התנ"ך, מגילת העצמאות ואהרן ברק

אם בוחרים להעניק להכרזת העצמאות תוקף חוקתי כדי לחזק את "זכויות האדם", נובע מכך שגם לתנ"ך ומורשת ישראל יש מעמד כזה

מגילת העצמאות | רפרודוקציה: לע"מ

האם קיימת גושפנקה למשפט העברי במערכת החוק הישראלית? ניתן לטעון שהתשובה חיובית. כידוע, בחוק 'יסודות המשפט' נקבע כי במקרה שבו "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" .

בחברה הישראלית מתקיימים דיונים רבים על מעמדם  של מקורות מורשת ישראל. זאת ניתן לראות בפסק-דין "הנדלס נגד בנק קופת עם". מעשה שהיה כך היה: יהודי בשם הנדלס ירד לחדר הכספות בסניף הבנק, ומצא על הרצפה שטר חוב בשווי רב הניתן לשימוש על ידי כל אדם. הלך הנדלס למנהל הסניף וסיפר לו על המציאה. השניים קראו למשטרה והפקידו בידיה את האיגרת. לאחר שלושה חודשים נוצרה מחלוקת בין הבנק להנדלס בשאלה למי שייכת איגרת החוב.

כאשר הסוגיה הגיעה לבית המשפט העליון, הדעות היו חלוקות. השופט מנחם אלון בדעת מיעוט טען שלפי המשפט העברי האיגרת שייכת להנדלס, שכן אף שהמשפט העברי קובע כי  "חצרו של אדם קונה לו" – כלומר שמה שנמצא בחצרו של אדם הוא קניינו, יש חובה שהחצר תהיה מוקפת בגדר ושלא תהיה גישה חופשית אליה, דבר שלא התקיים בחדר הכספות של הבנק.

השופט אהרן ברק טען לעומת זאת כי מקורות המשפט העברי משמשים כהשראה, אך אינם מחייבים. ברק ניסח עמדה עקרונית, הקובעת שאף שמותר לפנות אל המשפט העברי ולהיעזר בו כדי לפתור סוגיות משפטיות, אין חובה לעשות כן. יתירה מכך, הפנייה אל המשפט העברי היא רק כדי לקבל ממנו השראה לפסיקת הדין, לא כדי להעתיק ממנו דין מסוים כצורתו. ברק הוסיף ושלל את הצגתה של חוות דעת מאת פוסקים בני זמננו, וטען כי לכל היותר יש לפנות לספרי שאלות ותשובות שנכתבו בעבר.  

בפסיקתו יצר ברק תקדים משפטי המרוקן מתוכן את  חוק 'יסודות המשפט', ואכן השימוש במקורות העבריים בבתי המשפט מינימלי מאוד.

מקור הסמכות הראשוני

ואולם, מתקיימת סתירה בין גישתו של ברק למקורות המשפט העברי, ובין הדרך שבא הוא רואה את הכרזת העצמאות. השופט ברק אינו מייחס חשיבות משפטית למקורות יהודיים, אולם מעניק תוקף רב להכרזת העצמאות, כפי שהוא כותב באחד מחיבוריו:

 "כיבודן של זכויות היסוד של האדם ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל הפכה לצו חוקתי. נמצא, כי לא רק שיש לעקרונותיה של הכרזת העצמאות תוקף משפטי, אלא שהחובה לכבד את זכויות היסוד ברוח עקרונותיה של הכרזת העצמאות הפכה לחובה חוקתית, שחוק "רגיל" אינו יכול לעמוד לעומתה".

על פי ברק, מגילת העצמאות נהנית ממעמד על-חוקתי והיא מהווה בסיס לחוק יסוד 'כבוד האדם וחרותו'.

ביודעין או שלא, בדבריו אלה העניק השופט ברק מעמד משפטי לא רק להכרזה, אלא גם למקור הסמכות הראשוני שלה שהוא התנ"ך. כולנו מכירים את הפסקה הפותחת של ההכרזה: 

בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

על פי ההכרזה – התנ"ך, המורשת והיסטוריה הם שמעניקים לעם היהודי את הזכות המשפטית על הארץ. 

ברק, בציטוט שהבאתי, מתייחס בעיקר לחלקה השני של ההכרזה, העוסק בזכויות אדם ובשוויון, אך למעשה מתקיים כאן פתח משפטי להעניק להכרזה כולה מעמד חוקתי. אם ההכרזה שואבת את עקרונותיה בראש ובראשונה מהתנ"ך, משמעות הדבר היא שכאשר ישנה לאקונה משפטית שלא קיימת תשובה עליה בחוק או בפסיקה, יש חובה לפנות תחילה למקור הסמכות – ספר הספרים ומורשת ישראל. 

שופט מקבל את סמכותו מהמדינה, וחייב לפעול בהתאם לחוקיה ופסיקות העבר שלה. המחוקקים מקבלים את הסמכות מהבוחרים, ומכוח חוק המעבר שהעניק לאסיפה המכוננת סמכות לחוקק חוקה. האסיפה המכוננת קיבלה את סמכותה מכוח הכרזת העצמאות, ואילו הכרזת העצמאות קיבלה את סמכותה קודם כול מהתנ"ך, או כלשונה – מ"ספר הספרים". 

ברגע שהשופט ברק העלה את הכרזת העצמאות למעמד על-חוקתי ופירש אותה כצו חוקתי, גם מקור הסמכות שלה "הועלה בדרגה" וניתן לו הכוח למלא לקונות חסרות במשפט.

אש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון הציב בשעתו את התנ"ך במעמד של מוקד אינטלקטואלי מרכזי של המדינה הצעירה, וראה בו הטקסט הקנוני בה"א הידיעה, "האחד והיחיד, היסוד הרוחני של חיי האומה" (מתוך ספרה של אניטה שפירא, "התנ"ך והזהות הישראלית"). במאמרו "משה" טוען אחד העם שאין זה משנה אם משה היה קיים במציאות או לא – מה שחשוב הוא יכולתו של אותו סיפור מקראי להשפיע על תפיסת עולמנו כיום.  גם זאב ז'בוטינסקי ראה בתנ"ך את המקור לחוקים סוציאליים. גם העולם  הכיר בתנ"ך כמקור משפטי. בשנת 1976, בהתאם לדרישת שגריר ישראל באו"ם דאז חיים הרצוג, קיבל הארגון את סיפור מערת המכפלה בספר בראשית כמסמך רשמי של האו"ם.

מדוע כשיש לך ארוחה טובה ומזינה בבית, צריך ללכת למסעדה ? אם תשאלו את בן-גוריון ואת מנסחי הכרזת העצמאות, אין כמו בבית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. אהרון ברק ניזון מהחרדיות. יש הסכם ביניהם בגלות ומי שמשלם מחיר זה העם. יש ביניהם הפרדה בין דת לעשייה. אתם תשבו תילמדו ואנחנו נעשה לכם את העבודה השחורה. הם כבר ממחזרים זאת שיבעים שנה. מימפאי להרב שך. אלפיים שנה עזבו אזור זה ולא מבינים את האקסיומות שלו.
    עכשיו שניהם מדורדרים. אז מה עכשיו.
    היגיע הזמן להבין מי אנחנו למה שבנו. היגיע הזמן להיתחדש.אם עברו שיבעים שנה למה למחזר עוד ועוד. שניהם הפכו לשמש עמים.
    כאילו מה ומי אנחנו. מה האידיאל. הוא בוודאי לא שלהם. האידיאל הנעלות המוסר היא הנבואה .הם כהונה שניהם כהנים. אבל זה לא זה. התנך אומר שזה נבואה. היא הכי נעלית. והרי מדובר בעם ניבחר נעלה. שזה אנחנו.
    אנחנו צריכים להיות עיבריים ככה התנך אומר. סימנה של עיבריות זו זה הנבואה. כלומר להשאיר את הגלות אחורה. להיפטר משיירי הגלות ולהפוך עיברי -לעבור.
    זו סיבת הדרדור. כי הכל ניגמר היסתיים אז מה נישאר. לסגוד לחומרנות לחומר ולתאוות. אין חזון.
    הסקטוריאליות האנוכhת שולטת היתבהמות האליטות אובדן כיוון והמון הרס עצמי. האליטות הם כמו מכונת הרס.

  2. יש הבדל בין תפיסת המקור העברי שבחוק יסודות המשפט לבין המקור העברי לפי מגילת העצמאות. החוק מדבר על מתן תשובה לשאלה משפטית לאור " עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" , ואילו המגילה מדברת על כך ש" מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל. יש שני הבדלים עיקריים בין שתי ההתנסחויות. ראשית, יש הבדל ברור ומהותי לבין עקרונות של "מורשת ישראל" לבין יסודות לאור "חזונם של נביאי ישראל". החוק מרחיב את המקור וגם עושה אותו הרבה יותר קונקרטי משפטני. ההרחבה היא למה שאפשר לכנות – משפט עברי, כלומר ש"ס ופוסקים, הרבה יותר מאשר תנ"ך בלבד. כמובן שהמקור גם נעשה קונקרטי משפטני עקב כך, לא 'חזון' העלמא. ההבדל העיקרי השני הוא בכך שהמגילה מדברת על השתתת "המדינה" בכללה על יסודות, ואילו החוק מדבר על מקור משפטי נטו. מלבד ההבדל הזה ישנם הבדלים משניים, והם לא העיקר.
    למעשה, המגילה אינה יכולה, על פי נוסחה האמור, לשמש כמקור משפטי המעגן את הקורפוס המשפטי היהודי. מה שחוק יסודות המשפט לא עשה, למרות שכוון לכך מעצם תוכנו, המגילה אינה יכולה לעשות מכוח תוכנה. כמובן שגם הוראת המגילה כי המדינה תהיה תקיים " שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. " אף היא אינה יכולה לשמש כמקור משפטי. מי שטוען אחרת, כמו השופט בדימוס ברק, שוגה.

  3. הפסקה האחרונה קרעה אותי.

    בדיוק קראתי כאן במידה את המאנר המאה בערך העוסק במני נפתלי והחמגשיות של שרה…

    אני חייב לשאול: אם יש לך טבחית מקצועית בבית, למה להזמין חמגשית ממסעדה?

    1. מדברים כאן על התנ"ך ועל מערכת המשפט, אבל לך יש רק חמגשיות בראש. יופי של סדר עדיפויות. זה מה שנקרא: "צר עולמך כעולם נמלה."

    2. תשאל את מני נפתלי. הוא זה שהזמין אותן. כמובן, הוא בוכה ששרה הכריחה אותו, אבל רק פתי יאמין לו.