שיטת כחלון: כך ממשכן שר האוצר את העתיד שלנו כדי לקנות לעצמו פופולריות

הורדת המכסים היא מהלך נכון, אבל בלי מקור תקציבי אנחנו עלולים לשלם עליה מחיר כבד. אצל כחלון זה כבר הפך לשיטה

הפופולריות שלו חשובה יותר. כחלון | פלאש90

אתמול הודיע שר האוצר משה כחלון על הורדת מכסים ומסי קנייה על מגוון מוצרי צריכה, רובם מיובאים. "אני שמח לבשר על מהלך של 800 מיליון שקל שחוזרים לאזרחים במסגרת תוכנית נטו הוזלות. מאז שנות ה-90' לא בוצע מהלך בהיקף הזה. אנחנו נבטל מכסים ומסי קנייה על מוצרי חשמל, טלוויזיות, מקררים, ביגוד, טקסטיל, תמרוקים, משחקי וידיאו וצעצועים". בעוד את מסי הקנייה צפוי היה כחלון לבטל כבר היום, את המכסים צפוי משרד האוצר לאפס במהלך החודש הקרוב.

ביטול המכסים הוא משב רוח רענן: רובם מושתים על מוצרים שנתפסים בציבור, בצדק, כיקרים משמעותית ממקביליהם בחו"ל, כמו טלוויזיות, מוצרי ביגוד בסיסיים ודיאורדאורנטים וקרמים שונים. גם המיסוי עצמו לא הגיוני במיוחד: המטרה העקרונית של מכס היא להגן על התעשייה המקומית מפני תחרות. את כל המוצרים אותם יוזיל כחלון כבר מזמן לא מייצרים בארץ. את חלקם מעולם לא ייצרו, ולמעשה המיסים שהוטלו עליהם מהווים מיסוי על "מוצרי יוקרה" בלבד. כן כן, עד שבוע שעבר אם קנינו פלאפון, חולצה או קרם לחות שילמנו "קנס" מיוחד, בגלל שידוע שמוצרים אלו הם נחלת העשירון העליון בלבד.

מבחינה מוסרית מדובר במס קלוקל: הרעיון המקורי של "מיסי יוקרה" נולד מתוך קו מחשבה מפא"יניקי שאם מישהו חס וחלילה נהנה יותר מדי מהכסף שלו, יש להעניש אותו על הטעם ה"אליטיסטי" שלו. אין הצדקה, כמובן, לכך שסוג החולצות או מוצרי הטיפוח שהאדם קונה לעצמו צריך להיות נתון לביקורת ציבורית. מדובר בהתערבות מוזרה בחייו הפרטיים של אדם שנובעת יותר מצרות עין מאשר מצורך כלכלי: אם אתה מעז לרצות משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, נעניש אותך למרות שכבר שילמת כמות עצומה של מיסים (אם אתה בחמישון עליון, שילמת יותר מס מכל שאר המדינה ביחד). אם מתוערר צורך תקציבי להגדיל את קופת האוצר, הדבר הנכון לעשות הוא להגדיל את המע"מ או מס ההכנסה, ולא להעניש את העשירים על טעמם האנין.

אז על הורדת המכסים יש לברך, אבל כחלון, כדרכו המגושמת, פשוט לא מסוגל לאפשר לנו להגיד רק דברים טובים. האיש שהביא לנו את השמדת הערך הגדולה של העשור האחרון ושהושיט יד לוועד הכוחני של חברת החשמל אחרי שבג"ץ כבר הפיל אותם לקרשים, עושה צעד טוב קטן שמהווה מיקרוקוסמוס של כל מה שרע בכהונה שלו.

משרד האוצר, קובעת הקלישאה, היא בית קברות פוליטי. משטייניץ עד לפיד רבים רואים בתפקיד הזה דלת יציאה לא אלגנטית מהצמרת הפוליטית של ישראל, מקום שאליו שולח נתניהו את יריביו הפוליטיים האמיתיים כדי להיצלות קצת על גחלי הביקורת הציבורית. עם לפיד זה בוודאי הצליח לו, וגם שטייניץ עדיין לא הצליח להבקיע מחדש לשורה הראשונה של הממשלה. אבל אחרי שנתיים וחצי בתפקיד, נראה שכחלון מתמודד היטב. האם זה בגלל שהוא פשוט שר אוצר טוב? ממש לא.

כחלון פיתח שיטה נבזית במיוחד: הוא מוכר לציבור "רפורמות" קלות ערך בקול תרועה, וצובר פופולריות. עם כל מהלך זניח מתמלאת הארץ בשלטי חוצות על כך ש"כחלון דואג לנו". הבעיה היא שהמהלכים הללו הם צ'קים בלי כיסוי: הם עולים כסף אך לא מוקצה להם מקור תקציבי. יש סיבה מדוע שר האוצר נחשב לשק האגרוף של התקשורת ה"חברתית": החובה לנהוג באחריות כלכלית ולא להפקיר את הקופה הציבורית, לא מאפשרת לשמור על כולם מרוצים. את זאת יודע כל פוליטיקאי עם מידה כלשהי של אחריות לאומית. אבל לכחלון כנראה פשוט אין את זה. כחלון מקריב את עתידה הכלכלי של ישראל על מזבח הפופולריות שלו. להלן ניתוח רכיבי שיטת כחלון לניהול האוצר.

הפקרות תקציבית

ביטול המכסים לא עולה לאוצר הרבה כסף. מדובר בסך הכל בכ-2% מגירעון 2017. אבל קטן ככל שיהיה, המהלך הזה הוא קיצוץ בהכנסות מבלי להצביע על מקור תקציבי, ולא בפעם הראשונה. חוסר האחריות של כחלון על חשבוננו ניכר מיומו הראשון בתפקיד. זה התחיל בהגדלת הגירעון המתוכנן לכמעט 3% מהתוצר כבר בשנה הראשונה לתפקיד, נגד עצתם של כלכלני בנק ישראל ואגף התקציבים באוצר. זה המשיך עם הצעות חוזרות ונשנות להורדות מיסים או סבסודים נדיבים ללא מקור תקציבי. כמו תכנית מחיר למשתכן, שמוותרת על הכנסות עתידיות מהקרקע ללא מקורות תקציביים חלופיים. גם תכנית "נטו משפחה" הסתמכה על "קופת החירום" של המדינה ותחזיות שנתפרו לדרישותיו של כחלון. סוף ההפקרות, נכון לעכשיו, לא נראה באופק: במשרד האוצר כבר נשמעים דיבורים על הגדלת גירעון דרסטית בתקציב 2019, שוב נגד עמדתם של כל המומחים.

יאיר לפיד. לא צלח טוב את משרד האוצר | פלאש90

אחת השיטות האהובות על כחלון, שמיושמת גם בהצעה הזו, היא חתימה על "הוראות שעה" במסגרתן הוא מחלק הטבות ומוריד מיסים לזמן מוגבל, כדי להימנע מהצורך לקבוע מקור תקציבי קבוע. לכאורה, אם ההוצאה אינה קבועה אין כל בעיה. אך ברגע שהטבה פופולרית מתקבעת בציבור המחיר הפוליטי לביטולה עצום. פוליטיקאים יתקשו מאוד לבטלה גם אם אין לה מקום בתקציב. מבחינת כחלון זה כמובן לא משנה: עם הגירעון יצטרכו להתמודד יורשיו בתפקיד. את ההון הפוליטי הוא גורף כבר היום.

ניפוח הישגים

הנזק הקטן יחסית לגירעון הוא גם הסיבה לכך שהתכנית הזו אינה מאוד משמעותית לרוב האזרחים. רוב המכסים ומסי הקנייה שבוטלו הם בשיעור 12% או פחות, כך שלאחר רווח יבואן המחירים ירדו ב7-8% במקרה הטוב. 800 מיליון השקלים שהמהלך הזה עולה לאוצר הם פחות מ-400 ש"ח לבית אב לשנה, וזאת בלי לקחת בחשבון את מחיר גדילת הגירעון והקיצוץ בשירותים שנאלץ לספוג בעתיד. כל זה לא ימנע מכחלון לייצור סערה בכוס תה: מסיבת עיתונאים חגיגית ובליץ תקשורתי בטלוויזיה ובפייסבוק לשם לקבל קרדיט על מהלך שחשובים ויקרים ממנו עוברים בוועדת הכספים של הכנסת פעמיים בשבוע.

אז מה הבעיה בהתנהלות הזו? זה עובד: כחלון שלט לחלוטין בכותרות הראשיות של העיתונות הכלכלית, אשר טחנו עד דק את המהלך הקטן מכל כיוון אפשרי, עם ביקורות מועטות שגם הן לא סוטות מהנארטיב שניסה לקדם כחלון. ההתמקדות בתפל מסתירה את עיקר פעילותו, או חוסר פעילותו של כחלון, מה שמביא אותנו לנקודה השלישית והחשובה ביותר.

בריחה מהתמודדות

הנה כלל אצבע שימושי: אם פוליטיקאי מעביר צעד או רפורמה בלי התנגדות משמעותית, אז הרפורמה לא חשובה. בישראל לא חסרים בעיות מבניות שבסמכותו של שר האוצר לטפל בהן, אך על כל עיוות במשק יש שלוש קבוצות אינטרס שונות שמרוויחות סכומי עתק ושיאיימו להבעיר את המדינה אם רק ינסו להזיז להן את הגבינה.  המכסים הם דוגמה מצויינת לכך: כחלון בוחר להוריד מכסים של 6-12% על מוצרים שכלל לא מייצרים בארץ ולא לקצץ במקביל תקציב בכדי לא להצטרך, חס וחלילה, להתמודד עם קורטוב של ביקורת "חברתית".

אך הנזק האמתי מגיע ממכסים "אמיתיים", כאלה שנועדו להגן על מוצרים שכן מיוצרים בישראל: מכסי המגן על החקלאות יכולים להגיע למאות אחוזים ובכך למנוע לחלוטין כל תחרות בתחום. הישראלים משלמים על המדיניות הפרוטקציונרית הזו במיליארדים. האם כחלון לא יודע כמה חשובה הרפורמה ביבוא מזון? כמה כסף היא תחסוך לאזרח הפשוט? וודאי שהוא יודע. זו הסיבה שהוא התחייב לבצע אותה עד סוף שנה שעברה. אבל רפורמות אמיתיות דורשות התמודדות עם קבוצות אינטרס. כשהלחץ הגיע כחלון נכנע, ואנחנו נשארנו עם רפורמה מרוככת ולא אפקטיבית ביבוא מזון. במקום זאת, כחלון מנסה למכור לנו בנפנופיי ידיים הורדת מכסים חלבית, שגם היא בהוראת שעה. ככה זה כשהכיסוי חשוב מהתוכן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. שמעתי, מי היה זה שאמר שמשה כחלון שרלטן? האם יש לו זכות יוצרים על הקביעה הזו? אבל במציאות זו עובדה.

  2. התפישה כי נדרש מקור תקציבי להורדת מכסים מופרכת. המחוקק ניתלה בתירוץ האמור בכל פעם שצריך להוריד מס או מכס מופרך כלשהו – אין מקור תקציבי.
    לפעמים להורדת מכסים יש השפעה חיצונית מקזזת ויותר מזה – למשל, גידול בצריכה בפרטית.
    מאותו נימוק גם אי אפשר להוריד את המיסוי המטורף על הרכב – אין מקור תקציבי.
    המקור התקציבי פשוט, פחות מיסוי על הרכב יותר כסף בכיס, יותר כוח קניה, הגדלת הצריכה הפרטית וגידול במסחר. הכסף זורם למדינה באמצעות מס הכנסה מאלפי עסקים חדשים נוספים ותעשיה משגשגת סביב הענף.

  3. סבסוד זה דבר פסול. הורדת מיסים היא תמיד חיובית, לפי השקפת העולם של כלכלה חופשית. אין צורך למצוא לכך מקור בתקציב. הרי אין מדובר בהוצאות כספים, אלא בהקטנת הכנסות. מה שצריך הוא פשוט לקצץ בתקציב. גם האתר הזה סבור שגודל התקציב קדוש? נכון, שחשוב הרבה יותר להקטין את כובד המס קרי מס הכנסה על העצמאיים במקום להקטין או לבטל מיסים עקיפים. המיסים הישירים הם הבעיה

  4. כמעט כל המאמר, לבד מהסיפא שלו, מוטעה.
    מדוע?
    מכיוון שהכותב ממאן להבין שיד קפוצה (הקרוייה בפופוליזם זול של כתבי כלכלה ושרי אוצר לא איכותיים דיים 'חיפוש מקורות תקציביים' וכמובן אי מציאתם), היא אבי אבות הטומאה כשמדובר בניהול אוצר המדינה.
    היו לנו מספיק שרי אוצר שעדיין לא התיישבו על כורסת עור הצבי של תפקידם החדש, וכבר שמענו מהם על תכנית גזרות חדשה. הכי אהבו לקצץ במשרד החינוך. וגם במשרד הבריאות. וגם במשרדים החברתיים האחרים.
    וכמובן שקיבלו מחמאות מנגידי בנק ישראל. ה
    גם שר האוצר כחלון קיבל 'מתנת כניסה לתפקיד' מנגידת בנק ישראל: המלצה חמה לתכנית קיצוצים אדירה של מיליארדים רבים.
    אבל דא עקא, השר הנוכחי לא נותן לנגידה לסובב אותו על כף ידה, ודווקא מרחיב את התקציב.
    והתוצאה? הפלא ופלא, הרחבת הפעילות המשקית, משק ש'סובל' מעודפי תקציב אדירים, כלכלה חסונה שזוכה לשבחים מקיר לקיר, כולל מכלכלני ה OECD.
    לסיכום אומר לכותב המאמר: אתה טועה ומטעה. שר האוצר כחלון לא ממשכן את עתיד המדינה, הוא בונה אותו. הוא לא פופוליסט, הוא כלכלן בחסד עליון ואיש אמיץ מאד שהולך בניגוד לדעת הדעות הקונפורמיות ומצליח בגדול למזלנו. הרי אתה יודע בוודאות מה היו עושים לו אם המשק היה מגיב בשלילה להתנהלותו.
    רוצה לדעת למה הוא טוב? קח בבקשה טבלת אקסל ותעשה רשימה של תוצאות המשק הנוכחיות לעומת תוצאות המשק אשר עלולות היו להיות אם היה פועל לפי תכנית נגידת בנק ישראל פלוג. ההפרש יתברר לך ככמעט בלתי ייאמן.

  5. אני מציע לאנשי מידה לארגן מחאה כדי לעמוד על זכותם לקנות ביוקר. במסגרת המחאה אנשים יגשו לאחר הקנייה לרשות המיסים וידרשו לשלם לרשות המיסים את ההנחות של כחלון שהם מסרבים לקבל.

  6. 80% מהציבור צורכים תקשורת פופוליסטית ועשירית אחוז את האתר הזה. לכן פוליטיקאי שרוצה להיות בשילטון כפוף לדעת הקהל הפופוליסטית.

    1. קודם כל להירגע ולשתות כוס מים 🙂
      הלוואי ובעוד שנתיים כשהוראת השעה תפוג, שר האוצר לא יוכל להחזיר את המס. במקרה כזה תתקבל ההחלטה הכואבת של "לקצץ". אגב, ב"לקצץ" הכוונה היא כמובן בסה"כ לא להגדיל את התקציב כפי שהיה מתוכנן, אלא בפחות מכך. וזה עיקר הוויכוח של הימין מול השמאל הכלכלי, אותו מובילים המומחים בבנק ישראל.

      ולגבי הטיעון של "להחזיר חובות" במקום ההורדה ה"לא משמעותית" הזו – יהיה בסדר. המשק צומח, התוצר עולה, ויש יותר יכולת לשלם את החובות.

      בקיצור, כל שקל שנשאר לאזרח בכיס הוא ברכה. גם ככה יותר מדי שקלים מועברים מ-2 העשירונים העליונים לכל היתר.

      אגב – כל הורדה היא לא משמעותית. מה זה בסה"כ הורדת של 1% מע"מ? או הורדת מס הכנסה ב-2%? עוד 200 שקל בחודש למשפחה? מה זה עוד 0.5% לביטוח הבריאות עבור ביטוח סיעודי ממלכתי או עוד 0.5% לביטוח לאומי עבור הגדלת קצבאות הזיקנה (דברים נגדם נלחם כחלון)? כלום כסף… ממש בקטנה. אבל מזה מורכב חלק יוקר המחיה.

  7. ערב טוב שר האוצר כחלון בצפת מי שזוכה זה רק החרדים שהם בכלל לא זוגות שנולדו בעיר . והבן שלי נולד בצפת עשה צבא שלם נשוי עם ילד ולא זכה זה נקרא דירה למשתכן:
    שמי דוד וקנין אבא של יוסף וקנין 0503334109