"היטל ההיצף" שמשמר את המונופול של מפעל הזכוכית פניציה, הוא דוגמה להתערבות ממשלתית שמעוותת את השוק ומעלה את מחירי הדירות
כיצד ניתן להעלות את יוקר המחיה ועוד לסחוט תשואות כמי שמגינים על הכלכלה המקומית? שאלו את חברי הכנסת והפקידים. בשנה האחרונה נקבע "היטל היצף" מיוחד על זכוכית זולה מטורקיה, מה שייקר את הזכוכית לתעשייה ולבנייה, ובעקבות זאת יביא להתייקרותם של מוצרים רבים מספור בישראל. כל זאת מדוע? כדי שחלילה לא ייפגע מונופול הזכוכית המקומי, הלוא הוא מפעל 'פניציה'. כעת מבקשת ועדת הכספים להאריך את ההיטל הזה בעוד ארבע שנים לפחות, אם לא עשור (אם לא לנצח).
כיצד דבר כזה קורה? איך מתאפשר ייקור מוצרים ופגיעה בתחרות, בתקופה שבה הנושא זוכה לתשומת לב רבה כל כך וכשכל הדיונים שקופים כזכוכית?
שלושה שחקנים במחזה האבסורד
מיד נחזור לפרטי הפרשה, אבל תחילה חשוב להכיר את הגיבורים במחזה האבסורד הזה, שלמרבה הצער מהווה דוגמה אופיינית לרבים מדי כמותו בארץ. מדובר בשלושה גורמים, שיחד מעבירים החלטות המחזקות מונופולים, פוגעות בתחרות, מעלות את יוקר המחיה ופוגעות בכיסם של אזרחי המדינה – וכל זה באופן חוקי למהדרין, גלוי ושקוף.
הגורם הראשון הוא האינטרסנטים: בעלי עסקים שאינם יכולים להתחרות בשוק החופשי, ושבדרך הטבע היו צריכים לפנות את מקומם ליצרנים מועילים יותר, אבל הם יודעים שיש באפשרותם לעקוף את השוק ולהשתמש בשלושת הגורמים האחרים לטובתם.
הגורם השני הוא חברי הכנסת. גם אם אף אחד מאנשי העסקים לא קרוב אליהם או מעביר להם מתנות, הם צריכים להצדיק את קיומם כחברי כנסת המפקחים על הפעילות הכלכלית. כך שהאפשרות שלא להתערב בשוק – בדרך כלל המדיניות ההגיונית והנבונה – כלל איננה אופציה מבחינתם, משום שאז הציבור עלול לחשוב שהם מיותרים חלילה. כך שעדיף לגרום נזק (ולעטוף אותו במלל שהציבור יהיה מוכן לבלוע) מאשר לא לעשות כלום. ומכיוון שהציבור הרחב (ע"ע) בוחר אותם לא על פי מה שהם עושים בפועל אלא על פי הכותרות שהם מקבלים, אין שום בקרה שתגרום להם להפסיק לעשות נזקים.
הגורם השלישי הוא הפקידים, בפרט אותם פקידים נלהבים לבצע את תפקידם, או אם תרצו, הפקידים המשועממים. גם הם, כחברי הכנסת, צריכים להצדיק את תפקידם. ואם מינו אותם לתפקיד שעיקרו מעורבות בכלכלה, הרי שהם חייבים להתערב, גם אם זה לטובת מונופוליסטים ונגד הציבור הרחב. כי אחרת, למה הם שם בעצם?
למה לעבוד קשה אם אפשר לאסור תחרות?
אלה שלושת הגורמים שחברו יחד גם במקרה שלפנינו. מה עושה מפעל לייצור זכוכית כאשר הוא נתקל, שומו שמים, בתחרות? הוא יכול לייעל את דרך עבודתו, הוא יכול להצטמצם ולחתוך מחירים, והוא יכול לפנות לנישות מסוימות שבהן יש לו יתרון. אבל כל זה מצריך הרבה עבודה קשה, ולא בטוח שהיא תשתלם לבעל המפעל. אולי בסוף הוא יפסיד לגמרי. החיים בשוק החופשי לא תמיד נעימים.
אבל במדינת ישראל יכול המונופוליסט לבחור בדרך אחרת, עם סיכונים מעטים יותר: הוא יכול לפנות לפקידים ולחברי הכנסת, בדרישה שיחסמו את התחרות ויאפשרו לו לשמור על רמת מחירים גבוהה.
לדרך האבסורדית הזו, שבה מחוקקים ופקידים של מדינה יוצאים במופגן נגד אזרחיה, יש שם: "היטל היצף".
"היטל היצף" הוא אמצעי שהמדינה מטילה כאשר ישנה תחרות והמחירים יורדים. הייתם חושבים שזה דבר נהדר, וזה נכון – לכם זה נהדר. אבל לבעל העסק הכושל זה לא כל כך נהדר, ולפקידים ולחברי הכנסת לא ממש אכפת אם המחירים יהיו גבוהים יותר, כל זמן שלא יאשימו אותם אישית. כך חוברים להם שלושת הגורמים הללו ומטילים "היטל היצף" על היצרן שמעז למכור במחירים זולים.
זה בדיוק מה שקרה במקרה של פניציה. המפעל נתקל בתחרות מצד יצרנים בטורקיה, שמכרו זכוכית במחיר זול – זול מספיק שאפילו אם נכלול את עלויות השינוע מטורקיה, משתלם יותר לקנות מהם מאשר מפניציה. מה עשו מנהלי המפעל? ניסו להתייעל? להוריד מחירים? מה פתאום. הם הגישו בקשה רשמית למשרד הכלכלה, להשית "היטל היצף" על היצרנים בטורקיה שמעזים למכור כאן זכוכית במחיר זול רחמנא ליצלן, וזה מקשה עליהם לפעול. יתכבדו הפקידים והמחוקקים וייקרו מלאכותית את המוצרים המיובאים מטורקיה כדי שאלה לא ייובאו, ובא לפניציה גואל.
הכירו את דני טל, מגן מונופול הזכוכית
ואכן התכבדו הפקידים והמחוקקים, והגואל בא לפניציה. לפני שנה הוטל "היטל ההיצף" המיוחל, לתקופת ניסיון של שנה. בתקופה הזו התחייבה פניציה שלא תעלה את המחירים כדי לנצל את המונופול המוקנה לה בחוק, וכעת הוגש לוועדת הכספים דו"ח מטעם משרד הכלכלה לקראת המשך היטל ההיצף וקיבוע מעמד המונופול של פניציה בשוק. על הדו"ח חתום פקיד ששמו מצלצל לנו מוכר איכשהו. ובכן, זהו לא אחר מאשר דני טל, שבעבר היה ממונה על החוק לייקור הספרים והשמדת ספרות המקור בישראל (שכונה בשם האורווליאני "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל"). טל נתפס בעיוות נתונים כדי להגן על החוק שהוא ממונה עליו, וכיום הוא ממשיך לגרום נזקים בתפקידו כמנהל מִנהל היבוא והממונה על היטלי הסחר במשרד הכלכלה.
טל מסביר בדו"ח שההיטל היה אפקטיבי ומצוין, כי הוא אכן חסם את התחרות מטורקיה (נהדר!) והגביר את נתח השוק של פניציה בשוק המקומי. הוא גם טוען שפניציה עמדה בהתחייבויותיה וכמעט לא העלתה מחירים. אמנם, הוא מודה, התגלו חוסרים בסוגים שונים של זכוכית, ולכן הוא ממליץ להמשיך את ההיטל לתקופה נוספת של ארבע שנים, תוך החרגה של זכוכית "ג'מבו" עבה וזכוכית דלת ברזל.
בדיון בוועדת הכספים התברר שזו הצגה חלקית בלבד; המחירים הרשמיים אולי לא עלו, אבל הנחות שהמפעל נהג לתת מעבר למחיר הרשמי בוטלו (משחק שאנחנו מכירים היטב מחוק הספרים: המחירים הרשומים על הספר ירדו, אבל כיוון שנאסרו ההנחות – המחיר בפועל עלה), ומאפיינים שווי כסף אחרים, כמו תנאי אספקה ותנאי תשלום, הורעו. וכמובן, המחיר ביחס לחלופה האפשרית, כלומר ייבוא מטורקיה, היה גבוה משמעותית, שאם לא כן לא היה צורך בכלל בהיטל היצף.
מהו בכלל הצידוק להיטל היצף? מה ההיגיון לעזור למונופול מקומי ולפגוע בצרכנים ובכלל הציבור? הנה ההסבר של טל:
"מטרת ההיטל אינה להגן על התעשייה המקומית ככל שהיא אינה יעילה או בעלת חסרון יחסי בעלויות הייצור לעומת יצרנים זרים, אלא מטרתו של ההיטל להגן מפני סחר לא הוגן ובסופו של דבר להגן על הצרכן הסופי מפני עליית מחירים שעלולה להתרחש במידה והיצרן המקומי, המהווה עוגן חשוב ומרכזי ביכולת לספק את צרכי השוק, יחדל מפעילותו כתוצאה מההיצף והמשק הישראלי ייוותר חשוף לרמת מחירים שיוכתבו על ידי מספר מצומצם של יצרנים זרים. בהקשר זה חשוב לתת את הדעת לכך שהקמת מפעל חדש ליצור זכוכית צפה כרוכה בהשקעה גדולה אשר עלולה להוות חסם כניסה עבור יצרנים מקומיים נוספים ו/או חלופיים".
קראתם בעצמכם: טל מצהיר כי ההיטל לא נועד להגן על תעשייה שאינה יעילה או בעלת חיסרון יחסי; אבל זה בדיוק מה שהוא עושה בפועל: ליצרנים הטורקיים יש יתרון יחסי – לכן הם יכולים למכור זכוכית במחיר זול יותר ממה שמיוצר בארץ – אבל דני טל מעדיף לעצום עין ולא להתייחס לדבר המובן מאליו הזה.
מה יקרה אם פניציה לא תצליח לעמוד בתחרות ותקרוס? מה שיקרה הוא שנייבא זכוכית מחו"ל במחיר זול יותר מהמחיר הקיים בחסות ההגנה של דני טל, יוקר המחיה ירד ורווחת תושבי המדינה תעלה. האם זה תרחיש אימים? או שמא תגידו שלאחר שפניציה תקרוס, המחירים יעלו מעבר לאלה שגובה פניציה? אין בזה שום היגיון יותר מן האמירה ששוק הרכב התייקר משום שמפעלי "אוטוקרס" לייצור סוסיתא קרסו. היצרנים הטורקים מתחרים בשוק העולמי, ואם יצרן טורקי אחד ייקר את מוצריו, יצרן אחר (מטורקיה או ממדינה אחרת) יתפוס את מקומו. קוראים לזה תחרות, מר טל. אינני יודע אם שמעת על זה אי-פעם.
הטקסט של דני טל הוא עוד דוגמה למלל של פקיד שמכיר רק טבלאות וספרי חוקים ולא את המציאות הכלכלית עצמה, ושאינו חווה על בשרו את הנזקים שיוצרת המדיניות שהוא ממליץ עליה.
מיקי זוהר, אביר יוקר המחיה
לדני טל וחבריו הפקידים מצטרפים גם חברי הכנסת, שגם אותם רווחת הציבור לא ממש מעניינת. כך התבשרנו שח"כ מיקי זוהר, ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים, התגלה כיותר קתולי מדני טל: בעוד טל המליץ להמשיך את ההיטל לארבע שנים, וחברי הוועדה שמינה משרד הכלכלה צמצמו את ההמלצה לשלושים חודשים – משום שעל פי החוק היטל היצף נועד להיות זמני ומול בעיה נקודתית – מיקי זוהר היה נחרץ: "אני מעריך שבעשור הקרוב ההיטל היצף הזה יישאר". הוא התחייב להגיע ל"פשרה"(?) שלפיה ההיטל יורחב לארבע שנים (ובעוד ארבע שנים יחודש מן הסתם) ו"הג'מבו כמובן יהיה בתוך ההיטל", כלומר זכוכית הג'מבו,שבה התגלו חוסרים וייקור בעקבות ההיטל, תמשיך להיות יקרה וקשה להשגה – בניגוד אפילו למה שהמליץ דני טל ומשרד הכלכלה. ההתגייסות הגורפת של ח"כ זוהר, בהתנדבות גמורה (אני מקווה), לצד מונופוליסט השולט בשוק הזכוכית בארץ, מחממת את הלב.
"היטל ההיצף" המייקר את המוצרים של כולנו וגורם לסגירת מפעלים שאינם יכולים לעמוד במחירים הגבוהים של המונופוליסט המקומי, הוא רק מקרה אחד מתוך שורת מקרים המתרחשים במדינת ישראל כמעט מדי שבוע, כאשר פקידים וחברי כנסת חוברים יחד למען אינטרסנטים, תוך אדישות במקרה הטוב ומחיאות כפיים במקרה הגרוע מצד התקשורת והציבור הרחב.
שלום רב
במחירי היצף לא באים להגן על התעשייה המקומית. אלה על הצרכן .
כאשר מוכרים מוצר מתחת לעלותו האמתית , הדבר נעשה כדי להרוס תחרות.
המטרה היא לגרום למתחרה להפסיד יותר ויותר עד שלא יוכל להמשיך לפעול ולצאת מהתחרות
כאשר הדבר יתרחש והתחרות לא תהיה . המחיר של המוצר יעלה בצורה קיצונית ביותר.
היטל על " המתחרה" בא לגרום לעליית המחיר "שהמתחרה" צריך לשלם.
יש תשובה במאמר על הטענה של מגיב 1
"או שמא תגידו שלאחר שפניציה תקרוס, המחירים יעלו מעבר לאלה שגובה פניציה? אין בזה שום היגיון יותר מן האמירה ששוק הרכב התייקר משום שמפעלי "אוטוקרס" לייצור סוסיתא קרסו. היצרנים הטורקים מתחרים בשוק העולמי, ואם יצרן טורקי אחד ייקר את מוצריו, יצרן אחר (מטורקיה או ממדינה אחרת) יתפוס את מקומו. קוראים לזה תחרות, מר טל. אינני יודע אם שמעת על זה אי-פעם."
יעקב,
כנראה שלא הבנת. אסביר:
המצב שאתה מתאר יכול לקרות רק כאשר מונופול פועל להוציא תחרות (מצד גורם קטן יותר) מהשוק. אז הוא מוכר בהפסד (אם נדרש) כדי שהמתחרה הקטן יצא מהשוק וכך המונופול יוכל לעלות מחירים ללא חשש מתחרות.
אבל זה לא המצב כאן. לטענתך, אם המונופול המקומי יקרוס, מונופול אחר ינצל את ההזדמנות ויעלה מחירים. א. על איזה מונופול חדש אתה מדבר? ב. המתחרים של המונופול המקומי הם יצרנים בינלאומיים, כך שגם אם המפעל הטורקי יעלה מחירים אפשר יהיה לקנות מיצרן אחר ואפילו ממדינות אחרות.
בשוק עם תחרות חופשית לא ניתן להעלות מחירים כי אז מתחרים אחרים ינגסו בנתח השוק. רק מונופול מסוגל להעלות מחירים (לטענתך) ואני לא רואה מונופול בינלאומי כזה בתחום.
באמת? אתה מכיר מקרה שזה קרה בפועל?
להגן על הצרכן על ידי ייקור המחירים… ברור.
דוגמאות רלוונטיות בבקשה.
שאפו לאתר מידה, על ההגשה המרתקת והעניינית של המידע.
עלו והצליחו.
לגבי הנטען בכתבה.
ממליץ בחום על ספרו של נחמיה שטרסלר (כן, אפילו שהוא ממש מתעב את המגזר שלי): חוקי שטרסלר.
הוא מסביר שם על כל מיני מועצות קיקיוניות שאשכרה קובעות לנו מחירים. סוג של קרטל אופ"ק המוכר והאהוב.
המועצות האלו (מועצת הלול, הדבש, וכדומה) מכבידות עלינו בצורה איומה, ואנחנו לא מפגינים נגדם כי הם מסתתרים תחת מעטה צדקני של: "הגנת האיכרים/ חקלאים ארצישראליים"
חוצמזה, חוק הספרים היה בושה לאנשוות, והייתי שולח את יוזמיו לכלא. לכל אורך תקופתו לא יכולתי לקנות ספרות, ונאלצתי לקנות ספרים יד שניה.
שום הגיון. חוק מעוות, מרושע, מטופש, מכוער, אכזרי.
המועצות האלה קיימות מאז קום המדינה.
בעיית יוקר המחיה קיימת פחות מ 20 שנה.
אין שום קשר בין הדברים.
יוקר המחיה נובע מהיבוא הזול.
כן כן.כל דבר יצרני נמחק,המשכורות בשוק
הפרטי אפסיות ( מלבד לאצולה האקדמאית)
ומעטות.המקום היחידי שמייצר משרות בכמות
שהמדינה צריכה וברמות שכר המאפשרות
סטנדרט חיים סביר….הוא המגזר הממשלתי.
ייצור המשרות המלאכותיות האלה הוא הוא
הסיבה למיסוי האדיר,הוא הסיבה האמיתית
לחוקק המחיה.
והוא נובע אך ורק מהיבוא הזול המאסיבי.
ומה הבעיה עם ספרים יד שניה ?
הלל גרשוני אתה דוגמא מצויינת ל "פייק ניוז" אינך אלא מעוות מציאות ועובדות אבל מה אכפת לך אתה אחראי על משהו כמו מתן פרנסה ל400 משפחות לא אתה כותב את השקרים כאשר אינך מטריח את עצמך לשאול לבדוק תוקף את כולם מעל כתבה שאנשים חושבים שעשית תחקיר ואתה רציני אבל תכלס הכל בלבולים כולם אשמים אתה הרי אינך אחראי על כלום במדינה נורמלית היו שוללים ממך את האפשרות להכפיש כך ציבור שעוסק במלאכת הייצור ואנשים שמגנים על כך לא מוזכר כאן שפניציה ייצאה לטורקיה כמו להרבה ארצות אחרות ודאגה להכניס מטבע זר לא צויין כאן שממשלת טורקיה תבעה היטל היצף על זכוכית ישראלית לא צויין כאן שההיפך הוא הנכון לא צויין כאן שאיכות הזכוכית הישראלית הוא שם דבר בעולם הרי כל זה שטויות בעינך אני מתבייש להיות חלק מעם שגם אנשים מניפולטיביים כמוך קיימים
אתה כל כך דמגוג שזה מזעזע – ההגדרה של מכירה בהצף ברורה מאוד בספרי הכלכלה – מכירה במחירים מסובסדים של קבוצת מוצרים במטרה לחסל יצרן מתחרה של אותה קבוצת מוצרים. חיסול התחרות מעלה מחיר בסופו של דבר.
ישנם עשרות סוגים של מוצרי זכוכית – חלקם חיוניים למשק (כשישבר חלון בביתך נראה כיצד תגיב אם לא ימצא עבורו תחליף)
מפעל פיניציה חיוני למשק, גם אם מרבית מוצריו לא חיוניים, וניתנים ליבוא, כמוכן הרבה מפעלים אחרים משתמשים במוצריו (למשל יצרניי יין).
זכוכית היא חומר גלם להרבה תעשיות אחרות, ולכן דוגמתך על חיסול תעשיית הרכב מארץ מגוחכת.
אם מפעל פיניציה יתחסל, יצטרכו ליבא ולאחסן ביוקר הרבה מאוד מוצרי זכוכית מסוגים שונים (למשל בקבוקים ליין), וחלק מהסוגים לא יהיה כלל במחסנים ויהיה צורך ליבאו ביוקר לפי דרישה (למשל זכוכית מיוחדות מיוחדת שנשברה בבנין). חלק מהלקוחות אולי יהנו מהנחה מסויימת (אם היבואן לא יגרוף את הכל לכיסו), אולם הייתר ישלמו הרבה יותר ולו בגלל עלות ההובלה.
הבקשה שלך מפיניציה להתיעל מראה את רמת הבנתך: אין לה שליטה על מחירי האנרגיה (לקח להם שנים לקבל חיבור לצנרת הגז הטיבעי), וגם לא על שכר המינימום.
התיעלות טכנולוגית דורשת השקעות עצומות שלא בטוח שיוצדקו בהתחשב בקוטן השוק הישראלי.
לדן,
יבואן שמוכר מוצר מסוים במחירי היצף לא יכול לעמוד בכך לאורך זמן – והוא ייאלץ למכור במחירי רווח, אחרת יפשוט את הרגל. ולאחר שימכור במחירי רווח – מתחרים אחרים יעשו את החשבון ויחליטו האם כדאי להם להיכנס ולקחת נתח שוק.
אם מפעל פניציה יתחסל, לשיטתך, יצטרכו לייבא ולאחסן "ביוקר" סוגי זכוכית שונים. מדוע שלא תיתן לשוק החופשי – יבואנים ויצרנים מקומיים כאחד – לקבוע זאת? אם יבואן מסוים ייבא ויאחסן "ביוקר" סוגי זגוכית מסוימים – הוא גם יגבה על כך מחיר "יקר" מלקוחותיו. אבל זה לא סוף הסיפור. הרי אם מתח הרווחים יהיה כה גבוה, ומחיר הזכוכית המיובאת והמאוחסנת יהיה כה יקר – מן הסתם הרווח הכספי ימשוך יבואנים נוספים לתחום, והתחרות תוריד את המחירים.
אתה טוען שהתייעלות איננה תהליך קל. זה נכון, אבל לא רלוונטי. אם חברה, מפעל או יבואן מצליחים למצוא דרך להתייעל ולחסוך בהוצאות, או לחלופין להתביית על תחום שהם טובים בו יותר מאחרים – אשריהם וטוב להם. אבל אם הם לא מצליחים – הם חייבים לפנות את הדרך למי שכן מצליח, כי אף נתח שוק באף תחום לא שייך לאבא של אף אחד.
לסיכום, אם אתה כל כך בטוח שמפעל פניציה חיוני למשק – מה הבעיה שיתמודד עם תחרות? אם הוא כל כך חיוני ומוצריו כל כך טובים ונחוצים – אין לו שום סיבה לחשוש מתחרות.
לאריה – בתחום הזכוכית ישנם מוצרי "פרמיום" (למשל זכוכיות *מיוחדות* לחלונות). ומוצרים בסיסיים (למשל צנצנות הזכוכית של הריבה ובקבוקי היין). ליבואן כדאי להתחרות במוצרי הפרמיום עליהם הרווחיות רבה, ולא במוצרים הבסיסיים.
אם פיניציה תתחסל, מאות יצרנים קטנים (יצרני מזון ויין, זגגים לחלונות "רגילים") יתמודדו עם העלאת מחיר כבדה (למשל מחיר צנצנת זכוכית לריבה יעלה מחצי שקל לשני שקלים לצנצנת מיבוא). הזגגים יוכלו לעמוד בהעלאה (כי תיקון חלון יעלה רק בכמה עשרות שקלים), אולם יצרני הריבה והיין המקומיים יקרסו בתחרות כנגד יצרני הריבה והיין המיובאים, ובתורם יגרמו לקריסה של חקלאים.
הלל, שכחת גורם מכריע מספר 4: התקשורת הכלכלית המרקסיסטית הדוחה והמגעילה שלנו. החל מאתר דה מרקר (דה מרקסר) , כלכליסט (איסקרא-ליסט – איסקרא היא מילה ברוסית שמשמעותה "ניצוץ", וזה היה שמו של כתב העת של לנין) ועוד תפוחים רקובים. כאשר אני מדבר עם בני 20-30 על קפיטליזם, הם מתנגדים כי מוחם נשטף ע"י חבורת האנטי-מוראליים של הקומוניזם ששולטים בתשקורת הכלכלית (אחד אמר לי שיש לי הרבה מה ללמוד על כלכלה… –> קורא אדוק של איסקרא-ליסט) . שלא לדבר על ערוצי 2,10, ערוץ 1 שהציבור משלם לו מאות מיליונים כדי לקבל את שאול אמסטרדמסקי שרוצה לשלול את החופש מאנשי חברת קוקה קולה , בעוד שהוא עצמו שולל את החופש של הציבור לא לתת לו את רכושו.
כשהציבור מאמין באלימות הממשלה, מתוך התקשורת שהוא קורא , אין הרבה תקווה לחוסר התערבות ממשלתית אנטי-מוראלית.
טוב מאד.
הכלכלה שאתה מטיף לה היא יבוא של כל דבר
מטורקיה או סין או הודו כי זה מוזיל מחירים.
התוצאה היחידה של הרעיונות הקוסמופוליטיים שלך
היא שתהיה כאן אותה רמת חיים כמו בטורקיה או בסין.
אני לא יודע במה אתה עובד,אבל למה שלא מביא
מטורקיה וסין אנשים בתחום העיסוק שלך ?
צריך לשבור את המונופול של פנימיה,אבל לא בעזרת יבוא.
אה כן? אז לפי ההיגיון שלך, בשווייץ וגם בהונג קונג, נורווגיה, קנדה, אוסטרליה ועוד, יש רמת חיים כמו בסין…
ממליץ לך בחום לקרוא את הספר economics in one lesson של הנרי האזליט. אולי יחזור למוחך שמץ של שכל ישר פשוט, למרות שכנראה בורות כלכלית קיצונית כמו שלך לא ניתנת לתיקון.
למה צריך לשבור את המוופול של פניציה – אבל לאסור לעשות זאת באמצעות יבוא?
אם אפשר לייבא זכוכית איכותית לפחות כמו של פניציה ובמחירים זולים יותר – למה לאסור על כך?
דווקא ההתעקשות על ייצור עצמי איננה במקומה. יכול להיות שבטורקיה, עקב זמינות חומרי גלם וניסיון מקצועי וזמינות כוח אדם זול – יותר כדאי לייצר זכוכית. אז לא לקנות משם?
במה בדיוק יעבדו האנשים כאן אם הכל מיובא מסין,טורקיה,הודו….?
ישבו במשרד,עם הנייר מהאוניברסיטה,ויעשו איזה
כלום שאף אחד לא צריך ?
התופעה שבה אנשים עושים "איזה כלום שאף אחד לא צריך" מתרחשת בעיקר במגזר הציבורי. בשוק הפרטי, אין לאף אחד לא זמן ולא כסף מיותר לספק שירותים או מוצרים שאף אחד לא צריך, שהרי אחרת אין כסף ואין פרנסה.
אם הכל מיובא מסין, טורקיה והודו (למה לא, בעצם?) – האנשים יעבדו, ויעבדו במרץ – רק אופי העבודה ישתנה.
האנשים יעבדו בכל עבודה או שירות שיצריכו פחות כוח אדם זול ומכונות ויותר יצירתיות, מקוריות וכישרון. חקלאים ישקיעו בטיפוח זנים יחודיים שאין או קשה לייבא; יצרני צעצועים יתמקדו בצעצועים ברמה גבוהה יותר, כגון צעצועים התפתחותיים או משחקי חשיבה; יצרני רהיטים יעברו לייצר רהיטים מעוצבים או מותאמים לקהל מצומצם על פי דרישה, וכל אדם או חברה שיתפנו מעיסוק בעבודות פשוטות יותר (שיעברו לטורקיה, הודו או סין) יוכלו להשקיע את זמנם בפיתוח שירותים, רעיונות ומוצרים שיעשו את חיינו טובים, נוחים וזולים אף יותר.
אריה, אתה מדבר מתוך בורות לגבי הכלכלה המודרנית והכלכלה הישראלית
רוב הכלכלה גם בארץ וגם בחול היא של מוצרים ושרותים *פשוטים* שניתנים לביצוע בידי אנשים עם השכלה בסיסית. בנוסף, בכלכלה המודרנית ענפים כלכליים שונים משולבים זה בזה – תחתוך אחד וכל היתר יפגעו אנושות.
הדוגמא שלך לגבי הרהיטים למשל – רוב הרהיטים הם רהיטים סטנדרטיים לחלוטין – רק לקוחות מעטים צורכים רהיטים מעוצבים. הנגרים עוסקים בהרכבה של רהיטים סטנדרטיים, שחלקם מיוצרים בנגריות ישראליות וחלקן מיובאים ורק מורכבים בארץ. אם הנגריות הישראליות תחוסלנה בגלל התחרות עם היבוא, רוב הנגרים המומחים (מהנגריות) יאבדו את מקום עבודתם, וישארו בעיקר הנגרים שעוסקים בעבודות הרכבה פשוטות.
גם בחקלאות – הזנים המיוחדים מפותחים בידי חוקרים במכוני מחקר ציבוריים (מכון וולקני) או פרטיים (חברת הזרע למשל), ורוב החקלאים עוסקים בגידולים "שיגרתיים".
לא יודע איזה ספרי כלכלה אתה קורא, אך בסיפרי הכלכלה שאני קראתי, עובדי הצווארון הכחול בארה"ב לא הרוויחו דבר מהגלובליזציה בשלושים השנים האחרונות – אומנם הם קונים מוצרים מיובאים בזול (כוח הקנייה שלהם עלה), אך במקביל השכר שלהם (מתואם כוח קנייה) נשאר קפוא והם סובלים מחוסר יציבות תעסוקתית. מי שהרוויח מהגלובליזציה זה המאיון העליון ואלו שנותנים לו שרותים יחודיים.
יתכן שבעתיד נגיע לכלכלה טכנולוגית שבה מספיק מיעוט עובדים מתוחכמים לפרנס את כל האוכלוסיה (שתקבל קיצבאות מחייה ללא צורך לעבוד). עד אז, צריך פרנסה לכולם, גם לעובדים הלא מתוחכמים.
פטור ממס על השכרת דירות – הסיבה לעליית מחירי הדיור.
במקום 70% מס על השכרה, ממציאים גימיקים ("מחיר למשתכן")
מספרים מעשיות, ומשקרים בעזות מצח על "הוזלת הדיור"
אין קשר בין מה שאתה אומר למציאות – ישנו מיסוי כבד על תחום הדיור, מס רכישה 8-10%, מס שבח 25%, ומס על השכרה (25% לדורשים החזר הוצאות ו10% למוותרים על החזר הוצאות, תקרת פטור של כ-5000 ש"ח לחודש לאדם)
הסיבות לעליית מחירי הדיור הן
1. ריבית נמוכה (ועליית משכורות) שמביאה לכך שאנשים לוקחים משכנתאות גדולות ומוכנים לשלם מחירים גבוהים.
2. ספסרות של המדינה בקרקעות – השמאי הממשלתי מעלה כל הזמן את מחירי הקרקעות הנמכרות על סמך עסקאות קודמות
3. מיסוי גדול על ענף הבנייה
4. בירוקרטיה שמקשה על בנייה על מעט הקרקעות הפרטיות שישנן
כשהמדינה רוצה – היא מוכרת בחריש דירות בסביבות ה500000 ש"ח בלבד. בהרצליה, אותה דירה במחיר למשתכן תעלה 1500000 ש"ח.