נובמבר השחור של חוטובלי

נתחיל מהסוף: כנראה שציפי חוטובלי לא תודח מתפקידה כסגנית שר החוץ. ההודעה לפיה נתניהו "בוחן את הדרכים המשפטיות" להדחתה מלמדת שהוא לא באמת מעוניין בהדחה. נתניהו יודע היטב שאם נותר דבר אחד ששר יכול לעשות בלי לבקש רשות מהיועמ"ש לפניכן, זה להדיח סגן שר במשרדו.

ובכל זאת, ההתרחשויות סביב חוטובלי מחייבות מעט תשומת לב. במשך שנתיים וחצי שכנה חוטובלי לבטח בירכתי הממשלה, וכמעט לא שמענו עליה. והנה, בתוך שלושה שבועות היא מסרבת לרדת מהכותרות ומנפקת התבטאויות שמצליחות להרגיז גם את הימין וגם את השמאל.

בתחילת החודש השתתפה חוטובלי בפאנל בניו יורק ותקפה את הרפורמים: הם "בחרו לקחת את הקליפה והשם של היהדות, את כל המנהגים והמסורת ולרוקן את התוכן מבפנים. ליצוק ערכים ליברליים שאין להם קשר ליהדות", אמרה. לא קשה להניח מאיפה הגיחו הדברים. כשמורים בישיבות תיכוניות ואולפנות של הציונות הדתית נדרשים להסביר לתלמידיהם מיהם הרפורמים, זו רוח הדברים שנאמרים. ההתבטאות הזו לא עוררה תהודה מיוחדת בישראל. יש להניח שהסיפור היה ממריא, אלמלא זמן קצר אחר כך סערה נוספת, משמעותית הרבה יותר, נקשרה בשמה של חוטובלי.

במסגרת אותו ביקור בארה"ב שבו התבטאה נגד הרפורמים, תוכננה גם הרצאה באוניברסיטת פרינסטון. אולם ארגון הלל, שאירח את ההרצאה, החליט לבטל אותה בדקה התשעים. הארגון, שהתנצל על הביטול זמן קצר אחר כך, הסביר את ההחלטה בכך שההרצאה לא אושרה מראש על ידי המועצה לענייני ישראל שפועלת בו. אולם סמיכותה של ההחלטה למועד פרסום עצומה של פעילי BDS נגד ההרצאה מעוררת יותר מצל של חשש שהארגון למעשה נכנע, ולא בפעם הראשונה, לגורמי שוליים אנטי-ישראליים.

התחנה השלישית בנובמבר השחור של חוטובלי אירעה בשבוע שעבר, אז בחרה לכנות את דין יששכרוב, דובר שוברים שתיקה שנחשף כשקרן, בכינוי "בוגד". הפעם דבריה של חוטובלי כבר יצרו הד רחב, שפתח את הפתח לאירוע הרביעי –

אביו של יששכרוב, מסתבר, הוא שגריר ישראל בגרמניה. הוא בחר לגבות את בנו, ואף לצטט את אשתו שקראה לשרי הממשלה להפסיק להסית נגד בנה, כשהיא כנראה רומזת לדברי חוטובלי עצמה. דבריו של השגריר הם הפרה של חוק שירות המדינה, וגם של הנחיה פנימית של משרד החוץ המורה לסגל הדיפלומטי של ישראל להוקיע את שוברים שתיקה. בעקבות ההפרה הזו פנתה 'מידה' לחוטובלי בשאלה מדוע לא ננקטים צעדים נגד השגריר הסורר, והתשובה היתה מפתיעה ביותר: "יששכרוב הוא שגריר מוערך".

לארבעת אלה ייתכן שניתן להוסיף את הציוץ של אריאל כהנא מהערב, לפיו המהלכים של נתניהו נגד חוטובלי נובעים מחשיפת קנוניה להדחת נתניהו בקרב בכירי הליכוד. התיאוריה הזו הגיונית כמו שנשמע את טראמפ מביע חשש מתמרונים אסטרטגיים של צבא מיקרונזיה.

דברים שחוטובלי צריכה לעשות

אחרי חצי קדנציה שקטה ושאננה, סגנית השר חוטובלי בוודאי בהלם נוכח רצף האירועים שפוקד אותה. לאור השערתנו שהסערה הנוכחית תסתיים ללא הדחה, נמליץ לחוטובלי לזכור דבר אחד: היא עדיין סגנית שר החוץ. אפשר לדון האם הדברים שאמרה על הרפורמים ועל דין יששכרוב ראויים למעמדה כמי שעומדת בצמרת הדיפלומטיה הישראלית. אבל זו לא הנקודה. אין ספק שהדברים נאמרו כדי לזכות בתשומת לב ובנקודות בבסיס התמיכה שלה בליכוד, שהוא הקבוצות הימניות והדתיות. אבל חוטובלי לא היתה נזקקת להתבטאויות שאינן הולמות את מעמדה, אילו היתה יכולה להציג לבוחריה הישגים במשרד שבו היא מכהנת.

כי זאת יש לזכור: יש הרבה מה לעשות במשרד החוץ. העובדה שאנשי שמאל קיצוני כמו ג'רמי יששכרוב מרגישים בבית בחזית ההסברה הישראלית, היא תקלה חמורה וביטוי נוסף למשבר המשילות שבו מצויה ישראל. לא ייתכן ששמאלן אקטיביסט כמו יששכרוב מייצג נאמנה את השקפתם של אזרחי ישראל, כפי שהובעה בבחירות. קרבתו המשפחתית לדובר שוברים שתיקה – ארגון שמפיץ עלילות דם נגד ישראל ומחבל במאמצי ההסברה הלאומיים – היא ניגוד עניינים מובהק שהיה מאפשר לחוטובלי, אילו רצתה לבוא לבוחריה עם תוצאות, להדיח אותו, או לפחות לקרקע אותו למטה בירושלים בתפקיד שבו יוגבל הנזק שהוא יכול לגרום.

ויששכרוב רחוק מלהיות פרש בודד. בקיץ חשפנו כי דיפלומט במשרד החוץ קרא להעמיד את מדינת ישראל לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג, בגלל שרשויות האכיפה ביצעו הריסה של דרך בלתי חוקית בכפר שלו. בתגובה פתח המשרד ב"בדיקה מעמיקה", שטרם התפרסמו תוצאותיה. 'ישראל היום' דיווח באוגוסט על מועמדים לקרוס צוערים של המשרד שנשאלים שאלות קשות בשל היותם מתנחלים ופעילים בארגונים המזוהים עם הימין.

יש מקום לתהות שמא כהונתו של אלון ליאל, בן למשפחת המלוכה של השמאל הסהרורי, הותירה חותם שטרם נמחה בסגל הדיפלומטי. ליאל אמנם כיהן כמנכ"ל המשרד חודשים ספורים בלבד, אך דמותו חשובה משום שהוא צמח בתוך המשרד וכיהן במשך יותר מ-20 שנה בתפקידים בכירים בשירות החוץ. לאחר שהודח ב-2001 מניהול המשרד על ידי שמעון פרס, הפך ליאל לאחת הדמויות הבולטות בתנועת ה-BDS. הקשר בין משרד החוץ לבין שוברים שתיקה מקבל אור מוזר לאור חשיפת ארגון "עד כאן" משנה שעברה, לפיה ליאל הוא שתדרך את פעילי שוברים שתיקה לפעול בחו"ל במקום בישראל.

חוטובלי היא בת חסותו של נתניהו. כשנכנסה לכנסת לפני שמונה שנים, והיא בת שלושים בלבד, היה זה משום שמשכה את תשומת ליבו של נתניהו. שאיפתה לצבור לעצמה בסיס כוח עצמאי בקרב מתפקדי הליכוד היא לגיטימית כמובן. מדובר במשימה לא קלה: משרד החוץ כמעט ואינו חשוף לביקורת מצד הציבור הישראלי, והיכולת להביא בו הישגים מתוקשרים היא מוגבלת.

דווקא התפתחותו של קן הצרעות השמאלני אמורה להקל על חוטובלי. צו השעה עבור כמעט כל השרים היום הוא להתעמת חזיתית עם פקידיהם, שמסכלים את מדיניות הממשלה הנבחרת. כשהפקידים הם יועצים ובני משפחה של פעילים בכירים בשמאל הקיצוני, ההתעמתות איתם צריכה להיות משימה פשוטה יחסית. היא תגרור כותרות עוינות מצד התקשורת הממוסדת, שיגדילו את הפופולאריות שלה בקרב מצביעה. ולבסוף, דמויות כמו ג'רמי יששכרוב, שרומסות באדישות את החוק ואת כללי המינהל התקין, עשויות אפילו להוליד הדחה מתוקשרת.

לפני שנה הגיעה מלשכתה של חוטובלי בשורה: משרד החוץ הפסיק, בהוראתה, את התמיכה בארגון השמאל הקיצוני מינרבה. לאחר שנחשפה תמיכת משרד החוץ בארגון, תגובתה הראשונית של חוטובלי היתה גיבוי להחלטות הפקידים שלה. רק לחץ נוסף הוביל לבסוף להפסקת התמיכה. יש מקום לקוות שהגיבוי שנתנה חוטובלי לג'רמי יששכרוב, יהפוך גם הוא לבדיקה, שימוע והדחה אם יגבר הלחץ לפעול בכיוון הזה. אבל בשעה שיששכרוב צייץ את שצייץ, חוטובלי כבר קיבלה כנראה מקלחת קרה מראש הממשלה על התבטאויותיה המוקדמות בעניין הרפורמים ודין יששכרוב.

נראה כי לאחר השבועות הקשים שעברו עליה, מוטב לסגנית שר החוץ להכניס עצמה לתרדמת תקשורתית של כמה חודשים. במהלכה כדאי שתאסוף מודיעין על הקשרים הלא כשרים שמנהלים פקידי משרדה עם ארגוני שמאל קיצוני, מודיעין שישמש אותה בהמשך הדרך.