הנמלט: כך נחלץ אחד מראשי האופוזיציה בוונצואלה מציפורני המשטר

דוד סמולנסקי נולד כנראה עם גֶּן הבריחה בדמו. סבו וסבתו היהודים נמלטו מאוקראינה כאשר הייתה עדיין חלק מברית המועצות בשנות העשרים של המאה הקודמת. הם חיו במשך שנים ארוכות בקובה, עד שנאלצו לברוח פעם נוספת ולהשתקע לבסוף בוונצואלה בשנת 1970. דוד נולד בעיר הבירה קראקס, ומגיל צעיר סומן כמטאור פוליטי מבטיח במיוחד. אך האלימות שסבבה דורות במשפחתו לא פסחה גם עליו, וצעדיו הראשונים בחיים הציבוריים התרחשו לאחר אחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר בתולדות ונצואלה, מדינה שבה שיעור מקרי הרצח הוא באופן תדיר בין הגבוהים בעולם.

בבוקר יום אביב בשנת 2006 יצאו שלושת בניה של משפחת פאדול להסעה הקבועה מביתם לבית הספר. האחים פאדול, בני 17, 13 ו-12, היו בניו של איש עסקים קנדי אמיד שהשתקע בקראקס. הם מעולם לא הגיעו לספסל הלימודים באותו בוקר. גופות השלושה, יחד עם נהגם האישי, נמצאו לאחר כחודש נטושות בתחנת כוח ישנה ממערב לעיר כאשר הן מחוררות מכדורי רובים. חקירת המקרה נמשכה שנים ארוכות ובסופה הורשעו תשעה בני אדם, בהם ארבעה שוטרים, בתכנון החטיפה לצורך מיקוח וברצח הילדים.

פרטי הטֶבַח המבעית, שהתווסף לגל של מקרי חטיפה ורצח נוספים בוונצואלה באותה העת, עוררו כאמור סערה גדולה במדינה ואלפי אזרחים יצאו לרחובות בדרישה מהממשלה לטפל באלימות הגואה. סמולנסקי הצעיר מצא עצמו בחזית המחאה כאחד ממנהיגי אגודת הסטודנטים, ובהמשך הצטרף למפלגת "הרצון הפופולרי" (Voluntad Popular), אשר הוקמה על ידי אנשי שמאל-מרכז שהתנגדו למשטרו של הוגו צ'אבס ולפגיעותיו הקשות בזכויות האדם בוונצואלה.

בשלהי שנת 2013 נבחר סמולנסקי לתפקיד ראש עיריית אל-הטיו (El Hatillo) הסמוכה לקראקס. במהלך שנות כהונתו הראשונות נודע סמולנסקי כאחד המתנגדים החריפים למדיניות הכלכלית של הנשיא הנוכחי ניקולס מאדורו, ואף זכה במספר פרסים בינלאומיים בזכות מאבקו כנגד מה שהגדיר "צעדי הממשלה אשר גוררים את ונצואלה אל מעמקי השְׁאוֹל". בראשית אפריל האחרון פרצו שוב מהומות ענק במדינה, לאחר שבית המשפט העליון התומך במאדורו החליט לקחת לידיו את סמכויות החקיקה מהקונגרס שבו יש רוב לאופוזיציה. בית המשפט חזר בו לבסוף מההחלטה אחרי לחץ בינלאומי כבד והפגנות האזרחים, אבל הרוחות בוונצואלה, הסובלת ממשבר כלכלי עמוק ומחסור חמור במוצרים בסיסיים, המשיכו לסעור.

https://www.youtube.com/watch?v=SEklfn7cZgs

לפחות מאה בני אדם נהרגו ועוד אלפים נפצעו או נאסרו ללא משפט במהלך העימותים עם כוחות הביטחון. המשבר הלך והעמיק כאשר בחודש אוגוסט הכריז מאדורו על הקמת גוף מחוקק חדש הנאמן לו אישית, ועל ביטול כל סמכויות הקונגרס שהורכב ברובו ממתנגדיו. בנוסף לכך, וככל הנראה כהכנה לבחירות המוניציפליות הקרובות, החליט הנשיא להגביר את הלחץ על אנשי האופוזיציה והורה על גל מעצרים נרחב של ראשי רשויות מן המפלגות היריבות.

סמולנסקי עצמו לא נעצר עדיין באותה העת, אך אולץ לעזוב את תפקידו והואשם ב"כישלון למנוע את ההפגנות נגד הממשלה שהתרחשו בעירו". ב-10 באוגוסט, היום שבו גזר בית המשפט על ראש העיר לשעבר 15 חודשי מאסר, נעלם סמולנסקי מן המפה. אף אחד מקרובי משפחתו או מחבריו הרבים לא ידע דבר על מקום הימצאו, עד שצץ מחדש מספר שבועות לאחר מכן במרחק אלפי קילומטרים מביתו ובמדינה אחרת.

תכנית הבריחה

"התחלתי לחשוד שמשהו לא בסדר כאשר הבחנתי שמצלמת האבטחה שהתקנתי בביתי פשוט נעלמה", סיפר ראש העיר הגולה בראיון מיוחד שהעניק לרשת BBC  בסוף השבוע האחרון. "במשך שלוש שנים איימו עלי במעצר. ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר, אז החלטתי להתארגן בהתאם".

בחודשים שקדמו להיעלמותו, החל סמולנסקי לבדוק נתיבי מילוט אפשריים בחשאיות מוחלטת וללא ידיעת משפחתו. תוכניתו המקורית הייתה לצאת מהמדינה דרך הים, אך הסירה הראשונה שבדק סבלה מבעיות במנוע ולא הצליחה אפילו לצאת מהמעגן. בניסיון השני עצר משמר החופים את כלי השיט לאחר עשר דקות הפלגה בלבד. גם אפשרות ההימלטות דרך האוויר נשללה, מכיוון ששמו של סמולנסקי הוכנס לרשימה השחורה של האסורים לטיסה על ידי הממשלה.

בנוגע ליעד הבריחה, סמולנסקי מספר כי התלבט רבות לגבי המדינה השכנה אליה יברח. לבסוף בחר בברזיל, מרחק נסיעה של יותר מאלף קילומטרים מקראקס. "גולים פוליטיים רבים הצליחו לברוח דרך קולומביה הקרובה יותר, אבל שיערתי שדווקא ניסיון להגיע לגבול עם ברזיל יפתיע את כוחות הביטחון ושירותי המודיעין", אמר.

לאחר שהחליט על אופן ההמלטות ועל יעדו, החל סמולנסקי בהכנות המדוקדקות למבצע הנועז. הוא השיג מכשיר טלפון נייד שלא ניתן לאתרו והצטייד גם בתעודת זהות מזויפת. "אני לא גאה על זיוף התעודה, אך לא הייתה לי ברירה אחרת כדי לצאת מהמדינה", סיפר בראיון.

בליל הבריחה עצמו גילח את זקנו המפורסם, הרכיב משקפיים וחבש כובע קסקט. בנוסף, הניח סמולנסקי במקום בולט ברכבו ספר תנ"ך שאמור היה לסמל כי מדובר באדם דתי ולא בפושע נמלט. "אני מאמין שזה חסך ממני הרבה שאלות", הסביר. כמו כן דאג להכין מראש, בעזרת רשת מכרים חשאית, מספר מקומות מסתור לאורך הדרך. שניים מהם אף התלוו אליו לחלקים מהנסיעה הארוכה, כדי ליצור את הרושם שהם חברים שנוסעים ביחד לחופשה. "נעזרתי לאורך הדרך בידידים, אך החלטתי שאת רוב הדברים אעשה בעצמי. זה היה בטוח יותר עבורי ולא רציתי לסכן אף אדם נוסף", אמר.

כחלק מהתכנון הקפדני סימן סמולנסקי על מפת הכבישים את כל המקומות שבהם נמצאים מחסומי המשטרה. הוא עבר ב-35 נקודות בידוק כאלה לאורך הדרך, אך הראשונה הייתה המלחיצה מכולן. "כשעה לאחר שיצאתי לדרך נתקלתי לפתע במחסום צבאי שלא היה מסומן במפה", שחזר את רגעי המתח. "עצרתי לבדיקה כאשר מסביב שורר חושך מוחלט. החייל ביקש ממני להוריד את החלון והציץ פנימה. לבסוף, לאחר דקה ארוכה של חשש הוא סימן לי להמשיך בנסיעה".

במשך ימי הבריחה העביר סמולנסקי את זמנו במחבוא בקריאה ובצפייה מתוחה בטלוויזיה, עד שלבסוף חצה את הגבול עם ברזיל ב-13 בספטמבר. בצד השני חיכו לו פקידי ממשלה רשמיים שליוו אותו לבירה ברזיליה, שם נפגש עם שר החוץ. "זה היה רגע מרגש מאוד עבורי", סיפר.

עתיד מעורפל

גם ממקום מושבו בגלות ממשיך כיום סמולנסקי, יחד עם נמלטים נוספים מוונצואלה, לקרוא לשינוי מהותי במערכת הפוליטית במולדתו ולהגברת המודעות בעולם למצב זכויות האדם במדינה. "אני הדור השלישי במשפחתי שנאלץ להימלט ממשטר רודני, אך בניגוד אליהם אני בהחלט מצפה לחזור בעתיד", אמר באותו ראיון לכתבת ה-BBC  קייטי ווטסון.

אבל למרות התקווה לשוב יום אחד לביתו, סמולנסקי יודע שהמצב בוונצואלה מורכב ביותר. "אנחנו צריכים לחזור לרחובות ולהשתלט עליהם מחדש, אך בצורה לא אלימה. דווקא כעת, יותר מאי פעם, אני משוכנע שמחאה המונית של מאות אלפי אנשים היא הדרך להפיל את מאדורו", סיכם.

הבחירות לנשיאות המדינה אמורות להיערך בפברואר הקרוב, אך באקלים הכלכלי והחברתי הנפיץ בוונצואלה כרגע אין שום ודאות שאכן כך יקרה. ניסיון העבר העגום מלמד שקשה מאוד לקיים בחירות הוגנות במצב הנוכחי, ומאדורו אף איים לאחרונה שלא לאפשר למפלגות שלא רצו בבחירות המוניציפליות להשתתף בבחירות הכלליות, מה שאומר שחלק ממפלגות האופוזיציה שהחרימו במחאה את הבחירות המקומיות לא יוכלו להציב לו חלופה. למרות חוסר הפופולריות המובהק של הנשיא המכהן, נראה שמדיניות ההפרד ומשול שלו דווקא חיזקה את כוחו, בזמן שמפלגות האופוזיציה נמצאות באי-סדר מוחלט ומתקשות לגבש חזית אחידה.

סמולנסקי אינו איש האופוזיציה היחיד שנאלץ להימלט מהמדינה בשנה האחרונה (מוכר במיוחד סיפורו הדומה של אנטוניו לדסמה, ראש עיריית קראקס שהואשם בקשירת קשר נגד מאדורו והצליח לברוח לקולומביה ב"מבצע בסגנון ג'יימס בונד"), אך אולי החזרה העתידית של המנהיגים הגולים, בנוסף לשינויים פוליטיים אחרים במדינות אמריקה הלטינית, יסייעו להשבת הדמוקרטיה לעם הוונצואלי הסובל במשך שנים כה רבות.