לפני שהיא מבקשת מישראל להפשיר את היחסים עמה, "מפלגת החופש" האוסטרית צריכה להוכיח שהיא זנחה את עברה האנטישמי. בינתיים היא נכשלה בכך
היומון האוסטרי 'דר שטנדארט', המזוהה עם השמאל הליברלי והמצוי בבעלות יהודית (אוסקר ברונר, יליד חיפה), פרסם בסוף השבוע מאמר של ח"כ עמיר פרץ ממפלגת העבודה, המכהן גם כיו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטריה. כותרת המאמר הייתה: "אסור לישראל להעניק חותמת כשרות למפלגת החופש".
"נדיר שחבר אופוזיציה מוחא כפיים לראש ממשלה", כותב פרץ. "במקרה שלי ושל בנימין נתניהו, יריבים כמעט בכל נושא פוליטי, זה נדיר עוד יותר. אבל ישנה החלטה של נתניהו שעמה אני מסכים לחלוטין. זה נכון להשעות כל מפגש עם שרי מפלגת החופש. כיו"ר אגודת הידידות ישראל-אוסטריה בכנסת, הבעתי תמיכה בהחלטה הזו גם ברמה הפרלמנטרית. נמשיך לטפח יחסים ולפתח אינטרסים משותפים עם מפלגת העם של סבסטיאן קורץ וגם עם הסוציאל-דמוקרטים וכל הסיעות האחרות בפרלמנט. אבל לאוסטרים מגיע הסבר על החלטתנו לא לעבוד יחד עם שרי מפלגת החופש".
כאן נכנס פרץ לתיאור היסטורי של עברה הנאצי והאנטישמי של מפלגת החופש, אך מזכיר גם את מאמציו של מנהיג מפלגת הימין הלאומנית, היינץ כריסטיאן שטראכה, להתרחק מעבר זה. "זה המעט שמפלגה צריכה לעשות כדי להפוך לשחקנית לגיטימית בזירה הפוליטית הלאומית והבינלאומית. אך האם להבטחות הללו (של שטראכה) יש מהות, או שמא המניע להן היה שאיפה ליחסי ציבור טובים יותר?"
מפלגות הימין החדש באירופה מחזרות בשנים האחרונות במרץ אחר ישראל, הנתפסת כשותפה למאבק נגד ניסיונו של האסלאם להשתלט על אירופה. העמדה הרווחת בישראל היא שיש לבחון מאמצים אלה באמצעות מעשים, ולא דרך הצהרות שקל להשמיע. שבועיים לאחר הקמתה של ממשלת ימין אוסטרית חדשה בהשתתפות מפלגת החופש, ניתן לומר שמפלגה זו כבר נכשלה במבחן המעשה. קווי היסוד של הממשלה בראשותו של השמרן סבסטיאן קורץ, שהוא מעבר לכל ספק ידיד אמת של ישראל, כוללים אמנם התייחסות ראשונית לאופייה היהודי של מדינת ישראל ולאשמתה של אוסטריה בשואה. אבל שטראכה התחייב בבחירות שממשלה אוסטרית שבה ישב תכיר בירושלים כבירת ישראל, ותעביר לירושלים את השגרירות האוסטרית. עם הקמת הממשלה החדשה חזר בו שטראכה מהבטחתו זו והתחייב ל"עמדה כלל אירופית", שבדיעבד אינה קיימת עוד. הממשלה החדשה הייתה יכולה להימנע מתמיכה בהצבעה באו"ם על היוזמה הטורקית-תימנית לבטל את ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל. ממשלת אוסטריה החדשה תמכה בהצעה זו. שטראכה ומפלגתו נחשבים לביקורתיים ביותר כלפי האיחוד האירופי וטורקיה. אך כשצריך ליישר קו על חשבונה של ישראל אין למפלגת החופש בעיה לתמוך ביריביה.
לפני עשרה ימים נשאו ראשי הממשלה החדשה, קורץ ושטראכה, את נאומיהם הראשונים בפני הפרלמנט האוסטרי. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות פז עבור סגן הקנצלר הטרי להשמיע דברים ברורים לכיוונה של ישראל, שכבר הבהירה כי היא ממתינה לראות להיכן מועדות פניה של מפלגת החופש לפני שתשנה את עמדתה האוסרת כל מגע עם שריה. שטראכה היה יכול לדבר על העבר הנאצי, על אנטישמיות ועל חשיבות הקשר עם ישראל, אך הוא לא השמיע ולו מילה אחת בעניינים אלו. יתרה מזאת: חבר הפרלמנט היהודי מטעם מפלגת החופש, דוד לאזאר, שסייע בשנים האחרונות לשטראכה לרקום קשרים עם גורמים פוליטיים בישראל, לא קיבל כל תפקיד בממשלה החדשה וכמעט נדחק מחוץ לוועדת יחסי החוץ של הפרלמנט האוסטרי.
לכך יש להוסיף את התבטאויותיו הגבוליות של שטראכה במהלך מערכת הבחירות בכל הקשור ל"פרשת טל זילברשטיין", היועץ הפוליטי הישראלי שעבד עבור המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לפי דיווחי התקשורת האוסטרית, זילברשטיין מאחורי הקמת עמודי פייסבוק בעלי אופי אנטישמי שתקפו את מנהיג השמרנים קורץ בשל קרבתו הרבה לישראל ולקהילה היהודית האוסטרית. עמודי פייסבוק אלו נועדו ליצור את הרושם שהעומדים מאחוריהם הם חברי מפלגת החופש, וכך להרוג שתי ציפורים במכה: גם להפליל את מפלגת החופש וגם לפגוע במעמדו של קורץ בקרב הבוחרים הימניים. הקישורים שעשה שטראכה בהופעותיו הציבוריות בין זילברשטיין, "שיטות עבודה מלוכלכות" וכסף, קרצו לציבור הבוחרים האנטישמי הקיים באוסטריה, מבלי שניתן יהיה להאשים את שטראכה באנטישמיות. שטראכה היה יכול למצוא דרכים נקיות יותר לתקוף את זילברשטיין, מבלי לעורר שדים לא כל כך רדומים.
להיינץ-כריסטיאן שטראכה יש סיבות טובות לכעוס על ישראל. ביקורו האחרון בארץ היווה עבורו סטירת לחי מצלצלת. הבטיחו לו פגישות ראשונות עם שרי ממשלה. אלו בוטלו בעודו נמצא בישראל, בשל חוסר תיאום בין מזמיניו של שטראכה, משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. אבל אם שטראכה באמת היה כן ברצונו להתקרב לישראל, אין זה הזמן להתעסק בחשבונאות נקמנית. שטראכה צריך לגבור על יצרו ולהוכיח שהוא אכן שונה מהיידר – במעשים. מבחנו של שטראכה הוא מבחנו של הימין החדש באירופה כולה – של "החזית הלאומית" בצרפת ושל "האלטרנטיבה" בגרמניה. שטראכה יכול להוכיח לישראל וליהודים אם החיזור אחריהם היה העמדת פנים טקטית בלבד, או שינוי אמיתי.
ביבי על שם
בנימין
יראה ויורה לנו
בעזרת השם
יוביל ישראל לנחלה
אלדד, אני לא יודע מה לגבי התחייבויות פוליטיות שקוימו או לא קוימו. מבחינתי זה לא משנה. מנהיגים פוליטים שיצילו את אירופה מעצמה הם דבר חשוב גם אם הם "לא טובים ליהודים". למי זה יהיה טוב אם אירופה תמשיך ליפול לתוך התהום הזו? גם בלי כל המוסלמים, אירופה בצרות – אנשים שם השתגעו לגמרי והם אחוזי דיבוק בתרבות מוות מרקסיסטית שהתפשטה במדינות אירופה ה"מערביות".
בוא לא נהיה תמימים, לחלק מיהודי התפוצות יש יד עמוקה בדבר. ואי-אפשר להאשים את שטראכה בזה שקהל אנטישמי אהב מאבק צודק שהוא ניהל, בדיוק כמו שאי אפשר להאשים את טראמפ בזה שיש חברה בKKK שאוהבים אותו.
זה נהיה כבר ממש מביך שמאחורי הרבה דברים מפוקפקים שקורים בעולם עומד איזה "זילברשטיין" שלרוב גם מנצל את היותו יהודי ואז כל דבר דבר נהפך "אנטישמי".
מילים נכוחות. לא נשכח מי תרם למהפכה הקומוניסטית הארורה במדינת הרשע הגדולה – אבותיהם הרוחניים של היהודים ה"ליברלים" כפי שהם אוהבים לקרוא לעצמם:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17001
אכן חשוב שהשמאל מוגר כי דרכו של השמאל היא איחוד עם האיסלם הרדיקלי האנטישמי וזאת דרך ללא מוצא עבור היהודים בכללם.
למי זה יהיה טוב אם אירופה תמשיך ליפול לתוך התהום?
ובכן, לנו. זה מאד לא תקין פוליטית ולא הסברתי. אבל זו האמת.
אסביר בקצרה: נהיר שהאביב הערבי שיפר את מעמדה הגיאו פוליטי של מדינת ישראל, ותרם לה גם במישור האסטרטגי-בטחוני.
הן מבחינת החלשת האויבים המיידיים והרחוקים, והן מבחינת עליית מעמדה וזוהרה כאי דמוקרטי יציב, חזק ומשגשג בים של חושך ודיכוי, זוועות ואלימות ברברית.
אבל המהפכות הערביות, שהן פנים-איסלאמיות ביסודן, גם חיזקו את ישראל במובן שחשפו לפתע את הדיסוננס הגדול שהיה חבוי משך שנות דור:
ישראל שנדמה שהיתה מקור הצרות והסכסוכים באזור התגלתה כמשענת טובה, מסתגלת ובלתי שבירה מול השבר הסוני-שיעי וקריסת הלאומיות המלאכותית שהמערב כפה על הערבים אי אז לפני מאה שנים.
זה איפשר לישראל ליצור קשרים גלויים עם מדינות רבות וקשרים חשאיים עם אויבים מוצהרים וידידים למחצה כמו מדינות במזרח ובמרכז אפריקה, באמריקה הלטינית ובמזרח אירופה (גם השפעת היבחרו של הנשיא טראמפ מורגשת כאן לטובה).
טענתי העיקרית היא שהאיחוד האירופי הוא החבר הסמוי בציר הרשע של איראן-קטאר-צפון קוריאה. התמיכה ויחסי הגומלין בין החברות בציר זה היא גלויה וסמויה; כלכלית, צבאית, מודיעינית ודיפלומטית.
מה שרוסיה עושה מעל לפני השטח – האיחוד האירופי עושה מתחת לשמלה של חמינאי. מכאן גם מסוכנותו.
זה אינו ציר שיעי: חברים בו כוחות סונים רדיקליים, אבל גם שילוב של כוחות חילוניים קומוניסטיים ופוסט ליברליים.
המהומות שתביא איתה ההגירה האיסלאמית יתגברו ללא ספק עד שייהפכו לנהרות של דם שישטפו את אירופה. אירופה הולכת ושוקעת בביצה עכורה ואפלה מרצון, ובעיניים פקוחות.
אבל כמו שהזהירו מומחים גדולים ממני כהנטינגטון, ספנסר, וורנר ואחרים- הטרור הוא לא הבעיה העיקרית אלא קץ התרבות של אירופה. האיסלם כסוס טרויאני חברתי.
תחילה יגיעו מאבקים על רקע דתי גזעי ותרבותי דמוגרפי, ואיתם היחלשות מתמדת והתמוטטות פיננסית וחברתית.
זה ייגמר במקרה הטוב במלחמות אזרחים רצחניות שאירופה תצא מהם פצועה וחבולה, אבל תינצל ותשמור על זהותה הנוצרית-מקורית.
במקרה הרע הקרעים לא יתאחו ואירופה תהפוך סופית לרב-תרבותית ותהפוך למוקד של כאוס עולמי קבוע בדומה למזרח התיכון, כאשר חלקים ממנה יהפכו לממלכות של איסלם.
מכאן שגם היתרונות שיצמחו לישראל דומים לאלו שתיארתי קודם.
די להלבין את האנטישמים האלה
ממתי היהודים יתחילו להבין ששום יהודי לא עזב את אירופה מאז מלחמת עולם השניה בגלל הימין הקיצוני אלא בגלל האיסלם?! תסתכל מה שקורה בשוודיה, כמובן ב"הארץ" היה כתבה לאחרונה על הימין הקיצוני בשוודיה למרות שהם בשוליים לעומת השמאל הקיצוני ששונא יהודים בדיוק באותו מידה אבל הם ליגטימים וזו הסכנה האמיתית.
לגופם של דברים, הטיעונים של פרץ הם חלשים מאוד.
כל מדינות מערב אירופה הצביעו נגד ישראל באו"ם, ולפרץ אין טענות נגד אף מדינה אחרת וגם לא נגד אוסטריה עצמה, אלא רק נגד מפלגת החירות.
גם בפרשת זילברשטיין, אין לפרץ טענות כלפי העבריינים עצמם, כלומר המפלגה הסוציאליסטית, אלא רק כלפי התגובה של שטראכה.
שטראכה הוא ידיד ישראל מובהק, ולא צריך לנדנד לו עם העברה מיידית של שגרירות אוסטריה לירושלים – ועוד לגנות אותו על כך, כאשר לאנגלה מרקל, עמנואל מקרון ותרזה מיי מוענק פטור.
בעצם זה סחיטה. אנחנו מעניקים חותמת מוסרית, ובתמורה דורשים שיהיה יותר פרו ישראלי מכל ארץ באירופה.
טוב, אין לי בעיה עם זה. אבל בלי לשבור את הכלים.
אם מדינות במזרח אירופה ובאמריקה צפויות להעביר שגרירות לירושלים, גם אוסטריה יכולה וצריכה להעביר.