הסופר והעיתונאי ארז תדמור מסכם את השנה שעברה עליו בשיחה עצבנית אבל אופטימית על פוליטיקה, משפט ותקשורת
"יש בימין הישראלי תחושה של תסכול גדול. אנחנו מרגישים שאנחנו מנצחים בכל מערכת בחירות אבל לא מצליחים באמת למשול ולממש את מדיניות הימין", כך פותח ארז תדמור את השיחה עם 'מידה' ומסביר גם את כותרת ספרו הראשון שראה אור השנה בהוצאת סלע מאיר. "השם של הספר מדגיש כי הנחת היסוד לפיה אם הצבענו למפלגת ימין נקבל גם ממשלה שמבצעת מדיניות ימנית היא מוטעית, ושהמציאות מורכבת הרבה יותר. הפוליטיקה היא רק השלב האחרון של מלחמת רעיונות שמתרחשת בהרבה מאוד זירות – בשיח האינטלקטואלי, המשפטי, התקשורתי, האקדמי והתרבותי. רק אחרי שתהליכים מבשילים שם, הם מתבטאים גם בפוליטיקה", הוא אומר ומביא כדוגמה את נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000: "קדמה לכך תקופה ארוכה של הכשרת הלבבות למהלך מצד כל מיני גורמים ועד שהפוליטיקאים הוציאו אותו לפועל".
ונראה שתדמור יודע על מה הוא מדבר. לאחר שצבר ניסיון עשיר בפעילות ציבורית (היה ממייסדי 'אם תרצו') ובעבודה בתחום התקשורת (בין השאר כתב גם באתר זה), פרץ תדמור בשנה האחרונה לקדמת הבמה כאשר החל להגיש תכנית רדיו יומית ב'גלי ישראל'. גם ההדים שספרו עורר – והגיעו אפילו עד לראש הממשלה – הפכו אותו לפרצוף מוכר באולפני האקטואליה ועל דפי העיתונים.
תדמור נודע כאדם שלא מפחד לומר את אשר על ליבו ואף נהנה מדי פעם לעורר סערה בדבריו. הוא גדל במשפחה חילונית מקריית-ארבע, היה פעיל במסגרת תנועת הליכוד והשתתף כחבר בצוות קמפיין הבחירות של המפלגה בבחירות האחרונות. למרות שורשיו הנטועים עמוק בימין, בספרו הוא אינו חוסך ביקורת מאחד ממנהיגיו החשובים שלדבריו פספס הזדמנות היסטורית לשינוי הממשל בישראל כאשר עלה לשלטון בשנת 1977.
"מנחם בגין כשל איפה שמרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן הצליחו – בהחלפת הפקידות הבכירה בשירות המדינה", קובע תדמור ומוסיף: "גם מנהיגים גדולים עושים לעיתים טעויות גדולות. בגין היה אדם אצילי באופיו, והושפע מהתפיסה הבריטית לפיה הפקידות המקצועית אינה אידיאולוגית באופייה ואמורה להישאר גם בעת חילופי שלטון. בהקשר הזה זאת הייתה תמימות גדולה, כיוון שדווקא בגין היה צריך להכיר מתקופתו באופוזיציה את הנטיות האנטי-דמוקרטיות והאנטי-ליברליות של השמאל בישראל. הוא הותיר את אנשי השמאל בעמדות הבכירות ביותר, וסירב לדון במועמדתם של אנשים מתאימים לתפקידי מפתח. היום כל ניסיון לשינוי כזה מיד יוצג כפגיעה אנושה בדמוקרטיה".
תדמור אמנם מזהה בשנים האחרונים ניסיונות לשנות את המצב, אך בהצלחה חלקית מאוד: "הממשלה הנוכחית מנסה יותר מכל ממשלת ימין קודמת למשול ולהחזיר את המהפכה השיפוטית והבירוקרטית לאחור. על כך מגיעים מילים טובות לראש הממשלה ולראש הלשכה שלו, והן לשרים שקד ולוין ולחברי כנסת כאמיר אוחנה. לצערנו ההצלחה עד כה היא מוגבלת מפני שהתקדימים נקבעו כבר, וכל שינוי נתקל בחומה בצורה של מוקדי הכוח שנשלטים עדיין בידי האליטות של השמאל".
הפרה בוטה של עקרונות הדמוקרטיה
התחום המרכזי בו עוסק תדמור בספרו, כמו גם ברבים ממאמריו האחרים ובתכנית הרדיו שלו, הוא המהפכה החוקתית אותה הוביל השופט ונשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. "למעשה ברק הוא האישיות המשפיעה ביותר במדינת ישראל בעשורים האחרונים לצד בנימין נתניהו. הוא יצר את התשתית הרעיונית, את המהלכים המשפטיים התקדימיים והניח אחריו יורשים באופן מחושב כך שהמהפכה בה התחיל תמשיך ותעמיק גם אחריו, והוא הצליח בכך. נוצרה כאן מהפכה שמהותה העברת העוצמה מהרשות המחוקקת והמבצעת לידי הרשות השופטת באופן בלעדי. הדבר הזה מהווה הפרה בוטה של כל העקרונות הדמוקרטיים של הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים".
תדמור טוען אמנם שהוא מקבל את הרעיון העקרוני של ביקורת שיפוטית, אך רק כאשר מדובר בחוקה שנוצרה בעקבות דיון מעמיק ומודע של הציבור הישראלי. "לא יתכן שנעשה שימוש בסמכות של בית המשפט העליון לפסול חוקים כלאחר יד והביסוס לכך הוא חוק יסוד אחד שנחקק במחטף, כאשר חצי מחברי הכנסת לא נכחו בכלל במליאה והחצי השני לא הבין על מה הוא מצביע. השופטים עושים שימוש מניפולטיבי וכוחני בסמכותם מבלי שהם מחויבים לחוק בכלל. הם פיתחו כלים סובייקטיביים ומופשטים לחלוטין כמו סבירות ומידתיות, כדי שיוכלו לקדם את האג'נדה עמה הם באו מהבית".
בנוסף לפסילות החוקים והשימוש המופרז של בית המשפט בכוחו להגבלת יתר הרשויות, מצביע תדמור על תחום נוסף שבו מערכת המשפט מתנהלת באופן בעייתי: "המצב כיום בישראל הוא שבגלל הרכב הוועדה הממנה, לשופטים יש סמכות מוחלטת למנות את יורשיהם. כך לדוגמא בשנים 1995 עד 2006, אחד עשר מתוך שנים עשר המועמדים לבית המשפט העליון היו מועמדים של אהרון ברק. התוצאה היא רשות שופטת עם כוח מופרז המחזיקה בכוח לבחור ולמנות את יורשיה, ולקדם את האנשים שתומכים במהפכה האנטי-דמוקרטית והאנטי-ליברלית".
על פי תדמור, ישנם גם גורמים בימין עצמו התומכים במהפכה השיפוטית וזאת מתוך בורות או אינטרסים פוליטיים שונים. "כשבני בגין, דן מרידור או ציפי לבני באים ואומרים שצריך לשמר את כוחו של בג"צ ומדברים בשמו של ז'בוטינסקי – מדובר בלא יותר ממניפולציה שקופה".
תחיית התקשורת הימנית
כאשר תדמור מתבקש להצביע על הגורם החשוב ביותר לצורך הנעה של תהליך השינוי המיוחל במבנה השלטון בישראל, הוא מסמן את הזירה התקשורתית. "הפוליטיקאים באופן טבעי מושפעים מאוד מהתקשורת. הם פותחים את העיתון בבוקר כדי לראות מה כתבו עליהם, ולאורך כל היום בודקים מה אמרו עליהם ברדיו ובטלוויזיה".
תדמור מוסיף ואומר כי העובדה שרוב מכריע של כלי התקשורת הגדולים בישראל הם בעלי אג'נדת שמאל מובהקת, מכתיבה בסופו של דבר גם את פעולותיהם של הפוליטיקאים. "השמאל משתמש בתקשורת כדי לתמרן בהצלחה את החוליות החלשות בימין ולהגן על מוקדי הכוח של עצמו. מכנים אותם בכינויים מחמיאים כמו "אחרוני הליברלים בליכוד" או "שומרי הסף של הדמוקרטיה", והם מסתנוורים מהכותרות וחוששים לאבד את החיבוק התקשרותי אם חלילה יקדמו מדיניות לאומית. גם אם יש פה ושם עיתונאי ימני, היכולת שלו להשפיע כמעט לא קיימת, לכן השינוי יכול להתחיל רק מהקמת כלי תקשורת עם אג'נדה ימנית מובהקת וחזקה".
תדמור מייעד לימין החילוני והמסורתי מקום חשוב בתהליך אותו הוא מתאר. לדבריו, בשנים האחרונות ישנה התעוררות של הימין הלא דתי, וזאת בניגוד להגמוניה ששלטה בתקשורת בשנים קודמות: "עד השנים האחרונות התקשורת התאפיינה בנוכחות של 90% שמאל ו-10% ימין,שגם הוא היה דתי. זה טוב ויפה שהימין הדתי הצליח למצוא לו מקום, אך יכולתו להשפיע על דעת הקהל קטנה, מפני שרוב הציבור הימני בארץ איננו דתי. הדינמיקה הזו לא נוצרה במקרה: נוח לשמאל לתקוף דתיים ימניים, כי הטיעונים שלהם פחות מאיימים כשהם כוללם בתוכם דת או אמונה. איש ימין חילוני לעומת זאת מסוגל לשכנע בדבריו גם אנשי שמאל עם ראש פתוח".
תדמור מציין כי בשנים האחרונות צצים קולות חדשים המשמיעים טיעונים לאומיים שאינם מחייבים בהכרח תפיסה דתית כזו או אחרת. "יש כאן תיקון לעיוות כפול: הימין החילוני הודר לאורך שנים מהשיח התקשורתי, וגם כאשר הימין החילוני קיבל במה, דובריו עיוותו את משנת ז'בוטינסקי כאילו היה תומך במהפכה השיפוטית ובארגוני הקרן החדשה".
הוא אומר כי זאת הייתה גם אחת ממטרותיו בכתיבת הספר. "ניסיתי לשרטט באופן מסודר את המשנה האמתית של ז'בוטינסקי, בשונה מהצורה שבה הוצג על ידי נסיכי הליכוד שמסלפים את דבריו. אני מקווה שהמהלך הזה ילך ויתגבר בשנים הבאות."
למרות טענותיו על ההישגים המועטים של הימין במערכה הציבורית, תדמור מדגיש כי הוא אופטימי בנוגע לעתיד הימין שהולך ומתעורר בשנים האחרונות: "אם מסתכלים על מה שקורה בימין לעומת מה שקורה בשמאל היום רואים מגמות הפוכות לחלוטין – הימין בפריחה והשמאל בדעיכה. אם לפני כמה שנים הצד הימני היה חלש מאוד בתקשורת, היום אפשר לראות אתרים, תחנות רדיו ועיתונים שהולכים וצומחים. לעומת זאת הענף הרעיוני של השמאל קמל. אין שם שום עומק, וכל מה שאנשי הרוח של השמאל עושים זה לחזור על המנטרות הישנות וחסרות השחר. אני בהחלט אופטימי וחושב שאנחנו בכיוון הנכון".
אכן לארז תדמור מגיע התואר החשוב במידה. רק משום העשייה הנרחבת.שלו בנושאים שעד היום הימין הישראלי לא היה מוכן להתמודד. בא ארז תדמור ושבר את.המראה לרסיסים והוכיח שאם כל הרצון של אזרחי ישראל למימוש שאיפותיהם דרך הקלפי לא צלח. וכל זאת עשה ארז תדמור בצניעות.וענווה ובעיקר התעקשות.לחשוף את ערוות.נסיכי הימין. אני תקווה שלאחר החשיפה יבוא התיקון המיוחל
ארז תדמור איש ראוי ביותר.
אני מסכים במאה אחוז, כל עוד הפקידים יהיו שמאלנים יהיה לנו קשה מאוד לבצע את מדיניות הימין.
לגביי ימין דתי/חילוני -> אין צודק ממך, כאשר ימני דתי מתווכח עם שמאלני השמאלני תמיד יתקוף אותו בנושא דת ואמונה שמושתתים כאמור על אמונה ולכן לדתי הימני לא יהיה מה להשיב.
כאשר ימני חילוני מתווכח עם שמאלני הוא לוקח ממנו את הטיעונים הללו ומשאיר אותו חסר טיעון.
בתור ימנים חילונים אנו חייבים להתעורר!
לו היינו מתגייסים למאבק נגד הסכמי אוסלו וההתנתקות באותה מידה שהדתלי"ם התגייסו, אולי המעשים הנבזיים האלו לא היו מתרחשים.
ארז תדמור מה דעתך על משה פייגליו ומפלגת זהות
+1
מצטרף לשאלה…
כדי להבין איך צמח ארז תדמור והתפתח אינטלקטואלית, צריך לדעת שהוא בן לחלוצי קריית ארבע חילונים. זאת עובדה שאין להמעיט בחשיבותה: מצד אחד – שורשים לאומיים חזקים ומצד שני – "פטור" מהרדידות האינטלקטואלית האופיינית למתנחלים דתיים לא מעטים הסבורים שהטיעון של "הבטחה אלוקית של ארץ-ישראל לעם ישראל" אמור לשכנע את כל העולם ואשתו.
האייל הקורא, אני חילוני ואני מבין שקשה לטיעון "הבטחה אלוקית של ארץ-ישראל לעם ישראל" לשכנע את כל העולם, ועוד פחות את אשתו, אבל זאת האמת, אחי, רדודה אבל אמיתית. אחרת, מה? מה הטיעון העמוק שלך? שאחרי אלפיים שנה נזכרנו שיש לנו מולדת בעיקר כי האירופים קרעו לנו את הישבן ואז באנו, מיעוטנו יש לומר (הרוב היגר לאמעריקע), לפתור את הבעיות שלנו על חשבון עם אחר? זה משכנע אותך? אותי לא, ועוד פחות את אשתי.
אולי הטיעון הזה לא משכנע הרבה אחרים, אבל לפחות אתה יכול לסמוך על הימין הדתי שלא יהפוך את עורו. כמה אנשי ימין דתיים עברו לקדימה? כמה הצביעו בעד ההתנתקות? וכמה חילונים?
לאבי צרפתי, אם לדעתך האמת שבטיעון בדבר "הבטחה אלוקית של ארץ-ישראל לעם ישראל" הופכת אותו לטיעון היחיד הראוי להישמע, למה שלא תנסה לשכנע את הגנב של המכונית שלך שהוא עובר בכך על הדיבר "לא תגנוב" (במקום להתקין במכונית אימובילייזר)? ולמה שלא תגיד לוותיקן להסתלק מכל הנחלות שיש לו בארץ-ישראל משום שהנצרות מבוססת על גזילת הבשורה מהיהדות? הרי זו אמת לאמיתה! והכי חשוב: אם אשתך (או אשתי) משמינה – האם נגיד להן את האמת?
לאבי צרפתי,
הטיעון העמוק של התנועה הציונית התקבל במלואו על-ידי חבר הלאומים בשנת 1922, ואני פורט אותו כאן לסעיפים, אבל תוך כדי התבססות מוצקה על הכתוב:
1) היהודים הם עם;
2) ישנו קשר היסטורי בין העם היהודי לארץ-ישראל ("Palestine", בלשון המקור);
3) ישנה הצדקה (grounds) להקמה מחודשת של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל.
זהו הבסיס עליו עמדו אבותיה המייסדים של הציונות – מימין ומשמאל, כאשר גם אבות השמאל התהלכו כאן בארץ, פשוטו כמשמעו, כאשר הם מחזיקים בידם את ספר התנ"ך ורואים את עצמם כממשיכיהם של אישים היסטוריים ואמיתיים לחלוטין שחיו כאן בארץ, כגון יהושע בן נון, דוד המלך, עזרא ונחמיה, יהודה המכבי וכיו"ב.
כמובן שאין זה אומר שמי מהם האמין שדמות ספרותית – עוצמתית ככל שתהיה בין הדפים – יצאה מבין דפי הספר והפנטזיה ובאמת ובתמים הבטיחה הבטחות לבני אדם אמיתיים.
לאייל הקורא אז אתה מנסה לשכנע את הגנב לא לגנוב כי זה לא מוסרי במקום להתקין מובילייזר?
לאריה פרלמן
הסכמת "חבר הלאומים" הוא לא יותר מאוסף מעצמות קולוניאליסטיות אירופאיות שהסכימו לגזול מעוד עם ילידי את אדמתו
1) אז מה שהיהודים הם עם
2)קשר היסטורי מלפני 2000 בואתה מידה יצדיק ריבונית אנגלית בחלק מדנמרק, של האמריקאים באנגליה וכולי…
3) אין שום הצדקה למיעוט דתי-עדתי לקפוץ מהבניין הבוער באירופה על גבו של הערבי בפלסטינה
המשך של "אישים אמיתיים" בתנ"ך לא עושה אותך ליותר מגנב אם רק "דמות ספרותית" הבטיחה לך את הארץ. הטיעון היחיד של הימין החילוני היום, ושל השמאל הציוני של פעם, הוא כיבוש הערבים בזכות הכוח ולא בכוח הזכות.
אין
ולא היה
ולא יהיה
מנהיג כביבי
חשוב ביותר
במדינת ישראל לא בוצעה "מהפכה" שיפוטית,בוצעה הפיכה(פוטש)שיפוטית,כנגד הדמוקרטיה הישראלית שמבוססת על שלטון
נבחרי העם,הפוליטיקאים. רק לאחרונה הומחשה הצביעות,הציניות והזלזול של בג"ץ בחוקי
הכנסת,ישר מהמקפצה. השופט דנציגר,פסק כי מאחר ואין לממשלה הסמכה מפורשת בחוק שהיא יכולה לעכב החזרת גופות מחבלים,היא חייבת
להחזירם. המשפטן פרופסור דני פרידמן,שדנציגר לא מגיע לקרסוליו,קבע כי אין שום הסמכה מפורשת בחוק לבית המשפט העליון לבטל חוקי כנסת והוא עושה זאת ע"י "פרוש" שהוא נותן לשני חוקי יסוד. אז נזכור,בוצעה הפיכה משפטית של קבוצת פקידים ממונים,בד"כ עם השכלה
משפטית בלבד,לפעמים תואר ראשון בלבד,שחושבים שבכל נושא עלי אדמות הם מבינים טוב יותר מכל מומחה לנושא ו"הכול שפיט". איך אמר משפטן אמריקני מפורסם,פוזנר ? אהרון ברק הוא פיראט משפטי,שמתייחס לחוקי הכנסת כ"טיוטה לעיבודו" ולאחרונה אפילו תקפות חוקי יסוד הושמה ב"דורש עיון".
בארה"ב,בית המשפט העליון דן בכ 400 תיקים בשנה,תמיד בהרכב מלא של תשעה שופטים. במדינת חלם שמכונה "ישראל",בעקבות הביטול המופקר של "זכות העמידה",בית המשפט העליון דן בלמעלה מ 10,000 תיקים בשנה,בד"כ בהרכב שלשה שופטים. איך נבחרים השופטים לדון בתיק מסוים ? אם נאמין לנשיאת העליון,זאת שמספרת לנו צ'יזבטים על כך ששופטי העליון פוסקים אך ורק בהתאם לחוק ולא לפי השקפת עולמם,השופטים מוגרלים להרכב באופן אקראי,למעט מקרים מיוחדים בהם הנשיאה בוחרת את שופטי ההרכב. כל פרקליט מנוסה יאשר כי בנושאים פוליטיים ודתיים,לפי שמות השופטים אפשר לקבוע בוודאות של 99% מה יהיה פסק הדין,הרי ברור שאם סולברג היה ממונה במקום דנציגר,פסק הדין שאוסר על הממשלה למנוע החזרת גופות מחבלים היה נותר בעינו…אשרי המאמין. אני לא יודע מה גרוע יותר: פסק דין שנקבע על פי הגרלה או פסק דין שנקבע מראש על פי בחירת השופטים לתיק. ההתנהלות הזאת של בג"ץ היא חרפה למדינת ישראל.
טוב שיש מידה עם מאמרים מעולים כאלה
ארז הוא מנוע חשוב במהפכה הימנית חילונית שקורית לנגד עינינו. לדעתי אחד המפריעים למהפכה הוא נפתלי בנט שלא עושה דבר לכיוון אידיאולוגי שמרני אלא מפקיר את משרד החינוך לגורמי שמאל קיצוני.
שקד ובנט מריונטות של השמאל. הם לא עושים שום דבר לקידום האג'נדה של המחנה הדתי-לאומי אלא רק לחיזוק השמאל ואחרי כל צעד שהם עושים לחיזוק השמאל אחד מאנשי השמאל תוקף אותם על איזו אמירה "לאומנית" כביכול שלהם – וזאת כדי לעזור להם להמשיך למכור לבוחריהם התמימים את התדמית הלאומית שלהם:
ארז אתה אישיות מדהימה וכל הכבוד על פועלך למען הימין בישראל!!!! נהנית מאד לקרוא את מאמריך ולהאזין לתכנית הרדיו שלך שהיא בעיניי הכי טובה.
תמשיך לפעול ובכל הכוח. תודה
אני מסכים למעט הבדל תהומי אחד. לדידי ימין חילוני זו פירכה אחת גדולה שסופה להפוך לשמאל חילוני. יהודים אנחנו ובלי דתינו ואמונתינו אין לנו מה לחפש פה. מה זה ימין חילוני? מה עומד מאחורי זה? איזה תוקף יש לנו פה? בשביל מה לעזאזל אנחנו נלחמים על המולדת? אין אומתנו אלא בתורתנו! כל הזרמים החילוניים סופם להעלם
אתה מבלף. מרבית התנועה הציונית המדינית בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים היתה חילונית ואתאיסטית והצלחתה היתה עצומה. כל התיזה שלך היא אפוא מופרכת עובדתית.
אגב יהודים זה מוצא אתני לא רק דת.
אלון בלומשטיין-
might doesn't make right
אז מה אם מרבית תנועת הכיבוש הציוני הייתה חילונית והצליחה. לא הייתה להם ואין להם שום זכות לקחת מהערבים את אדמתם. לא פחות גנבים מהלבנים בדרום אפריקה או באמריקה.
זה או התנ"ך או כל דאלים גבר-בריונות. כל הטיעונים החילוניים הם פשוט חוסר יושר אינטלקטואלי בהתגלמותו וסופו שיתפקח ויבין שהוא לא מוסרי סתם בריון ויהפוך לשמאל כי בסוף הוא יהודי ומצפונו יפריע לו להיות החזק שגוזל את החלש כמו הלבן את השחור או האינדיאני.
ארז היקר!
תעביר בבקשה למנהלים ברדיו גלי ישראל בקשה בשם ציבור המאזינים:
נא להוסיף בדחיפות שעה נוספת לתכניתו הנפלאה של ארז תדמור!
מנחם הורוביץ הוא בחור נחמד ותכניתו על צרכנות ועוד מתוקה, אבל בפריים טיים של בין 13 ל14 כשאסתי פרז, יעל דן ונתן זהבי תוקפים משמאל חייבים שם את ארז להשיב מלחמה שערה!!
צו השעה!
ןעוד כמה הערות על גלי ישראל:
1.הם משדרים עם עוצמת באס מוגזמת שמפריעה להבין ואף מעצבנת את האוזן מאד. להוריד את עוצמת הבאס המיותר.
2.מקריאי החדשות הגבר ועוד יותר האשה ממש איומים. היא מקריאה את החדשות כאילו רודף אחריה מישהו עם סכין. מהירות ומונוטוניות שמעולם לא פגשתי אצל אף מקריא חדשות. אין הטעמה, אין פסיק ונקודה. ממש בזיון. מיצאו מקריאי חדשות שיודעים לקרוא באופן שהמקשיב מבין מה נאמר.
3.אני מצטרפת לקיאה להוסיף עוד שעה ביום לארז תדמור המעולה.
גם תדמור הוא סמולני.
אין דבר כזה "ביקורת שיפוטית".
ממתי גוף שאינו נבחר טעינו בר החלפה מעביר
ביקורת על אלה שהציבור בחר ?
מי מבקר את החונטה המשפטית ?
גם מבקר המדינה אסור שיהיה יוצא מערכת המשפט.
תכלית קיומה היחידה של "חוקה" הינה עריצות
סטליניסטית של מערכת המשפט….כמו שקורה בארהב.
יש שפה אחת שאהרון ברק ודומיו מבינים וזו השפה
שדיברו איתם באירופה.
תדמור איננו ימין.
מה שהוא רוצה זה :
במקום עריצות פיאודלית של מיעוט אקדמאי מרקסיסטי,שתהיה עריצות פיאודלית של מיעוט
אקדמאי יותר הטרוגני.זה במקרה הטוב קוסמטיקה.
כולם סמולנים חוץ מ-אאא.
שלטון התבונה. ניסיון לשנות את הפורמליקה של החיים.
״לא ישא גוי אל גוי חרב״, האם ניתן לכפות את זה על ידי חוק ומשפט?
״מחשבה יוצרת מציאות״, האם גם את מציאותו של האחר, החושב שונה והפוך?
יש עצי פרי ויש צמחי רעל, מתקרבים לאחד ומתרחקים מן האחר, אין לנסות להנדס את הטבע.
הטוב והמיטיב קיים באופן טבעי ללא תלות בתבונה האנושית. העולם מתנהל, התנהל ויתנהל טוב ונכון גם בלעדי אמות המוסר האנושיות.
יש סערה, אבל השמש תצא. תנסה למנוע את הסערה, השמש תשרוף.
כשיש סערה בנה מחסה. זו בדיוק גישת הימין.
השמאל החליט שהפורמליקה של לאומים, גבולות, תרבות מקומית – הם שהביאו לחורבן אירופה והתדרדרות מוסרית.
החליט ועשה. הסיר גבולות, החליף את שלטון הלאום בשלטון החוק האוניברסלי, פורר לאומים לאזרחי מדינה, את המדינה הפך למדינת כל אזרחיה ואת האזרחים אסף מכל קצוות הגלובוס – וראה כי טוב – ברא את האיחוד האירופי.
סמל ומודל לכל בן אנוש באשר הוא. קובע הטוב והמוסר ושופט לאומים.
ולמודל הזה צמח נמסיס, הציונות, שהבינה שהפורמליקה של לאום, מדינת לאום, תרבות לאום, היא טבעו של אדם. טבע שלא ניתן לשנותו, לא בחוק ולא בהעמדת פנים. ואין לטבע הזה שום מגע והקשר למוסר, לצדק, ולטוב.
אין דין גרמניה לאומנית, וגזענית לעם היהודי ולציונות, וכול ניסיון לקשור בניהם הוא הרצון הדורסני להגן על טעות היסטורית גורלית של עמי אירופה.
הציונות והימין בחרו באדם, על צרכיו לטריטוריה, תרבות לאום, לאום גנטי, צבא העם.
ואל כן הוא שורד מצליח ועולה, כל עוד לא ייכנע ללחצים.
תנועת ההשכלה היהודית והשמאל בחרו בסירוס האדם על ידי שלטון החוק והתבונה – גורלם של יהודי תנועת ההשכלה באירופה ידוע, וגורלה של אירופה, במידה ולא יאמצו את המודל הציוני, רע מכל בחינה.
כי מציון תצא תורה…
"מנחם בגין כשל איפה שמרגרט תאצ’ר ורונלד רייגן הצליחו – בהחלפת הפקידות הבכירה בשירות המדינה”
אכן כי כן
בזמנו, כשבגין ז"ל תש כוחו ואמר 'אין לי כוח', הבעתי דעה סימבולית – העם שבחר בבגין רצה 'מלך', דרש 'מלך' וזאת בהתאם למורשת אותה ינקו ממורשת ז'בוטינסקי ('שמשון') – 'ברזל, מלך, צחוק'
וכן מהימנון בית"ר – 'גאון, נדיב ואכזר -'.. בַּדָּם וּבַיֶּזַע יוּקַם לָנוּ גֶּזַע גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר'
בגין אולי חשש מצעד 'כל כך קיצוני' ומהתוצאה אנו סובלים עד היום. הבירוקרטיב של הפתקים ו'הפנקס השחור', עדיין פה. גם מפלגות אחרות וזרמים אחרים למדו והטמיעו בקרבם בירוקרטיה מסואבת זו.
ימים אלו של חשיפה (אמיתית) של מיני פרשייות,שלמונים ושאר שוחד לאנ"ש, מזעזעים אותנו יום אחרי יום – כל אבן שמרימים, כמה עקרבים חדשים יוצאים.
ואולי בזאת נחמתנו – 'וביערת הרע מקירבך', עם כל הכאב והטרדות, עדיף על 'הריסה ובנייה מחדש של עולם חדש.
בכל מקרה הבחור עושה עבודת נמלים עקשנית ללא לאות עושה זאת כמעט סולו. אני מאד מקוה שבימין מקשיבים לו ולומדים לקחים.
יש מקום לחילונים ימנים, הם יכולים לתפוס נישה חשובה מאד, אך ללא האידיאלוגיה והמטען הרוחני הדתי הימין החילוני יעמוד על קרקע רעועה. ראה לדוגמא ומשל את הנסיכים מהליכוד, ובעצם הליכוד עצמו שהתרחק מאד מעצמו ועומד היום בגאוה במרכז.
לרשימה של ליכודניקים שבעד כוחו של בית המשפט העליון יש להוסיף את גדעון סער וכמובן את ראובן ריבלין גם אלו התנגדו לשינוי שיטת בחירת השופטים בשם "הדמוקרטיה". גדעון סער למעשה המציא את השיטה שהיתה קודם סודית אף בפני חברי הכנסת, ועוד יותר גרועה. גם גלעד ארדן הצביע נגד שינוי שיטת בחירת השופטים!
אצל דן מרידור התועליתיות הכי ברורה. הוא הרי בו זמנית היה פוליטיקאי ובו זמנית ניסה לקדם עצמו כשופט בבית המשפט העליון. אף הודה שזה בעייתי והמשיך לנסות לקדם את עצמו כשופט בית המשפט העליון. מיהו באמת דן מרידור?
דן מרידור לא נבחר מטעם מהליכוד והוא מאוד מתוסכל ומשמיץ את ישראל בניכר, חוזר על דבריו של האנטישמי ג'ימי קרטר שהמציא על ישראל אפרטהייד. ביטוי זה אינו לעניין לא בהקשר לסיכסוך הרי טען בו זמנית להגדרה עצמית מדינית לערבים תושבי הגדה שאינם חלק ממדינתונו ובו זמנית לאפטהייד. באותה מידה ביטוי זה אינו לעניין בהיות אפריקאים פולשים ומשתלטים על מדינתנו – אין לעם ישראל יכולת ולא התחיבות לפתור את בעיות יבשת אפריקה כפי שהוא רוצה. דן מרידור הינו תופעה! . בל נשכח דן מרידור העלה לגדולה את דורית בייניש בנימוק שהתרשם ממנה מאוד! לדעת משפטנים רבים בייניש משפטנית גרועה חוץ מהיותה בלתי מוסרית ועברינית סדרתית. בעודו יושב על תקן של פוליטיקאי כמי שאמור ליצג את הציבור, הקדיש את מירב זמנו לפגישות עם החונטה המשפטית מתוך כונה לקדם קריירה ציבורית שניה זו של שופט בבית המשפט העליון. לצורך כך הכתיר עצמו בתואר "משפטן בכיר" – מלבדו איש אינו מבין על סמך מה. בהיותו נבחר ציבור דאג לאינטרסים של החונטה המשפטית המשתללטת העריצה האנטי דמוקרטית. בהיותו שר המשפטים וגם לאחר כהונתו היות והיו לו מהלכים במשרד המשפטים, דאג לחוסר צדק ולהתעמרות באזרח. הוא יבא לבית הדין לתעבורה את שיטת "ההקראות" – על הנאשמים להתיצב "לדיון המשפטי" בו רק נשאלים אם מודים או לא, אלא שבהן אף פעם לא מקריאים לנאשם את כתב האישום נאשמים שאינם מודים מוכנסים למכבש לחצים להודות ואם עדיין אינם מודים, מזומנים לדיון למועד אחר. הוא גם ישם את שיטת העיכובים, שוטר אינו מופיע וכל דבר להמשכות ההליכים כדי לשבור את רוח הנאשמים שיודו. כמו כן הכניס את 'תא הנאשמים' כדי להשפיל ולבזות בכל אלו עודד את בית המשפט להרשיע תמיד ואת המשטרה להמשיך להגיש תביעות שוא! הוא בין האנשים הצבועים ביותר שניתן להעלות על הדעת! הוא גם איים לעזוב את הממשלה אם הכנסת תעביר חוק שהכנסת ממנה את השופטים ולא כפי שנהוג הם עצמם נבחרים על ידי עצמם. את כל זאת צרח בשם הדמוקרטיה! מרוב דמוקרטיותו אינו יודע לקבל את דין הבוחר בתוך המפלגה שלא בחר בו – אינו יודע לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי. דן מרידור מלא בטענות ונימוקים חסרי שחר ונותן דרור למניעים פסולים ולמרירותו ומראה עד כמה אופיו שלילי ומעוות. דן מרידור המעורב בפרשיות שחיתות נותן ציון למפלגה ממנה סולק וככל שהוא משמיץ יותר כך רואים כמה האגו הנפוח שלו נפגע ואיזה איש קטן הינו.
ארז תדמור הוא אחד הקולות החשובים של השנים האחרונות – שנים שבהן הימין החילוני הליברלי מתעורר.
שלטונם המוחלט של המשפטנים – בית המשפט והפרקליטות1
כוחו של בית המשפט נובע מהיחסים המשלימים בין בית המשפט לתביעה יש להפריד את אלו כך שמי שבחר קריירה של תובע לעולם לא יוכל להיות שופט!!
כאשר שופטי בית המשפט העליון או מבין בכירי רשויות האכיפה אינם שבעי רצון ממי בקרב המדינאים, אי שביעות רצון זו מוצאת דרכה אל כור מחצבתם של רוב השופטים – הפרקליטות. זו המורה למשטרה לפתוח בחקירה סמויה נגד פוליטיקאים. תיקים אלו נערמים בפרקליטות כשגורלם עדיין אינו ברור. שביעות או אי שבעות הרצון של שופטי בית המשפט העליון שוב מוצאת דרכה אל הפרקליטות שבידה ההחלטה על הכנת כתבי אישום כנגד אותם פוליטיקאים. אלו נסחטים לפעול בדרך שתשביעה רצון. היועץ המשפטי יכול להחליט אם להעמיד מי מהפוליטיקאים לדין או לא. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא בא לעולם כדי לקבוע אם להעמיד אדם לדין אלא כדי ליעץ תוך מסירת חוות דעתו המשפטית. הממשלה מצדה יכולה לקבל את לדחותה ולו מותר להביע השגותיו בפניה בלבד ולא בפני בג"ץ. עובד מדינה הפונה לבג"ץ מפר אמונים בהתאם לסעיף המשמעת של חוק שירות המדינה. בין קורבנות אותה השיטה היו האישים הבאים:
*רפאל איתן ז"ל היה רמטכ"ל ונלחם בכל מלחמות ישראל. הוא היה מועמד להיות השר לבטחון פנים. אלא שבעיני המשטרה היה דעתן מידי בעל דעות עצמאיות משלו בכל הקשור לאופן התנהלותה הרצוי של המשטרה. ניצב אסף חפץ הטיל עליו האשמות שוא של הוצאת חומר מהמשטרה לצרכים מפלגתיים. רצונו היה לנקום על שסולק מתפקידו כמג"ד על ידי אלוף פיקוד צפון של אז רפאל איתן. ניצב חפץ היה חלק מהתרבות האירגונית אותה רצה רפאל איתן לשנות. הלה היה רגיל באי עשיה משטרתית ובמקומה מילוי ניירת בסטטיסטיקות על עשיה. לכן לא היה מעונין לעבוד תחת מרותו של רפאל איתן. כך מהר מאוד צץ לו כתב אישום. בית המשפט ביטל את כתב האישום, כי הבינו שם שכל המטרה היתה למנוע ממנו לשמש כשר לביטחון הפנים. רפאל איתן זוכה אך ויתר על התפקיד.
*חיים רמון היה שר משפטים אשר החליט והודיע שכך החליט, לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת אכיפת החוק. הוא עמד לטפל בעניין התיקים הפתוחים נגד אישי ציבור וגם למנות נציב קבילות ותלונות על הפרקליטות. הפרקליטות מצדה התנגדה וממשיכה בהתנגדותה. היועץ המשפטי לממשלה בן יאיר גמר אומר למנוע ישומן של אפילו במקצת ממטרות אלו. סמוך לאחר הודעתו של חיים רמון הכריז היועץ בן יאיר שהתיק החקירה נגדו בעקבות מתלוננת, מתאים להגשת כתב אישום. זאת לפני שנעשה עימות בין חיים רמון למתלוננת. לחיים רמון גם שונאים רבים מהפלג הסוציאליסטי על כך שהעז לפרק את חברת העובדים המפסידנית שהמדינה היתה צריכה לשלם את הפסדיה. גם אם ההאשמות המתלוננת נגדו נכונות, הרי שהעיתוי בעיתי מאוד.
לא הבנתי רמון הרי מעשה שפל וברור של הטרדה פושעת. למה אתה מגן עליו?
שלטונם המוחלט של המשפטנים2
*יעקוב נאמן היה מועמד להיות שר המשפטים אך לרעתו זכרו לו את עמדותיו שהביע בנושאים שלבית המשפט רגישות להם. במשרד המשפטים לא היו מעונינים בו בשל כונותיו לבצע שינויים שלא מצאו חן בעני היושבים שם. לפני השבעת הממשלה ותחילת כהונתו של יעקב נאמן כשר המשפטים. נודע על רצונו להחליף את היועץ המשפטי בן-יאיר מהממשלה הקודמת. יעקב נאמן אישר בפני בן יאיר את הכונה להחליפו. כעבור יומיים שעות ספורות לפני הצגת הממשלה הודיע בן יאיר לנתניהו שאסור לו למנות את נאמן לשר המשפטים, מהסיבה שהחליט על חקירה נגדו. ראש הממשלה הודיעו כי בכוונתו למנותו ואם יש חשד פלילי – שיעמידו לדין. עוד הודיע לו שאין בידו סמכות החלטה על מינוי שרים. נתניהו פעל באומץ ולפי כללי המינהל התקין. כתב אישום לא אחר לבא. באפלת הפרקליטות היה במשך שנים תיק חקירה נגדו. מייד הוא הוסב לכתב אישום בו שני סעיפי האישום העיקריים – בתצהיר כוזב לבית המשפט העליון ועדות שקר במשטרה. אישום כזה על ידי מי שאמונים על תצהירים כוזבים הינה עזות מצח בפני עצמה. התצהיר שהיה חתום עליו נוסח על ידי אחד מעורכי הדין המועסקים במשרד הוא ביקש להיחקר, במשרד המשפטים הוחלט לא לחקרו. עדותו הראשונה היתה בבית המשפט, לתמיהתו של השופט על שלא זומן לחקירה. נאמן זוכה לאחר שנה של דיונים תוך ביקורת קשה על המשטרה והבכירי התביעה. פרקליטת המדינה היתה עדנה ארבל והיועץ המשפטי היה מיכאל בן יאיר.
*צחי הנגבי בהיותו שר משפטים נפתח נגדו תיק חקירה. ההאשמות: מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. טענה מגוחכת נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה ומה גם שהיא אינה נחשבת תופעה פלילית. גם לדברי השופט יואל צור: 'החלטתו של היועמ"ש הקודם לפתוח בחקירה פלילית ולאחר מכן להגיש כתב אישום איננה שוויונית, ויש בה משום 'יצירת עבירה פלילית'. השופטים שחם ורומנוב דוקא קיבלו העקרונית את טענת הפרקליטות, כי מינויים פוליטיים הינה עבירת מירמה והפרת אמונים. עבירת הפרת האמונים לא יוחסה מעולם בהקשר למינויים פוליטיים. כמה מוסר כפול וצביעות יש בכך נוכח העובדה שפרקליטים ושופטים נבחרים על ידי עצמם על בסיס התאמתם הפוליטית. צחי הנגבי הורשע בעבירה אחת – עדות שקר וגם בכך מוסר כפול היות ואלו התובעים והמרשיעים עוסקים בכך בעצמם. הוא לא הסכים להתפטר מתפקידו כשר משפטים ותיק החקירה נגדו במשך כל זמן כהונתו נשאר פתוח. כך נעשה השר כנוע ונענה לרצון בית המשפט. תיק החקירה נסגר עם סיומו את תפקידו.
*ראובן ריבלין היה מועמד להיות שר המשפטים אלא שדעתו עד אז היתה שבית המשפט העליון נוטל סמכויות יתר ובניגוד לעמדת הכנסת. מייד נפתח נגדו תיק חקירה. ריבלין, נחשד כי בשל קשריו עם הקבלן דודי אפל – כיון שאפל מימן עבורו אירוע פוליטי וארוחה במסעדה בעלות של 800 שקל. חשד נוסף שסייע להסדרת ויזות לארצות-הברית לילדיו של אפל. כמו כן בסיוע לגיוס תרומות לארגון 'שמע', פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים. מעתה לצורך הענין מעשים אלו נעשו פליליים. הוא גם נחשד מסירת מידע לדוד אפל מתוך ישיבת של הוועדה לבחירת שופטים, גם בשיבוש הליכי חקירה נגד יצחק מרדכי. ריבלין נחקר במשטרה במשך אחת עשרה שעות רצופות. נפתחו נגדו שבעה תיקים רק משויתר על משרתו זו באפריל 2004 היועץ מזוז סגר ששה תיקים מחוסר אשמה ותיק אחד מחוסר ראיות.
שלטונם המוחלט של המשפטנים3
*אביגדור ליברמן היה מועמד להיות השר לבטחון פנים, אלא שגם הוא לדעת המשטרה והפרקליטות דעתן ובעל עמדות עצמאיות מדי, כך התגלה מידע ש"חייב" חקירה. התיק נסב על חשד שהחל משנת 2001 בעת שליברמן כיהן כחבר כנסת ושר, אנשי עסקים העבירו מיליוני דולרים לחברות בשליטתו. סעיפי האישום: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. התיק נסגר משזה ויתר על תפקידו ונפתח מחדש שמונה שנים מאוחר יותר בדיוק לפני חתימת הסכם קואליציוני. התיק העיקרי נסגר מחוסר תשתית. במקומו נפתח תיק "קטן" על מירמה והפרת אמונים במינוי יועץ במטה החוץ שהפך שגריר כתגמול על שהדליף לליברמן פרטים אודות החקירה הסמויה נגדו בפרשת חברות הקש.
*דרור חוטר ישי יושב ראש לשכת עורכי הדין: הוא מתח ביקורת נוקבת על רודנות ועריצות בג"ץ. הוא התנגד לאקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק וביקר חריפות את השופטים כולל שכרם והכנסותיו של אהרון ברק מספריו. בתמורה זכה לפי רצון אהרון ברק לכתבי אישום כביכול בעבירות מס חסרות כל בסיס. העונשים המצטברים על העבירות בהן הואשם היו שבעים שנה. סופו של דבר זוכה מאלו.
לא רק בענייני עמדות כוח אלא גם למען עמדה אידאולוגית פוליטית מכופפים פקידי המדינה את הממשלה המפחדת לקדם את מדיניותה. הממשלה מקבלת החלטות ואילו הפקידים המשפטנים מודיעים על "קשיים משפטיים" ו"עמדה משפטית" שונה. העם שברובו אינו משפטן אינו יכול להתמודד מול פרקליטים שמגייסים את מקצועם על כל התחבולות המנומקות וכך הופכים את עיסוקם המקצועי קרדום מדיני לחפור בו. אלו השייכים לצד "הנכון" של המפה הפוליטית מקבלים גיבוי מצד "רשויות החוק" במיוחד מטעם פרקליטות המדינה. אלו שאינם בצד הנכון או פועלים בניגוד לעמדה המדינית השלטת בפרקליטות זוכים לנחת זרועה. הפרקליטות מגישה אישומי סרק לא רק נגד מדינאים. מדי שנה הפרקליטות מעמיסה על המשטרה אלפי תיקים פוליטיים כשזו מחוייבת לחקור עד הסוף, גם כשמתגלה כבר בהתחלה שאין כל חשד לפלילים וכך לעצור ולהגיש כתבי אישום בלתי מוצדקים בעליל. אלפי צעירים נורמטיביים נעצרים ונגד מאות מהם נכתבים כתבי אישום והם מובלים אל בתי המשפט. הפרקליטות גם מגבה את המשטרה בכל מעשי אלימות קיצונית ואף ללא כל מעשה לא חוקי מצד אלו ששדעתם המדינית שונה.
לעומת כל אלו, אלפי תיקים פליליים רגילים נגנזים כדי להפחית מעומס התביעה בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה. כך מבזבזת המשטרה משאבים על מה שהפרקליטות מורה לה על חשבון מלחמה בעברינות ובפשיעה. האנרכיה הקיימת מקילה על המשפטנים לשלוט. זו הדרך להשגת השררה לפסוק בעניינים פוליטיים. הפרקליטות ביחד עם בית המשפט העליון שולטים על עם ישראל, הכנסת והממשלה. הבעיה הינה כוחם הרב של הפרקליטים המגובים על ידי אירגונים בינלאומיים הממומנים על ידי בנקים בינלאומיים. אלו תומכים ב'קרן לישראל חדשה' שחבריה עובדים בפרקליטות, הכל למען חיסולה של מדינת ישראל. פרקליטות המדינה מלאה בסוכני 'הקרן לישראל חדשה' אלו מאימים בשם החוק והמשפט הבינלאומי שאם לא יעשה כדרישותיהם יבולע לישראל בשל "החוק הבינלאומי" ו"המשפט הבינלאומי" מומחים ידועי שם למשפט בינלאומי סתרו טענותיהם מפורשות בהיותן שקרים ניבזיים. הממשלה הנבחרת כדי לשלוט פוחדת לבצע את תפקידה ואילו הפקידים שתפקידם לבצע את החלטות הממשלה הנבחרת מפחידים אותה ומחליט במקומה. כך תפסו הנוכלים השקרנים הגדולים ביותר את השלטון. פרקליטת המדינה, הינה זרוע ממשלתית שאמורה לבצע את מדיניות הממשלה אך זו פועלת ללא לאות כדי לחבל בהשגת מטרותיה בתירוצים משפטניים שונים ומשונים.
בגלל חוסר אמון הממשלה בעמדות המשפטיות של אלו האמורים לבצע את מדיניותה מונתה ועדה אדמונד לוי אשר המלצותיה המבוססות משפטית מבטלות את אמינות תרוצי הפרקליטות. הפקידים הממשלתיים ממשיכים לחבל בהחלטות הממשלה. דוגמא: החלטת הממשלה לבטל צוים כ"צו שימוש מפריע" שהוא עצמו מפריע לחיים התקינים של תושבי יו"ש, אלא שהפרקליטות בשלה. השרים מצדם חוששים מהפקידים הממשלתיים. התנהלותן הבלתי אחראית של המשטרה ושאר רשויות החוק פוגעת לא רק באזרחי ישראל, אלא גם באינטרסים הלאומיים של המדינה.
אני איש מרכז-שמאל וקורא מידה באופן קבוע. לאורך השנים היו פה כותבים שהשפיעו על הדעות ועל תפיסת המציאות שלי ופעמים רבות הצליחו לגרום לי להסתייג מחלק מעמדות השמאל והמכרז בסוגיות שונות. בלי שום ספק, ארז תדמור מעולם *לא* היה אחד הכותבים האלו. כל מה שיש לו להציע זה ציפוף שורות מחנאי והסנטימנט היחיד שהוא יודע לפנות אליו זה התיעוב למחנה שכנגד. לעיתים נדירות אפשר למצוא מבעד לכל זה גם איזה טיעון ענייני שאפשר בכלל לדבר על להסכים או להתווכח איתו.
**
מצחיק לשמוע דווקא ממנו "איש ימין חילוני לעומת זאת מסוגל לשכנע בדבריו גם אנשי שמאל עם ראש פתוח" כשספק אם אי פעם הוא התווכח עם איש שמאל במטרה לשכנע אותו: בדרך כלל המטרה היא שאנשי ימין מסביב ישמעו את הויכוח ויראו כמה אין טעם בכלל להתווכח עם השמאל העלוב והבוגדני שומונע כל כולו משנאה גולמית ותהומית לישראל וליהדות.
שורש הבעיה לדעתי נמצא בבורות ובחוסר ההבנה של הציבור בנושאי ממשל דמוקרטי. אנשים לא באמת יודעים מה הן הזכויות הבסיסיות שלהם.
כשהמשטרה מטילה אימה על אזרח או על נבחר ציבור למרות שלא הוכחה אשמתו, הבנאדם לא יודע שהמשטרה עוברת על החוק ושהוא יכול לתבוע את האחראי לכך.
כשמס הכנסה מפיל על מישהו קנסות הזויים בגלל שהוא פתח עסק ולא היתה לו שום יכולת בעולם לדעת את כל החובות שהמעשה (הנפשע..) מטיל עליו, אנשים חושבים שזה נורמלי, ואנחנו העבריינים.
לא תהיה בישראל חירות אמיתית כל זמן שהציבור לא מבין מה זה אומר, כל זמן שלא יתקיים שיח קולני וברור בנושא זה. האג'נדה הסוציאליסיטית-מפא"יניקית נתפסת כמובנת מאליה ורק התפקידים הם אלו שהתחלפו (חוק המרכולים לדוגמא).
דוגמא לבעיה זהה של חוסר ידע בנושאי כלכלה אפשר לראות בממצאי סקר גלובס שפורסם בימים האחרונים: רוב של 56% מהציבור מעדיף כלכלה עם פיקוח ממשלתי, מול 36% התומכים בשוק חופשי.
ושימו לב לנתון המדהים הבא: בקרב מצביעי ליכוד יש הייתרון של תומכי כלכלה עם פיקוח ממשלתי מול תומכי כלכלת השוק החופשי עומד על 59%-34%, כאשר כולנו של כחלון היא המפלגה הכי קפיטליסטית, עם 52%-43% לתומכי השוק החופשי!! ראו- https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001217609
הנתונים הם הזויים בעיניי והפירוש שלהם הוא חד משמעי: הציבור לא יודע למי הוא מצביע ובמה מפלגתו תומכת באמת. אין לו מושג מה המשמעות של פיקוח ממשלתי ומה זה בכלל אומר שוק חופשי. לכן, אם לא יהיה שיח בנושאים אלו ובנושאי ממשל תקין וזכויות הפרט, אין סיכוי שמשהו כאן יישתנה מתי שהוא.
נ.ב. לדעתי הפיתרון הוא מפלגת זהות של משה פייגלין. כניסה של מפלגת זהות לכנסת תעורר את השיח ותהפוך אותו לרלוונטי הרבה יותר.