעיל את סמכותה לפי נוהל התמיכות של משרד האוצר, ותודיע לפחות על הקפאת התקציב כולו עד להחלטת הוועדה. החלטה כזו צפויה להיכשל בבג”ץ, אולם פסק דין שיציב את בג”ץ לצד תומכי זכות השיבה עשוי לדחוף את הכנסת לתיקון חוק יסודות התקציב, ולכינון מנגנון סביר יותר שיאפשר לשרים לשלול תקציב מגופים המעניקים חסות לחיסולה של ישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. סינמטק תל-אביב שומר על מורשת מנהלו היוצא אלון גרבוז, מאושיות הנפוטיזם המפא”יניקי וחלוקת הג’ובים הפוליטית על חשבון הקופה הציבורית ל”אנשי שלומנו” חסרי הכישורים:

    https://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה:משפחת_גרבוז-הראל

    אלון גרבוז התמנה למנהל סינמטק תל-אביב ללא השכלה בקולנוע (שלא לדבר על יכולת קולנועית), כמו שאחיו יאיר גרבוז התמנה למנהל המדרשה להכשרת מורים לאמנות ללא השכלה באמנות (שלא לדבר על יכולת אמנותית), כמו שגיסתו נירה הראל (אשתו של האח השלישי – אהרון הראל) התמנתה למנכ”ל הוצאת הספרים עם עובד, כמו שהבן של אהרון ונירה, אסף הראל, התמנה לתסריטאי ובמאי בטלוויזיה הישראלית.

  2. לא יתכן שהציבור הישראלי יממן בשקל את מי שאפילו בשם האומנות חותר תחת אשיות קיומו
    במיוחד שהצגת הדברים היא שקר הואי ואני לא אלו שפתחנו בפוגרומים קודם ואח”כ במלחמה ובדרך אפילו פנו להיטלר כדי שתוך כדי מלחמה ישמיד גם את היהודים שישבו בציון מקדמת דנא

  3. ככל שמתפרסמות העובדות באשר לסכומים בהם אנו “משקיעים” בפעילות ה”תרבותית” לחיסולה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי אנו שואל את עצמי ואת האחרים, שוב ושוב: מדוע איננו לוקחים סכומי כסף אלה וממנים בהם את הופעותיהם של אמנים ממש, מכל חלקי הארץ, המפתחים את האמנות והתרבות והמעוניינים להנגיש אותה לתושבי הארץ החיים במושבים, בקיבוצים, במושבות, בעיירות הצפון והדרום והמעוניינים לזכות ולו בפרורי התרבות האמיתית הנוצרת בארצנו אולם משום שהם מנותקים גאוגרפית וכלכלית ממרכז הארץ אינם זוכים להנות ממנה.

    היו שנים שאמנים כמו חווה אלברשטיין ויהורם גאון היו יוצאים בערבי שבת לישובים הנידחים ביותר על מנת להביא את הזמר העברי החי לבתיהם של עובדי אדמה בספר – כן, כך פעם קראו למה שעתה מכנים בלע”ז “פריפרייה” – והיו עושים זאת במימונה של מדינת ישראל.

    אז מדוע, מדוע פעילות זאת הפסקה והכספים “מושקעים” בעוכרי ישראל במרכז הארץ?

    1. למשטר יש מדי הרבה כסף אותו גזל מהיצרן ומהיזם. תקטינו מיסים. תבטלו את מס הכנסה ותסתפקו במס עקיף אחד ופשוט. ולא יהיה צורך להלחם בהקצבות אלו ואחרות פשוט כי לממסד לא יהיה כסף. הכסף ישאר בידי היצרנים והיזמנים. היום הכספים נגזלים מהם ומה שנשאר אצל היצרן מכונה כסף שחור.